רש"י/במדבר/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר טז

א

ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא:

ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלקת, וכן מה יקחך לבך (איוב ט"ו), לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. ד"א: ויקח קרח , משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (ויקרא ח), קחו עמכם דברים (הושע י"ד):

בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקותם, שנאמר בקהלם אל תחד כבדי (בראשית מט), והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (דהי"א ו') בן אביסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל:

דתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחניתם תימנה שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלקתו, אוי לרשע אוי לשכנו". ומה ראה קרח לחלק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל, שמנהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור, אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו) ובני קהת וגו', עמרם הבכור נטלו שני בניו גדלה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי לטל את השניה לא אני שאני בן יצהר, שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכלם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות, רבן משבט ראובן שכניו והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קראי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א') אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכלן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו טלית שכלה של תכלת חיבת בציצית או פטורה אמר להם חיבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מן אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכלה תכלת לא תפטר את עצמה (תנחומא):

בני ראובן. דתן ואבירם ואון בן פלת:

ג

רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדלה:

כלם קדשים. כלם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה:

ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהנה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך, כל העדה שמעו (שם):

ד

ויפל על פניו. מפני המחלקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל, ויחל משה (שמות לב), במתאוננים, ויתפלל משה (במדבר י"א), במרגלים, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים (שם י"ד), במחלקתו של קרח נתרשלו ידיו, משל לבן מלך שסרח על אביו, ופיס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית, נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני (תנחומא):

ה

בקר וידע וגו'. עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכון לדחות שמא יחזרו בהם (שם):

בקר וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה:

ואת הקדוש. לכהנה:

והקריב. אותם אליו. והתרגום מוכיח כן ויקרב לקדמוהי, יקרב לשמושיה". ומ"א בקר , א"ל משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו שנאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל (בראשית א), כך ויבדל אהרן להקדישו וגו' (דהי"א כ"ג):

ו

זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך אמר להם, בדרכי הגוים יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכלם (אין) מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד, ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד, ואתם ר"ן איש מבקשים כהנה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות, וסם המות נתן בתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהו, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדש , כבר הוא בקדשתו, וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש אלא אמר להם משה, הריני אומר לכם, שלא תתחיבו, מי שיבחר בו יצא חי וכלכם אובדין (תנחומא):

מחתות. כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:

ז

רב לכם בני לוי. דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשתם (במדבר י״ז:ג׳), וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו, כלם מתנבאים ברוח הקדש, שנאמר כל אלה בנים להימן (מלכים א כ"ה), אמר אפשר כל הגדלה הזאת עתידה לעמד ממני ואני אדום לכך נשתתף לבא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכלם אובדים ואחד נמלט, אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה., תנחומא:

רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלק על הקב"ה:

ח

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. התחיל לדבר עמו בדברים רכים, כיון שראהו קשה ערף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כלם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי (תנחומא):

ט

ולעמד לפני העדה. לשיר על הדוכן:

י

ויקרב אתך. לאותו שרות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:

יא

לכן. בשביל כך אתה וכל עדתך הנעדים אתך על ה', כי בשליחותו עשיתי לתת כהנה לאהרן, ולא לנו הוא המחלקת הזה (שם):

יב

וישלח משה וגו'. מכאן שאין מחזיקין במחלקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום (סנהדרין ק"י):

לא נעלה. פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה:

יד

ותתן לנו. הדבר מוסב על לא האמור למעלה, כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם. אמרת לנו אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה וגו' (שמות ג), משם הוצאתנו, ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו, אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר, שאמרת לנו במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר י"ד):

העיני האנשים ההם תנקר וגו'. אפלו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך, לא נעלה:

האנשים ההם. כאדם התולה קללתו בחברו:

טו

ויחר למשה מאד. נצטער עד למאד:

אל תפן אל מנחתם. לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבין לפניך מחר אל תפן אליהם. ומדרשו: אמר, יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקבל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו (תנחומא):

לא חמור אחד מהם נשאתי. לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפלו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי לטל אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי. ות"א שחרית, לשון ארמי כך נקראת אנגריא של מלך שחור:

טז

והם. עדתך:

יז

והקרבתם איש מחתתו. החמשים ומאתים איש שבכם:

יט

ויקהל עליהם קרח. בדברי לצנות, כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם, כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד איני מקפיד אלא בשביל כלכם, אלו באין ונוטלין כל הגדלות, לו המלכות ולאחיו הכהנה עד שנתפתו כלם (שם):

וירא כבוד ה'. בא בעמוד ענן:

כב

אל אלהי הרוחת. יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכלם, אבל אתה, לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא (שם):

האיש אחד. הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצף. אמר הקב"ה, יפה אמרתם, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא (שם):

כד

העלו. כתרגומו, הסתלקו מסביבות משכן קרח:

כה

ויקם משה. כסבור שישאו לו פנים ולא עשו:

כז

יצאו נצבים. בקומה זקופה, לחרף ולגדף, כמו (שמואל א י"ז) ויתיצב ארבעים יום דגלית (תנחומא):

ונשיהם ובניהם וטפם. בא וראה כמה קשה המחלקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים (שם):

כח

לעשות את כל המעשים האלה. שעשיתי על פי הדבור, לתת לאהרן כהנה גדולה ובניו סגני כהנה, ואליצפן נשיא הקהתי:

כט

לא ה' שלחני. אלא אני עשיתי הכל מדעתי, ובדין הוא חולק עלי:

ל

ואם בריאה. חדשה:

יברא ה'. להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה:

ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז וידעתם כי נאצו הם את הקב"ה, ואני מפי הגבורה אמרתי. ורבותינו פרשו: ואם בריאה פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב, ואם לאו יברא ה' (סנהדרין ק"י):

לד

נסו לקלם. בשביל הקול היוצא על בליעתן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.