רש"י/במדבר/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png יא

אעריכה

ויהי העם כמתאננים. אין העם אלא רשעים, וכן הוא אומר מה אעשה לעם הזה (בראשית יז), ואומר העם הזה הרע (ירמיהו י"ג). וכשהם כשרים קרואים עמי, שנאמר שלח עמי (שמות ח׳:ט״ז), עמי מה עשיתי לך (מיכה ו'):

כמתאננים. אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה היאך לפרש מאחרי המקום, וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד), כי תאנה הוא מבקש (ספרי):

רע באזני ה'. תואנה שהיא רעה באזני ה', שמתכונים שתבא באזניו ויקניט, אמרו: אוי לנו, כמה לבטנו בדרך הזה, שלשה ימים שלא נחנו מענוי הדרך:

ויחר אפו. אני הייתי מתכון לטובתכם, שתכנסו לארץ מיד:

בקצה המחנה. במקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר, בקצינים שבהם ובגדולים (עי' ספרי):

בעריכה

ויצעק העם אל משה. משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך הבן אצל אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא:

ותשקע האש. שקעה במקומה, שאלו חזרה לאחת הרוחות היתה מקפלת והולכת כל אותו הרוח (ספרי):

דעריכה

והאספסף. אלו ערב רב שנאספו עליהם בצאתם ממצרים:

וישבו גם בני ישראל ויבכו. עמהם:

מי יאכלנו בשר. וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' (שמות יב), וא"ת אכלום, והלא בכניסתן לארץ נאמר ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' (במדבר ל"ב) אלא שמבקשים עלילה (ספרי):

העריכה

אשר נאכל במצרים חנם. א"ת שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר ותבן לא ינתן לכם (שמות ה), אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם ומהו אומר חנם, חנם מן המצות (ספרי):

את הקשאים. אמר רבי שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק, משל למלך וכו', כדאיתא בספרי:

הקשאים. הם קוקומבר"ש בלעז:

אבטיחים. בודיק"ש:

החציר. כרישין, פוריל"ש (תרגומו ית בוציניא וכו'):

ועריכה

אל המן עינינו. מן בשחר, מן בערב:

זעריכה

והמן כזרע גד. מי שאמר זה לא אמר זה, ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו', כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב:

כזרע גד. עגל כגידא, זרע קוליינדר"ו:

הבדלח. שם אבן טובה קריסט"ל:

חעריכה

שטו. אין שיוט אלא לשון טיול, אישבנ"ייר, בלא עמל:

וטחנו ברחים וגו'. לא ירד ברחים ולא בקדרה ולא במדוכה, אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבשלין (ספרי):

בפרור. קדרה:

לשד השמן. לחלוח של שמן, כך פרשו דונש, ודומה לו נהפך לשדי בחרבני קיץ (תהילים ל"ב), והלמ"ד יסוד,, נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ. ורבותינו פרשוהו לשון שדים, אך אין ענין שדים אצל שמן. ואא"ל לשד השמן לשון וישמן ישרון (דברים לב), שאם כן היה המ"ם נקוד קמץ וטעמו למטה תחת המ"ם, עכשו שהמ"ם נקוד פתח קטן והטעם תחת השי"ן, לשון שמן הוא, והש"ין הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק. ד"א: לשד לשון נוטריקון, ליש שמן דבש, כעסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש. ותרגום של אנקלוס דמתרגם דליש במשחא נוטה לפתרונו של דונש, שהעסה הנלושה בשמן לחלוחית שמן יש בה:

יעריכה

בכה למשפחתיו. משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעמתן בגלוי. ורבותינו אמרו (יומא ע"ה) למשפחתיו, על עסקי משפחות,על עריות הנאסרות להם:

יבעריכה

כי תאמר אלי. שאתה אומר אלי שאהו בחיקך. והיכן אמר לו כן לך נחה את העם (שמות לב), ואומר ויצום אל בני ישראל (שם ו'), על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם (ספרי):

על האדמה אשר נשבעת לאבתיו. אתה אומר לי לשאתם בחיקי:

טועריכה

ואם ככה את עושה לי. תשש כחו של משה כנקבה כשהראהו הקב"ה הפרענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת, אמר לפניו, אם כן, הרגני תחלה:

ואל אראה ברעתי. ברעתם היה לו לכתב, אלא שכנה הכתוב, וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכנוי ולתקון לשון:

טזעריכה

אספה לי. הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג) לך ואספת את זקני ישראל" אלא באש תבערה מתו. וראויים היו לכך מסיני, דכתיב ויחזו את האלהים (שם כ"ד), שנהגו קלות ראש כנושך פתו ומדבר בפני המלך, וזהו ויאכלו וישתו, ולא רצה הקב"ה לתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן (תנחומא):

אשר ידעת כי הם וגו'. אותן שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומכים על ידם, שנאמר ויכו שטרי בני ישראל (שמות ה), עתה יתמנו בגדלתן כדרך שנצטערו בצרתן (עי' ספרי):

ולקחת אתם. קחם בדברים, אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום:

והתיצבו שם עמך. כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדלה וכבוד, ויאמרו חביבין אלו שנכנסו עם משה לשמע דבור מפי הקב"ה (שם):

יזעריכה

וירדתי. זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה (שם):

ודברתי עמך. ולא עמהם (שם):

ואצלתי. כתרגומו וארבי, כמו ואל אצילי בני ישראל (שמות כד):

ושמתי עליהם. למה משה דומה באותה שעה לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום (ספרי):

ונשאו אתך. התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טרח בני, שהם טרחנים וסרבנים (שם):

ולא תשא אתה לבדך. הרי תשובה למה שאמרת לא אוכל אנכי לבדי:

יחעריכה

התקדשו. הזמינו עצמכם לפרענות, וכן הוא אומר (ירמיהו י"ב) והקדשם ליום הרגה (ספרי):

כעריכה

עד חדש ימים. זו בכשרים, שמתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה, וברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם (פסוק ל"ג), כך היא שנויה בספרי, אבל במכילתא שנויה חלוף, הרשעים אוכלים ומצטערין שלשים יום, והכשרים הבשר עודנו בין שניהם (עי' יומא ע"ה):

עד אשר יצא מאפכם. כתרגומו די תקוצון ביה, יהא דומה לכם כאלו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף:

והיה לכם לזרא. שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם, ובדברי רבי משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא:

את ה' אשר בקרבכם. אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם לכנס לכל הדברים הללו (ספרי):

כאעריכה

שש מאות אלף רגלי. לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים היתרים. ורבי משה הדרשן פרש, שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים:

כבעריכה

הצאן ובקר ישחט. זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו, רבי עקיבא אומר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר , הכל כמשמעו, מי מספיק להם כענין שנאמר (ויקרא כה) ומצא כדי גאלתו". ואיזו קשה, זו או שמעו נא המרים אלא לפי שלא אמר ברבים, חסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה היתה בגלוי, לפיכך לא חסך לו הכתוב. רבי שמעון אומר, חס ושלום, לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב) יאמר אין המקום מספיק לנו אלא כך אמר, שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לחדש ימים, ואחר כך תהרג אמה גדולה כזו, הצאן ובקר ישחט להם כדי שיהרגו ותהי אכילה זו מספקתן עד עולם וכי שבחך הוא זה אומרים לו לחמור טל כר שעורים ונחתך ראשך השיבו הקב"ה, ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי, הטוב בעיניך שיד ה' תקצר בעיניהם יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפלו שעה אחת:

כגעריכה

עתה תראה היקרך דברי. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, אי אפשר לעמד על הטפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה, לא תספיק להם, סופן לדון אחריך: אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו, אמר לו, אם כן יאמרו שקצרה ידי, אמר לפניו, הריני הולך ומפיסן, אמר לו עתה תראה היקרך דברי , שלא ישמעו לך. הלך משה לפיסן, אמר להם היד ה' תקצר , הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת (תהלים ע"ח), אמרו, פשרה היא זו, אין בו כח למלאות שאלתנו. וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם , כיון שלא שמעו לו, ויאסף שבעים איש וגו' (עי' ספרי):

כהעריכה

ולא יספו. לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו, כך מפרש בספרי, ואנקלוס תרגם ולא פסקין, שלא פסקה נבואה מהם:

כועריכה

וישארו שני אנשים. מאותן שנבחרו, אמרו אין אנו כדאי לגדלה זו (עי' סנהדרין י"ז):

והמה בכתבים. במבררים שבהם לסנהדרין, ונכתבו כלם נקובים בשמות וע"י גורל, לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים ששה ששה לכל שבט ושבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה, אמר משה אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד, מה עשה, נטל ע"ב פתקין וכתב על שבעים זקן ועל שנים חלק וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו ע"ב, אמר להם, טלו פתקיכם מתוך קלפי, מי שעלה בידו זקן נתקדש, מי שעלה בידו חלק אמר לו, המקום לא חפץ בך (ספרי. סנהדרין י"ז):

כזעריכה

וירץ הנער. י"א גרשום בן משה היה (עי' ילקוט):

כחעריכה

כלאם. הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. ד"א, תנם אל בית הכלא, לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ (עי' ספרי):

כטעריכה

המקנא אתה לי. הקנאתי אתה מקנא:

לי. כמו בשבילי. כל לשון קנאה אדם הנותן לב על הדבר, או לנקם, או לעזר, אנפר"מנט בלעז, אוחז בעבי המשא:

לעריכה

ויאסף משה. מפתח אהל מועד:

אל המחנה. נכנסו איש לאהלו:

ויאסף. לשון כניסה אל הבית, כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כב, ב), ואב לכלם יצבר ולא ידע מי אספם (תהלים לט, ז), מלמד שלא הביא עליהם פרענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו (ספרי):

לאעריכה

ויגז. ויפריח, וכן כי גז חיש (תהילים צ'), וכן נגוזו ועבר (נחום א'):

ויטש. ויפשט, כמו והנה נטשים על פני כל הארץ (שמואל א ל'), ונטשתיך המדברה (יחזקאל כ"ט):

וכאמתים. פורחות בגבה, עד שהן כנגד לבו של אדם, כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות (ספרי):

לבעריכה

הממעיט. מי שאוסף פחות מכלם, העצלים והחגרים, אסף עשרה חמרים (שם):

וישטחו. עשו אותן משטיחין משטיחין (שם):

לגעריכה

טרם יכרת. כתרגומו עד לא פסק". ד"א, אינו מספיק לפסקו בשניו עד שנשמתו יוצאה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.