רש"י/סוכה/כד/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
הרי עשויה בידי אדם. דרוח זה בידי אדם בא:
ספר. וכתב לה ספר כריתות:
אין לי אלא ספר. קלף:
מניין לרבות כל דבר. לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית:
וכתב מכל מקום. דמצי למיכתב ונתן בידה ספר כריתות:
אי הוה כתב וכתב לה כריתות בספר כדקאמרת. דהאי ספר קלף הוא:
השתא דכתב ספר. אין זה קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב עליו אלא דברי הגט קרוי ספר ספירת דברים כריתות דברים שיהו כורתין ומפרידין ביניהן:
ורבנן. כיון דספר לאו קלף הוא האי וכתב לה לא אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך לאשמועינן שכל דבר כשר לך:
ואינה מתגרשת בכסף. ליתן לה כסף לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת בו כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי את מקודשת בו:
ואיתקש יציאה להויי'. ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד):
מה הוייה. כשמהווה עצמה לאיש אפשר בכסף כדנפקא לן בקידושין (דף ב.) קיחה קיחה משדה עפרון:
מספר כריתות. מדסמך כריתות לספר:
לדבר הכורת. שתהא ספירת דברים כורתת ביניהם ולא יהא תנאי האוגדם יחד:
אין זה כריתות. דכל ימיה קשורה בו שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך:
הרי זה כריתות. דיכול לבא לידי הפרדה לסוף שלשים הלכך מעכשיו מותרת לינשא מן התורה:
מכרת כריתות. דמצי למיכתב ספר כרת:
מתני' בין אילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דופנותיה:
גמ' שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. שהרוח מוליכה ומביאה:
בקשין. אילנות זקנים ועבים:
הא איכא נופו. שהולך ובא ופעמים שאף הנוף מן הדופן:
דעביד ליה. אורג הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח:
לאשתמושי באילן. להניח עליו כליו:
היה שם. בפסי ביראות קאי היה באחת הפיאות אילן שעוביו אמה לכל צד:
או גדר. מרובע אמה על אמה כל גדר סתם של אבנים הוא וצריך שיהא אמה על אמה כדי לחלקו לשתי מחיצות אמה למזרח ואמה לצפון או לדרום:
דיומד. ב' עמודים שהיו מחיצה לכאן ולכאן שבכך הקילו חכמים עליהם:
המיסך על הארץ. נופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין סביב על הארץ:
מטלטלין תחתיו. דאמרינן לבוד ומחיצה זו גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא:
אי הכי. דעשויה בידים היא וראוי לדור תחתיה ולשמור שדה עשאה וכיון דמוקף לדירה הוא:
ליטלטל בכוליה. כלומר יטלטל בו כל כמה שהוא גדול אלמה אמר רב הונא אין מטלטלין בו כלל[1]