רש"י/כריתות/כו/א

רש"י כריתות כו א

אבל אי ידעי ביה. כגון אשם ודאי שפיר נודע לו:

ממונא. דמיחייב לגבוה וכיון דאפשר לשלם לא פטר ליה יום הכיפורים דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה:

אתרו ביה. דאיכא מלקות לא פטר ליה יום הכיפורים:

אלא מעתה. כיון דבחטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר:

ספק יולדת שעבר עליה יום הכיפורים לא תייתי. חטאת העוף על הספק אלמה תנן במתניתין דמייתא:

יולדת חוטאת היא. במסכת נדה בפרק המפלת (דף לא:) בשעה שהיא כורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה:

ולא לכפרא מייתא. דהא מיכפרה בשעת לידה:

נמי תנינא. דהיינו טעמא דמתייא לאחר יוה"כ משום דלאו לכפרה אתי:

ספק מצורע. מפרש במסכת נזיר בפרק שני נזירים (דף ס.) דמייתי קרבן וכן נזיר שנטמא בספק. ספק מצורע כגון ספק קדם שער לבן לבהרת וטהור ספק בהרת ללבן וטמא:

על ז' דברים. בערכין בפרק יש בערכין (דף טז.):

גג"ג ששל"ץ. סימן שמותם:

לא לכפרה. דמנגעו איכפר ליה מצער הנגע נתכפר חטאו:

ספק נזיר. נזיר ספק נטמא ספק לא נטמא דאילו ספק נזיר טהור כגון דאמר הריני נזיר אם תלד אשתי בן ולא נודע לו אם בן אם בת מצי אתויי ואתנויי שאם לא היה נזיר עכשיו יהא נזיר לבסוף ולסוף ל' יביא קרבנו כדתנן בפרק הריני נזיר מן הגרוגרות (נזיר יג.) ר' שמעון אומר אמר אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה:

לא נייתי. חטאת העוף הבא על הספק דאמרינן במסכת נזיר בפרק שני נזירים דמייתי:

נזיר חוטא הוא. שציער עצמו מן היין במסכת תענית בפ' קמא (דף יא.):

לאו לכפרה מייתי. דהא איכפר ליה שנתנוול בגידול שער:

ספק סוטה. היינו סוטה סתם דספק הוא אם נטמאת אם לא נטמאת:

לא תייתי. מנחת קנאות:

לברר עון. להודיע אם נטמאת:

ולארץ לא יכופר. אין לך שום כפרה אלא זו עגלה ערופה על הספק והריגת ההורג על הודאי:

על יוצאי מצרים. דכתיב אשר פדית והרי כמה יו"כ עברו עליהן ועדיין הן צריכין לכפרה זו אם נמצא חלל ביניהם:

כדכתיב קרא. או הודע גבי יחיד ונשיא וצבור דלא צריכי כולהו איכא למדרש מחד מהנך או הודע דלא צריך כל אימת דמתיידע ליה ואפילו לאחר יוה"כ:

וקא פריך הש"ס הני מצריך צריכי דאי כתיב גבי יחיד הוה אמינא. יחיד בעי ידיעה ודאית שכן קל הוא שכל קרבנו נקבה אבל נשיא דמייתי שעיר זכר בשאר עבירות צבור כל קרבנו זכר אימא החמירו ובספק נמי לייתי חטאת:

מה לנשיא שכן קל שאינו בשמיעת הקול. דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו:

נשיא יש בקרבנו נקבה. בעבודה זרה דכתיב בעבודה זרה ואם נפש אחת תחטא בשגגה יחיד ונשיא ומשיח במשמע והקריבה עז בת שנתה לחטאת:

צבור אין חייבין פר העלם דבר אלא על העלם דבר שהורו להם ב"ד שחלב מותר עם שגגת מעשה שאכלו צבור חלב על פיהן:

לא לכתוב ידיעה ביחיד ותיתי מנשיא וצבור. הא ליכא למימר דליכא למימר למידין וחזר הדין כשאר דוכתי דכי אמרינן מה לנשיא שכן אינו בשמיעת הקול ליכא למימר צבור יוכיחו דהא נשיא וצבור אינן בשמיעת הקול:

לא לכתוב גבי ציבור וליתי מיחיד ומנשיא. דהכא ודאי נמי אין למידין מצד השוה דכי אמרינן מה לנשיא שכן יש בקרבנו נקבה ליכא למימר יחיד יוכיח דהא שניהן יש בקרבנן נקבה:

הכי גרסינן דמאי פרכת דאי משום דיחיד כל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה ואי משום דאינו בשגגת מעשה יחיד יוכיח דישנו נמי בשגגת מעשה:

מה להנך שכן אין עשויין להשתנות. ואף על גב דהך פירכא לאו קולא וחומרא היא הא אמרינן בכל הבשר (חולין קטו:) על מה הצד פרכינן כל דהו:

נשיא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף