רש"י/סנהדרין/עא/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
חייב. משום ויין ושכר אל תשת וגו' ובכהן עסקינן:
כי סובא וזולל יורש. בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא:
יורש. סופו להיות עני ומבקש למודו ואינו מוצא:
וקרעים תלביש נומה. נומה שאדם מתגרה בה תלביש קרעים כלומר סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות:
נעשה לו קרעים. משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין:
מתני' משל אחרים ואכל ברשות אחרים. ואפילו לא אכלן ברשות בעלים עצמן וטעמא מפרש בגמרא:
גמ' בעית. מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך:
עד שיגנוב משל אביו. דשכיח ליה לגנוב תמיד ואכל ברשות אחרים דלא בעית שלא יראהו אביו ובכי האי גוונא ממשיך:
עד שיקח בשר בזול. אבל אם גנב בשר ויין עצמן לא:
מדמי סעודה המוכנת. שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ולאמו דכיון דלכך נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב במזונותיה:
על מנת שאין לבעליך רשות בהן. דאי לא אמר לה הכי זכה בהן בעל דלא עדיף ממציאתה:
אי נימא חייבי כריתות. שהיתה אמו על אביו בכרת כגון אחותו דלאו בת קדושין:
סוף סוף אביו ואמו נינהו. דהא בקרא לא כתוב אישות באמו אצל אביו:
בשוה לאביו. בקול ומראה וקומה וטעמא מפרש לקמן:
בקולנו. חד קול משמע מדלא כתוב בקולותינו או בקולינו ביו"ד:
ואפילו מזוזה אחת. וכל שכן אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה שם ולא קרינא ביה את כל שללה ושרפת:
לא תעשון כן לה' אלהיכם. בתר ואבדתם את שמם כתיב:
גריס. זה שיעור נגעים ושתי גריסין על שתי אבנים דכתיב (ויקרא יד]) וחלצו את האבנים תרתי משמע ובכל אחת שיעור נגע:
בקרן זוית. ואותן שתי אבנים יהיו בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה והנגע משוך בשתיהן ארכו ב' גריסין ורחבו כגריס שיהא בכל אבן כגריס על גריס:
מאי טעמא דר"א. דבעי קרן זוית:
כתיב קיר. ומראיהן שפל מן הקיר (שם):
חורבתא סגירתא. חורבה מצורע: מתרגמינן סגירתא שנותץ משם בית המנוגע:
מציינין אותו. שלא יאהילו עליו דאבן מנוגעת מטמא באהל דמצורע הוקש למת אל נא תהי כמת:
מתני' גידם. ידו קטועה:
בננו זה. משמע שרואים אותו:
חרשין. אינן יודעין אם קבל דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני מקבל אינן שומעין לו ואע"פ שרואין שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותי' ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע דהאי קרא יתירא הוא כוליה כדאמר בגמ':
מתרין בו. לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי ועוד זו ספק התראה הוא אם עובר הוא אם לאו שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב"ד ויליף לה מויסרו אותו:
גמ' שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב. וסייעתא דשמואל בפ' נגמר הדין (לעיל מה:):