רש"י/עבודה זרה/ב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (←‏top: עוגנים לד"ה)
מ (תיקון)
 
שורה 16: שורה 16:
'''{{עוגן1|משפט}} עבדו'''. שלמה המלך:
'''{{עוגן1|משפט}} עבדו'''. שלמה המלך:


'''{{עוגן1|דליפוש}} חרון אף'''. של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון<ref>[[מהרש"א/חידושי אגדות/עבודה זרה/ב/א|המהרש"א]] חידושי אגדות מבאר שאין עיקר הטעם משום שהציבור רבים ויש לחוש שיפוש חרון אף מחמת רוב פשעיהם כמשמעות לשון רש"י וכ"ה ב[[רש"י/ראש השנה/ח/ב|רש"י בראש השנה ח:]] ד"ה דליפוש, כי אם כן אין זה דומה לנדון דידן,
'''{{עוגן1|דליפוש}} חרון אף'''. של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון<ref>[[מהרש"א - חידושי אגדות/עבודה זרה/ב/א|המהרש"א]] בחידושי אגדות מבאר שאין עיקר הטעם משום שהציבור רבים ויש לחוש שיפוש חרון אף מחמת רוב פשעיהם כמשמעות לשון רש"י וכ"ה ב[[רש"י/ראש השנה/ח/ב|רש"י בראש השנה ח:]] ד"ה דליפוש, כי אם כן אין זה דומה לנדון דידן,
  שהרי רומי אף הם רבים ויש לחוש שיפוש חרון אף על שאר העכו"ם. ועל כרחך בחשיבותא תליא מלתא דבין רבים ובין יחיד חס הקב"ה על חרון אף שלא יפוש על החשוב טפי</ref>:
  שהרי רומי אף הם רבים ויש לחוש שיפוש חרון אף על שאר העכו"ם. ועל כרחך בחשיבותא תליא מלתא דבין רבים ובין יחיד חס הקב"ה על חרון אף שלא יפוש על החשוב טפי</ref>:


שורה 37: שורה 37:
'''{{עוגן1|אינהו}}'''. פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים [להם]:
'''{{עוגן1|אינהו}}'''. פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים [להם]:


'''{{עוגן1|פארן}}'''. ארץ ישמעאל דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא/כא|בראשית כא]]}} בהגר (ותשב) במדבר פארן:
'''{{עוגן1|פארן}}'''. ארץ ישמעאל דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#כא|בראשית כא]]}} בהגר (ותשב) במדבר פארן:


'''{{עוגן1|כלום}} קבלנוה ולא קיימנוה'''. כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה:
'''{{עוגן1|כלום}} קבלנוה ולא קיימנוה'''. כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה:

גרסה אחרונה מ־11:46, 22 בינואר 2021

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
הרש"י כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד - מהדורה קמא
מהר"ם
חי' אגדות מהרש"א
בית מאיר
רש"ש

חומר עזר
שינון הדף בר"ת


רש"י TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

וסופריה. וחכמיה:

לאום. מלכות כשהיא לבדה:

ולאום מלאום. מתרגמינא ומלכו ממלכו ועוד יאמץ לא שייך אלא במלכות וס"ת מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן מי (בכם) יגיד זאת:

ומי איכא ערבוביא קמיה. והלא כולם נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם כדאמר בר"ה (דף יח.):

ומשני דלא ליערבבו אינהו. לדידיה לא מהניא ערבוביא אבל לדידהו מהניא ערבוביא דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם:

טבעה. שמעה:

נכנס תחלה. לפני הקב"ה לדין:

משפט עבדו. שלמה המלך:

דליפוש חרון אף. של הקב"ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון[1]:

שווקים ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים גשרים וכרכים ומלחמות הוא עסקן של פרסיים:

שיתעסקו ישראל בתורה. שיהא להם פנאי שמוצאין להשתכר בשוק ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח ומתעדנין במרחצאות:

וארו. והנה:

אחרי. אחרת:

מסורבלין. שמינים כמו (שבת דף קלז:) קטן המסורבל בבשר ולשון מלבוש הוא כמו כפיתו בסרבליהון (דניאל ג):

דוב אין לו מנוחה אלא הולך ובא כל שעה:

אנגריא. עבודת המלך המוטלת על יושבי כרכים לעשות מלחמות [ולצאת בצבא] וליטול בהמתן בעבודתו:

ואנן בנינן. בית שני בנה כורש:

אינהו. פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים [להם]:

פארן. ארץ ישמעאל דכתיב (בראשית כא) בהגר (ותשב) במדבר פארן:

כלום קבלנוה ולא קיימנוה. כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה:

ועל דא תברתהון. פירכא היא כלומר נמצא תשובה זו קטיגור להם אמאי לא קבלוה:

כגיגית. קופא בלע"ז ומטילין בה שכר:

ראה ויתר גויים. נראה בעיניו וישר להתירן:



שולי הגליון


  1. המהרש"א בחידושי אגדות מבאר שאין עיקר הטעם משום שהציבור רבים ויש לחוש שיפוש חרון אף מחמת רוב פשעיהם כמשמעות לשון רש"י וכ"ה ברש"י בראש השנה ח: ד"ה דליפוש, כי אם כן אין זה דומה לנדון דידן, שהרי רומי אף הם רבים ויש לחוש שיפוש חרון אף על שאר העכו"ם. ועל כרחך בחשיבותא תליא מלתא דבין רבים ובין יחיד חס הקב"ה על חרון אף שלא יפוש על החשוב טפי
< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף