קרן אורה/תענית/טז/ב

קרן אורה תענית טז ב

דף ט"ז ע"ב

גמרא וכך הנהיג ר"ח בציפורי כו' עיין בר"ן ז"ל שכ' בזה ג' פירושין פירש"י ז"ל מבואר שהנהיגו שלא לענות אמן ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהחילוק בין מקדש לגבולין הוי נמי בתקיעות דבגבולין אין תוקעין על סדר הברכות וכפשטי' דמתני' ועל זה יקשה מברייתא דקתני בהדיא דאין תוקעין בגבולין ע"כ פי' הוא ז"ל דהחילוק הוא במי שענה אחר הברכה ע"ש בדבריו ז"ל ול"נ קצת סיוע לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בש"ס דילן ואית דאמרי כדתניא כו' ומאי איכא בין האי לישנא ללישנא קמא אלא ודאי הני תרי ברייתות בהא פליגי אי תוקעין בגבולין ומביא הש"ס תחילה ברייתא דתוקעין בגבולין כדתניא בגואל ישראל מאריך כו' ואית דאמרי דהנהגת גבולין היא כדתניא באידך ברייתא דלא הזכירו תקיעה בגבולין כלל:

והשתא אתיא מתני' כפשטא וכאידך ברייתא ולא תיקשי נמי קושיית הלח"מ על דברי הרמב"ם ז"ל. ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א דבתעניות בגבולין ליכא אלא חצוצרות והקשו עליו מברייתא דלעיל פ"ק וסי' לדבר יריחו וקתני התם שופרות ותי' הראב"ד ז"ל דאחר התפלה היו תוקעין בשופר ועל סדר הברכות תוקעין בחצוצרות ולא ניחא לי' להה"מ ז"ל ד' הרמב"ם ז"ל בזה דאמאי לא הזכיר שופר בגבולין כלל ותי' דשופר ל"ד ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דברייתא דפ"ק אתיא כברייתא קמא דס"ל דתוקעין בגבולין והיו תוקעין בשופרות כתי' הראב"ד ז"ל. ולא כטעמי' אלא איפכא דע"ס הברכות תוקעין בשופר וכדמשמע בש"ס התם מהא דסי' לדבר יריחו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאין תוקעין בגבולין ע"ס הברכות מש"ה לא הזכיר שופר כלל בגבולין. וקצת ראי' לדברי הרמב"ם ז"ל מדברי הירושלמי שאמרו שם למה תוקעין בקרנות לומר הרי אנו גועין לפניך כבהמה אלמא דאין זה אלא מנהגא כמו לצאת לביה"ק ולהתכסות בשקין ולאו משום חיובא דוהרעותם על הצר כו' והא דלא הביאו בפסקיו האי מנהגא היינו משום דלא הוזכר בש"ס דילן אלא דבירושלמי בר"ה משמע דלא היו חצוצרות כלל בגבולין הביאו הר"ן ז"ל בהלכות בר"ה שם וא"כ ע"כ חיובא בשופר הוא וי"ל דבגבולין ליכא חיובא כלל אלא הכל מנהגא והר"ן ז"ל מיישב שם בר"ה שיטת הש"ס דילן עם שיטת הירושלמי ומפרש הא דאמרינן במקום שיש חצוצרות אין שופר היינו בשעת מלחמה והרשב"א ז"ל ג"כ מיישבן ומפרש הא דתניא במקום שיש שופר אין חצוצרות ובמקום שיש חצוצרות אין שופר קאי הכל אתעניות דשניהם יחד ליכא בגבולין אלא או זה או זה ובאמת מש"כ הרמב"ם ז"ל אסמכתא על תעניות לתקוע בחצוצרות מקרא דוהרעותם בחצוצרות יש לדקדק קצת דהא מצינו ביריחו שנצטוו לתקוע בשופר והנה למה שנתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל דהא דאמרו חכמים לא היו נוהגין כן קאי אתקיעות ובגבולין אין תוקעין כלל צ"ל דהא דסבר ר"פ בר שמואל למעבד עובדא במתני' דר"ה דבעי בתענית שופר וחצוצרות היינו אחר התפלה דע"ס הברכות הא אמרו חכמים כאן דאין תוקעין כלל והא דתניא התם וכך הנהיג ר' חלפתא בציפורי ורחב"ת בסיכני היא הך עובדא דתנן הכא והנהיגו הם בגבולין כהנהגת מקדש בכל דיניו ונראה דגם כאן רמזו לתקיעת חצוצרות במה שאומרים תקעו הכהנים תקעו ותקיעות חצוצרות לכהנים ניתנה כדכתיב קרא ובני אהרן יתקעו והרי הרמב"ם ז"ל דתקיעות תעניות עכ"צ של"ת מ"ע דאורייתא היא מקרא דוהרעותם בחצוצרות א"כ בזה נמי בעינן כהנים ועפ"ז יש ליישב מה שדקדק התוי"ט על הטור ז"ל שלא כ' לומר תקעו בני אהרן משום דלתקיעת שופר א"צ בני אהרן דווקא אלא דלא מצאתי הדבר מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דבעינן כהנים בתקיעות אלו ורש"י ז"ל בחומש כתב ובני אהרן יתקעו למקראות ולמסעות. ועוד דבברייתא קמייתא תניא נמי בגבולין תקעו הכהנים כו' ועיין בירושלמי פרק בתרא דהוריות פלוגתא דתנאי בזה משמע דלשאר דברים לא בעינן כהנים אבל מפשטי' דקרא משמע דחצוצרות בכל מקום כהנים דווקא וצריך לעיין בזה. וראיתי בתוס' יו"ט ז"ל שתמה על הר"ן ז"ל דלא ניחא בפירש"י דמה שהנהיגו ר"ח ור"ח בן תרדיון היינו שלא ענו אחריהם אמן והקשה הוא ז"ל הא במתני' תנן בהדיא ולא ענו אחריהם אמן והוא פלאי הלא מבואר בר"ן ז"ל דגירסות חלוקות הם וכן היא בגירסת הירושלמי וענו אחריהם אמן. ומאי דאיתא בש"ס באמצע ברייתא אחריתי תנו רבנן על הראשונות נראה דלא גרסינן תנו רבנן אלא כולה חדא ברייתא על כל ברכה תן לו תהלה על הראשונות כו':

רש"י בד"ה ואית דאמרי כו' וכן הנהיג מנהג זה אמקדש קאי עכ"ל. ולא ידעתי לפרש דבריו ז"ל כפשטן דהיאך אפשר לומר דאמקדש קאי ואולי גירסא אחרת היתה לפניו ז"ל:

שם גמרא ר' יהודא אומר לא הי' צריך לומר זכרונות כו' עיין בר"ן ז"ל שכ' דבשעת מלחמה לאו דווקא אלא בכ"צ של"ת אומרים זכרונות ולא פליג ר' יהודא אלא אעצירת גשמים ולא נתבאר חותמיהם של שתי ברכות אלו לר' יהודא והר"ן ז"ל הביא ראי' מכאן דע"כ צשל"ת אומרים כ"ד ברכות וכן מוכח מדברי הירושלמי בר"ה דר"י היה אומר כ"ד ברכות בט"ב אלא דמסיק התם דאבל הוא ולא ת"צ משמע דבשאר כל ת"צ אומרין כ"ד ברכות ונתיישב בזה מה שדקדק רש"י ז"ל מנא איתפרש דאומר בשעת מלחמה פסוקי מלכיות וזכרונות ולפי הנ"ל ניחא דלא גרע משארי צרות של"ת דאומרין בהם כ"ד ברכות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף