רש"י/סוכה/כו/א
משום ר' שילא אמרו חתן פטור. מקריאת שמע דטריד ושאר בני חופה חייבין ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה:
תגריהן. הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם:
מוכרי תכלת. לציצית:
הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום. דכתיב בסוכות תשבו כעין ישיבת ביתו כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע:
הולכים לדבר מצוה פטורין ביום ובלילה. אף על פי שאין הולכין אלא ביום ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה פטורין מן המצוה:
ארקתא. על שפת הנהר:
שלוחי מצוה אנן. שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא:
שומרי גנות ופרדסין. אין זזין משם:
כעין תדורו. כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח:
פרצה קוראה לגנב. משל הדיוט הוא ואף כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת:
כריא דפירי. כרי של פירות שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן ואין כאן פרצה קוראה לגנב:
רבי יוסי בריבי. יוסי החכם חריף שבדורו והוא ר' יוסי בן חלפתא:
למגנא בכילתא. ואע"פ שיש לה גג וגבוהה עשרה והוי כאילו חוץ לסוכה:
משום בקי. צינצל"ש:
סרחא דגרגישתא. קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה:
מצטער. שהסוכה מצערתו:
תרתי או תלת. שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל"ש:
כדטעים בר בי רב ועייל לכלה. בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו ושותה:
ירדם. שמא תחטפנו שינה וישן קבע:
אבל לא שינת קבע. שמא יפיח בהן:
מוסר שינתו לאחר. אומר לחברו אם ארדם העירני:
ערביך ערבא צריך. שמא אף הוא ישכב וישן:
בין ברכיו. דודאי לא ירדם:
רבא אמר. לשמא ירדם לא חיישינן הלכך בתפילין שרי וסוכה היינו טעמא דאסור שינת עראי לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך הלכך זו היא שינתו וגבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה בניים פורתא לא אתי לידי הפחה:
דנקיט להו בידיה. לא קבע ולא עראי שמא יפלו מידו:
דמנחי ברישיה. עראי מותר וקבע אסור שמא יפיח:
דפריס סודרא עלייהו. הניחם אצל מראשותיו בין קבע בין עראי דלא נתנה תורה למלאכי השרת:
וראה קרי. צריך לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו: