קרן אורה/תענית/יג/ב

קרן אורה תענית יג ב

דף י"ג ע"ב

גמרא והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין ולעיל גרסינן רב ששת נראה דלרב חסדא אפילו בצונן אסור דומיא דט"ב כמו שכתבתי לעיל ועיין בר"ן ז"ל שכתב ג' חלוקין בדיני רחיצה ולפי המסקנא אין אבל וט"ב שוין דט"ב חמור יותר דאפילו בצונן אסור להושיט אצבעו דומיא דיה"כ. והתוס' במ"ק דף ט"ו כתבו בשם הרשב"ם ז"ל דלפי המסקנא בט"ב נמי מותר בצונן פניו ידיו ורגליו משום דלא ניחא להו לחלק בין אבל ליה"כ כיון דבתרווייהו מאיסור סיכה נפקי ע"ש בדבריהם וקשה מהא דמסקינן פ' מקום שנהגו דבט"ב אסור להושיט אצבעו במים וכ"ת דבחמין קאמר אכתי תיקשי לרבא דאמר אבל מותר בצונן לגמרי אטו אליבי' בט"ב ויה"כ ג"כ מותר וזה ודאי אינו כדמוכח בפ' יה"כ אלא נראה דעיקרן של דברים כן הוא דמקרא לא נפיק אלא סיכה של תענוג ורחיצה של תענוג דהיינו בחמין אלא דחכמים אסרו עוד ביה"כ אפי' רחיצה שאינה של תענוג כמו בצונן ובסיכה נמי אסרי אפילו כדי להעביר את הזוהמא וכדאיתא בירושלמי בפרקין אלא דבירושלמי מחלק בין ט"ב ליה"כ ואינו אוסר בט"ב אלא סיכה של תענוג ובש"ס דילן בפ' מקום שנהגו משוינן ט"ב ליה"כ לכל מילי אבל באבל לא החמירו כ"כ והקילו ברחיצת צונן לרבא לגמרי ולמסקנא בפניו ידיו ורגליו וכן התירו בסיכה להעביר הזוהמא והשתא לא תיקשי הא דמחד קרא נפקי וזה דלא כמש"כ לעיל דצונן וחמין חד דינא להו לענין יה"כ אלא בצונן לכ"ע ליכא אלא איסורא דרבנן וכן נראה עיקר ועיין בלח"מ בה' תענית ובה' שביתת עשור ודו"ק:

שם גמרא אילימא יחיד ממש וציבור של הני תשע עשרה כ"ד הוין מכאן קשה לדעת ר"ת ז"ל שהביא הר"ן ז"ל דאין אומרין כ"ד ברכות אלא בערב אבל בשחרית מתפללין כסדרן דא"כ מאי פריך כ"ד הוין הא ליכא כ"ד אלא בערב אבל בשחרית ליכא אלא תשע עשרה וכש"כ דתיקשי לשיטת בעהמ"א ז"ל שהביא הר"ן ז"ל דתפלה יתירה היא שאומרין בה כ"ד ברכות אבל בכל תפלת היום אין אומרין אלא תשע עשרה דא"כ מאי פריך הש"ס כ"ד הוין אלא ודאי משמע דבכל תפלות היום אומרין כ"ד ברכות ולהכי פריך שפיר אלא דאכתי איכא תפלת ערבית דצריך לומר עננו לדעת הרי"ף ז"ל ובה איכא חילוק בין יחיד לציבור וכ"ד ודאי ליכא בתפלת ערבית ואיכא לאוקמא ברייתא בתפלת ערבית וי"ל דבתפלת ערבית לחוד לא מסתבר לי' לאוקמא. ועוד דבתפלת ערבית ליכא תפלת ש"ץ כלל אלא כל יחיד מתפלל לעצמו ודין יחיד המתפלל עם הציבור שוה עם יחיד המתפלל לעצמו וכמו שכ' הרא"ש ז"ל ויבואר לפנינו בעז"ה:

שם גמרא אלא ודאי ה"ק א"ב יחיד שקיבל עליו ת"י ליחיד שקיבל עליו ת"צ וש"מ יחיד קובע ברכה לעצמו וקשיא לר"י ולר"ש ויש לדקדק הא לרב יהודא נמי תיקשי דהא סתמא קאמר יחיד שקיבל עליו תענית אומרה בין גואל לרופא משמע אפילו קיבל עליו תענית יחיד ובברייתא תניא דיחיד כזה אינו קובע ברכה לעצמו והי' נראה לומר דרב יהודא ס"ל כרב כהנא לעיל דיחיד שקיבל עליו תענית סתם חיישינן שמא ת"צ קיבל עליו ולא חיישינן מדרבנן קאמר אלא מה"ת כההיא דסתם נדרים להחמיר ובהא קאמר רב יהודה דמתפלל תפלת תענית ואומרה בין גואל לרופא אבל יחיד שקיבל עליו תענית יחיד בפירוש לא שמענו מדברי ר' יהודא והשתא לא תיקשי מברייתא לרב יהודא ולפ"ז הא דבעי הש"ס לקמן מאי הוי עלה היינו היכא דקיבל תענית סתם אלא דקושיא מאי אי פליגי אמוראי בבלאי בזה הא קי"ל אין תענית ציבור בבבל ולא חיישינן שמא ת"צ קיבל עליו וכמו שכ' הרא"ש ז"ל והוי כאומר בפירוש תענית יחיד וליכא פלוגתא בזה כלל אלא אי אינו אומר כלל עננו או בשומע תפלה כדמוכח מברייתא ואין לומר דווקא לענין ה' עינוים ליכא ת"צ בבבל אבל לענין תפלת עננו שפיר איכא ת"צ. ואכתי חיישינן שמא ת"צ קיבל עליו לענין זה ז"א דלענין זה לא מסתבר לילך ולהחמיר ולקבוע ברכה בפ"ע ולפי מאי דגרסינן לעיל אמר ר"כ אמר רב א"ש קצת דרב לטעמי' דאמר לעיל חיישינן כו' וכן תיקשי לפי פשטי' דהש"ס אטו כל הלכה תסוב רק איחיד שקיבל עליו תע"צ וזה דוחק. ועוד קשה הא דתניא אין בין אלא כו' והא איכא תו כל הה' עינוים דבקיבל עליו ת"י מותר בכולן ובקיבל עליו ת"צ אסור בכולן וא"ל דבתפלה קמיירי דא"כ לענין מאי הן שוין ודוחק לומר דלענין הזכרת עננו הן שוין ע"כ הי' נראה לפרש דהא דמיבעי לן צלותא דתעניתא היכא מדכרינן היינו על יחידים בת"צ ומספקא לן אם אומרה בין גואל לרופא כמו הש"ץ או בשומע תפלה ומביא הש"ס אדברי' ר"י ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל של תענית והיכן אמרה בין גואל לרופא ושמעינן מדרב יהודא תרתי חידושי הכא דיחיד שקיבל עליו תענית ג"כ צריך להזכיר ש"ת ועוד דיחיד אומרה בין גואל לרופא בין בתענית יחיד בין בתענית ציבור ומתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר ר"י בשומע תפלה דיחיד בין בתענית יחיד בין בת"צ אינו קובע ברכה לעצמו אלא אומרה בשומע תפלה וקאמר הש"ס מיתבי אין בין כו' אילימא יחיד ממש וציבור ש"ץ היינו שבא לחלק בת"צ גופא בין יחיד לש"ץ דיחיד מתפלל י"ח משום דכוללה בשומע תפלה וש"ץ מתפלל י"ט הני י"ט כ"ד הוין וליכא למימר דמיירי בד' צומות דא"כ מאי קמ"ל ומאי יהי' ביניהם יותר אלא ע"כ מיירי בהני תעניות דשייכי בהו כ"ד ברכות וקמ"ל דש"ץ נמי אינו אומר אלא י"ט ולהכי פריך אמאי הא כ"ד הוין אלא לאו הכי קאמר אין בין יחיד בתענית יחיד ליחיד בתענית ציבור אלא שזה מתפלל י"ח וזה מתפלל י"ט וקמ"ל דאין היחיד בת"צ אומר השש ברכות היתירים וש"מ דיחיד קובע ברכה לעצמו ולהכי לא פריך נמי לרב יהודא בתענית יחיד משום דעיקר השאלה הי' על יחידים בת"צ ואדרבה לפ"מ דס"ד מוכח דאין יחיד מזכיר כלל בתענית יחיד דלא מסתבר לחלק בין יחיד ליחיד במקו' וכי קתני ביחיד בתעני' יחיד דמתפלל י"ח היינו משום דאין מתפלל עננו כלל וכן לא תיקשי הא טובא איכא בינייהו חדא דהא איכא ת"צ דליכא בהו ה' עינוים כמו הראשונות ועוד דבתפלה קמיירי וקמ"ל דלענין כ"ד ברכות זה וזה שוין דאין היחיד אומרן אפילו בת"צ ולשון הש"ס ליחיד שקיבל עליו ת"צ לא מיירי שקיבל מחדש אלא היינו ביחיד שמתענה עם הציבור וקבלה לאו דווקא ומסיק לעולם אימא לך ש"ץ ובג' ראשונות דליכא כ"ד ולא מיירי כלל בקבלת יחיד או בקבלת ציבור אלא ביחיד ממש בת"צ ובש"ץ ויפלא בעיני על יש מי שאומר שהביא הרא"ש ז"ל דיחיד בת"צ אומרה בין גואל לרופא דהא מסקינן דיחיד יחיד ממש היינו שמתפלל ביחידות וציבור ש"ץ אלמא דכל שמתפלל ביחידות אינו קובע ברכה לעצמו והנה בירושלמי איכא פלוגתא בזה ג"כ בפ' שני דמכילתין והכי איתא התם ר' זעירא בשם ר' ירמי' יחיד בת"צ צריך להזכיר מעין המאורע והיכן הוא אומרה בין גואל לרופא ר' ינאי בר' ישמעאל אומר בשומע תפלה וכן איתא בשמעתין משמו וכמש"כ דהלכה זו איירי ביחידים בת"צ. ר' יונה בשם רב אפילו יחיד שגזר ע"ע תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה רב הונא אמר כלילי שבת ויומו נראה לפרש דאומרה ברכה בפ"ע כלילי שבת ויומו דלשון והיכן הוא אומרה לא משמע קצת כפי' הרי"ף ז"ל אמר ר' מנא ואנא לא בדקיתא אי כהדא דר' ירמי' אי כהדא דר' ינאי פי' לא נתברר לי הא דקאמר רב דאפילו יחיד מזכיר מעין המאורע אי כר' ירמי' בין גואל לרופא אי כר' ינאי בשומע תפלה סלקית לסידרא שמעית דאמר ר' יוסי מתניתא פליגי פי' דפליגי עלי' דרב דתניא בכל יום אדם מתפלל י"ח ובמוצאי שבת ובמוצאי יה"כ שלא נימא דיאמר י"ט כר"ע ובמוצאי תענית ציבור שלא תימא כיון דבת"צ מתפלל יותר מי"ח במוצאי תענית נמי יאמר עננו קודם אכילה קמ"ל עכ"פ שמעינן מינה דבכל יום מתפלל י"ח ואפילו בתענית יחיד וכיון דאמר ר' יוסי דמתניתא פליגי הוי איתותבת בין גואל לרופא ש"מ דרב קאמר כר' ירמי' לקבוע ברכה בפ"ע וע"ז פליגא מתניתא ואי פשיטא לי דרב כר' ירמי' כן נראה לפרש דברי הירושלמי ועיין במפרשי דבריו ז"ל ואתה תבחר עכ"פ שמעינן מדברי הירושלמי דהני אמוראי פליגי ביחיד בתענית ציבור וכמש"כ רק זה לא נתברר לי עדיין מאי קמ"ל בהאי דתני במוצאי תענית דפשיטא דאין לומר עננו כיון דשרי לאכול וכבר עבר התענית וצ"ע. ועיין בר"ן ז"ל שהביא מחלוקת בעהמ"א והרי"ף ז"ל לענין עננו בתפלת ערבית והא דאמרינן בירושלמי כלילי שבת ויומו פי' בעהמ"א ז"ל דמיירי בקיבל עליו תענית סתם וחיישינן שמא ת"צ קיבל עליו ואסור באכילה בלילה וקצת קשה לפ"ז ה"ל למיחשב להש"ס נמי האי חלוקא דבקיבל עליו ת"י אינו מזכיר בערבית כלל ובקיבל עליו ת"צ מזכיר אפילו בערבית. וי"ל דבהא דקתני אלא שזה מתפלל י"ח הכל בכלל. והרמב"ן ז"ל השיג עליו וכתב דאפילו קיבל עליו ת"צ א"צ להוסיף מבע"י דלא נאסר אלא בה' עינויין אבל לא בתוס' תענית ומדברי התוספתא לא משמע כן קצת מהא דתניא כל שאוכלין ושותין מבע"י אסורין במלאכה כו' וכל אלו שאוכלין משתחשך מותרין במלאכה משמע דהא בהא תליא אבל אינו מוכרח ועוד דכוונת הרמב"ן ז"ל דהא דחיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליו לא חיישינן אלא לה' עינויין אבל לא להוסיף על התענית דזה ודאי לא הוי בדעתו וק"ל:

שם גמרא אלא שבאלו מותרים בעשיית מלאכה כו' נראה דהש"ס לא הביא כאן לכולה ברייתא דוודאי איכא בינייהו כל הה' עינויים ואולי צ"ל תיבת וכו' והנה למאי דמסיק הש"ס לקמן דבאמצעות עוברות ומניקות מתענין ולא בראשונות א"כ אמאי לא קאמר דשייר עוברות ומניקות וצ"ל דבכלל אכילה ושתי' מבע"י ושאר חומרות דחשיב גם הוא דעוברות ומניקות בכלל דמטעם זה אין מתענות בראשונות משום דלא חמירי כ"כ ואכתי יש לדקדק אמאי לא תני לה בהא דאין בין שניות לאחרונות ולדברי הרי"ף ז"ל דבאחרונות אין מתענות ניחא דהכא חומרא קחשיב מה שהאחרונות חמירי מן השניות קולא לא קחשיב אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דמתענות באחרונות קשה אמאי לא תני הא דעוברות ומניקות דמתענות באחרונות ואין מתענות בשניות וי"ל דאליבי' ברייתות פליגי אהדדי וכמש"כ הה"מ וא"כ ברייתא דאין בין ס"ל כהאי תנא דאין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות אלא ממתניתין דמה אלו יתירות ודאי משמע דאין מתענות באחרונות וסייעתא לפירש"י ז"ל ודעת הרי"ף ז"ל ודוק אבל יש קצת סיוע בדברי הרמב"ם ז"ל מהא דאנשי משמר ואנשי בית אב דאחרונות חמירי לכ"ע ולשון הש"ג בזה לכ"ע אינו מדוקדק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף