רש"י/סוכה/כד/ב

רש"י סוכה כד ב

הרי עשויה בידי אדם. דרוח זה בידי אדם בא:

ספר. וכתב לה ספר כריתות:

אין לי אלא ספר. קלף:

מניין לרבות כל דבר. לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית:

וכתב מכל מקום. דמצי למיכתב ונתן בידה ספר כריתות:

אי הוה כתב וכתב לה כריתות בספר כדקאמרת. דהאי ספר קלף הוא:

השתא דכתב ספר. אין זה קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב עליו אלא דברי הגט קרוי ספר ספירת דברים כריתות דברים שיהו כורתין ומפרידין ביניהן:

ורבנן. כיון דספר לאו קלף הוא האי וכתב לה לא אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך לאשמועינן שכל דבר כשר לך:

ואינה מתגרשת בכסף. ליתן לה כסף לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת בו כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי את מקודשת בו:

ואיתקש יציאה להויי'. ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד):

מה הוייה. כשמהווה עצמה לאיש אפשר בכסף כדנפקא לן בקידושין (דף ב.) קיחה קיחה משדה עפרון:

מספר כריתות. מדסמך כריתות לספר:

לדבר הכורת. שתהא ספירת דברים כורתת ביניהם ולא יהא תנאי האוגדם יחד:

אין זה כריתות. דכל ימיה קשורה בו שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך:

הרי זה כריתות. דיכול לבא לידי הפרדה לסוף שלשים הלכך מעכשיו מותרת לינשא מן התורה:

מכרת כריתות. דמצי למיכתב ספר כרת:

מתני' בין אילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דופנותיה:

גמ' שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. שהרוח מוליכה ומביאה:

בקשין. אילנות זקנים ועבים:

הא איכא נופו. שהולך ובא ופעמים שאף הנוף מן הדופן:

דעביד ליה. אורג הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח:

לאשתמושי באילן. להניח עליו כליו:

היה שם. בפסי ביראות קאי היה באחת הפיאות אילן שעוביו אמה לכל צד:

או גדר. מרובע אמה על אמה כל גדר סתם של אבנים הוא וצריך שיהא אמה על אמה כדי לחלקו לשתי מחיצות אמה למזרח ואמה לצפון או לדרום:

דיומד. ב' עמודים שהיו מחיצה לכאן ולכאן שבכך הקילו חכמים עליהם:

המיסך על הארץ. נופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין סביב על הארץ:

מטלטלין תחתיו. דאמרינן לבוד ומחיצה זו גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא:

אי הכי. דעשויה בידים היא וראוי לדור תחתיה ולשמור שדה עשאה וכיון דמוקף לדירה הוא:

ליטלטל בכוליה. כלומר יטלטל בו כל כמה שהוא גדול אלמה אמר רב הונא אין מטלטלין בו כלל

אלא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף