רלב"ג/שמות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:53, 21 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"גTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

וילך איש מבית לוי עד ויהי בימים הרבים ההם

ביאור דברי הפרשה

והנה דברי הספור הם מבוארים עם מה שקדם לנו מהדברים. ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם י"ב:

התועלת הראשון הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיתרשל מן ההשתדלות בהצלה כפי מה שאפשר ואע"פ שיהיה הפגע באופן שיחשב שלא יתכן שישלם לו ממנו ההצלה. הלא תראה כי אם משה כאשר ראתה שלא יכלה עוד להצפין בנה לא נתרשלו ידיה מפני זה מהשתדל בהצלתו לפי מה שאפשר לזה ולזה שמהו אותו בסוף על שפת היאור תוך התיבה אשר התקינה לו שימלט בה מסכנת הטביעה והתיבה היתה הסתרת בתוך הגמי אשר שם כדי שלא יראה אותה אדם ואע"פ שלא הי אפשר לו להחיות שם בזולת מזון הנה לא נמנעה מפני זה מלשים אותו שם כדי שתרחיק מיתתו זמן מה ואולי תוך הזמן ההוא ימצא לה עזר מהצרה הזאת או תלך להניק אותו שם בלילה ולזאת הסבה נתיצבה אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו כי אם ימצא שם אולי תוכל להשיג עם מוצאו בהשתדלותה הטוב שלא יזיק לו:

התועלת הב' הוא בדעות. והוא להודיע עוצם השגחת השם יתעלה במושגחים ממנו שהוא סבה שתמצאוהו בת פרעה ותחמול עליו להצילו והיה זה סבה אל שגדל בבית פרעה והתחכם עם חכמי מצרים והנה הי זה כלי לו אל שהשיג חכמה הנמצאות והיה נביא וזה כי דעות חכמי מצרים ואם היו משובשות הנה העירוהו למצא האמת. ועוד כי מפני זה היתה לו נפש גבוהה כי לא גדל בשפלות ובעבדות כמו העניין בשאר אחיו והיה מפני זה יותר נכון להיות מתגבר כנגד פרעה להוציא בני ישראל מארצו הנה הרע שחשב פרעה לעשות כדי שלא ימצא שם בן לישרא' מושיע ואתם שם אותו הש' ית' כלי אל המצאתו:

התועלת הג' הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיתפייס בטוב שהיה חושק אליו כשהגיע באופן שימנע מפני זה מהשתדל שיגיע באופן היותר שלם שאפשר אבל ראוי שלא יקצר בזה ולזה תמצא כי אחות משה לא נמנעה מפני ראותה שנשלמה ההצלה לאחיה מההשתדלות שתהיה באופן היותר שלם שאפשר ולזה השתדלה שתניקהו מינקת מן העבריות באופן שתניקהו אם הילד לפי שחלב אם הילד הוא יותר נאות לו והשתדלה שינתן לה שכר בזה כדי שלא תכיר בת פרעה שהיא אם הילד כי אולי לא תשיבהו לה אם תדע זה ולזאת הסבה אמר' לבת פרעה ותניק לך את הילד והנה בזה האופן היה הילך יותר נשמר כי יראו המצרי' מגעת בו כשידעו שהיא מגדת אותו לבת פרעה:

התועלת הד' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיהיה משגיח בבני עמו ומריב ריבם במה שנעשה להם מהחמס כפי מה שאפשר לו כי בזה יהיה העם יותר חזק ויותר נשמר כשיעזרו קצתם לקצת. הלא תראה כי משה רבינו מחוזק רצונו לריב ריב ישראל כשראה החמס שהיה המצרי עושה קם עליו והכהו ושם בזה נפשו בסכנ' עצומה עד שהוכרח לברוח:

התועלת הה' הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיראה המחלוק' בין האנשים שישתדל להמיר המחלוקת והמריבה מביניהם כדי שלא יזיקו קצתם לקצת וכ"ש כשיהיו אלו האנשים מבני עמו. הלא תראה כי מרע"ה כשראה שני עבדים נצים השתדל להוכיחם להסיר המחלוקת והמריבה מביניהם:

התועלת הו' הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם להכו' רעהו כי בזה מהגנות הנפלא עד שמי שיעשה זה הפועל נקרא רשע. הלא תראה כי משה רבינו קרא רשע האיש המכה רעהו והנה ביארו מזה רז"ל שאפילו בהשתדלו' על ההכאה יקרא רשע וזה כי הוא אמ' למה תכה רעך שמורה על לשון העתיד ולזה אמרו ז"ל כי אפילו בהרמת יד נקרא רשע:

התועלת הז' הוא במדות. והוא שראוי לשלם שיתפעל מן החמסי' כשיעשו לאי זה שיהיה וישתדל בהסרתם ולזה הודיענו בזה הספור חוזק הפעלות משה מהחמסים ועוצם התגברותו בהסתרם ואבירו' לכו כי אלו התכונו' ראוי שתהיינ' לנביא:

התועלת הח' להודיע רע מנהג ישראל בעת ההוא שהיו בחוזק הגלות והיו מריבים קצת עם קצת ומכים קצתם קצת והיו מואסים המוסר עד שכאשר הוכיחם משה על זה לא רצו לקבל תוכחתו אבל הרשיעו יותר ופרסמו הריגתו המצרי באופן שנודע הדבר לפרעה והוכרח משה לברוח וזה כלו להורות כי מה שהיה להם מחוזק הגלות היה רוע מעשיהם סבה לו עד אם יהיו מתקנים מעשיהם ויתקרבו לשם כפי כחם לא היה להם זה הגלו' החזק ולזאת הסבה בעינה תמצא שלא התחיל הגלות עד שמת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ואעפ"י שכבר נגזר שיעבדו בהם ויענו אותם ת' שנה כי טוב הבחירה ינצח זה הסדור כמו שביארנו בשני ממ"י וכביאורנו לספר איוב:

התועלת הט' הוא במדות. והוא שראוי שיתעורר האדם לעזור לחלושים ולהצילם מיד עושקיהם כי אין להם כח מעצמם על זה ובזה אופן ישלם היושר והטוב בקבוץ המדיני ויגיע מקצתם לקצת העזר הצריך ולזאת הסבה בעינ' תמצא שהתעורר משה רבינו ע"ה להציל בנות יתרו מיד הרועים ולהשקות צאנם והתעורר ג"כ להציל העברי מיד מכהו לזאת הסבה בעינה:

התועלת הי' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שישתדל לגמול טוב למי שגמלהו טוב כי בזה מהיושר מה שלא יעלם עם שבזה תתחזק זאת התכונה באנשים ר"ל שיגמלו חסד קצתם לקצת לדעתם שכבר יושב להם גמול על זה ולזה תמצא שגנה רעואל בנות בנו כאשר עזבו האיש ולא הביאוהו אל הבית להשיב לו גמול על זה וצוה אותן שיקראו לו ויאכל לכם:

התועלת הי"א הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתחבר עם בעלי תכונות הטובות כשיביאהו ההכרח לשב' עם זולתו ולזה תמצא שנתרצה משה לשב' את האיש כשרא' טוב תכונתו שלא רצה לקפח שכרו על מה שגמלהו מן הטוב:

התועלת הי"ב הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשלא יוכל להשיג טוב מה באופן שלם שיסתפק במה שיאפשר לו שישיג מהטוב ההוא ולא ימנע ממנו הטוב ההוא במוחלט מפני שלא יוכל להשיגו באופן שלם. ולזה תמצא כי משה מפני שלא יכול להשיג לרחת אשה מעמו ליראתו מפרעה שלא ידע באי זה מקום הוא הסכים לקחת בת יתרו המדינית כדי שיהיו לו בנים:

כג[עריכה]

ויהי בימים הרבים ההם עד וילך משה וישב אל יתר חותנו

ביאור דברי הפרשה

אמר שבזה העת הרב שהיה מעת צאת משה ממצרים עד הזמן שנולד בו גרשן מת מלך מצרים והנה קם תחתיו מלך אחר והוא הכביד העבודה מאד ולזה נאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו אל יי' ועלתה זעקתם אליו מן העבודה ומפני זה שמע השם יתע' זעקתם ואע"פ שלא היו באופן מהשלמו' שהיו ראוים שתשמע תפלתם הנה זכר השם יתע' בריתו עם האבו' אשר בעבורה היה ראוי שתדבק השגחתו בבני ישראל וזה ראה השם יתע' את בני ישראל ידע אותם באופן שכבר דבקה השגחתו בהם והנה משה היה רועה את צאן יתרו חותנו וינהג את הצאן אחר המדבר ליראתו ממלך מצרים כדי שלא יראהו אחד מהעוברים ושבים והנ בא אל הר האלהים והוא הר חורב והנה ראה שם במראה הנבואה מלאך יי' בלבת אש מתוך הסנה וראה משה כי הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויאמ' אסורה נא ואראה הפלא העצם הזה שלא יבער הסנה. וירא מלאך יי' כי סר לראות ויקרא אליו מתוך הסנה ויאמר לו אל תקרב הלום כי זה המקום הוא קדוש ולזה אין ראוי שתנהג בו מנהג הדיוטו' ללכת בו בנעלך עם שכבר העירהו שיתן אל לבו להבין ענין זאת המראה כי ענינה היה משל להשגחת השם יתע' בישראל עם היותם בחוזק הצרו' אשר ראוי שיכלו אותם והיות ישראל מוכנים אל הכליון ויאמר לו הנה אנכי אלהי אביך ר"ל אלהי אברהם שהיה האב הראשון אשר ישגיח הש' יתע' בעבורו בבני ישראל כי השם יתע' נשבע לו שיתן לזרעו ארץ כנען ואחר זה הוסיף לבאר ואמר לו שהוא אלהי אברהם ואמר לו עם זה אלהי יצחק ואלהי יעקב כי לכל אחד מהם יעד שיירש זרעו ארץ כנען והנה להשגחתו שהיתה דבקה באבו' הקדושים נמשך שיושגח זרעם אחריהם בה האופן ר"ל שיוציאם עוני מצרי' כדי שלא יכלו אותם המצרים והנה משה הסתיר פניו במראה הנבואה ליראתו מהביט אל האלהים אשר נראה לו מתך הסנה ואמנם עשה זה משה לדעתו עוצם מדרגת הנמצא הנבדל והמנע השגתו לאדם בשלמות. ויאמר יי' ראיתי את עוני עמי והתענותו במצרים ובאה לפני הצעקה אשר צעקו לי מפני נוגשיהם ולוחציהם ולפי שידעתי מכאובי עמי ועוצם צרתם שהיא באופן שלא יוכלו לכבלה ירדה השגחתי בהם להצילם מיד מצרים ולהעלותם אחר זה אל הארץ הטובה שהיא ארץ כנען ואע"פ שלא שלם עון אנשי הארץ ההיא וזה יהיה אם היו יש' באופן מהשלמות שיהיו ראוים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה ולזה תמצא שאחר מתן תורה היו יורשים הארץ ע"י משה רבינו לולי חסרונם וזה מבואר מעניין המרגלים בפרש' שלח לך ועתה אשתדל להוציא את עמי ממצרים ואח"כ אשתדל להוריש להם ארץ כנען ולא אמתין שיגיע העת אשר היה ראוי שיצאו בו ישראל ממצרים כי באה אלי צעקתם וראיתי הלחץ הנפלא אשר מצרים לוחצי' אותם ואם לא אוציאם משם עתה כמעט שתופר בריתי עם האבות כי לא יוכלו ישר' לסבול זאת העבודה הקשה וזה הלחץ הנפלא ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא עמי את בני ישר' ממצרים. ויאמר משה אל יי' מי אנכי כי אלך אל פרעה שהוא מלך גדול ואני שפל אנשים ועוד כי לא איש דברים אנכי ועוד איך יתכן שאוציא בני ישראל ממצרים להעלותם אל ארץ כנען כמו שיעדת קודם בא העת והנה אינם באופן מהשלמות שיתכן שתדבק בם השגחתך בזה האופן הנפלא אשר אתה מייעד להם ובאהו מענה מאת השם יתע' על מה שהיה אומר מי אנכי כי אלך אל פרעה כי אהיה עמך באופן שלא תמצא מונע מההליכה אל פרעה ואשמור צאתך ובואך וזה יהיה לך לאות כי אנכי שלחתיך כי לולי העזר שתהיה נעזר מאתי לא היה לך יכולת לבא לפני המלך ולא לדבר עמו ועל מה שאמרת איך יתכן שתוציא בני ישראל ממצרים להעלותם לארץ כנען קודם בא העת הראוי והם אינם ראוי' לכך תדע כי לאהבתי האבות אשגיח בהם להדריכם אל השלמות באופן שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותי על ההר הזה ויקבלו עליהם שאהיה להם לאלהים ושישמרו המצות שאצוה אותם. ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה הוא מציאות שזה האלוה ומהותו אשר שלחך אלינו מה אומה אליהם וזה שאם לא אתן להם ציור מה כמו שנקרא בזה השם הנה לא יסמכו על דברי כי הם לא ידעו מהו ואם יש לו כח להוציאם משם או אין לו כח בזה והמשל שמי שיאמ' לאחד כבר שלח אליך פלוני שתלך אליו וייטיב לך הנה הוא מבואר שאם לא יודע לזה האיש מי הוא הפלוני ההוא ושהוא באופן שהוא ראוי לסמוך עליו הנה לא יתעורר ללכת אליו ואע"פ שהוא יודע ממנו שהוא בן אדם כ"ש שלא ישמע אליו אם לא ידע מהותו. ויאמר אלהים אל משה. הנה תדע ששמי הוא אהיה אשר אהיה ר"ל שהיותי ומציאותי הוא תמיד בענין אחד ואיננו לי מזולתי אבל אהיה מעצמי בזולת סבה קודמת ואמר לו עוד השם יתע' כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם והוא מי שמציאותו מעצמו מזולת סבה קודמת והשמיט מזה השם אשר אהיה כי די בזה ציור לישר' בשם יתע' ועוד שהדרך בזאת החקירה שיתבאר ממנה שיש בכאן נמצא בזה התואר הוא מזה המקום רצוני שכבר יתבאר תחלה שבכאן נמצא בלתי משתנה כלל כמו שהתבאר בשמיני מהשמע. ואחר יתבאר שזה הנמצא הוא נמצא תמיד ושמציאותו הוא מעצמותו וזה אמנם אמר לו השם שיאמר אותו למי שיתכן שיבין דבריו והם זקני ישראל שהם חכמי ישראל והנה יהיה מאמר משה זה להם כשיתבאר להם מדרך המחקר העיוני שהעניין הוא כן בלי ספק ולזה צוהו השם יתע' שיאסוף זקני ישראל לאמור אליהם אלו הדברים ולפי שכבר ישאר ספק לישראל אם אפשר בזה הנמצא הנכבד שתדבק השגחתו באישי האדם שהם פחותים מאד ביחס אליו יתע' הוסיף לאמ' לו ה' יתע' שיבאר להם שהשגחת זה הנמצא הנכבד אשר הוא נמצא מעצמותו יתכן שתדבק באנשים הטובים להטיב להם ולהצילם מיד עושקיהם ולזה אמר כה תאמר אל בני ישראל יי' שהוא אלהי אבותיכם אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם ומפני השגחתו בהם התעורר להוציא אתכם מארץ מצרים הנה זה שמי תמיד ר"ל יי' וזה זכרי ישראל ופקדי אותם בעבור דור ודור מאבותיהם והם אברהם יצחק ויעקב שאני אלהיהם ר"ל כי בעבורם אני משגיח תמיד בישראל ואפשר שיהיה הרצון באמרו זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור שזה הוא שמי לעולם ר"ל שהוא יי' אלהי האבות כי תמיד יהיה משגיח בזרעם לזאת הסבה וזה השם בעינו הוא זכרי לדור דור מבני ישראל כי תמיד אני י' אלהי אבותם והנה כפל המאמר במלות שונות והנה צוהו שיאמר זה המאמר לזקני ישראל והם חכמיהם ושיאמ' להם שזה השם הנכבד נראה אליו ושלחו אליהם שיאמר להם בשמו פקוד פקדתי אתכם החמס העשוי לכם במצרים ולראותי כי צר לכם אמרתי אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ האמרי והכנעני ויתר משפחות הכנעני אל ארץ שמנה מאד עד שכבר ימצא בה החלב והדבש בשפע נפלא. ואולם אמר להם זה כי לא יתכן שישמעו אליו לצאת ממצרים אם לא ידעו שכבר תמצא להם ארץ ישבו בה והוא מבואר במעט עיון שהשם יתע' היישירם אל השלמות כהשתדלותו להוציאם ממצרים ואחר הוציאם ממצרים באופן שיהיו מוכנים בתכלית מה שאפשר אל שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה שיירשו ארץ כנען ואם לא הגיע העת עדין וזה שהו' חדש מופתים גדולים כהוציאם משם יתבאר להם שהוא השליט על כל הנמצאו' ונתן להם אחר צאתם ממצרים זאת התוד' השלמה המיישרת אל השלמות בתכלית מה שאפשר. והנה יעדו ה' תע' שהם ישמעו לקולו ואומר לו אחר זה שיבא הוא וזקני ישראל למלך מצרי' ויאמרו לו יי' אלהי העברי' נגלה עלינו ובקש ממנו שנעבדהו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו. והנה צוה לו השם שיאמר זה המאמר לפרעה בה האופן ולא יגלה לו שכונתו להוציאם משם המוחלט כ"א ידע פרעה שלא ישובו לא יתרצה פרעה בשום פנים בזה וה' יתע' יעשה תמיד מה שיעשהו בסבות היותר נאותות אל שיגיע מהם התכלית הדרוש ולזה אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח ליי' באתי כדי שלא יהרגהו שאול וכן צוה למשה לאמר זה המאמר כדי שיתכן שישיג בו מבוקשיו מפרעה עם שזה המאמר היה גם כן צודק כי הם זבחו שם זבחים לש' יתע' בעת שנתנה להם התורה כמו שיתבאר בסוף פרשת ואלה המשפטים ואמרו אליו ה' יתע' הנה ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך אם לא יהיה זה כיד חשקה והנה אשלח ידי והכתי ארץ מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם ואז אתן את חן העם בעיני מצרים בדרך שיתעורר המצרים להשאיל להם כלי כסף וזהב ושמלות שישאו עמסו במדבר במקום אשר ילכו שם לזבוח ליי' כדי שיתקשטו לפני יי' לתת כבו' לו וזהו מה שיעד ה' לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והנה היה זה מן היושר האלהי כי המצרים עבדו בהם בפרך בזולת שכר וסבב השם יתע' שישאילום מה שיתכן שיהיה בו גמול מה לישראל על עבודתם. ויען משה ויאמר הנה עם כל זה לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו אמת הו' כי בכאן נמצא בזה התואר משגיח ביריאיו כמו שיתאמת מהמחקר העיוני אבל לא נתבאר לנו שיהיה זה הנמצא הנכבד נראה אליך בנבואה ואמר אליו ה' יתע' שישליך המטה אשר בידו וזה לאו' כי זאת הנבואה הגיעה למשה בהקיץ כי רועה היה והיה מטהו בידו ואפשר ג"כ שנדמה לו במרא' הנבואה שיהיה מטה בידו מפני היות מנהגו בהקיץ שיהיה בידו מטה. והנה הנכון לפי מה שאחשב שתהיה זאת הנבואה מגעת למשה בהקיץ וזה מה שאמר אחר זה והמטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות וזה לא יתכן שיאמר אם לא היה בידו אז זה המטה לפי האמת לא לפי הדמיון לבד. והנה השליך משה מטהו ארצה ונהפך לנחש באופן שכבר פחד משה ממנו וקם ונס מפניו וצוהו השם יתע' שיאחוז בזנבו ושם הנחש למטה בכפו ואמר אליו שיעשה זה האות בפני בני ישראל למען יאמינו כי נראה אליו השם יתעלה כי הודעת חדוש המופתים קודם חדושם לא תגיע כי אם לנביא כמו שביארנו בששי מלחמות יי' והנה נתן לו השם יתע' אות שני והוא שנהפכה ידו מצורעת כשלג ואח"כ שבה כבשרו בהוציאו אותה מחיקו וזה שאם לא יאמינו ישראל לקול האות הראשון שיהיה ע"ד נבואה ר"ל מה שיגיד להם משה מחדושו קודם חדושו הראשון ויאמרו שאולי אין משה נביא אבל קרה שיאמר אמת בחדוש זה המופת הנה יתכן שיאמינו שיהיה קול האות השני בנבואה כי לא יתכן שיצדק משה במקרה בשני אלו הדברים יחד כי מה שבקרי תהיה הגעתו על המעט ואם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ויאמרו שכבר אפשר היו' הידיעה בהם למשה בקרי הנה נתן השם יתע' למשה אות שלישי והוא שישפוך ביבשה ממימי היאור ויהפכו לדם ביבשה וזה ממה שלא יתכן שיאמרו שלא יהיה בדרך נבואה מה שהודיעהו משה מאלו האותות כי לא יתכן שיהיה הצדק נמצא בדברי משה באלו השלשה אותות יחד במקרה כי לא יתכן שיגיד הצדק בדבריו במקרה באלו שלשה דברים יחד וזה מבואר בנפשו כי לא יתכן במה שבמקרה שיהיה בו מאדיות ורבוי וזה מבואר בנפשו ויאמר משה אל יי' בי אדוני הנה עם כל זה לא יאות לי לעשות זה השליחות כי לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשולם שלא היתה לי זאת ההשגה הנפלאה באמתת מציאותך כ"ש עתה שימנע אותי עוצם התבודדותי בהשגתך מלהפריד הדבקות הזה באופן שאוכל להשתדל לסדר דברי עם בני ישראל ועם פרעה כהוגן גם לא הייתי איש דברי' משלשום שלא היתה לי השגה שלמה בך בהשגה שהיתה לי תמול גם לא הייתי איש דברים מעת התחלת לדבר עם עבדך שהיה קודם שלשום כי מן העת ההיא נקשרת נפי בך באופן שלא יכולתי להתיר הקשר הזה בדרך שישלם לי סדור הדברים כהוגן בדברי עם בני האדם. ויאמר יי' אליו הנה מאתי ימצא באדם הדבור והעדרו והשמע והראו' והעדרם ובהיות הענין כן הנה בידי לתת לך כח ישלם לך בו סדר הדברים כראוי בדברך עם האנשים ועתה לך כי אנכי אהיה עם פיך והוריתיך את אשר תדבר באופן שישלם לך סדור הדברים כהוגן בזולת השתדלות והנה נתיירא משה פן יותר זה הדבקות אשר לו עם השם יתע' בדברו עם האנשים כדרך שתסור ממנו זאת ההשגחה האלהית שישלם לו בה סדור הדברים כהוגן וחלה פני השם יתע' שישלח זה השליחות ביד מי שיכשר בו זה והנה חרה אף יי' בו וסרה ממנו מפני דה זאת ההשגחה שיעדהו השם בה והוא שישים הדברים בפיו בדברו בשליחותו ושם אהרן מליץ בין משה ובין האנשים אשר היה שלוח אליהם והנה צוהו ה' יתע' שיקח המטה הזה שהיה בידו כי בו יעשה האותות. הנה זה הוא ביאור דברי זה הספור לפי מה שנראה לנו ואולם התועלות המגיעות ממנו הם י"ט:

התועלת הא' הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיצר לו שיזעק אל השם יתע' ויתפלל אלא כי בזה האופן אולי יראה השם בענייו וירחמהו. הלא תראה כי ישראל עם היותם בלתי שלמים מאד שמע השם יתעלה את נאקתם כאשר זעקו אליו:

התועלת הב' הוא בדעות. והוא להודיע שכבר ימשך מהשגחת הש"י באנשים הטובים שיושגח זרעם אחריהם. ולה אמר שכבר זכר ה' יתעלה בריתו שהיה עם האבות ולה התעורר גם כן לראות בני ישראל ולהשגיח בהם אע"פ שלא הגיע הקץ:

התועלת הג' הוא במדות. והוא שראוי שיהיה מפחד תמיד וישי' השתדלותו להנצל מהרע בתכלי' מה שאפשר ולא יקצר בזה. הלא תראה כי משה רבינו ע"ה ברח מדין מיראתו מפרעה שהיה מבקש להורגו גם שם לא שכב לבו כי היה ירא שמא יראוהו עוברים ושבים ויגידו זה לפרעה ולזה הסכים להיות רועה כדי שיהיה מושבו חוץ לעיר ובחר עם זה לרעות במדבר כי שם היה יותר בטוח שלא יראהו אדם:

התועלת הד' הוא בדעות. והוא להודיע שהשכל הפועל אינו ה' יתע' אבל הוא עלול ממנו. ולזה ביאר בה המקום שהנבואה באה למשה באמצעות מלאך והוא להורות שהשם יתע' יודיע הדברים לנביא במראה הנבואה באמצעות המלאך והוא השכל הפועל ולה הוא מבואר שהשכל הפועל אינו השם יתע' וכבר חקרנו בזה וביארנו שהעניין כן הוא במה שאין ספק בו בחמישי מספר מ"י וראוי שתדע שכל הנבואות הם גם כן באמצעות מלאך כי השכל הפועל הוא אשר יגיע ההודעה בהם כמו שביארנו בשני ממ"י. ואמנם ביארה התורה זה בזאת הנבואה כדי שנלמוד ממנה שהענין כן בשאר הנבואות:

התועלת הה' הוא להודיענו שזה השלמות הנפלא שהיה בנבואת משה עד שכבר ידבר בו השם פה אל פה במראה ולא בחידות ולא היה בנבואתו בתחלת הענין אבל היה נבואתו בתחלה בחידות. ולזה נראה לו זאת הנבואה הראשונה מהנבואות שספרה התורה ממנו בחידות. ר"ל המלאך שנראה לו בלבת אש מתך הסנה והנה העירנו בזה גם כן במה שאמר גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי זה ממה שיורה לפי מה שביארנו כי מדרגתו לא היתה בעת התחילו להנבא באופן מהשלמת שהיתה בו אחר זה. והנה היה זה כן ר"ל שתגיע לאדם בהתחלה נבואה יותר חלושה ממה שתגיע לו אחר זה מפני שיתרון מדרגת הנבואה נמשך ליתרון מדרגת השכל כמו שביארנו בשני ממלחמות יי' ובהיות הענין כן והיה מבואר שהשכל לא יגיע אל שלמותו מתחלת הענין אבל יוסיף תמיד בשלמות כל מה שישתדל האדם להוציא ההכנה אשר בו אל הפועל הנה הוא מבואר שהנבואה יתכן שתגיע בתחלת הענין בלתי שלמה ואחר זה יגיע אל שלמותה:

התועלת הו' הוא בדעות. והוא שראוי לאדם להשתדל בחקירת סבות הדברים הנמצאים לפי מה שאפשר לו ולא יקצר מזה כי בזה האופן יעמוד על חכמת השם יתע' בשומו הנמצאות על האופן שהם עליו לי מה שאפשר לו מזה ויהיה זה סבה אל שיגיע השם יתעלה לפי מה שאפשר כי אנחנו נשיג מהשם יתע' לפי מה שאפשר לנו בהשגתנו נימוס אלו הנמצאות המסובבו' מה שנשיג ממנו וסדרם וישרם כמו שהתבאר בא' ובה' ממ"י הלא תראה כי משה רבינו ע"ה תכף שראה זה הענין הזר והוא היות הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל התעורר לסור ולראות אותו כדי שיעמוד על סבת זה הענין וזה ממה שיורה שכן היה מנהגו ר"ל שכבר היה משתוקק לדעת סבו' הדברים לפי מה שאפשר ולזה הגיע לזאת המדרגה הנפלא שהגיע אליה:

התועלת הז' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתנהג בקדושה במקומות הנכבדים ולה צוה משה שיסיר נעליו מעל רגליו לפי שהמקום שהיה עומד עליו היה קדוש ונכון אל שידבק בו השפע האלהי:

התועלת הח' הוא בדעות. והוא להודיע שאי אפשר לאדם שישיג השכל הפועל בשלמות ולזה הסתיר משה פניו כי ירא מהביט אליו ובכאן טעו קצת הפילוסופי' האחרונים וחשבו שיהיה אפשר לאדם להשיג השכל הפועל בשלמות עד שישוב עמו דבר אחד במספר וחשבו שזאת תהיה ההצלחה האפשרית שתהיה לאדם ושבזולת זה האופן לא יהיה לו השארות נפשי והוא מבואר שבזה גם כן לא יהיה תועלת כי מה שנמצא מהשכל הפועל קודם זה הדבקות הוא מה שישאר לכח עם שזה אצלם גם כן הוא רחוק מאד לא יתכן שימצאו באלפים רבים מהדורות וזה ממה שירחיק מאד המעיינים מהשתדל בזאת ההשגה ותסור מפני זה מהם הצלחתם הנפחית. וכבר ביארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מ"י ושם התבאר שאי אפשר לאדם שישיג השכל הפועל בשלמות ושהשכל הנקנה הוא נצחי בהפך מה שהיו חושבים אותו הפילוסופים אשר הגיע אצלינו דבריהם:

התועלת הט' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתנהג במדת הענוה. הלא תראה כי משה רבינו ע"ה עם רוב שלמותו אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה להורות שהוא שפל מאד לילך אל מלך גדול כמוהו:

התועלת הי' הוא במדות. והוא שראוי לאדם במה שישתדל בהגעתו שיראה מראשית הענין המונעי' שאפשר שיתחדשו לו ויכין לו מה שיסורו בו אלו המונעי' כדי שיגיע אל מבוקשו. ולזה תמצא כי משה כאשר שלחו השם יתע' ללכת אל פרעה להוציא בני ישראל ממצרים השתדל להסיר כל המונעים בכללם כמו שהתבאר מביאורנו לדברי זה הספור:

התועלת הי"א הוא בדעות. והוא להודיע שבכאן נמצא אחד והוא האלוה יתע' הוא נמצא תמיד מעצמותו ולא ישיגהו שנוי כלל ושזה הו' השם אשר ראוי שיתואר בו השם יתע' לפי שהוא מורה על מציאותו לא על דבר יוצא מעצמו. ולזה אמר השם יתע' כי שמו המיוחד לו הוא אהיה אשר אהיה או יו"ד ה"א וי"ו ה"א אלא שהאחד מורה על מדבר בעדו והאחר על נסתר וזה שיורה שהוא ראוי שיקרא השם יתע' בזה השם כמו שביארנו בג' ובה' מספר מלחמות יי':

התועלת הי"ב הוא בדעות. והוא להודיע שהשם יתע' אע"פ שהוא שליט לעשות כרצונו להשגיח על הדבקים בו הנה ירצה שישתדלו בגעת הדבר ההוא אשר יעד להם שיעשהו בעבורם בסבות היותר נאותו' ולזה אמר השם יתע' למשה שיאמר לפרעה שישלח את העם דרך שלשת ימים במדבר לזכות ליי' כי בזה יתכן שיתרצה לשלחם לחשבו שכבר ישוכו אחר זה ואע"פ שכבר אמר השם יתע' שהוא ידע שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך בזה האופן הנה לא קצר מפני זה משישים ההשתדלות בזה האופן היותר נאות להשיג המבוקש כי אולי בחירת פרעה תשנה מה שידע השם מקושי לבבו כי הבחירה היא מושלת על זה הסדור כמו שביארנו בשני ושלישי ממלחמות יי':

התועלת השלש עשרה הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיתרשל מהשתדלות במה שיצטרך לו לפי מה שראוי ואעפ"י שיתבאר לו מתכונת מי שיבקש ממנו מה שיבקש שהוא באופן שלא ישמע אליו לתת לו מבוקשו כי ראוי שיעשה הוא הראוי עד שלא ימנע ממנו מצדו השגת מבוקשו כי ראוי שיעשה הוא הראוי עד שלא ימנע ממנו מצדו השגת מבוקשו ועוד שהוא אפשר גם כן שישמע אליו זה האיש אשר חשב שלא ישמע אליו. הלא תראה כי השם יתע' עם מה שהתבאר לו מרוע לבב פרעה צוה משה לאמ' לו שישלח את בני ישראל דרך שלשת ימים במדבר לזבוח להשם כי אולי יתרצה בזה כמו שהתבאר מדברינו:

התועלת הי"ד הוא במדות. והוא שראוי למי שיבקש דבר ממי שהוא תחת ידו שלא יבקשהו ממנו תחלה בכח ובהתגברות אבל ראוי שיראה אם יוכל להשיג שישלם לו מבוקשו כרצונו ואם לא יתרצה בזה הנה ראוי שיקחהו ממנו בחזקה וזה גם כן בהדרגה. ולה תמצא שהשם יתע' רצה לנסות תחלה אם יסכים פרעה לשלח את בני ישראל ברצונו ואחר שלא הסכים בזה שלח השם ידו להכותו בכל מכה ומכה וזה גם כן בהדרגה כי הביא עליו מהמכות והנגעים והפגעים הקל תחלה והאחרון הכביד כמו שנבאר אחר זה בג"ה:

התועלת הט"ו הוא בדעות. והוא להודיע עוצם היושר האלהי וזה כי מפני שהעבידו המצרים את בני ישראל בכל עבודה קשה בזולת שכר השתדל השם יתע' אל שיתעוררו המצרים להשאיל לישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות כדי שישארו אלו הקנינים ביד ישראל חלף עבודתם אשר עבדו בהם:

התועלת הי"ו הוא בדעות. והוא להודיע כי הודעת חדוש הנפלאות טרם בואם לא תהיה כי אם לנביא. ולזה שם השם יתע' אלו האותות ביד משה לראיה שכבר נראה אליו השם יתע' וראוי שתדע שעשותו אלו האותות לא הי ראיה שיהיה נביא כי כבר יתכן שיעשו המופתים על יד החכם שאינו נביא כמו שביארנו בששי מספר מ"י. ואמנם היתה הראיה בזה ההודעה בחדושם טרם נפלם. ולזה אמר והאמינו לקול האו' האחרון וזה הקול הוא מאמר משה בו בהודעתו אותו טרם נפלו. וראוי שיובן מזה כי המופת יקרה מהחכם שאינו נביא על המעט. ולזה לא יתכן שיבשר בחדושו טרם נפלו ואולם ע"י הנביא יעשה תמיד כשנגלה לו בנבואה שכבר יחדש:

התועלת הי"ז הוא בדעות. והוא להודיע כי מה שבקרי לא יהיה מאדיי אבל יהיה חדושו על המעט ולזה שם השם יתע' ביד משה רבוי האותות לראיה שלא הגיע הצדק במקרה במה שיודיע אותו משה מחדוש שתי אלו האותות:

התועלת הי"ח הוא בדעות. והוא להודיע עוצם דבקות משה עם השם יתע' והוא מה שלמדנו מזה הספור שמה שמצאנוהו מיוחד במשה שתהיה הנבואה מגעת לו בהקיץ היה לחזק התבודדות שכלו מבין שאר כחות הנפשיות להיו' עם ה' תמיד עד שמן העת שהתחיל לדבר עמו היה מתבודד תמיד בהשגתו יתע' כפי היכולת עד שלא היה יכול להפריד ההתבודדות הזה בדרך שישלם לו ההשתדלות לסדר דבריו בדברו עם האנשים כי הוא היה שונה באהבתו תמיד וזאת היתה אחת מהסבות אשר בעבורה ייוחד משה שתגיע לו הנבואה בהקיץ ובכל עץ שירצה כמו שביארנו בשני ממלחמות יי':

התועלת הי"ט הוא להודיע לנו הסבה אשר בעבורה הוכרח משה אל שיהיה מליץ בינו ובין האנשים בדברו עמהם ולא השליטו השם יתע' עם חוזק השגתו בו שיהיה לו כח לסדר דבריו לאנשים בדברו עמהם כראוי בדרך שלא יצטרך למליץ כי משה עצמו מנע ממנו כמו שביארנו בספור הפרשה הזאת:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון