רמב"ם/תפילה/יב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה. ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות. וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים:
ב ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור. בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע. ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד:
ג אין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין. ואין קורין פחות מעשרה פסוקים. וידבר עולה מן המנין. ולא יהיו הקורין פחות משלשה אנשים. ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים:
ד שלשה שקראו עשרה פסוקים, שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה. ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח:
ה כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו. ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך. וכל העם עונין ברוך יי' המבורך לעולם ועד. וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה. וכל העם עונין אמן. ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי' נותן התורה:
ו אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור. קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק. ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו. קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף:
ז אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות. ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהם לקרות. וצריך אחד לעמוד עמו בשעת קריאה כדרך חזן העומד עם הקוראין:
ח הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד, כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים. והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק:
ט כיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא, שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה. ואסור לצאת מן הכנסת בשעה שהקורא קורא. ומותר לצאת בין איש לאיש. ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בשעה שהקורא קורא בתורה:
י מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים. והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן וחוזר וקורא פסוק שני. ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד:
יא אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם. והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא. ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא. ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן, ואין התורגמן נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד באימה וביראה. ולא יתרגם מתוך הכתב אלא על פה. ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. והקטן מתרגם על ידי גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן. ולא יהיו המתרגמין שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם:
יב ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור. מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו'. ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין. ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם:
יג המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו שלשה פסוקים. חוזר וקורא מה שקרא לפניו. ולא יפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה. ולא יפחות מעשרים ואחד פסוקים. ואם שלם הענין בפחות מאלו אינו צריך להוסיף. ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן המתרגם דיו ואפילו לא שלם הענין. ובנביא אחד קורא ואפילו שנים מתרגמין. ומדלג מענין לענין אחר. ואינו מדלג מנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בלבד. ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. וכל המדלג לא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו:
יד הקורא בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים, והמתרגם מתרגם שלשתן זה אחר זה. ואם היו שלשה הפסוקים שלש פרשיות לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד בלבד:
טו *המפטיר בנביא מברך לפניו ברכה אחת. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים וכו'. ומברך לאחריו ארבע ברכות. ברכה ראשונה חותם בה האל הנאמן בכל דבריו. שנייה חותם בה בונה ירושלים.
| השגת הראב"ד המפטיר בנביא כו' עד שנייה חותם בונה ירושלים כו'. כתב הראב"ד ז"ל אנו אומרים משמח ציון בבניה עכ"ל: | ||
שלישית חותם בה מגן דוד. רביעית חותם בה ענין קדושת היום כמו שחותם בתפלה. וכן אם חל ראש חדש להיות בשבת המפטיר בנביא מזכיר ראש חדש בברכה זו כמו שמזכיר בתפלה:
טז
כמה הן הקוראין. בשבת בשחרית קוראין שבעה. וביוה"כ ששה. ובימים טובים חמשה. אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה. בשבת וביום הכפורים במנחה ובשני ובחמישי של כל השנה ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן:
יז אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור. קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים. וכן מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה. ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין. ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום:
יח בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל. וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות. והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל. לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור:
יט אין שם כהן עולה ישראל. ולא יעלה אחריו לוי כלל. אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי. אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר. וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול:
כ כיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה. כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה. וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף. וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר. ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר:
כא ובמנחה של שבת ושל יום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום, אומר קדיש ומוציא ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפללין מנחה. וכן בתענית קוראין במנחה ואחר כך אומר קדיש ומתפללין תפלת מנחה. אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה:
כב ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקוראין בו, ומחזירו ואומר קדיש ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומרים בכל יום, ואומר קדיש וכל העם נפטרין:
כג אין קוראין בחומשין בבתי כנסיות משום כבוד ציבור. ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה. לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה. ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני:
כד כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים. וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע. מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אוהו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו: