רש"י/חולין/כז/ב

רש"י חולין כז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ופדר קמא למה לי. בשלמא ראש איצטריך לרבויי משום שכבר הותז אלא הפדר למה לי:

דרך כבוד. שכשמקריב הראש חופה הפדר על מקום חתך מפני שמלוכלך בדם:

מייתי לה מהכא. שחיטה מן הצואר:

זאת תורת הבהמה. לעיל מיניה איירי בטומאת נבילות:

עוף אינו מטמא במגע ובמשא. דכתיב לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור בה לא יאכל לטמאה בה:

בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה. אם תחבה לו חברו דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה ת"ל לא יאכל לטמאה מי שאין לה טומאה אלא דרך אכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:

מה בהמה בשחיטה. יוצאה מידי נבלה דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר:

אי מה בהמה ברוב שנים. מדאצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה ולא איצטריך לרבוייה:

זאת. מיעוטא הוא:

מה עוף הכשרו מן הצואר. מליקתו:

אף בהמה הכשרה מן הצואר. שחיטתה והיינו דאמרן ותנא מייתי לה מהכא:

זאת מאי עביד ליה. כיון דעוף לאו מבהמה יליף אלא בהמה מעוף ילפא מיעוטא מאי ניהו:

בסימן אחד. דכתיב בחטאת (ויקרא ה) ולא יבדיל זאת ממעט שלא לכל דבריהם הוקשו אלא לדבר אחד:

הבהמה והעוף. וכל נפש חיה הרומשת במים דגים:

לחייבו בשני סימנים. כבהמה דנפקא לן ממנין לרבות את הראש שכבר הותז:

אי אפשר שכבר הוקשו לדגים. דלאו בני שחיטה נינהו כדלקמן:

הכא כתיבא אסיפה. דידהו אצל שחיטת בהמה ומדשני בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה ש"מ דוקא הוא:

מן היבשה. לפיכך יש לו חיות בריא וחזק:

רקק. גרביל"א שיש בה מים ויבשה:

תדע. שמן הרקק נבראו:

ועוד שאלו. קונטריקון ההגמון את רבן גמליאל שאלות הרבה והן בבכורות (דף ה.) וגם זאת שאלו והכא תניי' משום גררא דעופות:

שרץ נפש חיה ועוף אלמא ממיא איתבריאו. עופות:

ולמה הביאן אל האדם. ר"ג קאמר לה כלומר ולמה נכתבו כאן משום קריאת שם:

לקרות להם שם. והכי קאמר ויצר מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים לראות מה יקרא לו ולא איצירה קאי:

משום דכתיב. ואת כל עוף השמים על ויצר דמשמע דאיצירה נמי קאי. לישנא אחרינא משום דכתיב על כלומר מקרא קמא גופיה משתמע דמן הארץ נבראו דכתיב על הארץ דמשמע דמינה איתבריאו וכתיב נמי בקרא בתרא ויצר מן האדמה זה שמעתי וראשון נראה בעיני:

אין שחיטה לעוף מן התורה. והיקשא דזאת תורת לאקושי בהמה למליקת העוף שתהא שחיטתה מן הצואר כדאמרינן לעיל ואפילו מתורה שבעל פה מהלכה למשה מסיני אין לו אלא מדברי סופרים ואין נבלת עוף קרויה נבלה אלא אם כן מתה מאליה או הרגה במכה שלא על ידי סימנים אבל נחירה או עיקור סימנין כשר בו:

חיה נמי. דהא חיה נמי בהאי קרא כתיבא:

לפסולי המוקדשין. כדאמרינן לקמן בשמעתין מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין:

איתקש לבהמה. ונימא אין היקש למחצה:

דסליק מיניה. או עוף אשר יאכל ושפך את דמו:

ונתנבלה בידו. שלא מדעת:

הנוחר והמעקר. מדעת:

פטור מלכסות. דאשר יאכל כתיב (ויקרא יז):

ליבעי כסוי. דהא כתיבא כסוי אנחירה דידיה ומהיכי תיתי למיפטריה:

מי סברת בעוף. קאי בחיה קאי דכסוי דידה כי כתיב אהכשרה כתיב והכשרה דידה שחיטה היא:

השוחט. דבר הצריך כסוי:

וצריך לדם. כדמפרש:

חייב לכסות. על כרחו ושוב לא יראה למלאכה:

כיצד עושה. להפטר מן הכסוי נוחרו או עוקרו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף