רש"י/ביצה/ב/א

רש"י ביצה ב א

ביצה לא תאכל. בו ביום בגמרא מפרש טעמא:

שאור בכזית. משום דהני תלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל גבי יו"ט תנא להו גבי הדדי ובגמרא מפרש טעמייהו:

בככותבת. תמרה:

יחפור בדקר. פיל"א בלע"ז:

ומודים שאם שחט כו'. כדמפרש טעמא בגמ' כשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום:

שאפר כירה מוכן הוא. בגמרא בעי מאי קאמר:

גמ' העומדת לאכילה. שאינה מוקצת:

אוכלא דאפרת. אוכל שנפרד וחבירו במנחות חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו וכן בשחיטת חולין (דף עג.):

לית להו מוקצה. דדלמא כר' שמעון סבירא להו דאמר בפרק [כירה] (שבת דף מד.) מותר השמן שבנר ושבקערה אסור (דברי רבי יהודה)} ור"ש מתיר:

קא סלקא דעתין. להכי פרכינן מאי טעמייהו דבית שמאי דקא סלקא דעתין דאפי' לר' שמעון דשרי במוקצה בנולד אסיר דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה אבל נולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה:

ומי אמר רב נחמן הכי. דבית הלל כר' יהודה:

מגביהין. בשבת מעל השלחן עצמות שאינן ראוין לאכילה וקליפי אגוזים ולא חיישינן למוקצה:

ובית הלל אומרים. אין מטלטלין אותן בידים שמוקצה הן:

אלא מסלק הטבלא. שיש תורת כלי עליה ומנערה:

ואמר רב נחמן אנו אין לנו. בשיטת משנה זו לפי שמוחלפת שיטתה אלא כך שמעתי מרבותינו דבית שמאי כרבי יהודה ומחמרי ובית הלל כרבי שמעון:

מחתכין דלועין. תלושין לפני הבהמה ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא:

ואת הנבילה לפני הכלבים. ואע"פ שנתנבלה בשבת דבין השמשות לא היתה עומדת לאכילת כלבים אפילו הכי שרי דלית לן מוקצה בשבת הלכך מגביהין מעל השלחן דמיירי בשבת מוקים לבית הלל דנימרו כר' שמעון כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא דקיימא לן הלכה כסתם משנה וקיימא [לן] הלכה כבית הלל אבל גבי יום טוב דאשכחן דסתם רבי כרבי יהודה:

דתנן

---

---

שולי הגליון

---

---

עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף