רש"י/סנהדרין/סה/ב

רש"י סנהדרין סה ב

מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממין. אצל חטאת היא שנויה בתורת כהנים גבי פר כהן משיח אחר שראינו דברים שהן כעובד עבודת כוכבים ודברים שאינן כעובד עבודת כוכבים למה נאמרה עובד עבודת כוכבים לומר לך מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל שחייבין וכו' אי מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד אף אני מרבה חייבי מיתות ב"ד ואת מי אני מרבה מקלל לאביו ומסית ועדים זוממין ת"ל ועשה יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי לא הויא עקימת שפתיו מעשה הא לא תליא בכונת הלב:

ה"ג אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול עיקר. חיובן בשמיעת קולם לפני ב"ד הוא בא וקול לית ביה ממש הלכך הוי כמגדף דתלוי בלב:

חסמה בקול. לפרה דשה וכשרוצה לאכול חסמה בקולו:

והנהיגה בקול. מנהג בכלאים דחייב משום לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כב):

בראייה. עיקר חיובא בא ע"י הראייה שמעידין שראו וראיה לית בה מעשה:

מבין הפרקים. מעלה את המת ויושב לו באחד מבין פרקי העצמות של מכשף כגון על פרקי אצבעותיו או על פרקי ברכיו:

ידוע. שם חיה:

כי אורחיה. מתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך:

לא דסליק ויתיב בין הפרקים. ומיהו קולו נמוך לפי שאין בו חיותא:

בזכורו. מעלה ומושיב את המת על זכרותו:

בגולגולת. המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף:

אינו עולה כדרכו. אלא רגליו למעלה:

עולה כדרכו. ולא סליק למיתב בין הפרקים:

מה היום מיומים. למה תחשב יום שבת יותר משאר ימים:

ומה גבר מגוברין. מה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל אנשים:

דמרי צבי. אדני חפץ לגדלני המלך קיסר המשילני:

שבת נמי דמרי צבי. הקב"ה חפץ והזהיר על כבודו:

דמי יימר דהאידנא שבתא היא. ודילמא אחד משאר ימים הוא שבת:

נהר סבטיון יוכיח. נהר אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח:

בעל אוב יוכיח. שאינו עולה בשבת:

קברו של אביו. דטורנוסרופוס כל ימות השבת היה מעלה עשן שהיה נדון ונשרף ובשבת פושעי גיהנם שובתין:

ביזיתו ביישתו קללתו. הך קללה אינה אלא גדוף וכן היה לשונם כמו (מלכים א ב) קללה נמרצת שלא היה שם קללה אלא גדוף:

היינו דורש אל המתים. ולמה נכתבו שניהם במקום אחד:

שתשרה רוח טומאה עליו. שד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו:

המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה. נבואת שכינה:

עאכ"ו. שהיא המדה נותנת שע"י תענית ובקשה תשרה עליו שכינה דהא מדה טובה יתירה על מדת פורענות ואנו צועקין על כך ואין אנו נענין אבל מה אעשה וכו':

אי בעו צדיקי. להיות נקיים מכל עון:

הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים. הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה:

ברא גברא. ע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם:

ולא היה מהדר ליה. שלא היה בו דבור:

מן חבריא. הנבראים ע"י החברים אתה:

עיגלא תילתא. גדול כאלו הגיע לשליש שניו וגמרה גדילתו דהכי שביחי ומעלי למיכל כמו (ב"מ דף סח.) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין. ל"א שהיה טוב ובעל טעם כאילו הוא שליש לבטן:

שבעה מיני זכור. שכבת זרע מז' בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים:

אוחז את העינים. אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום:

המחשב עתים ושעות. לשון מעונן כמו בעל עונות שמבחין את עונה ואומר היום יפה לצאת לדרך ויצליח למחר יפה ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו:

למודי ערבי שביעיות. כלומר ערב שביעית למדין ורגילין להיות חטין יפות:

עקרי קטניות מהיות רעות. כלומר העוקר קטנית ואינו קוצרן שוב אינן מתליעות ואין מרקיבות:

פתו נפלה מפיו. צריך לדאג היום מהיזק:

נחש בא מימינו או שועל משמאלו. סימן רע הוא לו:

צבי הפסיקו. שהיה הולך ממזרח למערב והצבי הולך מצפון לדרום והפסיק דרכו:

אל

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף