רש"י/ברכות/כב/א

רש"י ברכות כב א

משמשת וראתה נדה. דטומאת קרי קדמה וכשראתה הקרי ראויה היתה לטבול מיד:

לא כ"ש. דלא אתיא טומאת נדה שהיא אחרונה ומפקעה לטבילה שנתחייבה בה כבר:

אלא לאו רבי יהודה. קתני להודיעך דאפי' היכא דקדם הקרי אתיא טומאת נדה ומפקעה טבילה דאין טבילה אלא המטהרת ואי לרבי יהודה לית ליה תקנת עזרא למה ליה לאשמעינן בהא כל בעלי קריין נמי לא בעו טבילה לדברי תורה הלכך על כרחך דוקא קתני לה:

לא תימא. במתני' מברך אלא מהרהר:

עשאן ר' יהודה. לברכת המזון:

כהלכות ד"א. שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו:

מה להלן באימה. דכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ):

מכאן אמרו. כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:

ובועלי נדות. אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה:

ברגיליות. במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן:

שלא יציע. בטעמי פירושיהן:

ואינו מציע את המדרש גרסינן. מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש:

אזכרות. שבמקראות הנדרשים:

לא יכנס למדרש כל עיקר. לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק:

הלכות דרך ארץ. כגון דרכן של ת"ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו:

מגמגם וקורא. בעל קרי היה:

נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו'. ולא גרסינן מסייע ליה:

משום רבינו. רב:

כי הנך תלת סבי. וכולהו לקולא:

אינו נוהג אלא בארץ. בשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע:

חטה ושעורה וחרצן. שלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת:

לטבילותא. דבעלי קריין:

חד תני. בבן עזאי לחשה לתלמידים:

משום בטול פריה ורביה. שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה:

שמקילין בה. במרחצאות או בנתינת תשעה קבין:

שמחמירין בה. בארבעים סאה:

של טובלי שחרין. בעלי קריין הטובלין שחרית:

והא איהו אמר כו'. לעיל בריש שמעתין:

אפשר בנתינה. תשעה קבין ואע"ג דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן:

גדר גדול גדרו. במה שהצריכו בארבעים סאה:

שתבע אשה. אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה:

אתם מזלזלים. לנהוג כרבי יהודה בן בתירא:

אפשר במרחצאות. חמין:

קאי כוותך. דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות:

באגנא דמיא. גיגית:

תקן חצבא. ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה:

לא שנו. דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו:

המרגיל. וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו:

אתבר חצביה. אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח:

בקילעא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.