רש"י/בראשית/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית יד

א

אמרפל. הוא נמרוד, שאמר לאברהם פל לתוך כבשן האש (בראשית רבה):

מלך גוים. מקום יש ששמו גוים, על שם שנתקבצו שמה מכמה אמות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל:

ב

ברע. רע לשמים ורע לבריות:

ברשע. שנתעלה ברשע:

שנאב. שונא אביו שבשמים:

שמאבר. שם אבר לעוף ולקפץ ולמרד בהקב"ה:

בלע. שם העיר:

ג

עמק השדים. כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה:

הוא ים המלח. לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו:

ד

שתים עשרה שנה עבדו. חמשה מלכים הללו את כדרלעמר:

ה

ובארבע עשרה שנה. למרדן:

בא כדרלעמר. לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעבי הקורה:

והמלכים. אלה שלשה מלכים:

הזוזים. הם זמזמים:

ו

בהררם. בהר שלהם:

איל פארן. כתרגומו מישור. ואומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא (לעיל יג יח) אלוני שמו, ושל ירדן (לעיל יג י) ככר שמו, ושל שטים (במדבר לג מט) אבל שמו, אבל השטים, וכן בעל גד (יהושע יא יז) בעל שמו. וכלם מתרגמין מישור, וכל א' שמו עליו:

על המדבר. אצל המדבר, כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב):

ז

עין משפט היא קדש. על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין והם מי מריבה. ואנקלוס תרגמו כפשוטו מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט:

שדה העמלקי. עדין לא נולד עמלק, ונקרא על שם העתיד:

בחצצון תמר. הוא עין גדי, מקרא מלא בדברי הימים (ב' כ') ביהושפט:

ט

ארבעה מלכים וגו'. ואף על פי כן נצחו המעטים, להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדף אחריהם:

י

בארת בארת חמר. בארות הרבה היו שם, שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ומדרש אגדה שהיה הטיט מגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באמות מקצתן שלא היו מאמינין שנצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר, האמינו באברם למפרע:

הרה נסו. להר נסו, הרה, כמו להר. כל תבה שצריכה למ"ד בתחלתה, הטיל לה ה"א בסופה. ויש חלוק בין הרה לההרה, שה"א שבסוף התבה עומדת במקום למ"ד שבראשה, אבל אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה פתח תחתיה, והרי הרה כמו להר או כמו אל הר, ואינו מפרש לאיזה הר, אלא שכל אחד נס באשר מצא הר תחלה, וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתב ההרה או המדברה, פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר, ומשמע לאותו הר הידוע ומפרש בפרשה:

יב

והוא ישב בסדום. מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום:

יג

ויבא הפליט. לפי פשוטו זה עוג, שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים (דבר' ג') וזהו נשאר, שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא ומדרש ב"ר זה עוג, שפלט מדור המבול. וזהו מיתר הרפאים, שנאמר הנפלים היו בארץ וגו' (לעיל ו') ומתכון שיהרג אברם וישא את שרה:

העברי. שבא מעבר הנהר (בראשית רבה):

בעלי ברית אברם. שכרתו עמו ברית:

יד

וירק. כתרגומו וזריז, וכן והריקתי אחריכם חרב (ויקרא כו), אזדין בחרבי עליכם, וכן אריק חרבי (שמות טו), וכן והרק חנית וסגר (תה' ל"ה):

חניכיו. חנכו כתיב (ס"א קרי), זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאמנות שהוא עתיד לעמד בה, וכן חנך לנער (משלי כ"ב), חנכת המזבח (במד' ז'), חנכת הבית (תה' ל') ובלע"ז קורין לו אינצ"נייר:

שמנה עשר וגו'. רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה (נדרים ל"ב), והוא מנין גימטריא של שמו:

עד דן. שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל (סנה' צ"ו):

טו

ויחלק עליהם. לפי פשוטו סרס המקרא "ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה" כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים, כשבורחין זה לכאן וזה לכאן:

לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה שנחלק הלילה, ובחציו הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים:

עד חובה. אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה, על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם:

יז

עמק שוה. כך שמו, כתרגומו למישר מפנא, פנוי מאילנות ומכל מכשול:

עמק המלך. בית ריסא דמלכא בית ריס א' שהוא שלשים קנים, שהיה מיחד למלך לצחק שם. ומדרש אגדה עמק, שהשוו שם כל האמות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין:

יח

ומלכי צדק. מ"א הוא שם בן נח (נדרים ל"ב):

לחם ויין. כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומ"א רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:

יט

קנה שמים וארץ. כמו עשה שמים וארץ (תה' קל"ד). על ידי עשיתן קנאן להיות שלו:

כ

אשר מגן. אשר הסגיר, וכן אמגנך ישראל (הושע י"א):

ויתן לו. אברהם מעשר מכל אשר לו, לפי שהיה כהן:

כא

תן לי הנפש. מן השבי שלי שהצלת, החזר לי הגופים לבדם:

כב

הרימתי ידי. לשון שבועה, מרים אני את ידי לאל עליון, וכן בי נשבעתי (בר' כ"ב), נשבע אני, וכן נתתי כסף השדה קח ממני (שם כ"ג), נותן אני לך כסף השדה, קחהו ממני:

כג

אם מחוט ועד שרוך נעל. אעכב לעצמי מן השבי:

ואם אקח מכל אשר לך. ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח:

ולא תאמר וגו'. שהקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני, שנאמר ואברכך וגו':

כד

הנערים. עבדי אשר הלכו אתי ועוד ענר אשכל וממרא וגו'. אף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמר, אפלו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד, שאמר כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יחלקו (שמואל א ל'), ולכך נאמר ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט (שם), ולא נאמר והלאה, לפי שכבר נתן החק בימי אברם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.