קרן אורה/תענית/ב/ב
גמרא ר"א מהיכא גמר לה כו' עיין בתוס' שפירשו האי בעי' בשני דרכים או דמיבעי להו מאי אמר ר"א בניסוך המים אי ס"ל דניסוך המים כ"ש ומיני' גמר להזכרה או ס"ל כר"ע או כריב"ב ומלולב גמר לה ולפי' זה אפילו אי מלולב גמר לה יכול להיות דמחוייב להזכיר בליל יום ראשון. עוד פירש"י דנ"מ לענין ליל י"ט ראשון אי מלולב גמר לה אין צריך להזכיר בלילה דזמן לולב ביום. ואי מניסוך המים גמר לה צריך להזכיר גם בלילה דנסכיהם אפילו בלילה ומסקי התוס' דאפילו לכתחילה יכול לנסך בלילה ויש לדקדק למאן דיליף לקמן ניסוך המים מקרא ודמנסכי' או מרמז דמים א"כ אמאי לא מקשינן לנסכי יין דדווקא אחר הקרבת התמיד וי"ל דאה"נ להני תנאי אבל לר"א דקיימינן הכא דניסוך הוי כל שבעה א"כ ע"כ מהלכה גמר לה והוי נסכים הבאים בפ"ע ולא שייכי לתמיד כלל ולהכי כשרים אפילו בלילה שלפני הקרבה אבל בירושלמי פ' לולב וערבה ראיתי דמיבעי לי' לר"ל אם ניסך לפני הזבח מהו ופשיט לי' ר' יוחנן מהא דתניא ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר הדא הקדימן לזבח כשר כו' משמע דאפילו למאן דיליף מקרא אפ"ה אינן שייכין לזבח אלא דמשמע משם דמנסכי יין ג"כ כשר אם הקדימן לזבח וע' בק"ע שם ודבריו צ"ע גם מה שמחלק שם בין נסכי יין לנסכי מים לענין עבר זמנו אינו מובן ע"ש ועיין בזבחים ד' בפ' השוחט והמעלה ובתוס' שם ודו"ק:
תוס' בד"ה דאמר ר' אבוה כו' פירוש וסבר דאלי' כו' ומפירש"י לקמן לא משמע כן שכתב דהוי מצי לאוקמא מתני' דניסוך המים כל שבעה כר"א ע"ש וי"ל דהתוס' לא כתבו כן אלא לפי' קמא דלא מיבעי להו אלא לענין זה כמאן ס"ל לר"א בניסוך המים וכיון דאיפשיטא דמלולב גמר מסתמא ס"ל בניסוך כריב"ב דאי לאו הכי אמאי לא גמר מניסוך אבל לפי האי נמי דמיבעי לן אי מזכיר בלילה הראשונה מצינן למימר דר"א נמי ס"ל דניסוך המים כל שבעה אלא דלא גמר לה מניסוך ומ"מ דברי רש"י ז"ל לקמן צ"ע דמנ"ל לר"א דניסוך המים כ"ש כיון דמלולב גמר לה:
שם גמרא אמר לך ר' יהושע בשלמא תח"ה כל יומא זימני' ור"א ס"ל דיש עת וקץ לגאולה ולתחי' ובירושלמי פריך דר"א אדר"א מהא דאמר ר"א בחלק דאם אין עושין תשובה אין נגאלין וע' בפ' חלק שם:
רש"י בד"ה משעה שפוסק מלשאול כו' והשתא לא מצית למימר כו'. כוונת רש"י ז"ל דעיקר המחלוקת הוא על הזכרת החג שהוא בתורת חיוב וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |