רש"י/ויקרא/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png טו

ב

כי יהיה זב. יכול זב מכל מקום יהא טמא, ת"ל מבשרו, ולא כל בשרו. אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדין, טמא בזב וטמא בזבה, מה זבה ממקום שהיא מטמאה טמאה קלה, "נדה", מטמאה טמאה חמורה, "זיבה", אף הזב ממקום שמטמא טמאה קלה, "קרי", מטמא טמאה חמורה, "זיבה" (שם):

זובו טמא. למד על הטפה שהיא מטמאה. זוב דומה למי בצק של שעורין, ודחוי, ודומה ללבן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשור, כלבן ביצה שאינה מוזרת:

ג

רר. לשון ריר, שזב בשרו את זובו כמו ריר, שיוצא צלול:

או החתים. שיוצא עב, וסותם את פי האמה, ונסתם בשרו מטפת זובו, זהו פשוטו. ומדרשו: מנה הכתוב הראשון ראיות שתים וקראו טמא, שנאמר זב מבשרו זובו טמא הוא, ומנה הכתוב השני ראיות שלש וקראו טמא, שנאמר טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא, הא כיצד, שתים לטמאה, והשלישית מזקיקתו לקרבן (נדה מ"ג: מגילה ח.):

ד

כל המשכב. הראוי למשכב. יכול אפלו מיחד למלאכה אחרת, ת"ל אשר ישכב, אשר שכב לא נאמר אלא אשר ישכב, המיחד תמיד לכך, יצא זה שאומרין לו "עמד ונעשה מלאכתנו":

אשר ישב. ישב לא נאמר אלא אשר ישב עליו, במיחד תמיד לכך (שבת נ"ט):

ה

ואיש אשר יגע במשכבו. למד על המשכב שחמור מן המגע, שזה נעשה אב הטמאה לטמא אדם לטמא בגדים, והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטמאה, ואינו מטמא אלא אכלין ומשקין (עי' ספרא):

ו

והישב על הכלי. אפלו לא נגע, אפלו עשרה כלים זה על זה, כלן מטמאין משום מושב, וכן במשכב:

ח

וכי ירק הזב בטהור. ונגע בו או נשאו, שהרק מטמא במשא (עי' נדה נ"ה):

ט

וכל המרכב. אע"פ שלא ישב עליו, כגון התפוס של סרגא, שקורין ארצו"ן, טמא משום מרכב, והאכף שקורין סל"ויש טמא טמאת מושב (עירובין כ"ז):

י

וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו. של זב. בא ולמד על המרכב שיהא הנוגע בו טמא ואין טעון כבוס בגדים, והוא חמר במשכב מבמרכב:

והנושא אותם. את כל האמור בענין הזב, זובו ורקו ושכבת זרעו ומימי רגליו והמשכב והמרכב, משאן מטמא אדם לטמא בגדים (עי' ספרא):

יא

וידיו לא שטף במים. בעוד שלא טבל מטמאתו, ואפלו פסק מזובו וספר שבעה ומחסר טבילה, מטמא בכל טמאותיו, וזה שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים, ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים, אלא אבר הגלוי כמו הידים (ספרא):

יב

וכלי חרש אשר יגע בו הזב. יכול אפלו נגע בו מאחוריו וכו', כדאיתא בתורת כהנים עד "מגעו שהוא ככלו הוי אומר זה הסטו":

יג

וכי יטהר. כשיפסק (שם):

שבעת ימים לטהרתו. שבעת ימים טהורים מטמאת זיבה, שלא יראה זוב, וכלן רצופין (ספרא):

יח

ורחצו במים. גזרת מלך היא שתטמא האשה בביאה. ואין הטעם משום נוגע בשכבת זרע, שהרי מגע בית הסתרים הוא (נדה מ"א:):

יט

כי תהיה זבה. יכול מאחד מכל אבריה, ת"ל והיא גלתה את מקור דמיה, אין דם מטמא אלא הבא מן המקור:

דם יהיה זבה בבשרה. אין זובה קרוי זוב לטמא אלא אם כן הוא אדם (שם י"ט):

בנדתה. כמו ומתבל ינדהו (איוב י"ח), שהיא מנדה ממגע כל אדם:

תהיה בנדתה. אפלו לא ראתה אלא ראיה ראשונה (ספרא):

כג

ואם על המשכב הוא. השוכב או היושב על משכבה או על מושבה אפלו לא נגע בה, אף הוא בדת טמאה האמורה במקרא העליון, שטעון כבוס בגדים:

על הכלי. לרבות את המרכב:

בנגעו בו. אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מ"על הכלי":

בנגעו בו יטמא. ואינו טעון כבוס בגדים, שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים (כלים פכ"ג):

כד

ותהי נדתה עליו. יכול יעלה לרגלה, שאם בא עליה בחמישי לנדתה לא יטמא אלא שלושה ימים כמותה, ת"ל וטמא שבעת ימים, ומה ת"ל ותהי נדתה עליו, מה היא מטמאה אדם וכלי חרס, אף הוא מטמא אדם וכלי חרס (ספרא. נדה ל"ג):

כה

ימים רבים. שלשה ימים (ספרא):

בלא עת נדתה. אחר שיצאו שבעת ימי נדתה:

או כי תזוב. את שלשת הימים הללו:

על נדתה. מפלג מנדתה יום אחד, זו היא זבה, ומשפטה חרוץ בפרשה זו, ולא כדת הנדה, שזו טעונה ספירת שבעה נקיים וקרבן, והנדה אינה טעונה ספירת נקיים, אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה. ודרשו בפרשה זו י"א יום בין סוף נדה לתחלת נדה, שכל שלשת רצופין שתראה באחד עשר יום הללו תהא זבה:

לא

והזרתם. אין נזירה אלא פרישה וכן נזרו אחור (ישעיהו א'), וכן נזיר אחיו (בראשית מט):

ולא ימתו בטמאתם. הרי הכרת של מטמא מקדש קרוי מיתה:

לב

זאת תורת הזב. בעל ראיה אחת, ומהו תורתו,

ואשר תצא ממנו שכבת זרע , הרי הוא כבעל קרי, טמא טמאת ערב:

לג

והזב את זובו. בעל שתי ראיות, ובעל שלוש ראיות, שתורתן מפרשת למעלה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.