רד"ק/בראשית/יד

רד"ק ‏ בראשית יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי בימי אמרפל, באותם הזמנים שהיו אלה המלכים כל אחד במקומו היו המלחמות האלה שהולך ומספר, וכן ויהי בימי אחשורוש, והדומים לו. ונכתב זה הספור בתורה להודיע יושר לבב אברם עם האל בוטח בו בכל לב, כי במעט אנשים רדף אחר ארבעה מלכים, להודיע כי ראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו כמו שעשה אברהם אבינו. כדרלעמר, מלה חדא. מלך גוים, מקום ששמו גוים, לפי שנתיישב אותו המקום מעמים מאוספים מזה ומזה.

ב

עשו מלחמה, עתה מספר המלחמה שהיתה ביניהם בעמק השדים לא המלחמות הראשונות שהיו ביניהם עד שהכניעו ארבעה מלכים את חמשה עד שהיו להם. לעבדים:

ג

כל אלה, הארבעה עם חמשה.

אל עמק, כמו בעמק, וכן אל הארון תתן את העדות (שמות כ"ה).

השדים, כתרגומו חקליא, והדגש לחסרון הכפל, כי בשני שרשים נמצא, שדה ושדות, מן שדה ושדד, ישדד לו יעקב (הושע י יא).

הוא ים המלח, העמק ההוא היה סמוך לים המלח, או הוא עצמו נעשה אחר כן ים, והוא הנקרא היום ים המלח והוא גבול ארץ ישראל כמו שכתוב בגבולים:

ד

שתים עשרה שנה עבדו, שהיו לו עבדים נושאי מנחה.

ושלש עשרה שנה, פירוש ובשנת שלש עשרה מרדו,

מרדו בו ולא הביאו לו מנחה. וכדרלעומר היה ראש לשלשה המלכים.

ה

את רפאים בעשתרת קרנים, הכו את הענקים שהיו בעשתרות קרנים; והמקום הזה הוא בין שני הרים גדולים ולכן נקרא קרנים. וכבר זכרוהו רבותינו ז"ל. והמקומות האלה שזכר הם קרובים לארץ סדם ועמורה, אולי היו בעזרתם לפיכך הכו אותם כדרלעומר והמלכים אשר אתו:

ו

ואת החרי בהררם שעיר, והכו את החרי בהר שלהם והוא הר שעיר כמו שאמר אלה בני שעיר החורי (ל"ו כ') בהררם, שם, הנפרד הרר בשקל ארץ גפן, ואלו היה מקור מן הדגוש כמו שאומרי' קצת המפרשי' (אב"ע) היתה הה"א קמוצה והנה היא פתוחה, וכן תרגם אונקלוס בטוריא דשעיר. איל פארן, כתרגום, מישר פארן:

ז

וישבו ויבאו, אחר שפשטו על המקומות האלה עד המדבר שבו להם כלפי ארץ סדם ובאו להם אל עין משפט; ידוע היה אצלם למה נקרא כן, כמו שאר המקומות שכלם נקראו על ענין ידוע אצלם. ויש דרש שנקרא כן על שם שעתידין משה ואהרן להשפט על מי אותו העין, והם מי מריבה.

שדה העמלקי, מישור גדול שערים בנויות בו נקרא שדה, וכן שדה אדום ושדה מואב. ואמר העמלקי, כי כשכתב משה רבינו זה כבר נולד עמלק ורבו תולדותיו, שהרי יצא על ישראל למלחמה בצאתם ממצרים ולא נקרא זה על שם סופו:

ח

ויערכו אתם מלחמה, אלה החמשה שיצאו ערכו אתם מלחמה כי חשבו להתחזק עליהם אולי נעזרו בעם אחר, כי לפיכך מרדו בהם, ואלה לא היו אלא ארבעה הנזכרים לפיכך חזר ואמר את כדרלעמר, כי כבר אמר אתם מה צריך לאמר עוד את כדרלעמר, אלא בא לומר כי אלה החמשה נעזרו בעם אחר ואלה לא היו אלא הארבעה שזכר ואעפ"כ נצחום כי מה' היתה כדי שיעשה אברהם שם במלחמה ההיא כמו שהבטיחו ואמר לו ואגדלה שמך. וכדי להראות לעולם צדקת אברהם ובטחונו באל בכל לב, כי הם נצחו חמשה מלכים ואעפ"כ רדף הוא אחריהם במעט עם, ועליו ועל כיוצא בו נאמר ובוטח בה' ישוגב (משלי כ"ט כ"ה) וכדי להגדיל המעשה עוד הוסיף ואמר ארבעה מלכים את החמשה:

י

בארות, נשתנה בסמיכות ולא נשתנה בסמוך את בארות המים (בראשית כ"ו, מלכים ו')

חמר, הוא הטיט.

וינסו מלך סדום, ושאר המלכי' נסו אל ההר זהו שאמר והנשארים, אולי היו קלים יותר מאלה השנים שלא היה בהם כח לנוס אל ההר ונסו בעמק מה שיכלו לנוס, ובנוסם נבהלים לא נשמרו מהבארות ונפלו בהם ולא מתו אבל טבעו בטיט והוציאם אחרי כן. ואולי היתה הסבה שלא מתו שם כדי שיראו בנס שעשה האל לאברהם לפי שהיה אוהבו. הרה, כמו אל ההר, כי הה"א הנוספת בסופה מורה על למ"ד בתתלתה כמו בשאר השמות ובאה הה"א בסגול כמו סלה:

יא

ויקחו את כל רכוש סדם ועמרה, כי עמק השדים הוא בגבולם ושם היתה המלחמה אבל אדמה וצבוים ובלע לא היו מאותו הצד; ולקחו את כל רכוש סדם ועמרה מהערים האלה ובנותיהם, ורכוש כולל המטלטלים והמקנה.

ואת אכלם, שהיו להם בבתים, ואת העם שבו:

יב

והוא ישב בסדום, כמו שאמר למעלה "ויאהל עד סדם" ועדיין היה יושב שם כאשר היתה המלחמה הזאת:

יג

ויבוא הפליט. אחר שנמלט מהשבי בא והגיד לאברם על בן אחיו שנשבה.

העברי, מבני בני עבר, וכלם התיחסו אליו, אבל אברהם וזרעו התיחדו ביחס כי להם נשאר לשון עבר, והאחרים מבניו ובני בניו אחזו בידם לשון ארמי ונקראו ארמיים כמו לבן הארמי וזולתו, וזרע אברהם אשר ליעקב נקראו עברים.

והוא שכן, כלומר היה שוכן עם אלה האחים והיו בעלי בריתו ועזרוהו, והוא היה יושב בארץ אחד מן האחים והוא ממרא:

יד

כי נשבה אחיו, קרובו ובני אחים הרי הם כאחים, כמו שאמר "כי אנשים אחים אנחנו"

וירק, נתן להם כלי מלחמה, והוא יוצא לשלישי. והרק חנית (תהלים ל"ה) והריקו חרבותם (יחזקאל כ״ח:ז׳) יוצא לשני.

חניכיו, שם תאר בשקל שרידיו, פליטין מלומדיו, הנערים שלמדם בדרך האמת לעבוד את ה'. מן חנוך לנער (משלי כ"ב).

ילידי ביתו, שנולדו בביתו מהנפש אשר עשו בחרן ובארץ כנען והיו שמנה עשר ושלש מאות. ובדרש (ב"ר מ"ג) אליעזר לבדו לקח עמו וחשבון אותיותיו שי"ח, ואם כן מה יהיה ילידי ביתו אם לא ירצה לאמר וילידי ביתו.

וירדף עד דן, על שם סופו, כי כשכתב משה רבינו זה לא נקרא עדיין כן, אלא לשם היה נקרא וכשכבשוהו בני דן קראו לו דן בשם דן אביהם. ואפשר שהיה מקום אחד נקרא באותם הימים דן:

טו

ויחלק עליהם לילה, כשנחלק עליהם לילה, כלומר בחצי הלילה להשיגם, ובא עליהם פתאום הוא ועבדיו שהם חניכיו ומה שאמר ויחלק עליהם ולא אמר ויהי בחצי הלילה, ר"ל כי הלילה נחלק עליהם, כי עד חצי הלילה היו אלה הארבעה מלכים הולכים בטח ומחצי הלילה ואילך היו נסים לנפשם כשבא עליהם אברהם והשיג והכה אותם, והנסים רדפם עד המקום שנקרא חובה והוא משמאל לדמשק, והיה מכה מה שהיה משיג והם נסים לנפשם והניחו כל הרכוש והעם. ואברהם שב מחובה מרדוף אחריהם עוד והשיב את כל הרכוש:

טז

וגם את הנשים ואת העם, אשר שבו הכל השיב להודיע כי לא המיתו איש מהשביה:

יז

אל עמק השוה, היה המקום ההוא מקום מרוצת הסוסים לפי שהיה שוה לא עולה ולא יורד. ונקרא עמק המלך, לפי שהמלך ופרשיו היו מנסים שם סוסיהם למרוצ', ותרגום אונקלס שוה, מפנא, ר"ל שהיה פנוי לא היה שם אבנים ולא עצים ועשבים. ותרגם עמק המלך, בית ריסא דמלכא, והריס הוא שלשים קנים בקנה המדה והקנה שש אמות באמה בת ששה טפחים, וכן הוא שעור מרוצת הסוסים:

יח

ומלכי צדק מלך שלם, הוא ירושלים, וכן כתוב ויהי בשלם סכו (תהלים ע"ו) ונקראו מלכי ירושלים מלכי צדק מן אדני צדק וכן כתוב בספר יהושע אדני צדק מלך ירושלים (י' א'), כי ירושלים הוא מקום הצדק והשלום לא יסבול עול וחמס ומעשה תועבה זמן ארוך, לפיכך מקיא החטאים היושבים בה. כמו שאמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י"ח) ואמר אלהי נכר הארץ (דברים ל"א) כי היא כנגד קו השוה ואוירה מזוג, וכן אמר יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ"ט) ואמרו בדרש (פדר"א כ"ז, ב"ר נ"ו נדרים ל"ב) כי מלכי צדק הוא שם בן נח.

הוציא לחם ויין, לפי שהיו באים מן המלחמה עיפים הוציא לחם ויין.

והוא כהן לאל עליון, לא לכוכבים ולמזלות אלא לאל עליון לבדו הוא משרת ועובד כמו אברהם והנלוים אליו.

יט

קונה, אינו לשון קונה מאחר, אלא הרי הוא כאילו אמר, עושה או ממציא, וכן "קניתי איש" כמו שפרשתי:

כ

וברוך אל עליון, שנה בזה השם לאמר אל עליון, ואברם גם כן נשבע בזה השם להוציא מלב השומעים אותם העובדים לאלהים אחרים וכי אין לעבוד אלא לה' לבדו והוא עליון על כל העליונים ואדון התחתונים והעליונים.

מגן צריך, מסרם בידיך, וכן אמגנך ישראל (הושע י"א ח') ואמר צריך אע"פ שהם לא היו בני מלחמתו ולא היה להם דבר עמהם, כיון ששבו בן אחיו ורכושו הרי הם צריו כי אברם בעל השם היה ולוט היה ידוע שהוא בן אחיו ולא הניחוהו לאהבת אברם.

ויתן לו מעשר מכל, המפרשים פירשו, כי אברם נתן למלכי צדק מעשר מהמקנה והרכוש אשר הציל לפי שהיה כהן לאל עליון; ואדוני אבי ז"ל פירש כי מלכי צדק נתן לאברהם בשכרו המעשר מן הדין, כי המלך סדם אמר לאברם תן לי הנפש והרכוש קח לך, ואברהם אמר אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר מלכי צדק לאברהם מן הדין תוכל לקחת המעשר מן הכל ולא תקח דבר ממלך סדם כי שלך הוא המעשר מן הדין, כי כל מציל ממון חבירו המעשר הוא שלו על שטרח להצילו, ונכון הוא הפירוש, כי יש לתמוה לדעת המפרשים איך היה נותן אברם משל מלך סדם למלכי צדק והוא לא רצה לקחת לעצמו ויתן לאחרים, זה לא יתכן:

כא

ויאמר מלך סדם, לפירוש אדוני אבי ז"ל פירושו, וכבר אמר קודם שאמר מלכי צדק כי המעשר לאברם:

כב

הרימותי ידי, הנני מרים, וכן נתתי כסף השדה, עם הרמת יד הוא השבועה, וכן וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע (דניאל י"ב ז') ופעם לא יזכר השבועה אלא הרמת יד לבד, כמו אשר נשאתי את ידי (שמות ו' ח'):

כג

ואם אקח, טעם הוי"ו ר"ל אם לקחתי ואם אקח:

כד

בלעדי, היו"ד לרבים ואיננה לכנוי, ובאה נראית ובלא מ"ם כיו"ד, וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳) וארגים חורי (ישעיהו י״ט:ט׳) והדומים להם. והחכם ר' אברהם פירש כי היוד לכנוי כלומר אך בלעדי לקחו והוא מה שאכלו נערי. הנערים, הם חניכיו ילידי ביתו והם לא יהיה להם אלא מה שאכלו. וחלק האנשים, כי אני אין לי רשות לעזוב חלקם, כי הם טרחו בזה וראוי הוא שיקחו מהשלל אשר הצילו חלקם הראוי להם כפי המנהג והחוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.