רש"י/זבחים/ס/ב

רש"י זבחים ס ב

גירסת פירוש רש"י לדף זה באוצר הספרים היהודי השיתופי היא גירסה מוגהת ומוערת
ע"פ כתבי יד, דפוסים מוקדמים וחידושי רבותינו. החפץ לעיין או להעתיק מתוך
גירסת דפוס וילנא המקובלת יעיין נא בגירסת וילנא בקישור זה

ר' ישמעאל אומר כו'. זו אחת מהן:

יכול יעלה אדם מעשר שני. דקסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריך להפריש מעשרות וקאמר יכול יעלנו ויאכלנו עכשיו בירושלם בלא פדיון:

ת"ל וכו'. ולקמן פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ומאי שנא מעשר דמיבעיא ליה:

שכן טעון מתן דמים. הלכך צריך בית ומזבח:

בכורים יוכיחו. שאין טעונין מתן דמים וצריכין בית כדכתיב והניחו לפני מזבח (דברים כו ד):

שכן טעונין הנחה. הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך:

ת"ל כו'. ולקמיה פריך וליהדר דינא וליתי במה הצד:

צד מזבח. זה למתן דמים ואלו להנחה:

מאי קסבר. האי תנא דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר:

אי קסבר קדושה ראשונה של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ וקא מיבעיא ליה מי קרינא ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו (דברים יב יח) או לא וקפשיט מעשר מבכור:

אפילו בכור נמי. יקרב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא סבירא ליה שמקריבין אע"פ שאין בית כדאמרינן במגילה נקראת (דף י.):

ה"ג ואי קסבר לא קדשה אפי' בכור נמי תיבעי. ואי קסבר קדושת הבית בטלה לה ומיבעיא ליה במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי מיתכיל בירושלים לפני ה' קרינא ביה או לא:

אפי' בכור כי האי גוונא נמי תיבעי ליה כגון בכור שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו:

אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה. והכא דקפשיט ליה למעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר עסיקינן דפשיטא ליה גביה דלא מיתכיל:

דאיתקש בשרו לדמו. דכתיב ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך וגו' (במדבר יח יז) ויליף מיניה בשעה שהיא ראויה לזריקת דם אתה אוכל את הבשר ולא משנהרס המזבח:

וכי בשר הלמד בהיקש מן הדם חוזר ומלמד בהיקש על המעשר:

לשמעתא. הא דאביי דאמר קדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח ומייתי לה מדרשא דר' יוסי:

בשעת סילוק מסעות. כשמורידין את המשכן ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר:

קדשים נפסלין. בשר קדשים וקס"ד מפני סילוק המזבח הוא מדקתני וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי שבטים ולא זב למחנה לויים נשאי הארון כדאמרינן לקמן (דף סא:) אע"פ שנסע אהל מועד הוא אלמא נפסלין דקאמר לאו משום דמפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד חשיב ליה. ואי קשיא הא דתניא במסכת תענית (דף כא:) הוגללו הפרכות הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם במסכת מנחות בפ' שתי הלחם (דף צה.) רמינן להו אהדדי ומוקמינן להו בתנאי:

ותניא אידך גרסי':

בשני מקומות קדשים נאכלין. חד במקומן במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו וחד בכל מקום שיהו שם דרך הליכתן משנסעו וקשיין אהדדי:

מאי לאו. קמייתא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים:

הכי גרסינן מאי לאו הא בקדשי קדשים הא בקדשים קלים:

אידי ואידי קדשים קלים ולא קשיא קמייתא ר' ישמעאל דיליף בשר מדם ובתרייתא רבנן:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף