רב פעלים/ג/חושן משפט/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העלאה אוטומטית מתוך ספריא + התאמה בידי עורכי האוצר)
 
(נבדק מבחינה טכנית)
 
שורה 1: שורה 1:
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


'''שאלה. ''' ראובן ושמעון קנו טאק"ה זר"י יקרת הערך מגוי אחד בסך שני מאות רופייה, ואותה הטאק"ה היתה חתוכה לשני חצאין שוים במדה א' בדקדוק ואין הפרש בין החצאין כלל, וקנו אותה בשותפות כדי למכרה ולהרויח בה, כי כן דרכם לקנות חפצים בשותפות כדי למכור ולהרויח, וזו הטאק"ה הנז' אע"פ שהיא חלוקה לחצאין עכ"ז אין זה נחשב מום לה כי הקונה יוכל לעשותה בגד שלם הן לאיש הן לאשה ואין מעכב עליו חלוקתה כלל, והשותפים הנז' מסרו ב' חתיכות הטאק"ה הנז' לסרסור אחד שיוליך אותה לבית עשיר אחד שדרכו לקנות דברים יקרים כאלו לצורך ביתו, וכן עשה, והעשיר אמר שיקנה אותם בסך מאתים וארבעים רופייה, והסרסור הגיד לשותפים בערך זה שאמר העשיר, וראובן נתרצה למכור בר"ם רופייה, אך שמעון עיכב ואמר שלא ימכור בפחות משלש מאות, והלך הסרסור לבית העשיר ולקח חתיכות הטאק"ה מידם, ואחר שהביאם פגע בשמעון לבדו בדרך ונתנם לו והביאם לביתו, ואח"כ מצא שמעון את ראובן והגיד לי כי הביא הסרסור חתיכות הטאק"א ודעתו למסרם ליד אשה סרסורית שתוליך אותם לבית עשיר פלוני אולי תערב להם ויקנו אותם בשלש מאות, אך אח"ז לא נתן שמעון לסרסורית כלום, יען כי הוצרך שמעון לתת מנחה לשר משרי הממשלה בעבור ענין אחד שלו שצריך להגמר על ידו, יאמר שמעון הנה הטאק"ה היא כבר חתוכה לשני חצאין שוין ואין הפרש בין זה לזה כלל, טוב שאני אקח חצי הא' בעבור חלקי ואתנהו לשר, וחצי הב' אמסור לראובן בעבור חלקו, וכן עשה ושלח החצי מתנה לשר לצרכו, וחצי השני הביאו לראובן והגיד לו הענין הזה, וראובן השיב זה לא יתכן להיות, דהן אמת החלקים שוים, עכ"ז זה החצי הב' לבדו אין אני יכול למכרו בערך טוב, יען כי זה לבדו לא יספיק לעשות ממנו בגד שלם גדול הן לאיש הן לאשה, ורק נעשה ממנו בגדים קטנים ודברים קטנים של כרים ומכסאות, וזו יקרת הערך לא ימצא בני אדם שיעשו דברים קטנים מדבר יקר כזה, ואם אנחנו היינו קונים זה החצי לבדו לא היינו קונים אותו אפילו בחמשים רופייה שאנחנו קנינו שני חצאין אלו ביחד שהם עולים טאק"ה א' שלימה הראוי להיות ממנה בגד גדול שלם לאיש או לאשה, ע"מ שנמכור אותם ונרויח, על כן אם תביא חצי האחד שלקחת כדי שנמסור שניהם לסרסור למכור הנה מה טוב, ואם לאו אני אמסור זה החצי לסרסור וכל הפחת שיהיה מן ערך ק"ך רופייה תתחייב אתה לשלם לי, יען כי העשיר בתחלה נתן ערך ר"מ רופייה ואני רציתי למכור ואתה עכבת ולא רצית למכור ולכן אתה תתחייב בהפסד, ושמעון משיב מאחר שהחלקים שוים יש לזה דין חלוקה לחלוק ואני כבר לקחתי חלקי בחצי האחד ואתה תקח חלקך חצי השני, והנה אח"כ לקח הסרסור את החצי הנשאר והראהו לכמה בני אדם ולא נתנו בו יותר מחמשים רופייה, ואותו עשיר שנתן בתחלה ר"מ רופייה בשניהם, הנה בעתה אינו רוצה ליקח החצי לבדו יותר מששים רופייה באומרו שזה א"א לעשות ממנו בגד גדול שלם ולא יועיל אלא לדברים קטנים, ונמצא לפ"ז נראה טענת ראובן טענה אלימתא שתובע ההפסד של המקח משמעון על אשר נתן החצי הא' להשר ונשאר רק חצי לבדו, יורינו שורת הדין איך הוא ושכמ"ה:
'''שאלה.''' ראובן ושמעון קנו טאק"ה זר"י יקרת הערך מגוי אחד בסך שני מאות רופייה, ואותה הטאק"ה היתה חתוכה לשני חצאין שוים במדה א' בדקדוק ואין הפרש בין החצאין כלל, וקנו אותה בשותפות כדי למכרה ולהרויח בה, כי כן דרכם לקנות חפצים בשותפות כדי למכור ולהרויח, וזו הטאק"ה הנז' אע"פ שהיא חלוקה לחצאין עכ"ז אין זה נחשב מום לה כי הקונה יוכל לעשותה בגד שלם הן לאיש הן לאשה ואין מעכב עליו חלוקתה כלל, והשותפים הנז' מסרו ב' חתיכות הטאק"ה הנז' לסרסור אחד שיוליך אותה לבית עשיר אחד שדרכו לקנות דברים יקרים כאלו לצורך ביתו, וכן עשה, והעשיר אמר שיקנה אותם בסך מאתים וארבעים רופייה, והסרסור הגיד לשותפים בערך זה שאמר העשיר, וראובן נתרצה למכור בר"ם רופייה, אך שמעון עיכב ואמר שלא ימכור בפחות משלש מאות, והלך הסרסור לבית העשיר ולקח חתיכות הטאק"ה מידם, ואחר שהביאם פגע בשמעון לבדו בדרך ונתנם לו והביאם לביתו, ואח"כ מצא שמעון את ראובן והגיד לי כי הביא הסרסור חתיכות הטאק"א ודעתו למסרם ליד אשה סרסורית שתוליך אותם לבית עשיר פלוני אולי תערב להם ויקנו אותם בשלש מאות, אך אח"ז לא נתן שמעון לסרסורית כלום, יען כי הוצרך שמעון לתת מנחה לשר משרי הממשלה בעבור ענין אחד שלו שצריך להגמר על ידו, יאמר שמעון הנה הטאק"ה היא כבר חתוכה לשני חצאין שוין ואין הפרש בין זה לזה כלל, טוב שאני אקח חצי הא' בעבור חלקי ואתנהו לשר, וחצי הב' אמסור לראובן בעבור חלקו, וכן עשה ושלח החצי מתנה לשר לצרכו, וחצי השני הביאו לראובן והגיד לו הענין הזה, וראובן השיב זה לא יתכן להיות, דהן אמת החלקים שוים, עכ"ז זה החצי הב' לבדו אין אני יכול למכרו בערך טוב, יען כי זה לבדו לא יספיק לעשות ממנו בגד שלם גדול הן לאיש הן לאשה, ורק נעשה ממנו בגדים קטנים ודברים קטנים של כרים ומכסאות, וזו יקרת הערך לא ימצא בני אדם שיעשו דברים קטנים מדבר יקר כזה, ואם אנחנו היינו קונים זה החצי לבדו לא היינו קונים אותו אפילו בחמשים רופייה שאנחנו קנינו שני חצאין אלו ביחד שהם עולים טאק"ה א' שלימה הראוי להיות ממנה בגד גדול שלם לאיש או לאשה, ע"מ שנמכור אותם ונרויח, על כן אם תביא חצי האחד שלקחת כדי שנמסור שניהם לסרסור למכור הנה מה טוב, ואם לאו אני אמסור זה החצי לסרסור וכל הפחת שיהיה מן ערך ק"ך רופייה תתחייב אתה לשלם לי, יען כי העשיר בתחלה נתן ערך ר"מ רופייה ואני רציתי למכור ואתה עכבת ולא רצית למכור ולכן אתה תתחייב בהפסד, ושמעון משיב מאחר שהחלקים שוים יש לזה דין חלוקה לחלוק ואני כבר לקחתי חלקי בחצי האחד ואתה תקח חלקך חצי השני, והנה אח"כ לקח הסרסור את החצי הנשאר והראהו לכמה בני אדם ולא נתנו בו יותר מחמשים רופייה, ואותו עשיר שנתן בתחלה ר"מ רופייה בשניהם, הנה בעתה אינו רוצה ליקח החצי לבדו יותר מששים רופייה באומרו שזה א"א לעשות ממנו בגד גדול שלם ולא יועיל אלא לדברים קטנים, ונמצא לפ"ז נראה טענת ראובן טענה אלימתא שתובע ההפסד של המקח משמעון על אשר נתן החצי הא' להשר ונשאר רק חצי לבדו, יורינו שורת הדין איך הוא ושכמ"ה:
 
'''תשובה. ''' מדברי השאלה נראה דאלו הב' חתיכות שוין הם ואין הפרש ביניהם כלל, כי כן מפורש בשאלה להדיה, ונראה נמי דראובן מודה בזה ואינו טוען דשקיל שמעון החתיכה שהיא יותר טובה, ולפ"ז נמצאו שני חתיכות אלו דמו לזוזי שיוכל השותף לחלוק בלא חבירו, ועיין כנה"ג סי' קע"ו הגה"ט אות קנ"ז ומטה שמעון הגה"ט אות קמ"א ע"ש, ורק מה שיש לעכב בנ"ד ביד השותף שלא יחלוק הוא משום דיש בחלוקה זו הפסד, יען שכל חתיכה תרד מערך שלה אם תמכר לבדה, ומשו"ה אפילו אם היה רוצה שמעון לחלוק לפני שותפו היה יכול לעכב עליו, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קע"ו נשתתפו סתם ולא קבעו זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה כל אחד מהם ויטול כל אחד חלקו מהסחורה, ואם לא היה באותה סחורה דין חלוקה או שהיה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים ע"ש, הרי שכתב אם היה בחלוקתה הפסד אינו יכול לחלוק אלא מוכרים וחולקים הדמים, ועל כן בנ"ד אי הוה שמעון בעי לחלוק מצי ראובן לעכב עליו ועתה שחלק מדעתו שלא כדין, וגרם הפסד לשותפו, הא ודאי דחייב הוא בהפסד דמטי לחבריה מחמתיה:


'''מיהו ''' מה שיש להסתפק בזה הוא די"ל דמרן ז"ל איירי אם הסחורה כולה היא לפנינו ובא השותף לחלוק דמעכבין בידו כל שיש בחלוקה הפסד, אבל אם כבר קדם זה וחלק בפומכר או נתן את חלקו לאחרים או שאבדו שא"א להחזירו וכגון האי עובדא דנומכח זה גרם הפסד לחלק הב' של השותף שנשאר לבדו, אפשר לומר דלא מחייב השותף לשלם בעבור זה כלום. ועוד נמי יש לחלק ולומר דמ"ש מרן ז"ל או שהיה בחלוקתה הפסד מיירי בענין שהיה הפסד בעין בגוף הסחורה, דהיינו שהיתה סחורתם חבית מלאה יין וחלק חצייה ונשאר חצי חבירו בחבית חסירה ועי"כ נפסד היין, וכל כיוצא בזה שההפסד נעשה בגוף הסחורה, משא"כ נ"ד גוף החתיכה עודנו קיים כמו שהוא ורק בא לו חסרון בערכו מחמת הפרדת חצי הב' שנפרד והלך לו שבזה גרם שימכר בפחות:
'''תשובה.''' מדברי השאלה נראה דאלו הב' חתיכות שוין הם ואין הפרש ביניהם כלל, כי כן מפורש בשאלה להדיה, ונראה נמי דראובן מודה בזה ואינו טוען דשקיל שמעון החתיכה שהיא יותר טובה, ולפנמצאו שני חתיכות אלו דמו לזוזי שיוכל השותף לחלוק בלא חבירו, ועיין כנה"ג סי' קע"ו הגה"ט אות קנ"ז ומטה שמעון הגה"ט אות קמ"א ע"ש, ורק מה שיש לעכב בנביד השותף שלא יחלוק הוא משום דיש בחלוקה זו הפסד, יען שכל חתיכה תרד מערך שלה אם תמכר לבדה, ומשו"ה אפילו אם היה רוצה שמעון לחלוק לפני שותפו היה יכול לעכב עליו, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קע"ו נשתתפו סתם ולא קבעו זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה כל אחד מהם ויטול כל אחד חלקו מהסחורה, ואם לא היה באותה סחורה דין חלוקה או שהיה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים ע"ש, הרי שכתב אם היה בחלוקתה הפסד אינו יכול לחלוק אלא מוכרים וחולקים הדמים, ועל כן בנ"ד אי הוה שמעון בעי לחלוק מצי ראובן לעכב עליו ועתה שחלק מדעתו שלא כדין, וגרם הפסד לשותפו, הא ודאי דחייב הוא בהפסד דמטי לחבריה מחמתיה:


'''והנה ''' מצאתי ראיתי בס"ד דבר כיוצא בנ"ד ממש שהובא בשאלה בספר קול אליהו ז"ל חח"מ סי' יוהביא דבריו הרב אורח משפט בסי' ש"ג הגה"ט אות ה' והוא מעשה שהיה בעיר קושטא בבעה"ב שנתן נזמי אזן לסרסור למכרם, ואמר הסרסור שנאבד אחד מהם ונשבע שאינה ברשותו, ובא לשלם מביתו כיצד ישלם, דהדבר ידוע דבהיותם שלמים שני נזמים שוים יותר מכשהם נפרדים, דשניהם כאחד טובים, ובדין זה נתעצמו רבני העיר קושטא והשיב הרב ז"ל דצריך לשלם על האבודה כמו ששמו אותה בהיותה בעולם אם שמו אותם בחיים ישלם כ"ה על הנאבדת שהרי אומר לו בעה"ב הפסדתני כ"ה שהייתי לוקח עליה וכאותה שאמרו בפרק השואל דף צ"ט ע"ב האי מאן דגזל חביצה דתמרי ואית בה חמשים תמרי אגב הדדי מזדבינן במ"ט, חדא חדא מזדבינן בחמשים משלם להדיוט מ"ט, מתקיף לה רב ביבי בר אביי לימא ליה אנא חדא חדא הוה מזבננא להו, ומשני גזרת הכתוב הוא שאין מדקדקין כ"כ בנזקין, אלמא אי לאו קרא הוה אמינא דלשלם כמו שהיה מוכרו והכא נמי דכוותא, אלא דהתם שאני דהוי גזרת הכתוב, הא בעלמא אינו כן:
'''מיהו''' מה שיש להסתפק בזה הוא די"ל דמרן ז"ל איירי אם הסחורה כולה היא לפנינו ובא השותף לחלוק דמעכבין בידו כל שיש בחלוקה הפסד, אבל אם כבר קדם זה וחלק בפ"ע ומכר או נתן את חלקו לאחרים או שאבדו שאלהחזירו וכגון האי עובדא דנומכח זה גרם הפסד לחלק הב' של השותף שנשאר לבדו, אפשר לומר דלא מחייב השותף לשלם בעבור זה כלום. ועוד נמי יש לחלק ולומר דמ"ש מרן ז"ל או שהיה בחלוקתה הפסד מיירי בענין שהיה הפסד בעין בגוף הסחורה, דהיינו שהיתה סחורתם חבית מלאה יין וחלק חצייה ונשאר חצי חבירו בחבית חסירה ועינפסד היין, וכל כיוצא בזה שההפסד נעשה בגוף הסחורה, משאנ"ד גוף החתיכה עודנו קיים כמו שהוא ורק בא לו חסרון בערכו מחמת הפרדת חצי הב' שנפרד והלך לו שבזה גרם שימכר בפחות:


'''ומה ''' שצריך לעמוד בזה על ענין נזם הנשאר בעין אם יחזרנו לבעלים או יאמר נא בעה"ב עד עכשיו בהצטרפות חברתה אינה שוה אלא ך', וצריך שישלם הסרסור מביתו עוד חמשה מלבד כ"ה של הנאבדת, אוכיון שהיא בעין מחזירה לו כמו שהיא ולא משגחינן בהך מלתא שנפחתה מערכה. והנה גם ספק זה נלמד יפה ממ"ש בפרק הזהב דף ח"ן בפלוגתא דרסובר אין אונאה למרגליות משום דאדם רוצה לזווגם, ולכן נותן יותר משווייה כדי לזווגה עם אחרת שיש לו בידו, ורבנן פליגי וסברי דאי משום הזווג כל דבר נמי נימא רוצה בזווגן ואין כאן אונאה, וא"כ לר"י אין צריך הסרסור לשלם פחת זו הנשארת דאכתי מעולה היא בדמים שימצא אדם שיש לו מרגלית כזו וקונה לזו ביותר כדי לזווגם עם אותה שבידו, ולרבנן דסלא אמרינן אדם רוצה לזווגם ממילא שמעינן דחייב הסרסור לשלם הפחת שנפחתה מערכה של זו הנשארת מלבד הכשל הנאבדת, והנה מרן ז"ל פסק כרבנן ולכן באתרא דקבלו הוראת מרן לא מצי לומר קי"ל וחייב לשלם, אבל באתרא דלא קבלו הוראת מרן ז"ל מצי לומר קי"ל כהרי"ף ודעמיה דפסק כר"י ואין משלם הפחת של הנשארת, עכ"ד הרב קול אליהו ז"ל הנז' ע"ש:
'''והנה''' מצאתי ראיתי בס"ד דבר כיוצא בנממש שהובא בשאלה בספר קול אליהו ז"ל ח"א ח"מ סי' י"ד והביא דבריו הרב אורח משפט בסי' ש"ג הגה"ט אות ה' והוא מעשה שהיה בעיר קושטא בבעה"ב שנתן נזמי אזן לסרסור למכרם, ואמר הסרסור שנאבד אחד מהם ונשבע שאינה ברשותו, ובא לשלם מביתו כיצד ישלם, דהדבר ידוע דבהיותם שלמים שני נזמים שוים יותר מכשהם נפרדים, דשניהם כאחד טובים, ובדין זה נתעצמו רבני העיר קושטא והשיב הרב זדצריך לשלם על האבודה כמו ששמו אותה בהיותה בעולם אם שמו אותם בחיים ישלם כעל הנאבדת שהרי אומר לו בעה"ב הפסדתני כ"ה שהייתי לוקח עליה וכאותה שאמרו בפרק השואל דף צ"ט ע"ב האי מאן דגזל חביצה דתמרי ואית בה חמשים תמרי אגב הדדי מזדבינן במ"ט, חדא חדא מזדבינן בחמשים משלם להדיוט מ"ט, מתקיף לה רב ביבי בר אביי לימא ליה אנא חדא חדא הוה מזבננא להו, ומשני גזרת הכתוב הוא שאין מדקדקין כ"כ בנזקין, אלמא אי לאו קרא הוה אמינא דלשלם כמו שהיה מוכרו והכא נמי דכוותא, אלא דהתם שאני דהוי גזרת הכתוב, הא בעלמא אינו כן:


'''וראיתי ''' עוד במשכנות הרועים מע' שי"ן אות כ"ח שנשאל כיוצא כזה, בראובן שהשאיל לשמעון ב' צמדים משובצים במרגליות יקרות ואבד א' מהנה כיצד ישלם, כי בהיותם מחוברים שוים מנה, ועכשיו אינו שוה הצמיד הראשון כי אם ארבעים, וראובן תובע שישלם לו חצי המנה של הצמיד שאבד, ועוד לו מה שנפחת מדמי הצמיד הנשאר, וכתב הרב ז"ל שיש לדמות זה להך דינא דחביצה דתמרי בפרק השואל דף פ"ט, גם מדין האונאה דמרגליות דאמרינן שרוצה לזווגם יש ללמוד דין זה, וכתב המחבר שקודם גומרו דין זה נתראה עמו הרב מהר"י ן' נאיים והראה לו שהוא ביאר ספק זה בספרו סי' ס"ז, וכיון לרוב דבריו, ושוב הביא דברי הרב קול אליהו ז"ל הנז' דאף הוא ראה ויתר ספק זה הלכה למעשה ע"ש. גם עוד מצאתי בספר רוח חיים להרב מהר"ח פלאג'י זבח"מ סי' רצ"ג אות ג' שגם הוא הביא ספק זה, וכתב דצריך לעיין בס' זרע יעקב בתשובה סי' ס"ז ובס' זרע יצחק די פאס ח"מ סי' כ"ג ע"ש, ושני xפרים אלו אינם מצויים אצלינו לראותם. גם זאת ועוד מצאתי בספר דברי גאונים כלל צ"ו אות מ"ו שהביא ספק זה, ובסו"ד כתב שמצא בשו"ת תועפות ראם שנשאל בנידון כזה ממש ע"ש, ועיין מ"ש בהסכמת הגאון מהרי"ש ז"ל שעשה לו בריש ספר הנז' מ"ש בזה, והראיה שהביא מהרי"ש ז"ל בתוך ההסכמה של הספר כבר הביאה הרב קול אליהו ז"ל הנז':
'''ומה''' שצריך לעמוד בזה על ענין נזם הנשאר בעין אם יחזרנו לבעלים או יאמר נא בעהעד עכשיו בהצטרפות חברתה אינה שוה אלא ך', וצריך שישלם הסרסור מביתו עוד חמשה מלבד כ"ה של הנאבדת, או"ד כיון שהיא בעין מחזירה לו כמו שהיא ולא משגחינן בהך מלתא שנפחתה מערכה. והנה גם ספק זה נלמד יפה ממ"ש בפרק הזהב דף ח"ן בפלוגתא דר"י סובר אין אונאה למרגליות משום דאדם רוצה לזווגם, ולכן נותן יותר משווייה כדי לזווגה עם אחרת שיש לו בידו, ורבנן פליגי וסברי דאי משום הזווג כל דבר נמי נימא רוצה בזווגן ואין כאן אונאה, וא"כ לראין צריך הסרסור לשלם פחת זו הנשארת דאכתי מעולה היא בדמים שימצא אדם שיש לו מרגלית כזו וקונה לזו ביותר כדי לזווגם עם אותה שבידו, ולרבנן דסלא אמרינן אדם רוצה לזווגם ממילא שמעינן דחייב הסרסור לשלם הפחת שנפחתה מערכה של זו הנשארת מלבד הכ"ה של הנאבדת, והנה מרן ז"ל פסק כרבנן ולכן באתרא דקבלו הוראת מרן לא מצי לומר קי"ל וחייב לשלם, אבל באתרא דלא קבלו הוראת מרן ז"ל מצי לומר קי"ל כהרי"ף ודעמיה דפסק כר"י ואין משלם הפחת של הנשארת, עכ"ד הרב קול אליהו ז"ל הנז' ע"ש:


'''איך ''' שיהיה מצינו בדין הסרסור או השואל או האומן ענין הדומה לספק דידן שפסקו האחרונים בכל הני מילי דחייב לשלם גם הפסד של הנשארת, ולפ"ז גם בנחייב שמעון בהפסד הפחת שנפחת מן ערך חתיכה הנשארת:
'''וראיתי''' עוד במשכנות הרועים מע' שי"ן אות כ"ח שנשאל כיוצא כזה, בראובן שהשאיל לשמעון ב' צמדים משובצים במרגליות יקרות ואבד א' מהנה כיצד ישלם, כי בהיותם מחוברים שוים מנה, ועכשיו אינו שוה הצמיד הראשון כי אם ארבעים, וראובן תובע שישלם לו חצי המנה של הצמיד שאבד, ועוד לו מה שנפחת מדמי הצמיד הנשאר, וכתב הרב ז"ל שיש לדמות זה להך דינא דחביצה דתמרי בפרק השואל דף פ"ט, גם מדין האונאה דמרגליות דאמרינן שרוצה לזווגם יש ללמוד דין זה, וכתב המחבר שקודם גומרו דין זה נתראה עמו הרב מהר"י ן' נאיים והראה לו שהוא ביאר ספק זה בספרו סי' ס"ז, וכיון לרוב דבריו, ושוב הביא דברי הרב קול אליהו ז"ל הנז' דאף הוא ראה ויתר ספק זה הלכה למעשה ע"ש. גם עוד מצאתי בספר רוח חיים להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל בח"מ סי' רצ"ג אות ג' שגם הוא הביא ספק זה, וכתב דצריך לעיין בס' זרע יעקב בתשובה סי' סובס' זרע יצחק די פאס ח"מ סי' כ"ג ע"ש, ושני xפרים אלו אינם מצויים אצלינו לראותם. גם זאת ועוד מצאתי בספר דברי גאונים כלל צ"ו אות מ"ו שהביא ספק זה, ובסוכתב שמצא בשו"ת תועפות ראם שנשאל בנידון כזה ממש ע"ש, ועיין מ"ש בהסכמת הגאון מהרי"ש ז"ל שעשה לו בריש ספר הנז' מ"ש בזה, והראיה שהביא מהרי"ש ז"ל בתוך ההסכמה של הספר כבר הביאה הרב קול אליהו ז"ל הנז':


'''ודע ''' דאע"ג דקי"ל השותפים ש"ש הן, וקי"ל שמירה בבעלים פטור אפילו מפשיעה, ועיין בס"ס רצ"א, וא"כ י"ל הן אמת דפשע שמעון במה שנתן חצי הטאק"א לאחר, שעי"ז גרם הפסד בחצי הב' הנשאר, עכ"ז למה יתחייב בן והלא הו"ל פשיעה בבעלים. הנה זה אינו, דדוקא היכא דפשע בשמירה הוא דפטור, אבל אם שינה ועבר על דעת חבירו שאני, וה"ז מתחייב וכמ"ש בסי' קע"ו בדין שותף שאמר לחבירו לישן הפירות עד שיגיעו לפרקן דשומעין לו וכנז' בש"ע סעיף י"ד וכתב מרן בב"י בשם רי"ו, שאם מכר בלא רשות באותו זמן שאינו ראוי למכור אותה הסחורה ונתייקרה חייב לשלם דהו"ל בשינוי, ודהביאו מור"ם בהגה"ה שם סעיף ישכתב אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו, ועיין להרב הכנה"ג שם בהגהב"י אות קכ"ב שכתב פירוש פשיעה זו הוי כמזיק בידים דאי לאו הכי הוי פשיעה בבעלים ופטור, ועיין עוד להרב הכנה"ג בהגהב"י אות ק"ח וז"ל, אמר המאסף כל מה שתראה בתשובה הנז' למעלה דאם פשע השותף חייב למ"ד דאף בשותפין פשיעה בבעלים פטור, צ"ל דכל עובדי פושע בידים מקרי וחייב אפילו בבעלים ע"ש, ועיין להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל ברוח חיים ריש סי' קע"ו מ"ש שם ועיין משכנות הרועים מע' השי"ן אות פ' שנתעורר בכל זה וכתב אע"ג דשמירה בבעלים הואי ופטור אפילו מפשיעה היינו דוקא כשפשע בשמירתו, אבל כששינה ועבר אממריה דחברי ברי הזיקא הוא וחייב, והביא דברי הכנה"ג הנז' ע"ש:
'''איך''' שיהיה מצינו בדין הסרסור או השואל או האומן ענין הדומה לספק דידן שפסקו האחרונים בכל הני מילי דחייב לשלם גם הפסד של הנשארת, ולפגם בנ"ד חייב שמעון בהפסד הפחת שנפחת מן ערך חתיכה הנשארת:


'''מיהו ''' נראה דאותו החצי של הטאק"ה שנתנו שמעון לאחר חייב לשלם בעדו לאמצע השותפות סך ק"ך רופייה כפי הערך שנתן הגוי הראשון בב' חצאין ביחד, יען החלוקה זו שעשה שמעון אינה חלוקה ועדיין השני חצאין הם בשותפות, ולכן אותו החצי שעשה בו שמעון מעשה בידים לתתו לאותו השר חייב לשלם בעדו לאמצע השותפות סך ק"ך רופייה, אך הפסד המגיע בחצי השני אחר שימכרוהו יש בידי בסטעמים להפך בזכותו של שמעון שהוא מוחזק לפטרו שלא להוציא מידו:
'''ודע''' דאע"ג דקי"ל השותפים ש"ש הן, וקי"ל שמירה בבעלים פטור אפילו מפשיעה, ועיין בס"ס רצ"א, וא"כ י"ל הן אמת דפשע שמעון במה שנתן חצי הטאק"א לאחר, שעי"ז גרם הפסד בחצי הב' הנשאר, עכ"ז למה יתחייב בן והלא הו"ל פשיעה בבעלים. הנה זה אינו, דדוקא היכא דפשע בשמירה הוא דפטור, אבל אם שינה ועבר על דעת חבירו שאני, וה"ז מתחייב וכמ"ש בסי' קע"ו בדין שותף שאמר לחבירו לישן הפירות עד שיגיעו לפרקן דשומעין לו וכנז' בש"ע סעיף י"ד וכתב מרן בב"י בשם רי"ו, שאם מכר בלא רשות באותו זמן שאינו ראוי למכור אותה הסחורה ונתייקרה חייב לשלם דהו"ל בשינוי, וד"ז הביאו מור"ם בהגה"ה שם סעיף י"ד שכתב אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו, ועיין להרב הכנה"ג שם בהגהב"י אות קכ"ב שכתב פירוש פשיעה זו הוי כמזיק בידים דאי לאו הכי הוי פשיעה בבעלים ופטור, ועיין עוד להרב הכנה"ג בהגהב"י אות ק"ח וז"ל, אמר המאסף כל מה שתראה בתשובה הנז' למעלה דאם פשע השותף חייב למדאף בשותפין פשיעה בבעלים פטור, צ"ל דכל עובדי פושע בידים מקרי וחייב אפילו בבעלים ע"ש, ועיין להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל ברוח חיים ריש סי' קע"ו מ"ש שם ועיין משכנות הרועים מע' השי"ן אות פ' שנתעורר בכל זה וכתב אע"ג דשמירה בבעלים הואי ופטור אפילו מפשיעה היינו דוקא כשפשע בשמירתו, אבל כששינה ועבר אממריה דחברי ברי הזיקא הוא וחייב, והביא דברי הכנה"ג הנז' ע"ש:


'''והטעם ''' הא' הוא דהפסד של חצי השני הנשאר הוא נזק שאינו ניכר די"ל בו הרי שלך לפניך, ועיין שער משפט סי' קע"ו סק"ד שכתב דאם חבירו עיכב עליו מלמכרם מפני שהיה סבור שתתייקר הסחורה ואח"כ הוזלה דפטור מלשלם, ואע"ג דכל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן ושותף ששינה חייב, מ"מ כיון שהפירות הם בעין תחת ידו אלא שהוזלו י"ל הרי שלך לפניך דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וכו', ושוב הביא הרב שם תשובת הרדב"ז סי' שצ"ט ותשובת רש"ל דס"ל דשומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר וכו' ע"ש, ועיין שו"ת ספר יהושע סי' קי"ח מ"ש בדברי רש"ל ודברי השע"ש. ועיין שער המלך ח"ב בה' חובל ומזיק פ"ז ה"ג שנשאל באשה ששאלה קדרת בשר ושכחה ותחבה בה כף חולבת שהביא דברי רש"ל הנז' דמחלק בין שומר לגזלן, וגם הוא תמה עליו כמ"ש הש"ך וסוהעלה דאין לחלק בין שומר לגזלן ע"ש, ובשו"ת דברי הלכה סי' י"ז וסי' ט' האריך בזה וכתב דהמוחזק יאמר קי"ל, ולפ"ז גם בשותף שדינו כשומר לדעת הש"ך ודעמיה יאמר לו הרי שלך לפניך ופטור, ובאמת מדברי מהריק"ו שורש ט"ו דהביאו מרן בב"י סי' קע"ו מחודשין י"ב נראה דס"ל מחיוב השותף גם בנזק שאינו ניכר, ועיין כנה"ג ומטה שמעון מ"ש בזה, אך בש"ע לא כתב דין זה וגם מור"ם לא הביאו ואפשר דס"ל דלא קבלנו ס' מרן דאין לטעון אחריה קי"ל היינו בדבר שפוסק בש"ע ולא במה שפוסק בב"י בהגה"ה, ועיין חוקות החיים סי' נ"א דף ס"ט בד"ה ומ"מ וכו' ע"ש:
'''מיהו''' נראה דאותו החצי של הטאק"ה שנתנו שמעון לאחר חייב לשלם בעדו לאמצע השותפות סך ק"ך רופייה כפי הערך שנתן הגוי הראשון בב' חצאין ביחד, יען החלוקה זו שעשה שמעון אינה חלוקה ועדיין השני חצאין הם בשותפות, ולכן אותו החצי שעשה בו שמעון מעשה בידים לתתו לאותו השר חייב לשלם בעדו לאמצע השותפות סך קרופייה, אך הפסד המגיע בחצי השני אחר שימכרוהו יש בידי בסטעמים להפך בזכותו של שמעון שהוא מוחזק לפטרו שלא להוציא מידו:


'''עוד ''' יש לדבר טעם אחר בזכות שמעון דהן אמת שגרם שמעון הפסד בחצי הב' ע"י שלקח חצי הא' ונתנו לאחר, מ"מ אין כונת שמעון בזה להזיק לשותפו אלא כיון לטובת עצמו שראה זה החצי יעלה לרצון לפני השר ויועיל לו, ועוד נמי חשב דיכול לחלוק מן הדין בכך מאחר דהחצאין שוין הם, וראיתי להרב פנים מאירות ח"א סי' פ"ב שעשה סברה בטענה זו אך דחה זה ממ"ש בש"ע סי' ססעיף כ"ג במוחל שטר חוב דאין היורש יכול למחול לעצמו, אע"פ שאין כונתו להזיק, ונרגש מן היש חולקין שכתב בש"ע, והביא על זה דברי הסמ"ע והש"ך ע"ש, וידוע שיש סתירה מדברי מרן סי' ס"ו הנז' לאה"ע סי' ק"ה סעיף וא'ו ונזכרה קושיא זו בכנה"ג ח"מ סי' ס"ו, והאחרונים כתבו שדברי מרן באה"ע הם עיקר דהם אחרונים, ועוד יש שעשו ישוב אחר בדברי מרן ע"ש, ועיין מחנה אפרים בה' נזקי ממון שכתב כל היכא דלא כיון להזיק פטור ע"ש, ועיין שואל ומשיב מ"ק סי' יבאמצע התשובה שכתב כל שאין כונתו להזיק לא שייך דינא דגרמי, ושוב הביא דברי הרדב"ז ח"א סי' שצ"ט ע"ש, וראיתי בספר דברי גאונים כלל צ"ט אות ט"ז שהביא דברי שואל ומשיב הנז' וכתב דבריו תמוהים דלפדבשותף אף גרמא פטור דכיון דיש לו חלק מסתמא אין כונתו להזיק איך יפרנס דברי הרמב"ם ומרן בש"ע סי' קע"ו סעיף יו"ד בשותף ששינה חייב בכל ההפסד שנוכל לתלות וכו' ע"ש, ונראה דלא השיג כלום בזה דהתם שינה במעשה בידים דאז הסחורה קיימא ברשותיה ונעשית שלו וכל ההפסד המגיע ממנה הוא חייב בו כאדם שמפסיד בשלו, אבל נידון שואל ומשיב הנז' לא עשה מעשה ולא שינה רק הטעהו בדבריו, והסחורה עומדת במקומה והוזלה, ולכן דין הגאון מהרי"ש כיון דאין כונתו להזיק פטור, ובאמת ראיתי להרדב"ז ז"ל ח"א סי' תקל"ו דס"ל להדיה גבי יורש שמחל השטר לעצמו כיון שאין כונתו להזיק פטור, ורק מטעם אחר יצא לדון דלא מצי מחיל והוא משום נעילת דלת ע"ש, ועיין שער משפט סי' קע"ו סוף אות ד' שהביא מדברי ראב"ן ז"ל דס"ל גבי שותפים כיון דאין כונתו להזיק פטור, וכתב שכ"כ מהרימ"ט ח"מ סי' חע"ש, ועיין אמרי אש ח"מ סי' כ"ג דף צ"ג ע"ד בד"ה והנתיבות שכתב בפשיטות האי טעמא דאין כונתו להזיק ע"ש:
'''והטעם''' הא' הוא דהפסד של חצי השני הנשאר הוא נזק שאינו ניכר די"ל בו הרי שלך לפניך, ועיין שער משפט סי' קעסק"ד שכתב דאם חבירו עיכב עליו מלמכרם מפני שהיה סבור שתתייקר הסחורה ואח"כ הוזלה דפטור מלשלם, ואע"ג דכל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן ושותף ששינה חייב, מ"מ כיון שהפירות הם בעין תחת ידו אלא שהוזלו י"ל הרי שלך לפניך דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וכו', ושוב הביא הרב שם תשובת הרדב"ז סי' שצ"ט ותשובת רש"ל דס"ל דשומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר וכו' ע"ש, ועיין שו"ת ספר יהושע סי' קימ"ש בדברי רש"ל ודברי הש"ך ע"ש. ועיין שער המלך ח"ב בה' חובל ומזיק פה"ג שנשאל באשה ששאלה קדרת בשר ושכחה ותחבה בה כף חולבת שהביא דברי רש"ל הנז' דמחלק בין שומר לגזלן, וגם הוא תמה עליו כמ"ש הש"ך וסוהעלה דאין לחלק בין שומר לגזלן ע"ש, ובשו"ת דברי הלכה סי' י"ז וסי' ט' האריך בזה וכתב דהמוחזק יאמר קי"ל, ולפ"ז גם בשותף שדינו כשומר לדעת הש"ך ודעמיה יאמר לו הרי שלך לפניך ופטור, ובאמת מדברי מהריק"ו שורש ט"ו דהביאו מרן בב"י סי' קעמחודשין י"ב נראה דס"ל מחיוב השותף גם בנזק שאינו ניכר, ועיין כנה"ג ומטה שמעון מבזה, אך בש"ע לא כתב דין זה וגם מור"ם לא הביאו ואפשר דס"ל דלא קבלנו ס' מרן דאין לטעון אחריה קי"ל היינו בדבר שפוסק בש"ע ולא במה שפוסק בבבהגה"ה, ועיין חוקות החיים סי' נ"א דף ס"ט בד"ה ומ"מ וכו' ע"ש:


'''ועוד ''' איכא טעמא אחרינא בנ"ד לפטור את שמעון דאע"ג דגרם היזק בחלק השני במה שנתן חצי הא' לאחרים מ"מ לא הוה כדי הזיקא בעת שהפריד ונתן חלקו לאחרים יען דהוה אפשר שימצא אדם אחד שצריך לו חצי אחד של הטאק"ה בשביל צורך דבר אחד קטן ואין לו צורך בשני חצאין והוא יקנה חצי אחד לבדו בערך יותר מאם היו מכריחים אותו ליקח את שתיהם, ולכן אע"ג דעתה לא נמצא להם אדם כזה, עכ"ז בעת שנתן שמעון החצי הא' לאותו השר לא הוה ברי הזיקא כיון דהוה אפשר שימצא אדם כזה שרוצה בחצי דוקא, וגם עתה יתכן אם יעכבו החצי אצלם עוד שנים או שלשה חדשים אפשר שיזדמן להם אדם כזה שצריך לו חצי בלבד ויקנהו בקרופייה או יותר, דהא אין חפץ זה שומתו ידועה ואינו מאכל כל אדם, אלא נמכר לעשירי ארץ לפי חשקם וחפצם, ולהכי ודאי לא חשיב ברי הזיקא, וכמהרמב"ן ז"ל במאמר דינא דגרמי אשר לו, וז"ל כלל גדול יהיה מסור בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא הנזק שא"א בלא אותו הנזק ואינו תלוי בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא הנזק או שהוא עת"ל כגון זה חייב ד"מ ונקרא בש"ס ברי הזיקא וכו' ע"ש, הרי לא מקרי ברי הזיקא אלא בהיכא דאבלא אותו נזק, ולכן בנ"ד כיון דהוה אפשר שימצא קונה שצריך לו דוקא ויקנהו בק"ך רופייה ויותר לאו ברי הזיקא הוא:
'''עוד''' יש לדבר טעם אחר בזכות שמעון דהן אמת שגרם שמעון הפסד בחצי הב' ע"י שלקח חצי הא' ונתנו לאחר, מ"מ אין כונת שמעון בזה להזיק לשותפו אלא כיון לטובת עצמו שראה זה החצי יעלה לרצון לפני השר ויועיל לו, ועוד נמי חשב דיכול לחלוק מן הדין בכך מאחר דהחצאין שוין הם, וראיתי להרב פנים מאירות ח"א סי' פ"ב שעשה סברה בטענה זו אך דחה זה ממ"ש בש"ע סי' ס"ו סעיף כ"ג במוחל שטר חוב דאין היורש יכול למחול לעצמו, אע"פ שאין כונתו להזיק, ונרגש מן היש חולקין שכתב בש"ע, והביא על זה דברי הסמ"ע והשע"ש, וידוע שיש סתירה מדברי מרן סי' ס"ו הנז' לאה"ע סי' ק"ה סעיף וא'ו ונזכרה קושיא זו בכנה"ג ח"מ סי' ס"ו, והאחרונים כתבו שדברי מרן באה"ע הם עיקר דהם אחרונים, ועוד יש שעשו ישוב אחר בדברי מרן ע"ש, ועיין מחנה אפרים בה' נזקי ממון שכתב כל היכא דלא כיון להזיק פטור ע, ועיין שואל ומשיב מ"ק סי' י"ח באמצע התשובה שכתב כל שאין כונתו להזיק לא שייך דינא דגרמי, ושוב הביא דברי הרדב"ז ח"א סי' שצ"ט ע"ש, וראיתי בספר דברי גאונים כלל צ"ט אות ט"ז שהביא דברי שואל ומשיב הנז' וכתב דבריו תמוהים דלפדבשותף אף גרמא פטור דכיון דיש לו חלק מסתמא אין כונתו להזיק איך יפרנס דברי הרמב"ם ומרן בש"ע סי' קע"ו סעיף יו"ד בשותף ששינה חייב בכל ההפסד שנוכל לתלות וכו' ע"ש, ונראה דלא השיג כלום בזה דהתם שינה במעשה בידים דאז הסחורה קיימא ברשותיה ונעשית שלו וכל ההפסד המגיע ממנה הוא חייב בו כאדם שמפסיד בשלו, אבל נידון שואל ומשיב הנז' לא עשה מעשה ולא שינה רק הטעהו בדבריו, והסחורה עומדת במקומה והוזלה, ולכן דין הגאון מהרי"ש כיון דאין כונתו להזיק פטור, ובאמת ראיתי להרדב"ז ז"ל חסי' תקל"ו דס"ל להדיה גבי יורש שמחל השטר לעצמו כיון שאין כונתו להזיק פטור, ורק מטעם אחר יצא לדון דלא מצי מחיל והוא משום נעילת דלת ע"ש, ועיין שער משפט סי' קע"ו סוף אות ד' שהביא מדברי ראב"ן ז"ל דס"ל גבי שותפים כיון דאין כונתו להזיק פטור, וכתב שכ"כ מהרימ"ט ח"מ סי' ח"י ע"ש, ועיין אמרי אש ח"מ סי' כ"ג דף צ"ג ע"ד בד"ה והנתיבות שכתב בפשיטות האי טעמא דאין כונתו להזיק ע"ש:


'''ודומה ''' לזה מצינו לרבינו ירוחם ז"ל שהביאו מרן בב"י סי' שפ"ו וז"ל, ראובן שהלוה לגוי מעות ברבית ובא שמעון ואמר לגוי הילך בפחות ופרע לראובן אינו חייב לשלם לו כלום דלאו ברי הזיקא אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל להלוות מעותיו ברבית כ"כ מהרה וכו', ודברי רי"ו אלו הביאם מור"ם בהגה"ה שם, ועיין בסמ"ע שם, נמצא לפ"ז גם בנ"ד לא חשיב ברי הזיקא, ועיין מהר"י אדרבי ז"ל סי' קכ"ג דף נ"ח בענין המטלטלין של יתומים שמסרום ליד אפטרפוס ואמרו לו שימכרם מיד ונתרשל בענין ולא מכרם ונשרפו ורוצים לחייבו בפשיעות זו וכתב על זה הרב ז"ל בכלל הטעמים שפטרו בהם וז"ל, ועוד דלא ברי הזיקא הוא דמי יימר שיפול דליקה גדולה כזו שלא יוכלו להצילם וכיון דלא ברי הזיקא לאו דינא דגרמי הוא אלא גרמא בנזקין ופטור עכ"ל, ועיין שואל ומשיב מ"ק בסי' י"ח הנז"ל דנקיט בפשיטות כל דלא ברי הזיקא פטור, ועיין הרדב"ז סי' שצ"ט שמביאו שם:
'''ועוד''' איכא טעמא אחרינא בנ"ד לפטור את שמעון דאע"ג דגרם היזק בחלק השני במה שנתן חצי הא' לאחרים מ"מ לא הוה כדי הזיקא בעת שהפריד ונתן חלקו לאחרים יען דהוה אפשר שימצא אדם אחד שצריך לו חצי אחד של הטאק"ה בשביל צורך דבר אחד קטן ואין לו צורך בשני חצאין והוא יקנה חצי אחד לבדו בערך יותר מאם היו מכריחים אותו ליקח את שתיהם, ולכן אע"ג דעתה לא נמצא להם אדם כזה, עכ"ז בעת שנתן שמעון החצי הא' לאותו השר לא הוה ברי הזיקא כיון דהוה אפשר שימצא אדם כזה שרוצה בחצי דוקא, וגם עתה יתכן אם יעכבו החצי אצלם עוד שנים או שלשה חדשים אפשר שיזדמן להם אדם כזה שצריך לו חצי בלבד ויקנהו בק"ך רופייה או יותר, דהא אין חפץ זה שומתו ידועה ואינו מאכל כל אדם, אלא נמכר לעשירי ארץ לפי חשקם וחפצם, ולהכי ודאי לא חשיב ברי הזיקא, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במאמר דינא דגרמי אשר לו, וז"ל כלל גדול יהיה מסור בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא הנזק שא"א בלא אותו הנזק ואינו תלוי בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא הנזק או שהוא עת"ל כגון זה חייב ד"מ ונקרא בש"ס ברי הזיקא וכו' ע"ש, הרי לא מקרי ברי הזיקא אלא בהיכא דא"א בלא אותו נזק, ולכן בנ"ד כיון דהוה אפשר שימצא קונה שצריך לו דוקא ויקנהו בק"ך רופייה ויותר לאו ברי הזיקא הוא:


'''אשר ''' על כן בנ"ד דאיירי בשותפים ששניהם מתעסקים בעסק מכירת הטאק"ה הנז', אע"ג דשמעון פשע במה שנתן החצי הא' לשר שבזה גרם הפסד לחצי השני הנשאר בהיותו לבדו, מ"מ זה הוי פשיעה בבעלים ופטור, ואע"ג דכתבנו לעיל דבמזיק בידים ליכא האי דינא כבר העלינו דבנ"ד לאו ברי הזיקא הוא, ולכן אע"פ שנקרא שמעון פושע בזה אפלא חשיב מזיק בידים דמתחייב גם בבעלים, ועל כן כיון דשמעון הוא מוחזק יש לפטרו מן הפסד חצי הנשאר משום דהיא שותף והו"ל פשיעה בבעלים דלא ברי הזיקא בפשיעה זו. ועוד איכא טעמא אחרינא בנ"ד משום דלא היתה כונת שמעון להזיק לשותפו והוא חשב שיכול ע"פ שורת הדין לחלוק לעצמו כיון דהחלקים שוים וכמ"ש לעיל בס"ד, ועוד איכא נמי טעמא אחרינא שזה ההפסד אינו היזק הניכר וככתוב לעיל, ואע"ג דבטעמים אלו איכא פלוגתא עכמאחר דשמעון מוחזק מצי טעין קי. ועוד ראיתי להרב משפט צדק ח"ג סי' כ"ד דף ע"ב שכתב כיון דלא מנכר הזיקא וגם לאו ברי הוא איך יקרא מזיק בידים לחייבו בבעלים ע"ש, ועיין עוד להגאון משבה' שלוחים ושותפים פ"ד ה"ב שכתב וז"ל, ואפשר לחלק בין מזיק שלא בכונה דאף דחייב מן הדין דאדם מועד לעולם כיון דס"ס הזיק שלא מדעתו לא מקרי מזיק בבעלים לחייבו עכ"ל, נמצא דיש לחלק בהאי חילוקא לענין שותפים שלא לחייבו מדין מזיק בבעלים, ועיין להרב מהר"א ששון סי' מ"ו שנשאל בשותף שהיה לו חוגר"א אחת להניח בה ממון השותפות וכו', והשותף טוען ששותפו חייב שפשע למסור המפתח ביד המשרת והאריך הרב ז"ל שם לפטרו משום פשיעה בבעלים, ואע"ג דבמזיק בידים אפילו בבעלים חייב מ"מ כאן לא מקרי מזיק בידים, ועוד לדעת רוב הפוסקים הוא פטור דסבפשיעה בבעלים כל שהוא ספק פטור ע"ש, ויש לי להאריך עוד בענין זה ואין הפנאי מסכים כעת:
'''ודומה''' לזה מצינו לרבינו ירוחם ז"ל שהביאו מרן בב"י סי' שפ"ו וז"ל, ראובן שהלוה לגוי מעות ברבית ובא שמעון ואמר לגוי הילך בפחות ופרע לראובן אינו חייב לשלם לו כלום דלאו ברי הזיקא אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל להלוות מעותיו ברבית כ"כ מהרה וכו', ודברי רי"ו אלו הביאם מור"ם בהגהשם, ועיין בסמשם, נמצא לפ"ז גם בנלא חשיב ברי הזיקא, ועיין מהר"י אדרבי ז"ל סי' קכ"ג דף נ"ח בענין המטלטלין של יתומים שמסרום ליד אפטרפוס ואמרו לו שימכרם מיד ונתרשל בענין ולא מכרם ונשרפו ורוצים לחייבו בפשיעות זו וכתב על זה הרב זבכלל הטעמים שפטרו בהם וז"ל, ועוד דלא ברי הזיקא הוא דמי יימר שיפול דליקה גדולה כזו שלא יוכלו להצילם וכיון דלא ברי הזיקא לאו דינא דגרמי הוא אלא גרמא בנזקין ופטור עכ"ל, ועיין שואל ומשיב מ"ק בסי' י"ח הנזדנקיט בפשיטות כל דלא ברי הזיקא פטור, ועיין הרדב"ז סי' שצ"ט שמביאו שם:


'''זאת ''' תורת העולה מכל הנז"ל, נראה בס"ד דיש לדין בנידון השאלה כך, ששמעון ישלם לאמצע השותפות בעד אותו החצי שנתנו בידים לאחרים במתנה סך ק"ך רופייה כפי הערך שנתן הגוי מקודם, כי חלוקה שלו שחשב לעשות לעצמו אינה כלום, ולכן ישלם לשותפו סך ששים רופייה שהוא מחצית הק"ך בעד החצי שנתן לשר לצורך עצמו ואז חצי הנשאר ישתדלו למכרו ויחלקו המעות ואם נמכר פחות מן ק"ך רופייה אין שמעון חייב לשלם בעבור הפסד זה מכח הטעמים שביארנו לעיל בס"ד. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
'''אשר''' על כן בנ"ד דאיירי בשותפים ששניהם מתעסקים בעסק מכירת הטאק"ה הנז', אע"ג דשמעון פשע במה שנתן החצי הא' לשר שבזה גרם הפסד לחצי השני הנשאר בהיותו לבדו, מ"מ זה הוי פשיעה בבעלים ופטור, ואע"ג דכתבנו לעיל דבמזיק בידים ליכא האי דינא כבר העלינו דבנ"ד לאו ברי הזיקא הוא, ולכן אע"פ שנקרא שמעון פושע בזה אפ"ה לא חשיב מזיק בידים דמתחייב גם בבעלים, ועל כן כיון דשמעון הוא מוחזק יש לפטרו מן הפסד חצי הנשאר משום דהיא שותף והו"ל פשיעה בבעלים דלא ברי הזיקא בפשיעה זו. ועוד איכא טעמא אחרינא בנ"ד משום דלא היתה כונת שמעון להזיק לשותפו והוא חשב שיכול ע"פ שורת הדין לחלוק לעצמו כיון דהחלקים שוים וכמ"ש לעיל בס"ד, ועוד איכא נמי טעמא אחרינא שזה ההפסד אינו היזק הניכר וככתוב לעיל, ואע"ג דבטעמים אלו איכא פלוגתא עכ"ז מאחר דשמעון מוחזק מצי טעין קי"ל. ועוד ראיתי להרב משפט צדק ח"ג סי' כ"ד דף ע"ב שכתב כיון דלא מנכר הזיקא וגם לאו ברי הוא איך יקרא מזיק בידים לחייבו בבעלים ע"ש, ועיין עוד להגאון מש"ל בה' שלוחים ושותפים פ"ד ה"ב שכתב וז"ל, ואפשר לחלק בין מזיק שלא בכונה דאף דחייב מן הדין דאדם מועד לעולם כיון דס"ס הזיק שלא מדעתו לא מקרי מזיק בבעלים לחייבו עכ"ל, נמצא דיש לחלק בהאי חילוקא לענין שותפים שלא לחייבו מדין מזיק בבעלים, ועיין להרב מהר"א ששון סי' מ"ו שנשאל בשותף שהיה לו חוגר"א אחת להניח בה ממון השותפות וכו', והשותף טוען ששותפו חייב שפשע למסור המפתח ביד המשרת והאריך הרב ז"ל שם לפטרו משום פשיעה בבעלים, ואע"ג דבמזיק בידים אפילו בבעלים חייב מ"מ כאן לא מקרי מזיק בידים, ועוד לדעת רוב הפוסקים הוא פטור דס"ל בפשיעה בבעלים כל שהוא ספק פטור ע"ש, ויש לי להאריך עוד בענין זה ואין הפנאי מסכים כעת:


'''אמר ''' המחבר יצ"ו אחר שכתבתי תשובתי הנז' בס"ד שלחתיה אל עמיתינו בתורה הרב הגדול מהר"י אבו אל עפייה נר"ו ר"מ דעוב"י דמשק יע"א, וכ' לי שספר זרע יעקב וספר ברך יצחק די פאס אשר לא נמצאו אצלינו, הנה הם מצויים אצלו והעתיק לנו דבריהם ולפי העתקה שהעתיק מספרים הנז', נראה שהרב זרע יעקב הסכימה דעתו שישלם דמי האבודה חמשים כאשר היתה שוה בהיותה עם חברתה ביחד, אבל פטרו מן פחת נזם השני הנשאר שלא נמכר עתה בחמשים מחמת היותו לבדו דעבד מלתא מציעתא ויליף לה מעובדא דאליעזר זעירא בפרק הכונס דף נ"ט, וגם הרב בירך יצחק פטר אותו מן הפחת של השנית הנשארת לבדה שירדה מערכה. ועוד הביא לנו הרב נר"ו הנז' מ"ש הרב הגדול מהר"א אשכנזי בספר דרכי איש בענין זה שגם זה הספר אינו מצוי אצלינו:
'''זאת''' תורת העולה מכל הנז"ל, נראה בס"ד דיש לדין בנידון השאלה כך, ששמעון ישלם לאמצע השותפות בעד אותו החצי שנתנו בידים לאחרים במתנה סך ק"ך רופייה כפי הערך שנתן הגוי מקודם, כי חלוקה שלו שחשב לעשות לעצמו אינה כלום, ולכן ישלם לשותפו סך ששים רופייה שהוא מחצית הק"ך בעד החצי שנתן לשר לצורך עצמו ואז חצי הנשאר ישתדלו למכרו ויחלקו המעות ואם נמכר פחות מן ק"ך רופייה אין שמעון חייב לשלם בעבור הפסד זה מכח הטעמים שביארנו לעיל בס"ד. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


'''ברם ''' ידידנו הרב מהרי"א נר"ו הנז' בסוכתב וז"ל, ואולם לענ"ד דאם ישבע שמעון שבשעה שנתן חצי הטאק"ה להשר היה דעתו לחלוק הטאק"ה בינו ובין שותפו ונתן חלקו להשר הא ודאי דנאמן בשבועה שכך היה דעתו בעת ההיא ואז ממילא הוא פטור וטמיר מלשלם ק"ך רופייה, דמי חצי הטאק"ה הנז' לאמצע השותפות, כי חלקו נטל ונתנו לאחרים ואין עליו שום חיוב לתת לשותפו שום ריוח כלל, וכמו שכן ראיתי להרב בעל ספר זה כתב ידי נר"ו שנשאל על נידון יותר מזה, בראובן ושמעון שנשתתפו וקנו שעורים בשותפות והניחום בחנות שניהם במקום א', ואח"כ עמד ראובן ומכר החצי לאחד ולא מדדו ולא משכו, רק הוא במקומו מונח מכרו לאחר, וטוען ראובן אני מכרתי חלקי ואני חלקתי מתחלה ולא מכרתי לכללות השותפות רק חלקי הוא דמכרתי, ושמעון משיב חדא כיון דלא חלקת רק הכל מונח במקומו ודאי שמכרת לשותפות, ועוד מי יימר שכונתך מתחלה לחלוק ואיני מאמין בדבורך, ועוד דאין לך רשות לחלוק בלי ידיעתי ובודאי דמתחלה דעתך לכללות השותפות, ועתה אתה טוען שמכרת חלקך. יורינו הדין עם מי. והשיב הרב הנז' בארוכה ובדף נ"ו ע"ג כתב וז"ל וצ"ל, דלאו דוקא מעות לא בעו ב"ד אלא ה"ה כל דבר השוה לשניהם דלא בעי שומא דומיא דמעות דלא בעו ב"ד וכו', וא"כ בנ"ד דהשעורים הם שוים ולא בעו שומא כלל, דינם כדין חלקו מעות דיכולים לחלוק כל אחד בלא דעת חבירו, ואפילו שלא בפני ב"ד וכו'. המורם מכל האמור דזכאי ראובן בטענתו ע"י שבועה דחלק ומכר חלקו לעצמו כדפרשית, עכ"ד ספר זה כתב ידי הנז'. וא"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד דהחלקים של הטאק"ה הם שוים, ולא בעי שומא דהם יודעים בכמה קנו שתיהם יחד דודאי לא בעי ב"ד ולא ראיה בעדים שחלק לעצמו ונאמן בשבועה שחלק ונתן חלקו לאחר, כמ"ש הרב הנז' ומצי שמעון המוחזק לומר קי"ל כוותיה אפילו אם המצא ימצא חולק עליו וכ"ש דלא אשכחן השתא מאן דפליג עליה. ועם שזה השותף שנתן חלקו לאחר גרם הפסד לשותפו בחלקו חצי הטאק"ה הנשארה לבדה ולא תמכר ביותר כמו שהיו שני החלקים יחד, וכבר כתב מרן ז"ל בסי' קע"ו שאם יש בחלוקתו הפסד הרי הם מוכרים ביחד וחולקים הדמים, כבר הרב הפוסק מהרי"ח נר"ו נרגש מזה וחילק בטוב טעם ודעת ויפה חילק ביניהם גם את האחד גם את השני ובצדק כל אמרי פיו, ואין זה אלא גרמא בעלמא, ופטור לגמרי גם מחצי שנתן לאתר כי חלקו נתן ובלבד שחייב לישבע שכונתו היתה לחלוק השותפות שביניהם בטאק"ה הנז', ולא כיון לתת לאחרים רק חלקו לבד וכנז"ל, ואם לא ירצה להשבע כזאת, אז דינא הוא דעל חצי שנתן חייב לשלם ק"ך רופייה לאמצע השותפות, ועל הנשארת אם פחתו פחתו לאמצע וחולקין ביניהם המעות וההפסד כשם שחולקין בריוח וכמו שהעלה להלכה מנ"יר, עכ"ל ידידנו הרב מהרינר"ו הנז':
'''אמר''' המחבר יצאחר שכתבתי תשובתי הנז' בסשלחתיה אל עמיתינו בתורה הרב הגדול מהר"י אבו אל עפייה נר"ו ר"מ דעוב"י דמשק יע"א, וכ' לי שספר זרע יעקב וספר ברך יצחק די פאס אשר לא נמצאו אצלינו, הנה הם מצויים אצלו והעתיק לנו דבריהם ולפי העתקה שהעתיק מספרים הנז', נראה שהרב זרע יעקב הסכימה דעתו שישלם דמי האבודה חמשים כאשר היתה שוה בהיותה עם חברתה ביחד, אבל פטרו מן פחת נזם השני הנשאר שלא נמכר עתה בחמשים מחמת היותו לבדו דעבד מלתא מציעתא ויליף לה מעובדא דאליעזר זעירא בפרק הכונס דף נ"ט, וגם הרב בירך יצחק פטר אותו מן הפחת של השנית הנשארת לבדה שירדה מערכה. ועוד הביא לנו הרב נר"ו הנז' מ"ש הרב הגדול מהראשכנזי בספר דרכי איש בענין זה שגם זה הספר אינו מצוי אצלינו:


'''ואני ''' אומר כי הן אמת דאנא עבדא אחר שהבאתי דברי מרן ז"ל דסי' קע"ו שפסק אם היה בחלוקתה הפסד אינו רשאי לחלוק אלא מוכרים וחולקים הדמים כתבתי שיש לחלק בזה שני חלוקים וכנזבתחלת תשובתי בס"ד, ענ"ז סוהעלתי לחייב את שמעון בק"ך רופייה דמי חצי הטאק"ה שנתן להשר שצריך למסור ק"ך רופייה לאמצע השותפות מפני כי על חלוק הראשון לא סמכתי יען לא ראיתי לו גילוי בספרי הפוסקים ועל חילוק השני גלא סמכתי מפני שבזה החצי עשה שמעון מעשה בידים לתתו להשר ולאו כל כמיניה לחלוק ולומר זה חלקי בהיכא דעושה בחלוקה הפסד בידים, וכיון דלא מצאתי דבר מפורש בספרי הפוסקים לא סמכתי על זה. זאת ועוד אחרת יש לנו טענה אלימתא לחייב את שמעון משום דבנמתחלת השותפות כשקנו ב' חצאי הטאק"ה הנז' בשותפות קנו אותם אדעתא דהכי למכרם ביחד ולא לחלק, כי דבר זה ידוע וברור לכל אדם שאם ימכרו שתיהם ביחד יכולים למכור בערך גדול שמגיע לכל אחת הפרש גדול מאם תמכר כל אחת לבדה, וכן דבר זה מפורש בשאלה בדברי ראובן שאמר לשמעון בזה"ל, ואם אנחנו היינו קונים זה החצי לבדו לא היינו קונים אותו אפילו בחמשים רופייה, ואנחנו קנינו שני חצאין אלו ביחד שהם עולים טאק"ה א' שלימה הראוי לעשות ממנה בגד גדול שלם הן לאיש הן לאשה ע"מ שנמכור אותם ונרויח בהם עכ"ל בשאלה, נמצא טוען ראובן שקנו השתים ע"מ שימכרו הב' ביחד כי הם יודעים ומכירים בבירור שהחצי לבדו יוזל ערכו הרבה, וא"כ איך עתה יוכל שמעון לחלוק ולתת לראובן החצי לבדו לעשות לו הפסד בידים והם דינא דידהון כאלו התנו מעיקרא שלא לחלוק:
'''ברם''' ידידנו הרב מהרי"א נר"ו הנז' בסו"ד כתב וז"ל, ואולם לענדאם ישבע שמעון שבשעה שנתן חצי הטאק"ה להשר היה דעתו לחלוק הטאק"ה בינו ובין שותפו ונתן חלקו להשר הא ודאי דנאמן בשבועה שכך היה דעתו בעת ההיא ואז ממילא הוא פטור וטמיר מלשלם ק"ך רופייה, דמי חצי הטאק"ה הנז' לאמצע השותפות, כי חלקו נטל ונתנו לאחרים ואין עליו שום חיוב לתת לשותפו שום ריוח כלל, וכמו שכן ראיתי להרב בעל ספר זה כתב ידי נר"ו שנשאל על נידון יותר מזה, בראובן ושמעון שנשתתפו וקנו שעורים בשותפות והניחום בחנות שניהם במקום א', ואחעמד ראובן ומכר החצי לאחד ולא מדדו ולא משכו, רק הוא במקומו מונח מכרו לאחר, וטוען ראובן אני מכרתי חלקי ואני חלקתי מתחלה ולא מכרתי לכללות השותפות רק חלקי הוא דמכרתי, ושמעון משיב חדא כיון דלא חלקת רק הכל מונח במקומו ודאי שמכרת לשותפות, ועוד מי יימר שכונתך מתחלה לחלוק ואיני מאמין בדבורך, ועוד דאין לך רשות לחלוק בלי ידיעתי ובודאי דמתחלה דעתך לכללות השותפות, ועתה אתה טוען שמכרת חלקך. יורינו הדין עם מי. והשיב הרב הנז' בארוכה ובדף נ"ו ע"ג כתב וז"ל וצ"ל, דלאו דוקא מעות לא בעו ב"ד אלא ה"ה כל דבר השוה לשניהם דלא בעי שומא דומיא דמעות דלא בעו ב"ד וכו', וא"כ בנ"ד דהשעורים הם שוים ולא בעו שומא כלל, דינם כדין חלקו מעות דיכולים לחלוק כל אחד בלא דעת חבירו, ואפילו שלא בפני ב"ד וכו'. המורם מכל האמור דזכאי ראובן בטענתו ע"י שבועה דחלק ומכר חלקו לעצמו כדפרשית, עכ"ד ספר זה כתב ידי הנז'. וא"כ ה"ה והוא הטעם בנדהחלקים של הטאק"ה הם שוים, ולא בעי שומא דהם יודעים בכמה קנו שתיהם יחד דודאי לא בעי ב"ד ולא ראיה בעדים שחלק לעצמו ונאמן בשבועה שחלק ונתן חלקו לאחר, כמ"ש הרב הנז' ומצי שמעון המוחזק לומר קי"ל כוותיה אפילו אם המצא ימצא חולק עליו וכ"ש דלא אשכחן השתא מאן דפליג עליה. ועם שזה השותף שנתן חלקו לאחר גרם הפסד לשותפו בחלקו חצי הטאק"ה הנשארה לבדה ולא תמכר ביותר כמו שהיו שני החלקים יחד, וכבר כתב מרן ז"ל בסי' קע"ו שאם יש בחלוקתו הפסד הרי הם מוכרים ביחד וחולקים הדמים, כבר הרב הפוסק מהרי"ח נר"ו נרגש מזה וחילק בטוב טעם ודעת ויפה חילק ביניהם גם את האחד גם את השני ובצדק כל אמרי פיו, ואין זה אלא גרמא בעלמא, ופטור לגמרי גם מחצי שנתן לאתר כי חלקו נתן ובלבד שחייב לישבע שכונתו היתה לחלוק השותפות שביניהם בטאק"ה הנז', ולא כיון לתת לאחרים רק חלקו לבד וכנז"ל, ואם לא ירצה להשבע כזאת, אז דינא הוא דעל חצי שנתן חייב לשלם ק"ך רופייה לאמצע השותפות, ועל הנשארת אם פחתו פחתו לאמצע וחולקין ביניהם המעות וההפסד כשם שחולקין בריוח וכמו שהעלה להלכה מנ"יר, עכ"ל ידידנו הרב מהרי"א נר"ו הנז':


'''ומה ''' שהביא תשובה בדין השעורים מספר זה כתב ידי מלבד דאיכא לחלק בין נלנידון הנז', הנה בעיקר הדין של ספר הנז' יש לפקפק, כי דבריו תמוהין דאיך יוכל השותף לחלוק השעורים בלי ידיעת חבירו כיון דשעורים המונחים באוצר יתהווה בהם קלקול מאיזה סיבות ידועות ואפשר שנתהווה קלקול במקצתן ולא בכולם, ואם יחלוק השותף בלי ידיעת חבירו יקח חלק הטוב ויניח המקולקל לחבירו ומאחר דצריך ידיעת חבירו השתא אע"פ שחלק אין זו חלוקה של כלום והכל הוה בחזקת שניהם, ואם מכר יהיה לאמצע השותפות, ולא דמי זה לזוזי דאמרינן כמאן דפליגי דמו. ועוד יש להסס בדין הנז' והספר אינו מצוי אצלינו, וגם לא ידענו מי הוא המחבר, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
'''ואני''' אומר כי הן אמת דאנא עבדא אחר שהבאתי דברי מרן ז"ל דסי' קע"ו שפסק אם היה בחלוקתה הפסד אינו רשאי לחלוק אלא מוכרים וחולקים הדמים כתבתי שיש לחלק בזה שני חלוקים וכנז"ל בתחלת תשובתי בס"ד, ענ"ז סו"ד העלתי לחייב את שמעון בק"ך רופייה דמי חצי הטאק"ה שנתן להשר שצריך למסור ק"ך רופייה לאמצע השותפות מפני כי על חלוק הראשון לא סמכתי יען לא ראיתי לו גילוי בספרי הפוסקים ועל חילוק השני ג"כ לא סמכתי מפני שבזה החצי עשה שמעון מעשה בידים לתתו להשר ולאו כל כמיניה לחלוק ולומר זה חלקי בהיכא דעושה בחלוקה הפסד בידים, וכיון דלא מצאתי דבר מפורש בספרי הפוסקים לא סמכתי על זה. זאת ועוד אחרת יש לנו טענה אלימתא לחייב את שמעון משום דבנ"ד מתחלת השותפות כשקנו ב' חצאי הטאק"ה הנז' בשותפות קנו אותם אדעתא דהכי למכרם ביחד ולא לחלק, כי דבר זה ידוע וברור לכל אדם שאם ימכרו שתיהם ביחד יכולים למכור בערך גדול שמגיע לכל אחת הפרש גדול מאם תמכר כל אחת לבדה, וכן דבר זה מפורש בשאלה בדברי ראובן שאמר לשמעון בזה"ל, ואם אנחנו היינו קונים זה החצי לבדו לא היינו קונים אותו אפילו בחמשים רופייה, ואנחנו קנינו שני חצאין אלו ביחד שהם עולים טאק"ה א' שלימה הראוי לעשות ממנה בגד גדול שלם הן לאיש הן לאשה ע"מ שנמכור אותם ונרויח בהם עכ"ל בשאלה, נמצא טוען ראובן שקנו השתים ע"מ שימכרו הב' ביחד כי הם יודעים ומכירים בבירור שהחצי לבדו יוזל ערכו הרבה, וא"כ איך עתה יוכל שמעון לחלוק ולתת לראובן החצי לבדו לעשות לו הפסד בידים והם דינא דידהון כאלו התנו מעיקרא שלא לחלוק:


סוד ישרים
'''ומה''' שהביא תשובה בדין השעורים מספר זה כתב ידי מלבד דאיכא לחלק בין נ"ד לנידון הנז', הנה בעיקר הדין של ספר הנז' יש לפקפק, כי דבריו תמוהין דאיך יוכל השותף לחלוק השעורים בלי ידיעת חבירו כיון דשעורים המונחים באוצר יתהווה בהם קלקול מאיזה סיבות ידועות ואפשר שנתהווה קלקול במקצתן ולא בכולם, ואם יחלוק השותף בלי ידיעת חבירו יקח חלק הטוב ויניח המקולקל לחבירו ומאחר דצריך ידיעת חבירו השתא אע"פ שחלק אין זו חלוקה של כלום והכל הוה בחזקת שניהם, ואם מכר יהיה לאמצע השותפות, ולא דמי זה לזוזי דאמרינן כמאן דפליגי דמו. ועוד יש להסס בדין הנז' והספר אינו מצוי אצלינו, וגם לא ידענו מי הוא המחבר, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה אחרונה מ־02:54, 28 במאי 2020

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png חושן משפט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאלה. ראובן ושמעון קנו טאק"ה זר"י יקרת הערך מגוי אחד בסך שני מאות רופייה, ואותה הטאק"ה היתה חתוכה לשני חצאין שוים במדה א' בדקדוק ואין הפרש בין החצאין כלל, וקנו אותה בשותפות כדי למכרה ולהרויח בה, כי כן דרכם לקנות חפצים בשותפות כדי למכור ולהרויח, וזו הטאק"ה הנז' אע"פ שהיא חלוקה לחצאין עכ"ז אין זה נחשב מום לה כי הקונה יוכל לעשותה בגד שלם הן לאיש הן לאשה ואין מעכב עליו חלוקתה כלל, והשותפים הנז' מסרו ב' חתיכות הטאק"ה הנז' לסרסור אחד שיוליך אותה לבית עשיר אחד שדרכו לקנות דברים יקרים כאלו לצורך ביתו, וכן עשה, והעשיר אמר שיקנה אותם בסך מאתים וארבעים רופייה, והסרסור הגיד לשותפים בערך זה שאמר העשיר, וראובן נתרצה למכור בר"ם רופייה, אך שמעון עיכב ואמר שלא ימכור בפחות משלש מאות, והלך הסרסור לבית העשיר ולקח חתיכות הטאק"ה מידם, ואחר שהביאם פגע בשמעון לבדו בדרך ונתנם לו והביאם לביתו, ואח"כ מצא שמעון את ראובן והגיד לי כי הביא הסרסור חתיכות הטאק"א ודעתו למסרם ליד אשה סרסורית שתוליך אותם לבית עשיר פלוני אולי תערב להם ויקנו אותם בשלש מאות, אך אח"ז לא נתן שמעון לסרסורית כלום, יען כי הוצרך שמעון לתת מנחה לשר משרי הממשלה בעבור ענין אחד שלו שצריך להגמר על ידו, יאמר שמעון הנה הטאק"ה היא כבר חתוכה לשני חצאין שוין ואין הפרש בין זה לזה כלל, טוב שאני אקח חצי הא' בעבור חלקי ואתנהו לשר, וחצי הב' אמסור לראובן בעבור חלקו, וכן עשה ושלח החצי מתנה לשר לצרכו, וחצי השני הביאו לראובן והגיד לו הענין הזה, וראובן השיב זה לא יתכן להיות, דהן אמת החלקים שוים, עכ"ז זה החצי הב' לבדו אין אני יכול למכרו בערך טוב, יען כי זה לבדו לא יספיק לעשות ממנו בגד שלם גדול הן לאיש הן לאשה, ורק נעשה ממנו בגדים קטנים ודברים קטנים של כרים ומכסאות, וזו יקרת הערך לא ימצא בני אדם שיעשו דברים קטנים מדבר יקר כזה, ואם אנחנו היינו קונים זה החצי לבדו לא היינו קונים אותו אפילו בחמשים רופייה שאנחנו קנינו שני חצאין אלו ביחד שהם עולים טאק"ה א' שלימה הראוי להיות ממנה בגד גדול שלם לאיש או לאשה, ע"מ שנמכור אותם ונרויח, על כן אם תביא חצי האחד שלקחת כדי שנמסור שניהם לסרסור למכור הנה מה טוב, ואם לאו אני אמסור זה החצי לסרסור וכל הפחת שיהיה מן ערך ק"ך רופייה תתחייב אתה לשלם לי, יען כי העשיר בתחלה נתן ערך ר"מ רופייה ואני רציתי למכור ואתה עכבת ולא רצית למכור ולכן אתה תתחייב בהפסד, ושמעון משיב מאחר שהחלקים שוים יש לזה דין חלוקה לחלוק ואני כבר לקחתי חלקי בחצי האחד ואתה תקח חלקך חצי השני, והנה אח"כ לקח הסרסור את החצי הנשאר והראהו לכמה בני אדם ולא נתנו בו יותר מחמשים רופייה, ואותו עשיר שנתן בתחלה ר"מ רופייה בשניהם, הנה בעתה אינו רוצה ליקח החצי לבדו יותר מששים רופייה באומרו שזה א"א לעשות ממנו בגד גדול שלם ולא יועיל אלא לדברים קטנים, ונמצא לפ"ז נראה טענת ראובן טענה אלימתא שתובע ההפסד של המקח משמעון על אשר נתן החצי הא' להשר ונשאר רק חצי לבדו, יורינו שורת הדין איך הוא ושכמ"ה:

תשובה. מדברי השאלה נראה דאלו הב' חתיכות שוין הם ואין הפרש ביניהם כלל, כי כן מפורש בשאלה להדיה, ונראה נמי דראובן מודה בזה ואינו טוען דשקיל שמעון החתיכה שהיא יותר טובה, ולפ"ז נמצאו שני חתיכות אלו דמו לזוזי שיוכל השותף לחלוק בלא חבירו, ועיין כנה"ג סי' קע"ו הגה"ט אות קנ"ז ומטה שמעון הגה"ט אות קמ"א ע"ש, ורק מה שיש לעכב בנ"ד ביד השותף שלא יחלוק הוא משום דיש בחלוקה זו הפסד, יען שכל חתיכה תרד מערך שלה אם תמכר לבדה, ומשו"ה אפילו אם היה רוצה שמעון לחלוק לפני שותפו היה יכול לעכב עליו, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קע"ו נשתתפו סתם ולא קבעו זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה כל אחד מהם ויטול כל אחד חלקו מהסחורה, ואם לא היה באותה סחורה דין חלוקה או שהיה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים ע"ש, הרי שכתב אם היה בחלוקתה הפסד אינו יכול לחלוק אלא מוכרים וחולקים הדמים, ועל כן בנ"ד אי הוה שמעון בעי לחלוק מצי ראובן לעכב עליו ועתה שחלק מדעתו שלא כדין, וגרם הפסד לשותפו, הא ודאי דחייב הוא בהפסד דמטי לחבריה מחמתיה:

מיהו מה שיש להסתפק בזה הוא די"ל דמרן ז"ל איירי אם הסחורה כולה היא לפנינו ובא השותף לחלוק דמעכבין בידו כל שיש בחלוקה הפסד, אבל אם כבר קדם זה וחלק בפ"ע ומכר או נתן את חלקו לאחרים או שאבדו שא"א להחזירו וכגון האי עובדא דנ"ד ומכח זה גרם הפסד לחלק הב' של השותף שנשאר לבדו, אפשר לומר דלא מחייב השותף לשלם בעבור זה כלום. ועוד נמי יש לחלק ולומר דמ"ש מרן ז"ל או שהיה בחלוקתה הפסד מיירי בענין שהיה הפסד בעין בגוף הסחורה, דהיינו שהיתה סחורתם חבית מלאה יין וחלק חצייה ונשאר חצי חבירו בחבית חסירה ועי"כ נפסד היין, וכל כיוצא בזה שההפסד נעשה בגוף הסחורה, משא"כ נ"ד גוף החתיכה עודנו קיים כמו שהוא ורק בא לו חסרון בערכו מחמת הפרדת חצי הב' שנפרד והלך לו שבזה גרם שימכר בפחות:

והנה מצאתי ראיתי בס"ד דבר כיוצא בנ"ד ממש שהובא בשאלה בספר קול אליהו ז"ל ח"א ח"מ סי' י"ד והביא דבריו הרב אורח משפט בסי' ש"ג הגה"ט אות ה' והוא מעשה שהיה בעיר קושטא בבעה"ב שנתן נזמי אזן לסרסור למכרם, ואמר הסרסור שנאבד אחד מהם ונשבע שאינה ברשותו, ובא לשלם מביתו כיצד ישלם, דהדבר ידוע דבהיותם שלמים שני נזמים שוים יותר מכשהם נפרדים, דשניהם כאחד טובים, ובדין זה נתעצמו רבני העיר קושטא והשיב הרב ז"ל דצריך לשלם על האבודה כמו ששמו אותה בהיותה בעולם אם שמו אותם בחיים ישלם כ"ה על הנאבדת שהרי אומר לו בעה"ב הפסדתני כ"ה שהייתי לוקח עליה וכאותה שאמרו בפרק השואל דף צ"ט ע"ב האי מאן דגזל חביצה דתמרי ואית בה חמשים תמרי אגב הדדי מזדבינן במ"ט, חדא חדא מזדבינן בחמשים משלם להדיוט מ"ט, מתקיף לה רב ביבי בר אביי לימא ליה אנא חדא חדא הוה מזבננא להו, ומשני גזרת הכתוב הוא שאין מדקדקין כ"כ בנזקין, אלמא אי לאו קרא הוה אמינא דלשלם כמו שהיה מוכרו והכא נמי דכוותא, אלא דהתם שאני דהוי גזרת הכתוב, הא בעלמא אינו כן:

ומה שצריך לעמוד בזה על ענין נזם הנשאר בעין אם יחזרנו לבעלים או יאמר נא בעה"ב עד עכשיו בהצטרפות חברתה אינה שוה אלא ך', וצריך שישלם הסרסור מביתו עוד חמשה מלבד כ"ה של הנאבדת, או"ד כיון שהיא בעין מחזירה לו כמו שהיא ולא משגחינן בהך מלתא שנפחתה מערכה. והנה גם ספק זה נלמד יפה ממ"ש בפרק הזהב דף ח"ן בפלוגתא דר"י סובר אין אונאה למרגליות משום דאדם רוצה לזווגם, ולכן נותן יותר משווייה כדי לזווגה עם אחרת שיש לו בידו, ורבנן פליגי וסברי דאי משום הזווג כל דבר נמי נימא רוצה בזווגן ואין כאן אונאה, וא"כ לר"י אין צריך הסרסור לשלם פחת זו הנשארת דאכתי מעולה היא בדמים שימצא אדם שיש לו מרגלית כזו וקונה לזו ביותר כדי לזווגם עם אותה שבידו, ולרבנן דס"ל לא אמרינן אדם רוצה לזווגם ממילא שמעינן דחייב הסרסור לשלם הפחת שנפחתה מערכה של זו הנשארת מלבד הכ"ה של הנאבדת, והנה מרן ז"ל פסק כרבנן ולכן באתרא דקבלו הוראת מרן לא מצי לומר קי"ל וחייב לשלם, אבל באתרא דלא קבלו הוראת מרן ז"ל מצי לומר קי"ל כהרי"ף ודעמיה דפסק כר"י ואין משלם הפחת של הנשארת, עכ"ד הרב קול אליהו ז"ל הנז' ע"ש:

וראיתי עוד במשכנות הרועים מע' שי"ן אות כ"ח שנשאל כיוצא כזה, בראובן שהשאיל לשמעון ב' צמדים משובצים במרגליות יקרות ואבד א' מהנה כיצד ישלם, כי בהיותם מחוברים שוים מנה, ועכשיו אינו שוה הצמיד הראשון כי אם ארבעים, וראובן תובע שישלם לו חצי המנה של הצמיד שאבד, ועוד לו מה שנפחת מדמי הצמיד הנשאר, וכתב הרב ז"ל שיש לדמות זה להך דינא דחביצה דתמרי בפרק השואל דף פ"ט, גם מדין האונאה דמרגליות דאמרינן שרוצה לזווגם יש ללמוד דין זה, וכתב המחבר שקודם גומרו דין זה נתראה עמו הרב מהר"י ן' נאיים והראה לו שהוא ביאר ספק זה בספרו סי' ס"ז, וכיון לרוב דבריו, ושוב הביא דברי הרב קול אליהו ז"ל הנז' דאף הוא ראה ויתר ספק זה הלכה למעשה ע"ש. גם עוד מצאתי בספר רוח חיים להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל בח"מ סי' רצ"ג אות ג' שגם הוא הביא ספק זה, וכתב דצריך לעיין בס' זרע יעקב בתשובה סי' ס"ז ובס' זרע יצחק די פאס ח"מ סי' כ"ג ע"ש, ושני xפרים אלו אינם מצויים אצלינו לראותם. גם זאת ועוד מצאתי בספר דברי גאונים כלל צ"ו אות מ"ו שהביא ספק זה, ובסו"ד כתב שמצא בשו"ת תועפות ראם שנשאל בנידון כזה ממש ע"ש, ועיין מ"ש בהסכמת הגאון מהרי"ש ז"ל שעשה לו בריש ספר הנז' מ"ש בזה, והראיה שהביא מהרי"ש ז"ל בתוך ההסכמה של הספר כבר הביאה הרב קול אליהו ז"ל הנז':

איך שיהיה מצינו בדין הסרסור או השואל או האומן ענין הדומה לספק דידן שפסקו האחרונים בכל הני מילי דחייב לשלם גם הפסד של הנשארת, ולפ"ז גם בנ"ד חייב שמעון בהפסד הפחת שנפחת מן ערך חתיכה הנשארת:

ודע דאע"ג דקי"ל השותפים ש"ש הן, וקי"ל שמירה בבעלים פטור אפילו מפשיעה, ועיין בס"ס רצ"א, וא"כ י"ל הן אמת דפשע שמעון במה שנתן חצי הטאק"א לאחר, שעי"ז גרם הפסד בחצי הב' הנשאר, עכ"ז למה יתחייב בן והלא הו"ל פשיעה בבעלים. הנה זה אינו, דדוקא היכא דפשע בשמירה הוא דפטור, אבל אם שינה ועבר על דעת חבירו שאני, וה"ז מתחייב וכמ"ש בסי' קע"ו בדין שותף שאמר לחבירו לישן הפירות עד שיגיעו לפרקן דשומעין לו וכנז' בש"ע סעיף י"ד וכתב מרן בב"י בשם רי"ו, שאם מכר בלא רשות באותו זמן שאינו ראוי למכור אותה הסחורה ונתייקרה חייב לשלם דהו"ל בשינוי, וד"ז הביאו מור"ם בהגה"ה שם סעיף י"ד שכתב אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו, ועיין להרב הכנה"ג שם בהגהב"י אות קכ"ב שכתב פירוש פשיעה זו הוי כמזיק בידים דאי לאו הכי הוי פשיעה בבעלים ופטור, ועיין עוד להרב הכנה"ג בהגהב"י אות ק"ח וז"ל, אמר המאסף כל מה שתראה בתשובה הנז' למעלה דאם פשע השותף חייב למ"ד דאף בשותפין פשיעה בבעלים פטור, צ"ל דכל עובדי פושע בידים מקרי וחייב אפילו בבעלים ע"ש, ועיין להרב מהר"ח פלאג'י ז"ל ברוח חיים ריש סי' קע"ו מ"ש שם ועיין משכנות הרועים מע' השי"ן אות פ' שנתעורר בכל זה וכתב אע"ג דשמירה בבעלים הואי ופטור אפילו מפשיעה היינו דוקא כשפשע בשמירתו, אבל כששינה ועבר אממריה דחברי ברי הזיקא הוא וחייב, והביא דברי הכנה"ג הנז' ע"ש:

מיהו נראה דאותו החצי של הטאק"ה שנתנו שמעון לאחר חייב לשלם בעדו לאמצע השותפות סך ק"ך רופייה כפי הערך שנתן הגוי הראשון בב' חצאין ביחד, יען החלוקה זו שעשה שמעון אינה חלוקה ועדיין השני חצאין הם בשותפות, ולכן אותו החצי שעשה בו שמעון מעשה בידים לתתו לאותו השר חייב לשלם בעדו לאמצע השותפות סך ק"ך רופייה, אך הפסד המגיע בחצי השני אחר שימכרוהו יש בידי בס"ד טעמים להפך בזכותו של שמעון שהוא מוחזק לפטרו שלא להוציא מידו:

והטעם הא' הוא דהפסד של חצי השני הנשאר הוא נזק שאינו ניכר די"ל בו הרי שלך לפניך, ועיין שער משפט סי' קע"ו סק"ד שכתב דאם חבירו עיכב עליו מלמכרם מפני שהיה סבור שתתייקר הסחורה ואח"כ הוזלה דפטור מלשלם, ואע"ג דכל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן ושותף ששינה חייב, מ"מ כיון שהפירות הם בעין תחת ידו אלא שהוזלו י"ל הרי שלך לפניך דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וכו', ושוב הביא הרב שם תשובת הרדב"ז סי' שצ"ט ותשובת רש"ל דס"ל דשומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר וכו' ע"ש, ועיין שו"ת ספר יהושע סי' קי"ח מ"ש בדברי רש"ל ודברי הש"ך ע"ש. ועיין שער המלך ח"ב בה' חובל ומזיק פ"ז ה"ג שנשאל באשה ששאלה קדרת בשר ושכחה ותחבה בה כף חולבת שהביא דברי רש"ל הנז' דמחלק בין שומר לגזלן, וגם הוא תמה עליו כמ"ש הש"ך וסו"ד העלה דאין לחלק בין שומר לגזלן ע"ש, ובשו"ת דברי הלכה סי' י"ז וסי' ט' האריך בזה וכתב דהמוחזק יאמר קי"ל, ולפ"ז גם בשותף שדינו כשומר לדעת הש"ך ודעמיה יאמר לו הרי שלך לפניך ופטור, ובאמת מדברי מהריק"ו שורש ט"ו דהביאו מרן בב"י סי' קע"ו מחודשין י"ב נראה דס"ל מחיוב השותף גם בנזק שאינו ניכר, ועיין כנה"ג ומטה שמעון מ"ש בזה, אך בש"ע לא כתב דין זה וגם מור"ם לא הביאו ואפשר דס"ל דלא קבלנו ס' מרן דאין לטעון אחריה קי"ל היינו בדבר שפוסק בש"ע ולא במה שפוסק בב"י בהגה"ה, ועיין חוקות החיים סי' נ"א דף ס"ט בד"ה ומ"מ וכו' ע"ש:

עוד יש לדבר טעם אחר בזכות שמעון דהן אמת שגרם שמעון הפסד בחצי הב' ע"י שלקח חצי הא' ונתנו לאחר, מ"מ אין כונת שמעון בזה להזיק לשותפו אלא כיון לטובת עצמו שראה זה החצי יעלה לרצון לפני השר ויועיל לו, ועוד נמי חשב דיכול לחלוק מן הדין בכך מאחר דהחצאין שוין הם, וראיתי להרב פנים מאירות ח"א סי' פ"ב שעשה סברה בטענה זו אך דחה זה ממ"ש בש"ע סי' ס"ו סעיף כ"ג במוחל שטר חוב דאין היורש יכול למחול לעצמו, אע"פ שאין כונתו להזיק, ונרגש מן היש חולקין שכתב בש"ע, והביא על זה דברי הסמ"ע והש"ך ע"ש, וידוע שיש סתירה מדברי מרן סי' ס"ו הנז' לאה"ע סי' ק"ה סעיף וא'ו ונזכרה קושיא זו בכנה"ג ח"מ סי' ס"ו, והאחרונים כתבו שדברי מרן באה"ע הם עיקר דהם אחרונים, ועוד יש שעשו ישוב אחר בדברי מרן ע"ש, ועיין מחנה אפרים בה' נזקי ממון שכתב כל היכא דלא כיון להזיק פטור ע"ש, ועיין שואל ומשיב מ"ק סי' י"ח באמצע התשובה שכתב כל שאין כונתו להזיק לא שייך דינא דגרמי, ושוב הביא דברי הרדב"ז ח"א סי' שצ"ט ע"ש, וראיתי בספר דברי גאונים כלל צ"ט אות ט"ז שהביא דברי שואל ומשיב הנז' וכתב דבריו תמוהים דלפ"ד דבשותף אף גרמא פטור דכיון דיש לו חלק מסתמא אין כונתו להזיק איך יפרנס דברי הרמב"ם ומרן בש"ע סי' קע"ו סעיף יו"ד בשותף ששינה חייב בכל ההפסד שנוכל לתלות וכו' ע"ש, ונראה דלא השיג כלום בזה דהתם שינה במעשה בידים דאז הסחורה קיימא ברשותיה ונעשית שלו וכל ההפסד המגיע ממנה הוא חייב בו כאדם שמפסיד בשלו, אבל נידון שואל ומשיב הנז' לא עשה מעשה ולא שינה רק הטעהו בדבריו, והסחורה עומדת במקומה והוזלה, ולכן דין הגאון מהרי"ש כיון דאין כונתו להזיק פטור, ובאמת ראיתי להרדב"ז ז"ל ח"א סי' תקל"ו דס"ל להדיה גבי יורש שמחל השטר לעצמו כיון שאין כונתו להזיק פטור, ורק מטעם אחר יצא לדון דלא מצי מחיל והוא משום נעילת דלת ע"ש, ועיין שער משפט סי' קע"ו סוף אות ד' שהביא מדברי ראב"ן ז"ל דס"ל גבי שותפים כיון דאין כונתו להזיק פטור, וכתב שכ"כ מהרימ"ט ח"מ סי' ח"י ע"ש, ועיין אמרי אש ח"מ סי' כ"ג דף צ"ג ע"ד בד"ה והנתיבות שכתב בפשיטות האי טעמא דאין כונתו להזיק ע"ש:

ועוד איכא טעמא אחרינא בנ"ד לפטור את שמעון דאע"ג דגרם היזק בחלק השני במה שנתן חצי הא' לאחרים מ"מ לא הוה כדי הזיקא בעת שהפריד ונתן חלקו לאחרים יען דהוה אפשר שימצא אדם אחד שצריך לו חצי אחד של הטאק"ה בשביל צורך דבר אחד קטן ואין לו צורך בשני חצאין והוא יקנה חצי אחד לבדו בערך יותר מאם היו מכריחים אותו ליקח את שתיהם, ולכן אע"ג דעתה לא נמצא להם אדם כזה, עכ"ז בעת שנתן שמעון החצי הא' לאותו השר לא הוה ברי הזיקא כיון דהוה אפשר שימצא אדם כזה שרוצה בחצי דוקא, וגם עתה יתכן אם יעכבו החצי אצלם עוד שנים או שלשה חדשים אפשר שיזדמן להם אדם כזה שצריך לו חצי בלבד ויקנהו בק"ך רופייה או יותר, דהא אין חפץ זה שומתו ידועה ואינו מאכל כל אדם, אלא נמכר לעשירי ארץ לפי חשקם וחפצם, ולהכי ודאי לא חשיב ברי הזיקא, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במאמר דינא דגרמי אשר לו, וז"ל כלל גדול יהיה מסור בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא הנזק שא"א בלא אותו הנזק ואינו תלוי בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא הנזק או שהוא עת"ל כגון זה חייב ד"מ ונקרא בש"ס ברי הזיקא וכו' ע"ש, הרי לא מקרי ברי הזיקא אלא בהיכא דא"א בלא אותו נזק, ולכן בנ"ד כיון דהוה אפשר שימצא קונה שצריך לו דוקא ויקנהו בק"ך רופייה ויותר לאו ברי הזיקא הוא:

ודומה לזה מצינו לרבינו ירוחם ז"ל שהביאו מרן בב"י סי' שפ"ו וז"ל, ראובן שהלוה לגוי מעות ברבית ובא שמעון ואמר לגוי הילך בפחות ופרע לראובן אינו חייב לשלם לו כלום דלאו ברי הזיקא אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל להלוות מעותיו ברבית כ"כ מהרה וכו', ודברי רי"ו אלו הביאם מור"ם בהגה"ה שם, ועיין בסמ"ע שם, נמצא לפ"ז גם בנ"ד לא חשיב ברי הזיקא, ועיין מהר"י אדרבי ז"ל סי' קכ"ג דף נ"ח בענין המטלטלין של יתומים שמסרום ליד אפטרפוס ואמרו לו שימכרם מיד ונתרשל בענין ולא מכרם ונשרפו ורוצים לחייבו בפשיעות זו וכתב על זה הרב ז"ל בכלל הטעמים שפטרו בהם וז"ל, ועוד דלא ברי הזיקא הוא דמי יימר שיפול דליקה גדולה כזו שלא יוכלו להצילם וכיון דלא ברי הזיקא לאו דינא דגרמי הוא אלא גרמא בנזקין ופטור עכ"ל, ועיין שואל ומשיב מ"ק בסי' י"ח הנז"ל דנקיט בפשיטות כל דלא ברי הזיקא פטור, ועיין הרדב"ז סי' שצ"ט שמביאו שם:

אשר על כן בנ"ד דאיירי בשותפים ששניהם מתעסקים בעסק מכירת הטאק"ה הנז', אע"ג דשמעון פשע במה שנתן החצי הא' לשר שבזה גרם הפסד לחצי השני הנשאר בהיותו לבדו, מ"מ זה הוי פשיעה בבעלים ופטור, ואע"ג דכתבנו לעיל דבמזיק בידים ליכא האי דינא כבר העלינו דבנ"ד לאו ברי הזיקא הוא, ולכן אע"פ שנקרא שמעון פושע בזה אפ"ה לא חשיב מזיק בידים דמתחייב גם בבעלים, ועל כן כיון דשמעון הוא מוחזק יש לפטרו מן הפסד חצי הנשאר משום דהיא שותף והו"ל פשיעה בבעלים דלא ברי הזיקא בפשיעה זו. ועוד איכא טעמא אחרינא בנ"ד משום דלא היתה כונת שמעון להזיק לשותפו והוא חשב שיכול ע"פ שורת הדין לחלוק לעצמו כיון דהחלקים שוים וכמ"ש לעיל בס"ד, ועוד איכא נמי טעמא אחרינא שזה ההפסד אינו היזק הניכר וככתוב לעיל, ואע"ג דבטעמים אלו איכא פלוגתא עכ"ז מאחר דשמעון מוחזק מצי טעין קי"ל. ועוד ראיתי להרב משפט צדק ח"ג סי' כ"ד דף ע"ב שכתב כיון דלא מנכר הזיקא וגם לאו ברי הוא איך יקרא מזיק בידים לחייבו בבעלים ע"ש, ועיין עוד להגאון מש"ל בה' שלוחים ושותפים פ"ד ה"ב שכתב וז"ל, ואפשר לחלק בין מזיק שלא בכונה דאף דחייב מן הדין דאדם מועד לעולם כיון דס"ס הזיק שלא מדעתו לא מקרי מזיק בבעלים לחייבו עכ"ל, נמצא דיש לחלק בהאי חילוקא לענין שותפים שלא לחייבו מדין מזיק בבעלים, ועיין להרב מהר"א ששון סי' מ"ו שנשאל בשותף שהיה לו חוגר"א אחת להניח בה ממון השותפות וכו', והשותף טוען ששותפו חייב שפשע למסור המפתח ביד המשרת והאריך הרב ז"ל שם לפטרו משום פשיעה בבעלים, ואע"ג דבמזיק בידים אפילו בבעלים חייב מ"מ כאן לא מקרי מזיק בידים, ועוד לדעת רוב הפוסקים הוא פטור דס"ל בפשיעה בבעלים כל שהוא ספק פטור ע"ש, ויש לי להאריך עוד בענין זה ואין הפנאי מסכים כעת:

זאת תורת העולה מכל הנז"ל, נראה בס"ד דיש לדין בנידון השאלה כך, ששמעון ישלם לאמצע השותפות בעד אותו החצי שנתנו בידים לאחרים במתנה סך ק"ך רופייה כפי הערך שנתן הגוי מקודם, כי חלוקה שלו שחשב לעשות לעצמו אינה כלום, ולכן ישלם לשותפו סך ששים רופייה שהוא מחצית הק"ך בעד החצי שנתן לשר לצורך עצמו ואז חצי הנשאר ישתדלו למכרו ויחלקו המעות ואם נמכר פחות מן ק"ך רופייה אין שמעון חייב לשלם בעבור הפסד זה מכח הטעמים שביארנו לעיל בס"ד. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

אמר המחבר יצ"ו אחר שכתבתי תשובתי הנז' בס"ד שלחתיה אל עמיתינו בתורה הרב הגדול מהר"י אבו אל עפייה נר"ו ר"מ דעוב"י דמשק יע"א, וכ' לי שספר זרע יעקב וספר ברך יצחק די פאס אשר לא נמצאו אצלינו, הנה הם מצויים אצלו והעתיק לנו דבריהם ולפי העתקה שהעתיק מספרים הנז', נראה שהרב זרע יעקב הסכימה דעתו שישלם דמי האבודה חמשים כאשר היתה שוה בהיותה עם חברתה ביחד, אבל פטרו מן פחת נזם השני הנשאר שלא נמכר עתה בחמשים מחמת היותו לבדו דעבד מלתא מציעתא ויליף לה מעובדא דאליעזר זעירא בפרק הכונס דף נ"ט, וגם הרב בירך יצחק פטר אותו מן הפחת של השנית הנשארת לבדה שירדה מערכה. ועוד הביא לנו הרב נר"ו הנז' מ"ש הרב הגדול מהר"א אשכנזי בספר דרכי איש בענין זה שגם זה הספר אינו מצוי אצלינו:

ברם ידידנו הרב מהרי"א נר"ו הנז' בסו"ד כתב וז"ל, ואולם לענ"ד דאם ישבע שמעון שבשעה שנתן חצי הטאק"ה להשר היה דעתו לחלוק הטאק"ה בינו ובין שותפו ונתן חלקו להשר הא ודאי דנאמן בשבועה שכך היה דעתו בעת ההיא ואז ממילא הוא פטור וטמיר מלשלם ק"ך רופייה, דמי חצי הטאק"ה הנז' לאמצע השותפות, כי חלקו נטל ונתנו לאחרים ואין עליו שום חיוב לתת לשותפו שום ריוח כלל, וכמו שכן ראיתי להרב בעל ספר זה כתב ידי נר"ו שנשאל על נידון יותר מזה, בראובן ושמעון שנשתתפו וקנו שעורים בשותפות והניחום בחנות שניהם במקום א', ואח"כ עמד ראובן ומכר החצי לאחד ולא מדדו ולא משכו, רק הוא במקומו מונח מכרו לאחר, וטוען ראובן אני מכרתי חלקי ואני חלקתי מתחלה ולא מכרתי לכללות השותפות רק חלקי הוא דמכרתי, ושמעון משיב חדא כיון דלא חלקת רק הכל מונח במקומו ודאי שמכרת לשותפות, ועוד מי יימר שכונתך מתחלה לחלוק ואיני מאמין בדבורך, ועוד דאין לך רשות לחלוק בלי ידיעתי ובודאי דמתחלה דעתך לכללות השותפות, ועתה אתה טוען שמכרת חלקך. יורינו הדין עם מי. והשיב הרב הנז' בארוכה ובדף נ"ו ע"ג כתב וז"ל וצ"ל, דלאו דוקא מעות לא בעו ב"ד אלא ה"ה כל דבר השוה לשניהם דלא בעי שומא דומיא דמעות דלא בעו ב"ד וכו', וא"כ בנ"ד דהשעורים הם שוים ולא בעו שומא כלל, דינם כדין חלקו מעות דיכולים לחלוק כל אחד בלא דעת חבירו, ואפילו שלא בפני ב"ד וכו'. המורם מכל האמור דזכאי ראובן בטענתו ע"י שבועה דחלק ומכר חלקו לעצמו כדפרשית, עכ"ד ספר זה כתב ידי הנז'. וא"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד דהחלקים של הטאק"ה הם שוים, ולא בעי שומא דהם יודעים בכמה קנו שתיהם יחד דודאי לא בעי ב"ד ולא ראיה בעדים שחלק לעצמו ונאמן בשבועה שחלק ונתן חלקו לאחר, כמ"ש הרב הנז' ומצי שמעון המוחזק לומר קי"ל כוותיה אפילו אם המצא ימצא חולק עליו וכ"ש דלא אשכחן השתא מאן דפליג עליה. ועם שזה השותף שנתן חלקו לאחר גרם הפסד לשותפו בחלקו חצי הטאק"ה הנשארה לבדה ולא תמכר ביותר כמו שהיו שני החלקים יחד, וכבר כתב מרן ז"ל בסי' קע"ו שאם יש בחלוקתו הפסד הרי הם מוכרים ביחד וחולקים הדמים, כבר הרב הפוסק מהרי"ח נר"ו נרגש מזה וחילק בטוב טעם ודעת ויפה חילק ביניהם גם את האחד גם את השני ובצדק כל אמרי פיו, ואין זה אלא גרמא בעלמא, ופטור לגמרי גם מחצי שנתן לאתר כי חלקו נתן ובלבד שחייב לישבע שכונתו היתה לחלוק השותפות שביניהם בטאק"ה הנז', ולא כיון לתת לאחרים רק חלקו לבד וכנז"ל, ואם לא ירצה להשבע כזאת, אז דינא הוא דעל חצי שנתן חייב לשלם ק"ך רופייה לאמצע השותפות, ועל הנשארת אם פחתו פחתו לאמצע וחולקין ביניהם המעות וההפסד כשם שחולקין בריוח וכמו שהעלה להלכה מנ"יר, עכ"ל ידידנו הרב מהרי"א נר"ו הנז':

ואני אומר כי הן אמת דאנא עבדא אחר שהבאתי דברי מרן ז"ל דסי' קע"ו שפסק אם היה בחלוקתה הפסד אינו רשאי לחלוק אלא מוכרים וחולקים הדמים כתבתי שיש לחלק בזה שני חלוקים וכנז"ל בתחלת תשובתי בס"ד, ענ"ז סו"ד העלתי לחייב את שמעון בק"ך רופייה דמי חצי הטאק"ה שנתן להשר שצריך למסור ק"ך רופייה לאמצע השותפות מפני כי על חלוק הראשון לא סמכתי יען לא ראיתי לו גילוי בספרי הפוסקים ועל חילוק השני ג"כ לא סמכתי מפני שבזה החצי עשה שמעון מעשה בידים לתתו להשר ולאו כל כמיניה לחלוק ולומר זה חלקי בהיכא דעושה בחלוקה הפסד בידים, וכיון דלא מצאתי דבר מפורש בספרי הפוסקים לא סמכתי על זה. זאת ועוד אחרת יש לנו טענה אלימתא לחייב את שמעון משום דבנ"ד מתחלת השותפות כשקנו ב' חצאי הטאק"ה הנז' בשותפות קנו אותם אדעתא דהכי למכרם ביחד ולא לחלק, כי דבר זה ידוע וברור לכל אדם שאם ימכרו שתיהם ביחד יכולים למכור בערך גדול שמגיע לכל אחת הפרש גדול מאם תמכר כל אחת לבדה, וכן דבר זה מפורש בשאלה בדברי ראובן שאמר לשמעון בזה"ל, ואם אנחנו היינו קונים זה החצי לבדו לא היינו קונים אותו אפילו בחמשים רופייה, ואנחנו קנינו שני חצאין אלו ביחד שהם עולים טאק"ה א' שלימה הראוי לעשות ממנה בגד גדול שלם הן לאיש הן לאשה ע"מ שנמכור אותם ונרויח בהם עכ"ל בשאלה, נמצא טוען ראובן שקנו השתים ע"מ שימכרו הב' ביחד כי הם יודעים ומכירים בבירור שהחצי לבדו יוזל ערכו הרבה, וא"כ איך עתה יוכל שמעון לחלוק ולתת לראובן החצי לבדו לעשות לו הפסד בידים והם דינא דידהון כאלו התנו מעיקרא שלא לחלוק:

ומה שהביא תשובה בדין השעורים מספר זה כתב ידי מלבד דאיכא לחלק בין נ"ד לנידון הנז', הנה בעיקר הדין של ספר הנז' יש לפקפק, כי דבריו תמוהין דאיך יוכל השותף לחלוק השעורים בלי ידיעת חבירו כיון דשעורים המונחים באוצר יתהווה בהם קלקול מאיזה סיבות ידועות ואפשר שנתהווה קלקול במקצתן ולא בכולם, ואם יחלוק השותף בלי ידיעת חבירו יקח חלק הטוב ויניח המקולקל לחבירו ומאחר דצריך ידיעת חבירו השתא אע"פ שחלק אין זו חלוקה של כלום והכל הוה בחזקת שניהם, ואם מכר יהיה לאמצע השותפות, ולא דמי זה לזוזי דאמרינן כמאן דפליגי דמו. ועוד יש להסס בדין הנז' והספר אינו מצוי אצלינו, וגם לא ידענו מי הוא המחבר, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.