רש"י/כריתות/כא/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י רש"ש |
לאפוקי מת. כלומר להכי אמרינן לעיל יצאו מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה דאף על גב דממלי לפחות מכביצה אוכלין מפחות מכזית מן המת לא מצטרף בהדיה לטומאת אוכלין דבטלה דעתו אצל כל אדם:
שחפהו בבצק. פחות מכביצה וזה משלימו לכביצה דאף על גב דהוא גופיה טמא מהני ליה צירוף דהשתא לא מטמא במגע דהא מכוסה הוא וכי אמר דמצטרף בהדי בצק לטומאת אוכלין דאיכא כביצה אוכלין טמאין ומטמאין אוכלין אחרים הנוגעים בהן:
אי הכי. דמכוסה הוא ואין סופו לטמא טומאה חמורה הכשר נמי ניבעי:
לאפוקי מת. להכי קתני לעיל מהלכי שתים אין בהן טומאה קלה דאם חיפהו בבצק טומאה חמורה בוקעת ועולה דכל אהל שעל המת שאין בו חלל טפח טומאה בוקעת ועולה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכה.):
אמר מר יצאו שרצים כו'. נראה בעיני דל"ג להא מילתא דקא משני ליה במשא מיהא לא מטמא דהא עוף נמי לא מטמא במשא ואמר לעיל דמטמא טומאה חמורה:
חיה ועוף כיוצא בהן. בב"ק בפרק שור שנגח את הפרה (דף נד:) אחד השור ואחד כל בהמה לנפילת הבור כו' ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן:
לוקין עליו. קא סלקא דעתך משום דם:
[בלא תעשה. ולא בכרת שאינו דם הנפש]:
ואין חייבין עליו. מלקות:
חדא דהיינו רישא. דאם כן מה הפרש בין דם ([1]מהלכי שתים) לדם האברים ואמאי פלגינהו לתרתי מילי:
ועוד האי תנא דלעיל מלאו נמי ממעט ליה דקתני יצא דם שרצים. מכלל דם דלא תאכלו:
התרו בו משום שרץ לוקה. כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ד:) וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין לכזית לאכילה אלמא דם שרצים כבשרן:
שכנסו. בכלי אסור דמיחלף בדם בהמה והרואה אומר מותר לאכול דם:
דם דגים וחגבים מותר לכתחלה. היינו סיפא דהך ברייתא דקתני לעיל דם הטחול דם הלב כו':
דכוותה גבי מהלכי שתים. דקתני בהך מציעתא אסור ואין חייבין עליו מוקמת נמי בשלא כנסו דהא הכי תרצת לסיפא דברייתא:
דם שעל הככר. אף על גב דלאו ככנסו דמי וליכא איסורא מיהו מצות פרוש יש בו אבל של בין השינים דאכתי מחובר הוא אפילו מצות פרוש אין בו ומוצצו ואינו חושש ולא ככנסו דמי:
דאית ביה. בדם קשקשים מותר לכתחלה דלא אתי לאיחלופי בדם בהמה חיה ועוף:
מהלכי שתים. אדם:
מצות פרוש אין בו. דאינו מצוה לפרוש ממנו אפי' משום מצות פרישה בעלמא:
- ↑ צ"ל שרצים. גליון ש"ס וילנא