קרן אורה/תענית/ז/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רבינו חננאל רש"י תוספות חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי קרן אורה רש"ש |
גמרא אם תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו כמטר ופירש"י ז"ל הרגהו ולפירושו קאי ארב ול"נ דקאי אתורה אם תלמיד הגון הוא ולומד לשמה תתענג נפשו וגופו בלימודו כטל הנוח לכל ואם לאו שלומד שלא לשמה עורפהו כמטר התורה משברו כמטר שלפעמים יורד בזעף ואינו נוח לבריות וכדאמרינן קשה יומא דמיטרא כו' כן הלומד שלא לשמה לא תתענג נפשו וגופו בלימודו וכחו תש והולך ואין לו אלא כאשר ישוב ללמוד לשמה ואז יתחלף כחו כמש"נ וקוי ה' יחליפו כח. והנה זה ידוע כי נעימות התורה גדולה מאוד לנפש האדם הנתונה לו ממעל אבל כחות הנפש הבהמיות וכל כחות החומר לא ירגישו בנעימה מפני אשר מסתתרה היא בכמה לבושים אבל אם נתן ה' לאדם לב לדעת ועינים לראות רב טוב הצפון בחדרים הפנימים וכמשאז"ל אורייתא וקב"ה כולה חד אז בוודאי יקשיבו כל כחות האדם לנועם אמריו הנאמרים להם בנחת וכולם יתענגו מטובה וזה הוא עיקר הלימוד לשמה שלא יהי' שום מסך מבדיל בין אור התורה לנפש האדם ולקבל אמרי' בבחי' פא"פ כמש"כ ומשחרי ימצאונני וכמבואר כל זאת בזוה"ק פ' משפטים ע"פ משל נפלא וזש"נ יערוף כמטר לקחי כי הלימוד לבד עורפהו כמטר תזל כטל אמרתי כי כאשר ילמד לשמה וישמע אמרי' פא"פ אז תזל כטל ותמלא נפש לומדיה נחת וידשנו כל עצמותיו וע"ז הביא אח"כ דברי ר' בנאה כי הלומד שלא לשמה נעשית לו סם המות כי לא די שאינה מוספת לו כח אלא מתשת ומשברת כחו וכנ"ל והלומד לשמה נעשית לו סם חיים אפילו לכחות החומר כמו שנא' רפאות תהי לשריך כו' ועיין תוס' ד"ה וכל העוסק כו' ולמש"כ אין צורך לזה:
שם גמרא אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת נראה לפרש כמו שעץ מאכל נהנין בעליו מפריו ומפני זה רואה תמיד להשקותו ולעשות כל צרכו כדי שתגדל יניקתו ויוסיף לעשות פרי כן הוא התלמיד חכם אם נהנין ממנו מפרי תורתו ופרי מעשיו הטובים מוסיפין לו מלמעלה חכמה ובינה והשכל למען ירבו פירותיו והיו למאכל וזוכה לשני דברים כי ממנו יאכלו והוא בעצמו אינו נכרת ואם לאו אותו תשחית כי אין לשום ברי' הנאה ממנו וכיון שאין בו צורך והנאה יחרב מעיינו ויבש מקורו ונכרת ואבד מן העולם ועליו נאמר והיה כערער כו' אבל בצדיקים נאמר והיה כעץ שתול על כו' וסמך לזה מאמר ר' חמא בר חנינא ומאמר רבה ב"ב חנה להודיע כי עיקר הצלחת התורה היא כאשר ישפיע לזולתו ואיש את רעהו יעזורו:
שם גמרא והיינו דאמר ריב"ח חרב אל הבדים כו' חרב על שונאיהם של ת"ח כו' יכוין כי כאשר ילמדו יחד אז חרבם מתחדד וכמש"נ ברזל בברזל כו' ואש התורה מתגבר ועי"ז חרב השונא מתפוצץ כמש"נ הלא כה דברי כאש אבל כשעוסקים בד בבד אז חרב שלו מעלה חלודה כי אין כח ביחידי לחדד והאש שלו עמיא ואזל' וחרב השונא מתחזק ותגבר עליו מלחמת היצר ומפני כובד מלחמה אין דעתו צלולה ויבא לידי טפשות וסופו לבא לידי חטא כי יפול ח"ו בחרב השונא השי"ת יצילנו מכל רע:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |