קרן אורה/תענית/יח/א

קרן אורה תענית יח א

דף י"ח ע"א

גמרא אי הכי בעשרים ותשעה נמי מאי אירי' כו' תיפוק לי' דהוי יומא דבתר עשרים ותמניא דתניא כו' יש לדקדק מאי קושיא הא האי יומא דמיתוקם תמידא קדים לעובדא דיהודא בן שמוע דעובדא דמיתוקם תמידא הי' בזמן הבית ועובדא דיהודא בן שמוע הי' אחר החורבן והוא הי' תלמידו של ר' מאיר כדאיתא בר"ה דף י"ח. שוב ראיתי בתוס' שם שהקשו כן ותירצו דעל רבי שסידר המשנה הוא פריך למה לי מריש ירחא ולא הבנתי וכי רבי סידר ברייתא דמגילת תענית. וצ"ל כוונתם על מסדר הברייתא ומלשון התוס' ד"ה לא נצרכה נראה דהקושיא הוא איפכא למה לי' לאוסרו לכ"ט משום בתר כ"ח תיפוק לי' דהוי מקמי ר"ח יומא דמיתוקם תמידא ולפ"ז א"ש קושיית התוס' אבל אין דבריהם ז"ל מובנים דהא עשרים ותמניא איצטריך לגופי' דהוא עצמו י"ט הוא:

שם גמרא שפעם אחת גזרו שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת כי הכשדים מתקנאים במצות שאין להם חלק בהם. מצרי שעסק בתורה וכן כו' ומילה גם כן אות היא לישראל לבד כמש"נ ואתנה בריתי ביני וביניך וכה"א במקרא בפ' דרשו כי לא יהיה' למצריים חלק בטובת ישראל כי אם מי שקיבל עליו ג' מצות אלו כמש"נ ובני הנכר הנלוים כו' לאהבה את שם ה' זה התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים כו' אבל מי שאין לו חלק באלו לא יראו בטוב ע"כ גזרו על ישראל על אלו המצות מה עשו יהודא בן שמוע וחביריו עמדו והפגיעו בלילה אוי שמים לא אחיכם אנחנו וכוונתם בצעקתם לשמים כי בחי' שמים ידוע ולשמים אמרו לא אחיכם אנחנו לא בני אב ואם אחד אנחנו כי שם ישראל מוכיח ע"ש מי יקראו ומפני מה יוגזר עלינו להדיחנו ח"ו מאלו המצות אשר ירושה היא לנו ממקור מולדותינו וג' לשונות אלו לא אחיכם כו' בני אב אחד ובני אם אחת הם כנגד ג' מצות אלו והמשכיל יבין והאומות דמו כי להם יצעקו ובין כך בטלה הגזירה:

שם גמרא אמר אביי לא נצרכה אלא לחודש מעובר ע' פירש"י ז"ל שפי' בזה ב' לשונות וממה שלא תירץ לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ועושין הי"ט באדר ראשון ולא באדר שני משמע מזה דמחוייבין לעשותו י"ט בשני אדרים וכן משמע מהא דאמרינן במגילה דלענין הספד ותענית זה וזה שוין פורים קטן ופורים גדול שוב מצאתי בסי' תקס"ח במ"א ובביאורי הגאון ז"ל שהביאו ראיה מכאן לענין יא"צ והטור ז"ל כתב בסי' תרצ"ח דבאדר ראשון מותר בהספד ותענית אא"כ לא ידעו וקראו המגילה ולא תיקשי עליו מסוגיא דהכא דמשמע די"ט הכתובים במ"ת נוהגים בב' אדרים דדווקא בפורים דגלי קרא דהשנית דאין קורין את המגילה אלא באדר שני ה"ה כל דיני י"ט לא נהגו אלא בשני אבל שאר י"ט נוהגין בשניהם ואין לומר נילף מפורים דלא ינהוג אלא בשני ז"א דהתם איכא טעמא דמסמך גאולה לגאולה עדיף ולקמן יבואר עוד בזה אי"ה:

שם גמרא דאי מיקלע מילתא ובטלי' לשבעה תמניא גופא אסור משום חגא דשבועיא והקשה רש"י ז"ל אכתי לימא מתשעה בי' ותמניא אסור משום יום שלפניו. ולא הבנתי מאי קושיא דילמא קמ"ל לאסור ז' שלפניו למאי דס"ד ועוד הא יום שלפניו אינו אסור אלא בתענית וי"ט עצמו אסור אפילו בהספד ולפמש"כ הר"ן דכהאי שינויא לא ס"ל להא דרב אשי אלא דיום שלפניו אסור אפי' בהספד א"ש קצת ולפנינו יתבאר יותר אי"ה:

תוס' בד"ה רב אמר הלכה כר"י כו' וי"ל דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם אבל שלפניהם בטלו ע' בבעה"מ במגילה ובר"ן ז"ל כאן שהקשו ע"ז א"כ לענין מאי קאמר רב הלכה כר' יוסי כיון דס"ל דבטלה מגילת תענית וע"כ לענין חנוכה ופורים דלא בטלו ולענין זה אמר רב הלכה כר' יוסי דאסירי לפניהם ולאחריהם ולפ"ז לא א"ש הא דאמר הש"ס וכן אמר ר' יוחנן הלכה כר"י מאי וכן הא על ר' יוחנן מסיק הש"ס דכי אמר הלכה כר' יוסי אדלא להתענאה אבל בלא למיספד לא ס"ל כר' יוסי ואלו רב ע"כ בדלא למיספד פסיק כר' יוסי כיון דס"ל דבטלה מגילת תענית ולא קאי אלא אחנוכה ופורים דהוו דלא למיספד. ותירוץ השני שכתבו התוס' גם הרמב"ן ז"ל כתב כן במלחמות במגילה הביאו הר"ן ז"ל הכא במכילתין וכבר כתב הר"ן ז"ל דלא דמי ליום טוריינוס דהתם בטלוה משום צרה שאירע בו וכיון די"ט גופא בטיל כש"כ יום שלפני י"ט אבל יום שלפני פורים וחנוכה מנ"ל דבטיל אפילו לאחר שבטלה מגילת תענית אלא כתב הר"ן ז"ל דעיקר הקושיא בזה הוא מחמת שהכריח שם דיום שלפני פורים נאסר ג"כ בימי מרדכי ואסתר כמו פורים עצמו וראיתי ז"ל מהא דאמר הש"ס לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואמאי לא קאמר לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ש"מ דלפניו ג"כ נאסר מימי מרדכי ואסתר ודבריו ז"ל צ"ע דלכאורה יש לדקדק לאידך גיסא אי נימא דלפניו ולאחריו נאסר ג"כ בימי אסתר א"כ לענין מאי התקינו במגילת תענית לאסור של זה בזה הא בלא"ה אסירי מימי מרדכי ואסתר יום ט"ו לבני עיירות משום לאחריו של י"ד וי"ד לכרכים משום לפניו של ט"ו וי"ל דלפניו ולאחריו אינו אסור אלא בתענית ולהכי אסרוהו במ"ת אפילו בהספד ומ"מ לענ"ד נראה דלא יאסרו לפניהם ולאחריהם בימי מרדכי ואסתר דהא כתיב להיות עושים את יום ארבעה עשר כו' ימי משתה כו' וילפינן ממשתה מלמד שאסורין בתענית משמע דלפניהם ולאחריהם מותר בתענית והא דלא קאמר דנ"מ לענין לפניו ולאחריו אין זה דקדוק כ"כ דעדיפא מינה קאמר הש"ס ועוד נראה דוודאי בימי מרדכי ואסתר לא הוצרכו לתקן לאסור לפניהם משום דהוי כדברי קבלה ועדיף יותר דקיימו למעלה מה שקבלו למטה ועוד דהא תחילת התקנה הוי אפילו לאיסור מלאכה אלא דאח"כ לא קיבלו עלייהו אבל בימי החכמים שהתקינו הימים הכתובים במ"ת ראו לתקן שיהי' שני הימים אסורים בהספד לפרזים ולמוקפים וא"כ ממילא נאסרו נמי הימים שלפניהם ולאחריהם מחמת תקנתן דהא י"ד הוי י"ט הכתוב במ"ת למוקפים ותו לא מסתבר לומר דלמוקפים יאמר יום שלפניו ולפרזים לא יאסר ואיתסר לכולהו וכן ט"ו מחמת פרזים והשתא א"ש דלא קאמר הש"ס לענין שלפניו משום דאם לא הי' התקנה לאסור זב"ז לא הי' צריכים לתקן לאסור את שלפניו וא"ש נמי הא דפריך בירושלמי על יום נקנור תיפוק לי' דהוי יום שלפני י"ד וזה נכון. וסברא זו דהוי כדברי קבלה כתב הבעהמ"א בפ"ק דמגילה הביאו הר"ן ז"ל כאן אלא דכתב שם דלמוקפים י"ג אסור בתענית דלדידהו הוי י"ד יום הכתוב במ"ת ולפרזים אינו אסור בתענית. והוא דבר פלאי ועוד לשיטתו בי"ד וט"ו של אדר הראשון לכ"ע אסור יום שלפניו דהא איסורן מדבריהם הוא וכמש"כ הגאון ז"ל דאסורין מחמת מ"ת וא"כ יהי' חמור פורים של אדר ראשון מפורים של אדר שני אבל למש"כ הכל על נכון ושפיר מצינן לתרוצי כתי' הרמב"ן ז"ל כיון די"ט גופא בטיל בטיל נמי יום שלפני פורים והרי"ף ז"ל בפ"ק דמגילה דעתו לאסור שלפניהם ולאחריהם של י"ד וט"ו אלא דכתב בזה דבר חדש לחלק ג"כ בין פרזים למוקפים דלפרזים לבד נאסר י"ג משום יום שלפני י"ד אבל לא למוקפים די"ד גופא הוי יום שלפני ט"ו ולא נאסר יום שלפני פניו וכן בט"ז לא נאסר אלא למוקפים אבל לא לפרזים ולדידי' א"ש הא דקאמר הש"ס לקמן אלא דקרו לה בתליסר יום נקנור הוא ולא פריך מחמת יום שלפני י"ד משום דמילתא דפסיקא נקט דאסור לכ"ע ולשיטת בעה"מ ז"ל ניחא יותר דהא מיירי בבני ארביסר ולדידהו לא נאסר יום שלפניו ועדיין צריך לבאר הא דפסקינן הלכתא דבטלה מ"ת והילכתא דלא בטלה כאן בשאר יומי כאן בחנוכה ופורים אי הש"ס פסיק הלכתא הכי אבל תנאי פליגי בכולהו או דילמא תנאי נמי לא פליגי בחנוכה ופורים כלל ונראה דתנאי לא פליגי אחנוכה ופורים דאל"כ הא דפליג ר' יוסי הכא במתני' בדלא למיספד דלאחריו נמי אסור למאי נ"מ הא ס"ל לר' יוסי בר"ה דבטלה מ"ת לאחר החורבן אבל אי לא פליגי בחנוכה ופורים נ"מ לענין חנוכה ופורים אבל אכתי תיקשי הא פליגי נמי בדלא להתענאה ומאי נ"מ בהאי פלוגתא לר' יוסי וע"כ צ"ל דאזמן המקדש פליגי או לכשיבנה במהרה בימינו ישובו הימים האלו לימי שמחה אלא דמלשון הרמב"ם ז"ל בה' מגילה משמע דזכרון כל הצרות יבטלו לע"ל שנ' כי נשכחו כל הצרות חוץ מימי הפורים ועיין בתוספתא במכילתין משמע דבתרתי פליגי תנאי פליגי בכל הימים הכתובים במ"ת ופליגי נמי בימים של קרבן עצים ומביא התם עובדא דר"א ב"ר צדוק דאמר אני מבני סנאב בן בנימין ומביא ראי' מזה לת"ק דאסורין אפילו לאחר חורבן וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ועל אלו הימים א"ש טפי טעמא דר' יוסי מפני שאבל הוא להם ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ו מה' כלי המקדש שכתב דאיסור הספד ותענית בימי קרבן עצים אינו אלא מנהג ותמה המשל"מ ז"ל שם מהא דר"א בר"צ ודחינוהו לאחר השבת אלמא דדחו ט"ב בשביל זה אלמא דאיכא איסורא וטעם האיסור כתב משום יום הקרבת קרבן אבל ממאי דפליגי אי ימים אלו נוהגים משחרב הבית משמע דלאו מטעם קרבן הוא דאי מחמת קרבן פשיטא דאינו נוהג לאחר חורבן דליכא קרבן אלא ע"כ מנהג הוא דקבילו עלייהו כל בני המשפחה עליהם ועל זרעם לעשות י"ט יום זה שהתנדבו ומש"ה איכא מ"ד דאפילו לאחר החורבן חייל המנהג הזה וכן משמע מהא דימים אלו תני להו במגילת תענית בין כל הימים הכתובים שם דלאו מה"ת הם ואין בהם שום סמך אלא הכי קבלו עליהם הראשונים וזה הוא כוונת הרמב"ם ז"ל במש"כ ודבר זה מנהג דאין לזה רמז מה"ת אלא דנהגו כן וכיון דהראשונים נהגו כן לדידן איכא איסורא וכן נראה לי מדברי הירושלמי בחגיגה אהא דתנן התם דיום טבוח מותר בהספד אתענית שלא לקיים דברי הצדוקים ומביא התם הא דתניא במגילת תענית להן כל איניש דיהוי עלוהי אעין ובכורים כו' משמע דהא דהוי אסירי בהספד ותענית אי לא הוי חיישינן לדברי הצדוקים אין זה אלא מחמת מנהג ככל הדברים הכתובים במ"ת וכדילפינן התם מקרא דוחג הקציר דיש יום שאתה חוגג וקוצר ולפ"ז אין המנהג הזה אלא בזמן שיש קרבן כי היכא דקיי"ל לענין זמן עצי קרבן דלא נהיגי בזמן הזה וכר' יוסי ועובדא דר"ט בחגיגה צ"ל דס"ל כר"מ דאסירי אפילו בזמן הזה ועתה יש מקום לקיים ד' בעהמ"א ז"ל בריש מקום שנהגו שכתב דאיסור מלאכה בע"פ אחר חצות אינו אלא בזמן המקדש דאיכא קרבן וכדמפרש בירושלמי הטעם דאסור במלאכה משום קרבן. והתוס' ז"ל כ' דאיסור הזה דאוריי' הוא. והר"ן ז"ל כתב דאין זה אלא אסמכתא ומפני זה כתבו דאף דליכא קרבן השתא מ"מ אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו כו' אבל לפי מש"כ דאין זה אלא מנהגא וכדמייתי בירושלמי בריש מקום שנהגו מהא דמגילת תענית להן כל איניש כו' א"כ שפיר מצינן למימר דכי ליכא קרבן בטל המנהג דומיא דהספד ותענית דקי"ל דבטל המנהג בזה"ז דליכא קרבן וכמש"כ וד' בעהמ"א ז"ל נכונים לשיטת הירושלמי. ועל דברי התוס' ז"ל שבדעתם לדברי הירושלמי דמדאורייתא אסור במלאכה ביום קרבן יש לתמוה דהא בהדיא אמרינן בחגיגה דיש יום שאתה חוגג וקוצר ומש"כ דפריך מתמיד ומשני דתמיד יצא מן הכלל מדכתיב ואספת דגנך ומה אעשה שבעונותי' לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל ולענ"ד כוונת הירושלמי הוא לתת טעם על תיקון המעמדות והכל הולך על יסוד מה שנהגו כל ישראל ליבטל ממלאכה ביום הקרבת הקרבן ומטעם שאמרו שם אינו בדין שיהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכה א"כ מה יעשו ישראל בקרבן תמיד יעלו כולם לירושלים לעמוד על קרבנם שלש רגלים בשנה אמרה תורה ישבתו ממלאכתן ויהיו יושבין ובטלין הא כתיב ואספת דגנך ומי אוסף להם ע"כ עמדו הנביאים ותיקנו להם מעמדות וזה ברור. וראיתי ברא"ש ז"ל פרק מקום שנהגו שכתב לאסור במלאכה אפילו בזמן הזה מעובדא דראבר"צ דאמר והתעננו ולא השלמנו וזה הוי לאחר החורבן ותמיה לי אדרבה מכאן ראיה להיתר דהא אנן קי"ל דבטלה מגילת תענית אם לא שנחלק בין הספד ותענית לאיסור מלאכה דלהספד ותענית שפיר בטיל משום דאבל הוא להם אבל לא לענין מלאכה אבל אין זה מוכרח וכ"ז כתבתי לשיטת הירושלמי אבל מפשטא דסוגיית הש"ס דילן משמע דבע"פ איכא איסורא במלאכה אפילו בזה"ז וכדברי הרי"ף ז"ל וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' י"ט ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף