רמב"ם/תפילין/א

רמב"ם ‏ תפילין א

הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה
יש בכללן חמש מצות עשה וזהו פרטן:
א) להיות תפילין על הראש. ב) לקשרם על היד. ג) לקבוע מזוזה בפתחי השערים:
ד) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו: ה) לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ספרי תורה:
וביאור כל מצות אלו בפרקים אלו:
פרק ראשון

א ארבע פרשיות אלו שהן: קדש לי והיה כי יביאך יי' שבספר ואלה שמות. ושמע והיה אם שמוע הן שנכתבות בפני עצמן, ומחפין אותן בעור ונקראין תפילין ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד. ואפילו קוצו של אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן מן התורה עד שיהיו נכתבות שלימות כתיקונן:

ב וכן שתי פרשיות שבמזוזה שהן שמע והיה אם שמוע אפילו אות אחת משתי הפרשיות אם חסר קוצו מעכב מן התורה עד שיהיו שתיהן נכתבות שלימות. וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול:

ג עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין. לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפילין פסולות. שנים הן בכתיבתן ושמנה בחפויין וקשירת רצועותיהן. ואלו הן השנים שבכתיבתן. שכותבין אותן בדיו ושיהיו נכתבין על הקלף:

ד כיצד מעשה הדיו. מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה דקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו. ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו. שאם תמחקנו יהיה נמחק. וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות. ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים:

ה אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו. למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן. שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין:

ו שלש עורות הן: גויל וקלף ודוכסוסטוס. כיצד, לוקחין עור בהמה או חיה ומעבירין השׂיער ממנו תחלה. ואחר כך מולחין אותו במלח. ואח"כ מעבדין אותו בקמח. ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו. וזה הוא הנקרא גויל:

ז ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחילקו אותו בעביו לשנים כמו שהעבדנין עושין עד שיהיו שני עורות. אחד דק הוא שממול השיער, ואחד עבה והוא שממול הבשר, ועבדו אותו במלח ואח"כ בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו. זה החלק שממול השיער נקרא קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס:

ח הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער. ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר. ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער. וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול:

ט אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיני, אם כתב ספר תורה על הקלף כשר. ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליו הספר פסול. וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשר, לא אמרו על דוכסוסטוס אלא למצוה:

י אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים. אבל כותבין על גבי עור בהמה וחיה ועוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהן. ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא, שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה:

יא גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן, ואם עבדן שלא לשמן פסולין. לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אף על פי שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין. שהכותי על דעת עצמו הוא עושה, לא על דעת השוכר אותו. לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו, אם עשהו הכותי פסול. ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה:

יג ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו. כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו, שנאמר וקשרתם וכתבתם. כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב. נמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו. נמצאו ביד כותי כשרים. ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:

יד ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאין או על גבי עורות שאינם מעובדין או שכתב ספר תורה ותפילין על עור שלא עבדן לשמן הרי אלו פסולין:

טו הכותב ספר תורה או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין. לפיכך הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות הרי זה מפסיק ביניהם ומשיב:

טז הטובל את הקולמוס לכתוב את השם, לא יתחיל מאות השם, אבל מתחיל הוא מאות שלפניו. שכח לכתוב את השם כולו, תולה אותו בין השטות. אבל מקצת השם בשטה ומקצתו תלוי פסול. ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשטה ומקצתה למעלה. במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהן אפילו אות אחת. אלא אם שכח אפילו אות אחת גונז מה שכתב וכותב אחרת. ומותר לכתוב את השם על מקום הגרד ועל מקום המחק בכולן:

יז כותבי ספרים תפילין ומזוזות אסור להם להפך היריעה על פניה, אלא פורש עליה בגד או כופלה:

יח ספר תורה תפילין ומזוזה שאמר הסופר אחר שיצאו מתחת ידו, לא כתבתי האזכרות שבהן לשמן אינו נאמן לפסלן אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו. ולמה אינו נאמן לפסלן, שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו, ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות. לפיכך אם אמר ספר תורה זה או תפילין אלו עורות שלהן אינם מעובדות לשמן, מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלן. שהרי הכל יודעים שאם אין העורות מעובדים לשמן אין שכר לו כלל:

יט אין כותבין תפילין‏ ומזוזה אלא בכתב אשורית. והתירו בספרים לכתוב אף ביוני בלבד. וכבר נשקע יוני מן העולם ונשתבש ואבד, לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית. וצריך להזהר בכתיבתן כדי שלא תדבק אות באות, שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה פסול. וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול. לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו ולא וא"ו ליו"ד, ולא כ"ף לבי"ת ולא בי"ת לכ"ף, ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת וכן כל כיוצא בזה, עד שירוץ כל הקורא בהן:

כ עור שהיה נקוב, לא יכתוב על גבי הנקב. וכל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב ומותר לכתוב עליו. לפיכך מותר לכתוב על גבי עור העוף שנתעבד. ניקב העור אחר שנכתב, אם ניקב בתוך האות, כגון תוך ה"א או תוך מ"ם וכן בשאר אותיות כשר. ניקב בירך של אות עד שנפסקה. אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר, והוא שלא תדמה לאות אחרת. ואם לא נשתייר ממנה מלא אות קטנה פסולה:

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף