רש"י/חולין/ט/א

רש"י חולין ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעילאי נמי. כי סחיף להו על גבי בשר איכא קרמא מפסיק שאין חלב שאין לו קרום דק מלמעלה:

ממשמשא. מניי"ר:

מפתת. לשון פתות אותה פתים (ויקרא ב):

כתב. לכתוב שידע לחתום שמו אילו ישב בדין או לעדות:

שחיטה. לאמן ידו לכך אפילו שבקי בהלכותיה:

קשר של תפילין. יש בו אומנות שעשוי כמו אות דלי"ת שיהא נראה בה שדי השי"ן חקוקה בקמטי התפר כעין שי"ן ורצועה קטנה כפולה ותלויה כעין יו"ד והקשר עשוי כעין ד':

הני שכיחן. תפילין וציצית וברכת חתנים מצויין תדיר הלכך הכל בקיאין בהם ואין צריכין לימוד שמעצמו יהיה בקי בהם:

שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. בפרק השוחט תנן לכולהו שהייה (לב.) אם שהה כדי שחיטת בהמה כו'. שחט והתיז הראש בבת אחת שלא הוליך והביא היינו דרסה. שחט הוושט ופסק הגרגרת הרי עיקור. או שהחליד את הסכין הוי חלדה כחולדה זו התחובה בחורין. השוחט מתוך הטבעת הוי הגרמה והתם מפרש לה ואזיל ולשון הגרמה שמכריע ידו לצאת חוץ ממקום הכשר שחיטה וכמו היה שוקל עין בעין נותן לו גירומיו גבי הכרעה בבבא בתרא (דף פח:):

כולהו תנן. במתניתין פרק השוחט שבהמה מתנבלת בהן וכיון שאין בקי בהן פשיטא דאסור לאכול וכי שמואל דאמורא הוא מתני' אתא לאשמועינן שכבר המשנה שנויה ועומדת:

ולא ידע. אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו:

אם שהה כדי ביקור. והוא שיעור שהייה:

לאו כדי ביקור סימנין. אלמא יש בהן תורת ביקור:

כדי ביקור חכם. לבדוק הסכין שהטבח צריך להראות הסכין לחכם העיר מפני כבוד החכם כדאמרינן לקמן (דף י:) אע"ג שהטבח בקי בהלכות בדיקה:

אם כן נתת דבריך לשיעורים. פעמים שהחכם רחוק מהטבח פעמים שהוא קרוב:

טבח חכם. שהשוחט תלמיד חכם ואין מופלא בעיר ממנו כלומר לא תלוי השיעור אלא בשהיית בדיקת סכין לחודיה:

לא בדק. בסימנים מאי:

טרפה שחוטה אינה מטמאה כדאמרי' בהעור והרוטב (קכח:) מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצתה אינה מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה:

נבלה. דלאו בחזקת שחוטה מחזקינן לה כדרב הונא בפירקין:

בהמה בחייה בחזקת איסור. שהרי אסורה משום אבר מן החי הלכך אם נולד ספק בשחיטה ובאת להעמידה על חזקתה שהרי בכל דבר אתה אומר העמד דבר על חזקתו שהיה מתחלה שאין יכול להוציאה ממנה על ידי ספק נמצאת אומר שבהמה זו אסורה שהרי בחזקת איסור היתה תחלה ומספק אתה בא להתירה שמא נשחטה כראוי אל תתירנה מספק עד שיודע לך שנשחטה כראוי:

נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. ולקמן מפרש מאי נפקא מינה. וברישא דמילתיה קמיפלגי דהשתא נולד לנו ספק בשחיטה שמא לא נשחט הרוב:

מר סבר בחזקת איסור. הראשון עומדת שלא היתה שחוטה וכיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה הרי מתה ומטמאה:

ומר סבר בחזקת איסור אמרינן. ולאכילה הוא שנאסרה קודם שחיטה:

לא אמרינן. שהרי בשר מן החי אינה מטמאה:

ונימא נשחטה הותרה. דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו:

דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא. שנולד בה ספק טריפות ספק קודם שחיטה היה בה ויש לתלותו בלאחר שחיטה מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר שחיטה וכשרה:

נטל הא ליתנהו. ולא חזינן בהו שום ריעותא ומאי ספקא איכא:

מי חיישינן שמא במקום נקב. שהיה בו תחלה אתרמי ליה השתא שהכניס בו שיניו וטרפה דנקבו הדקין אחד משמונה עשר טרפות הוא:

מנקר. לשון נקבים קרו"ט בלע"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף