רש"י/כריתות/כ/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י רש"ש |
להקדים איכא בינייהו. שנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות והדליק וכבה בחתייה אחת תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר הילכך לתרתי ליכא לחיוביה דשמא כבה תחילה ולמפטריה בולא כלום נמי לא דנהי דאקדומי לא אקדמיה אחורי נמי לא אחר הילכך מחייב חדא ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר הילכך מחייב תרתי:
רב אשי אמר שנתכוין לכבות. ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר:
שאינה צריכה לגופה. כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומכל מקום יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה"ל מתכוון מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה:
אכל דם שחיטה בבהמה. בין בבהמה בין בחיה בין בעופות:
בין דם נחירה ובין דם עיקור. שעקר סימניהם:
ובין דם ההקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו. כרת דדם הנפש הן. ובגמ' מפרש איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו:
דם ביצים. ביצי איל ושור. לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות שישבה עליהן התרנגולת:
אין חייבין עליהן. כרת שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא יז) כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת:
גמ' טומאה קלה. טומאת אוכלין בכביצה:
טומאה חמורה. כשהיא נבלה מטמאה במשא. ויש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה: