רד"ק/בראשית/יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
נחל קדומים
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רד"קTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

ויהי כל הארץ, כל בני הארץ היו שפה אחת,

כלומר לשון אחד היו מדברים כלם והוא לשון הקודש כמו שכתבנו.

ודברים אחדים, הסכמה אחת היה להם, וכן (יהושע ט' ב') "ולהלחם עם יהושע פה אחד" ר"ל בהסכמה אחת, והסכמתם היתה ללכת בארץ ולבקש להם מקום רחב ידים וישכנו שם כלם ולא יפוצו הנה הנה בהיותם לעם רב. והיה זה שלש מאות וארבעים שנים אחר המבול. בהסכמתם זאת בנראה לא היו נח ובניו שם ועבר ויפת, כי חכמים וצדיקים היו וכן היו באמת חכמים רבים בדור, כי החכמות כמו שכתבנו חוברו בזמנים ההם עם אורך שנות האנשים היחידים ההם וספרי החכמות אשר חברו עד המבול היו ביד נח ובניו. גם נח שהאריך ימים וכן שם בנו אי אפשר שלא חברו ספרים בחכמות, גם אברהם אבינו היה אז בדור הפלגה בן ארבעים וחמש שנים, ובאמת חכם גדול היה ובן ארבעים שנים הכיר את בוראו כדברי קצת רז"ל (ב"ר ל') ולדברי קצתם בן שלש, ולא היתה דעת כל חכמי הדור ההוא שהאל ברא הארץ אלא לישבה כלה או רובה, וידעו גם כן כי ברבות בני אדם לא יכילם מקום אחד כבקעת בבל או גדולה ממנה, אם כן ההסכמה ההיא היתה בטלה בעיני חכמי הדור ההוא, אלא שעל כרחם נטו אחר הרוב שלא היו חכמים, לבנות העיר והמגדל. ולפי שהיו כולם מדברים שפה אחת היו יותר קרובים להיות בהסכמה אחת, ובב"ר (ל"ח) לשם ע"ז נתכוונו, אמרו לא כל הימנו שיבחור לנו את העליונים באו ונעשה עמו מלחמה.

זהו ומגדל וראשו בשמים, וזה אינו כמשמעו כי לא היו טפשים לעשות מלחמה ממש אלא המלחמה הזאת באמונה היתה לעבוד זולתו, וכיון שנתפזרו בטלה הסכמתם:

בעריכה

ויהי בנסעם מקדם, ממזרח כי שם היה היישוב בתחלה ושם נברא אדם כי גן עדן מזרחי הוא, ונח בצאתו מן התבה הלך לו אל מקום ישובו הראשון או התבה היתה שם בצאתו ממנה, גם הרי אררט מזרחים הם. והם בהסכמתם יצאו מאותו מזרח, ובאו כלפי מערב עד בבל; והבקעה היא מקום מישור בין ההרים יש רחב ויש צר, וזה המישור מצאו אתו רחב ידים והסכימו לשבת שם וישבו שם, ונקרא המקום ההוא ארץ שנער, והיא הנזכרת למעלה, כי כבר כתבנו כי הענין ההוא אחר הפלגה היה. ולא ספר הכתוב למה נקרא שנער, ורז"ל אמרו (ב"ר ל"ז) לפי שמתי מי המבול ננערו שם לפי שהיא בקעה:

געריכה

הבה, זאת המלה הורגלה על העצה או עזר לעשות הדבר שנאמרו עליו ואינה ציווי ממש, אלא בענין מקור או שם לפיכך תבא המלה גם לנקבה גם לרבים.

נלבנה לבנים, תוספת ביאור, כמו (מלכים ב' י"ב) ויצום דוד צום, והדומה להם, וכן נשרפה לשרפה, ובאותו בקעה אין אבן לפיכך כל בנינם בלבנים והלבנים עושים אותם מן הטיט ואחר כן שורפים אותם בכבשן.

ותהי להם הלבנה לאבן, בא קמץ בזקף קטן, וכן ואלה תולדות פרץ הוא יהיה לי עבד, והדומה להם, והיתה להם הלבנה לבנין במקום אבן כי אין אבנים בבבל.

והחמר היה להם לחומר, החמר הוא טיט מגבל עפר במים, וחומר הוא המוגבל מסיד ומחול במים, ושם לא היה להם אבנים שיהו שורפים לסיד, והיה להם לבנינים החמר במקום החומר:

דעריכה

הבה נבנה לנו עיר, העיר לשבת והמגדל להיות צופים משם למרחק לראות ענין מקניהם ובהמתם, וגם יהיה אור לרועים שינהגו מקניהם לרעות במדברות רחוק מהעיר ויהיה להם המגדל לאות ולסימן שידעו לשוב אל העיר.

וראשו בשמים, ר"ל שיהיה המגדל גבוה, כמו ערים גדולות ובצורות בשמים ר"ל בגובה האויר.

ונעשה לנו שם, כלומר אם יהיה לנו מקום גבוה בזאת העיר יהיה לכל אחד ממנו שם שאם יצא חוץ מגבול הזאת יזכור העיר וישוב אליה, או יזכר אחד לחברו מהיוצאים וישובו אליה, כי אם לא נעשה כן אולי נפוץ על פני כל הארץ שהיוצאים ממנו ישכחו החברה וישארו שם במקום לכתם, וישבו שם זה למזרח וזה למערב, זה לצפון וזה לדרום, וחברותינו תתפזר, נהיה נפוצים הנה והנה:

העריכה

וירד ה', בהשגחת האל במעשה השפלים יכנה הכתוב בענין הזה בלשון ירידה, וכן בענין סדום, לפי שירידה היא אצל כבודו להשגיח בתחתונים, אלא שכן ראה האל יתברך באדם מפני שתוף השכל אשר בו.

לראות, וכן אמר בענין סדום ואראה. ואונקלס תרגם זה בענין נקמה ושל סדום בענין דין, ופי' הנה כפי משמעו להשגיח במעשיהם ובמחשבתם ולבטלם ועוד נפרשנו בענין סדום.

אשר בנו, אשר החלו לבנות.

בני האדם, באמת בני האדם שהולכי' אחר תאות לבם ולא יפנו למעשה האל כי הוא ראה לישוב הארץ ממזרח למערב והם חושבים לישב במקום אחד מן הארץ לבד ולבטל רצון האל. והנה בענין המבול לא אמר לשון ירידה אלא לשון ראיה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" לפי שענין הירידה הוא בענין השתדלות לחקור הדבר ולהשגיח עליו, וענין המבול היה מפורסם מאד והיה בכל העולם, ודבר סדם לא היה אלא בארצם ולא היה נודע לכל כי אם בארצם ובאשר סביבותיהם, ועל הכל דברה תורה כלשון בני אדם:

ועריכה

ויאמר ה', למלאכים.

הן עם אחד, שהסכמה אחת להם כמו "והיינו לעם אחד" (ל"ד י"ו).

ושפה אחת, כי בזה התקיים בהסכמתם לפי שכלם מדברים בשפה אחת.

ולא יבצר, ולא ימנע מהם.

כל אשר יזמו לעשות, אם לא נבטלם מלעשות. יזמו, ענין מחשבה, ויזם וזעם בענין אחד.

זעריכה

הבה, כבר פרשנו מלת הבה ואינו אלא על דרך משל, כי אין היוצר נועץ עם הנוצר, וכן אמר הנביא "את מי נועץ ויבנהו" (ישעיה מ' י"ד) וכן אמר נרדה ונבלה כנגד המלאכים שהם אמצעים, והכל דרך משל.

ונבלה, הנו"ן למדברים בעדם, או תהיה הנו"ן לנפעל ותהיה לשון נקבה

וטעמו על שפתם, ולשתי הדעות תהיה המלה קלה ודינה להדגש ונבלה כי שרשו בלל, ואם נו"ן מדברים, אם מבנין הקל הבי"ת בחולם ואם מבנין הפעיל הבית בצרי.

אשר לא ישמעו, שלא יבינו, והיא שמיעת הלב, וכן אשר לא תשמע לשונו (דברים כ"ח מ"ט) והדברים לפי שיצאו בשפה ובלשון יקראו שפה ולשון:

חעריכה

ויפץ ה', במה שבלבל לשונם הפיצם, כי כיון שלא הבינו איש לשון חברו בטלה הסכמתם ולא יכלו לבנות והלכו כל כת מהם שהיו בלשון אחד לצד אחד וישבו העולם ממזרח שמש עד מבואו מעט מעט כמו שהיו הולכים ורבים, וברחב הארץ ישבו לפאת צפון ברוב לפי שהפאה ההיא ממוזגת יותר מפאת דרום כי פאת דרום לרוב חמימותה אין יכולים בני אדם לשבת ברובה אלא במעט ממנה לצד קו השוה.

ויחדלו לבנות העיר, כל שכן המגדל אבל העיר בנו אותה קטנה ממה שהחלו אותה כי כת אחד מהם נשארו שם אבל חדלו לבנותה גדולה כמו שהחלו, ואותה שבנו קראו שמה בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם נחלקו הלשונות, בעודם שם ביחד היו בטלים ומתערבים:

טעריכה

ומשם הפיצם, הפיץ רובם כי לשבעים לשון נחלקו, והלשון האחד נשאר שם, ולפי ששם היה הבלבול קורא שם העיר בבל והיה הקורא מי שהיה מהם ולשון הקודש היה מדבר (והוא היה הראשון) דבבל ובלל לשון הקודש הוא; והיה לו לומר בלל מן בלל, מהו בבל? אלא שהמלה מורכבת בשתי מלים לפרש בה יותר הענין כי ענינה בא בל, כלומר בא להם הבלבול מן השמים, ובל הוא שם בתשלומי בלל, כמו קן מן קנן, וחן מן חנן, והדומים להם.

שפת כל הארץ, כל גויי הארץ שהיה שפתם נחלקת שם היו בלולים.

ומשם הפיצם, אחר שהיו שפת אחת הפיצם ה' כמו שפירשנו:

יעריכה

שנתים אחר המבול, כבר פרשנו זה בספר בראשית בפסוק ויחי נח. ואע"פ שזכר תולדת שם למעלה עם תולדת אחיו שנה אותם לסדר התולדות ממנו עד אברהם אבינו לפיכך לא זכר מבני שם אלא ארפכשד לפי שמתולדותיו יצא אברהם אבינו; והיה ספור שנתים אחר המבול, כי בספור שם בן מאת שנה לא היינו יודעים מתי נולד ארפכשד שהיו נולדו תחלה עילם ואשור, וכבר כתבנו כי ספור שנות הנזכרים מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם לדעת מהם מספר השנים מבריאת עולם והכל לפרסם חדוש העולם:

כזעריכה

ואלה תולדת תרח, וכבר זכרנו בפסוק שלפניו ולא הוסיף אלא תולדות לוט, אלא בא לזכור הקורות שקרוהו, כי גם הם נקראו תולדות, והחל בתולדות הבנים, ומה שקרוהו, הוא מות בנו בחייו, וצאתו מאור כשדים ומותו בחרן.

והרן הוליד את לוט, ולא זכר תולדות נחור כי לא הוליד אלא עד אחר עקדת יצחק וזכר תולדות הרן לפי שיצא לוט בנו עם אברהם:

כחעריכה

וימת הרן על פני תרח אביו, בחייו וכן "וימת נדב ואביהו על פני אהרן אביהם" (במדבר ג' ג').

ואמר בארץ מולדתו, לפי שתרח אביו לא מת בארץ מולדתו אלא בחרן. וזה היתה הסבה שיצא לוט מן הארץ עם תרח זקנו.

באור כשדים, שהיום נקרא אור כשדים, כי באותו הזמן לא נולד כשד שיקראו בניו כשדים.

אור, פירושו בקעה או עמוק, וכן "על כן באורים כבדו את ה'" (ישעיה כ"ד). ודעת רז"ל (ב"ר ל"ח) בזה ידוע, שפירשו אור, אש, ואם כן נקראת העיר ההוא אור על שם הנס שנעשה בה לאברהם אבינו שהשליכו נמרר לכבשן האש והצילו האל ממנו:

כטעריכה

ויקח אברם ונחור, כמו ויבא משה ואהרן. וזכר שם נשותיהם לכבוד אברם, וכי שנה האל שם שרי לשרה, וממלכה גם כן היתה רבקה שהיתה אשת יצחק.

בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, אמר אבי אחר שאמר בת, לפי שאמר למעלה והרן הוליד את לוט, דמה שלא היה לו זרע אחר, אמר כי היה גם כן אבי מלכה ואבי יסכה. ורז"ל דרשו, כי יסכה זה שרה (סנהדרין ס"ט), וכן נראה ממה שאמר אברהם אחותי בת אבי, אם כן שרי בת הרן היתה. אלא שיש לתמוה למה אמר בת הרן ולא אמר בנות הרן? אולי היתה שרי בת בתו של תרח, ואע"פ שלא זכר לתרח בנות אולי היה לו:

לעריכה

ותהי שרי עקרה, ספר כי שרי היתה עקרה ולא ילדה רק ע"י נס שעשה האל עם אברהם נס בתוך נס, כי היתה עקרה וילדה, ועוד שהיתה בת תשעים כשילדה, אבל מלכה אע"פ שעמדה ימים רבים מלדת לא היתה עקרה וראויה לבנים היתה אלא שעמדה בעבור חולי מקרי לא טבע.

אין לה ולד, בעודה באור כשדים אין לה אבל בארץ כנען היה לה, וזה שאמר האל לאברהם כשאמר לו לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול, שם אעשה אותך לגוי גדול. ולד, שם בפלס חכם:

לאעריכה

ויקח תרח, אחר שאמר האל לאברם לך לך, ואמר אברם לתרח אביו בשם האל, כי האל צוהו לצאת מן הארץ נתרצה לדבר בנו ויצא עמו ואחר שנתרצה לצאת תלה עיקר המעשה בו כי הוא האב והיוצאים בנים לו, ונחר לא רצה לצאת מן הארץ ההיא ולקח תרח לוט עמו לפי שלא היה לו אביו חי והיה סמיך עליו ולקחו עמו שיהיה עמו כאשר יהיה שם.

ויצאו אתם, כאן תלה היציאה באברם כי הוא היה עיקר כי לו היה הציווי (ובאמת אשתו עמו) ויצאו תרח ובן בנו ועבדיהם ושפתותיהם עם אברם ואשתו; וזהו שאמר אתם.

ללכת ארצה כנען, והנה האל לא אמר לאברם שילך לארץ כנען אלא אל הארץ אשר אראך, אלא שבצאת אברם מאור כשדים ומן הארץ ההיא שהיא ארץ ארם יפגע תחלה בארץ כנען וידע אברם כי בהיותו בארץ כנען יאמר לו האל אם היא הארץ אשר אמר לו או אחרת.

וישבו שם, כי תרח אע"פ שיצא ללכת ארצה כנען, כשהגיע לחרן לא מצא בלבו לצאת מארצו לגמרי וישב בחרן שהיא על הספר וקרובה לארץ כנען, כדי שיהיה קרוב לאברם, וישב שם עד שמת ואברם הלך לו לארץ כנען במצות האל עליו. ומה שאמר אשת אברם בנו אחר שאמר ואת שרי כלתו, כי באהבה וברצון יצאה מן הארץ עם בעלה לעשות רצון האל לא שהכריחה בעלה אלא בכל לבה הלכה אחר בעלה אל המקום אשר אמר לו האל אע"פ שלא ידעה הארץ ההיא הטובה היא אם רעה, כי אשת אברם היתה באמונה האל להאמין כל אשר יאמר לה בשם האל ולעשות רצונו:

לבעריכה

ויהיו ימי תרח, הנה היו ימי תרח ר"ה שנה, וכשנולד אברם היה בן שבעים שנה, הנה כשמת תרח היה אברם בן קל"ה שנים. ובסדר עולם, אברהם אבינו קבר תרח אביו לפני מיתתה של שרה שתי שנים, וכן היה, כי כשמתה שרה היה אברהם אבינו בן קל"ז, כי עשר שנים היה גדול משרה, הנה שתי שנים קודם מיתת שרה מת תרח.

וימת תרח בחרן, להודיע כי לא הניח גלוליו ולא יצא ממקומו אלא לאהבת בנו, לא ששנה אמונתו ויצא לאהבת האל, שהרי נתעכב בחרן עד שמת שם ואלו עשה תשובה והניח גילוליו וחזר לעבודת האל ולאמונתו, באבדו בנו היה נכנס לפי דרכו לארץ כנען במצות האל לבנו ולא היה מתעכב בחרן; ואפשר שהיה נשמר בשאר מצות בני נח, כי אברהם אבינו היה מדריכו בדרך ישרה בכל כחו, אבל בעבודת אלהים אחרים היו הדורות ההם משוקעים בה ולא היו יכולים לפרד ממנה אלא בקושי ואותה עבודה לא עזב תרח, והרי יהושע הנביא העיד עליו ואמר "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים" (כ"ד) ואלו היה בעל תשובה לא אמר עליו כן, ונו"ן מחרן מלופפת ודרשו בו להודיע כי בחרון אף האל המיתו שלא עשה תשובה ויש דרש אחר שעשה תשובה מדכתיב "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום":


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.