רש"י/בראשית/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית ו

ב

בני האלהים. בני השרים והשופטים. דבר אחר בני האלהים, הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד), ראה נתתיך אלהים (שם ז'):

כי טבת הנה. אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקשטת לכנס לחפה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה (בראשית רבה):

מכל אשר בחרו. אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה:

ג

לא ידון רוחי באדם. לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם

לעלם. לארך ימים. הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לארך ימים:

בשגם הוא בשר. כמו בשגם, כלומר, בשביל שגם זאת בו, שהוא בשר ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו עד שקמתי דבורה (שופטים ה') כמו שקמתי וכן שאתה מדבר עמי (שם ו') כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם.

והיו ימיו וגו'. עד ק"ך שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מקדם ומאחר בתורה (פסחים ו'), כבר היתה הגזרה גזורה עשרים שנה קדם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם. יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו:

ד

הנפלים. על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא:

בימים ההם. בימי דור אנוש ובני קין (בראשית רבה):

וגם אחרי כן. אף על פי שראו באבדן של דור אנוש, שעלה אוקינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמד מהם:

אשר יבאו. היו יולדות ענקים כמותם:

הגבורים. למרד במקום:

אנשי השם. אותן שנקבו בשמות עירד מחויאל מתושאל שנקבו על שם אבדן, שנמחו והתשו. דבר אחר אנשי שממון, ששממו את העולם:

ו

וינחם ה' כי עשה. נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן (בבראשית רבה):

ויתעצב. האדם אל לבו של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אנקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון נחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות, ובן אדם ויתנחם (במדבר כ"ג) ועל עבדיו יתנחם (דברים לב) וינחם ה' על הרעה (שמות לב) נחמתי כי המלכתי (שמואל א' ט"ו) כלם לשון מחשבה אחרת הם:

ויתעצב אל לבו. נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו נעצב המלך על בנו (שם ב' י"ט), וזו כתבתי לתשובת המינים גוי אחד ששאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן, אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן, אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושמחתי את הכל, אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא בשעת אבלא אבלא, אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמד מהם:

ז

ויאמר ה' אמחה את האדם. הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי:

מאדם עד בהמה. אף הם השחיתו דרכם (בראשית רבה). דבר אחר הכל נברא בשביל אדם וכיון שהוא כלה מה צרך באלו:

כי נחמתי כי עשיתם. חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים:

פרשת נח

ט

אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק. הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה. דבר אחר למדך שעקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים:

בְּדֹֽרֹתָ֑יו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן אלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום :

אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ. ובאברהם הוא אומר הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו, נח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:

הִֽתְהַלֶּךְ. לשון עבר, וזהו שמושו של ל', בלשון כבד משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד, ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ להבא, הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ לשעבר. הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ להבא, וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה לשון עבר, אלא שהוי"ו שבראשו הפכו להבא:

יא

וַתִּשָּׁחֵ֥ת. לשון ערוה ועבודה זרה כמו פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן, כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר וגו':

וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס. וגזל:

יב

כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר. אפלו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

יג

קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙. כל מקום שאתה מוצא זנות וע"ז אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים.

כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:

אֶת־הָאָֽרֶץ. כמו מן הארץ, ודומה לו כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר, מן העיר. חָלָ֖ה אֶת־רַגְלָֽיו, מן רגליו.

דבר אחר: אֶת־הָאָֽרֶץ, עם הארץ, שאף ג' טפחים של עומק המחרשה נמחו ונטשטשו:

יד

עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת. הרבה רוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו:

עֲצֵי־גֹ֔פֶר. כך שמו. ולמה ממין זה, על שם גפרית שנגזר עליהם למחות בו:

קִנִּ֖ים. מדורים מדורים לכל בהמה וחיה:

בַּכֹּֽפֶר. זפת בלשון ארמי, ומצינו בתלמוד כופרא בתבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים דיה בחמר מבפנים וזפת מבחוץ. ועוד, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חזק המים זפתה מבית ומחוץ:

טז

צֹ֣הַר. י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם):

וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה. כסויה משפע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה כדי שיזובו המים למטה מכאן ומכאן:

בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים. שלא יפלו הגשמים בה:

תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים. ג' עליות זו על גב זו, עליונים לאדם, אמצעים למדור, תחתיים לזבל (שם):

יז

וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא. הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפני כבר מה אנוש כי תזכרנו (תה' ח'):

מַּבּ֥וּל. שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך. וזהו לשון אנקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל, והביאה לבבל שהיא עמקה, לכך נקראת שנער, שננערו שם כל מתי מבול:

יח

וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י. ברית היה צריך על הפרות שלא ירקבו ויעפשו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור (ב"ר):

אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥. האנשים לבד והנשים לבד. מכאן שנאסרו בתשמיש המטה (שם):

יט

וּמִכָּל־הָ֠חַ֠י. אפלו שדים (ב"ר):

שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל. מן הפחות שבהם לא פחות משנים, אחד זכר ואחד נקבה:

כ

מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ. אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו, וכל שהתבה קולטתו הכניס (ב"ר):

כב

וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ. זה בנין התבה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.