קרן אורה/שבת/קלז/א

קרן אורה שבת קלז א

דף קל"ז ע"א

גמרא מ"ש מילה משום דכתיב המול לכם כל זכר י"ל בזה דר"י ורבנן לטעמייהו אזלי דפליגי בבכורות לענין שותפות עכו"ם דרבנן אמרי בכור מקצת בכור וכל בכור לרבות כולי' בכור וה"נ כל זכר משמע זכר דוקא ולא אנדרוגינוס ור"י דרש התם בכור משמע כוליה בכור כתב רחמנא כל בכור אפילו מקצת בכור וה"נ מרבי כל זכר אפילו אנדרוגינוס ויש להעיר בזה על כל דברי התוס' בד"ה דתניא הזכר כו' ואין כאן מקומו להאריך בזה:

שם גמרא אמר ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות מכאן הוכיח הרא"ש ז"ל דאם מל בז' יצא ואין צריך להטיף דם ברית בח' דאלת"ה אכתי נדחה שבת אצלו להטיף דם ברית והש"ך ז"ל בה' מילה חלק על הרא"ש ז"ל מהא דמנחות דמוכיח הש"ס דנקצר שלא כמצותו פסול מדדחי שבת וה"נ כן ומאי דאמרינן הכא לא ניתנה שבת לדחות היינו משום דהטפת דם ברית לא דחי' שבת. ולענ"ד נראין דברי הרא"ש ז"ל דמ"ש הש"ך דהטפת דם ברית לא דחי' שבת לא ידענא טעמא מאי אם הוא חשיב כאלו לא קיים המצוה וצריך הטפה פשיטא דדחיא שבת כי היכא דדחיא שבת בנולד כשהוא מהול למ"ד וודאי ערלה כבושה היא ומה שהוכיח מהא דמנחות י"ל דע"כ לא אמרינן הכא אלא במכשירי מצוה אבל במצוה עצמה אפילו אפשר לעשותה בדיעבד בע"ש אפ"ה דחי שבת ע"כ צאל"כ דהא אכתי אפשר למולו אחר השבת היינו בט' אלא ודאי דלא אמרי' כן במצוה עצמה והעיקר נראה דאין זה ענין כלל להא דמנחות דאפילו נימא דאין צריך להטיף דם ברית בח' אין זה משום דבדיעבד יצא דודאי המצוה לא קיים ואפ"ה אין צריך להטיף דם ברית כיון דכבר מלו ואין לו ערלה א"א עוד לתקן ולא גרע מנולד מהול לב"ה דלא חיישי לערלה כבושה דאין צריך להטיף ד"ב כיון דאין לו ערלה וה"נ כן והדברים ברורים שוב ראיתי בשאג"א ז"ל שכתב כן והאריך בזה הרבה ויש לי כמה הערות כדבריו ז"ל ולא רציתי להאריך. ובאמת יש להבין מנ"ל הא דלא קיים המצוה כלל קודם שמיני וי"ל כיון דלאו בר חיובא הוא כלל קודם שמיני א"כ אין כאן שום מצוה תדע דהא מסקינן דערלות שלא בזמנה לאו ערלות הוא אלמא דאין חיוב המילה מוטל עליו כלל קודם ח' ומש"ה קרי ליה הש"ס היכא דמל של אחר השבת בשבת לא עשה מצוה כיון דעדיין לא רמי' זמן חיובא עליו כלל ולדברי הש"ך ז"ל משמע דהא דקרי ליה לא עשה מצוה היינו משום דלא יצא וצריך להטיף דם ברית. ויש לדקדק לפ"ז אמאי מחייב ר"א בשכח ומל של אחר השבת בשבת משום דלא עשה מצוה הא לכ"א אין לנו הוכחה דצריך להטיף דם ברית מדכתב רחמנא ביום ואפילו בשבת דהא אליביה דר"א אפילו מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת אלא ש"מ דלא שייכא מילה כלל קודם ח' כיון דלא מטי זמן חיובא ועי' בחידושינו ביבמות שהערנו בזה בדברי הירושלמי לענין ליל שמיני אי חשיבא ערלות שלא בזמנה ע"ש אלא דלפ"ז דלאו בר חיובא הוא קודם שמיני קשה מה שהקשה השאג"א ז"ל אמאי חייב חטאת בשכח ומל של אחר השבת בשבת הא מקלקל הוא ולר"י פטור וצ"ל כיון דראוי למול לאחר זמן לא חשיב מקלקל וכענין זה כתב השאג"א ז"ל ודו"ק. ראיתי לבאר קצת דין ב' מוהלים בשבת וד"ז הוא מחלוקת הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל. ומקור דבר זה הוא במנחות פרק ר' ישמעאל דנחלקו שם ר"ח סגן הכהנים וחכמים ר"ח אומר דבחול נקצר בג' בני אדם ובשבת נקצר ביחיד וחכ"א דבין בחול בין בשבת נקצר בשלשה ופליגי התם נמי ר' ישמעאל וחכמים בשיעור קצירה ר"י אמר דבחול קוצרין ה' סאין דעשרון מובחר אתי מה' סאין ובשבת אין קוצרין אלא ג' סאין ומרבה בהרקדה וטוב יותר להרבות במלאכה אחת היינו בהרקדה מלהרבות לקצור עוד ב' סאין שיש בהן מלאכות הרבה לקצור ולזרות. ואמר רבה ר"י ור"ח אמרו ד"א כי היכי דר"ח אמר כיון דאפשר ביחיד לא טרחינן ה"נ לר"י היכא דאפשר להוציא עשרון מג' סאין לא טרחינן לקצור ה' סאים ודחי הש"ס ע"כ לא קאמר ר"י אלא היכא דליכא פירסומי מילתא אבל הכא דאיכא פירסומי מילתא מודה ליה לרבנן וע"כ לא קאמר ר"ח אלא היכא דאיתעביד צורך גבוה אבל היכא דלא איתעביד צורך גבוה לא אמר משום דעשרון מובחר אתי יותר מה' סאין וסברת רבה היא דתרווייהו בשיטה אחת דלא שרינן להרבות במלאכת שבת שלא לצורך ואפשר בלא"ה ובחול לא עבדינן אותה אלא למצוה מן המובחר עכ"פ שמעינן מזה דאין לעשות מלאכה שהותרה בשבת ברבים אלא לאיזה צורך אבל בלי שום צורך טוב לעשותה ביחיד וא"כ ה"ה למילה טוב למול בשבת ע"י יחיד אלא דהרמ"א ז"ל בתשובה הקיל בזה מדברי התוס' במנחות אהא דאיבעי' לן התם אמדוהו לשני גרוגרות והיו שנים שנים בשני עוקצין וג' בעוקץ אחד אי מייתינן לשנים שבב' עוקצין או לג' שבעוקץ אף דהוא יותר מכד"צ ופשיט הש"ס דג' מעוקץ אחד מייתינן דהא ממעט בקצירה וע"כ לא קאמר במתניתין למעט בשיעור היינו היכא דממעטא נמי קצירה אבל הכא טוב יותר להרבות בשיעור ולמעט בקצירה וכתבו התוס' הא דמשמע מכאן דאסור להרבות אף בלי שום טורח. ובביצה אמרו ממלא אשה קדירה אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת אלמא מותר להרבות בשיעור ותירצו די"ט קיל והקשו עוד מהא דניחום ליה אגב אמי' ותירצו דאפילו אי התירו על ישראל היינו משום דלצורך מילה היא ומילה גופה דחיא שבת ע"כ לא קאמרו בה רבנן להחמיר. שמעינן מדברי התוס' דלענין מילה מותר להרבות בשיעור וא"כ ה"ה להרבות בגברי דהא מדמי הש"ס הא דר"י דמשום ריבוי שיעורא הוא להא דר"ח דמשום ריבוי גברי וכיון דבמילה מותר לרבות בשיעור ה"ה דמותר לרבות בגברי וכבר כתב השאג"א ז"ל ע"ז דאין ראיה מדברי התוס' דהם לא כתבו אלא דלצורך מילה התירו שבות זה להרבות בשיעור אבל שלא לצורך ודאי מילה ועומר שוין הם. ובאמת על דברי התוס' ז"ל יש לדקדק דהא העמידו חכמים דבריהם במקום ואפילו מפני שבות נדחית המילה ואין כאן מקומו בזה אלא דהשאג"א ז"ל כתב בזה להקל מהא דכתב הר"ן ז"ל בביצה בטעמא דהאי מילתא דממלא אשה משום דאוכל נפש בי"ט הותרה ע"כ אין בתוס' גם כן איסור אבל לענין חולה דדיחוי הוא תוספת איסור ומילה בי"ט ג"כ התירא הוא וא"כ בי"ט מותר לרבות בגברי כמו לרבות בשיעור ואין בין י"ט לשבת כו' וע"כ רבנן דשרו לרבות בגברי לאו משום פירסומי מילתא הוא ומותר אף בשבת ומתני' דאין בין אתיא כרבנן. ונוראות נפלאתי על דבריו ז"ל מש"כ בדעת הר"ן ז"ל דלענין מילה ועומר מודה הר"ן ז"ל דריבוי שיעורא אין איסורו אלא מדרבנן ולא ידעתי מ"ש בפיקוח נפש בשבת לעומר ומילה או כל אלו הותר הם בשבת או כולם שווין דחויה היא והאמת דהכל דחוי' היא מדאסרינן מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ודוקא א"נ בי"ט התירא היא ולא נאסר מעולם וא"כ בין בי"ט בין בשבת לדעת הר"ן ז"ל אסור להרבות בשיעור מה"ת לשיטתו ולרבות במלאכה ובגברי כגוונא דר"י ור"ח אסור מדרבנן וצ"ע בהא דאמרו ז"ל ביומא דשבת הותרה אצל עבודה וכבר הערנו בזה במק"א אבל בעיקר דברי הר"ן ז"ל שכתב דלרבות בשיעור יש איסור מה"ת צריך אני לדבר בזה קצת ועיקר ראיתו הוא מהא דאיבעי' לן מאי מייתינן אי ג' בעוקץ אחד או שנים מב' עוקצין ואי בג' מעוקץ אחד ליכא איסורא כלל מאי קמיבעי' ליה פשיטא דג' מייתינן ואלו אמדוהו לגרוגרות א' ומייתי ב' מב' עוקצין חייב חטאת ואי מייתי ג' מעוקץ אחד מותר וא"כ פשיטא דמייתי ג' מעוקץ אחד אלא ש"מ דאיכא איסורא דאוריי' בתוספות וצריך להבין דע"כ היכא דאין לפניו אלא ג' בעוקץ אחד ודאי מותר לקוצרו אפילו אמדוהו לגרוגרות אחת ואין מקום לומר דאיכא איסורא דאורייתא אלא היכא שיש לפניו א' בעוקץ אחד ג"כ אז אסור להרבות בחנם וא"כ אכתי תיקשי מאי קמיבעי' ליה הא ג' בעוקץ אחד הותר אפילו לגרוגרות א' היכא דא"א בע"א ובב' עוקצין חייב חטאת אלא ע"כ כיון דאמדוהו לב' גרוגרות מה"ת הותרה לו אפי' מב' עוקצין ואפילו יש לפניו ב' בעוקץ אחד אלא דלכתחלה הוא דאמרינן ליה להביא ב' מעוקץ אחד וא"כ הכא דיש ג' בעוקץ אחד ואיכא בזה נמי איסורא דרבנן להרבות בשיעור קמיבעיא ליה להש"ס איזה מהן יעשה ולא ידענא היכן מצינו באיסור שבת איסור מה"ת ולית ביה חיוב חטאת ואיזה איסור יש בזה כיון דלא הוסיף במלאכתו כלום בשלמא בב' בשני עוקצין ובב' בעוקץ אחד י"ל בזה איסורא דכל מקום שאתה יכול כו' ואסור להרבות במלאכות בחנם אבל הכא דאינו מרבה במלאכה כלל איזה איסור יש בזה והא לא דמיא אלא לשוחט לחולה דמותר לבריא אף דיש לחלק וכן אמרו הפורס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור ומשמע ככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור מדרבנן ודברים אלו עמוקים ורחבים המה מני ים וצריך לדקדק בהן הרבה אבל להרבות בבישול נראין לי דברי הר"ן ז"ל וחוששני אפילו מחטאת כיון דמרבה בידים ואי צריך אומד כמה צריך לבשל לחולה כגון דלא צריך ליה אלא חתיכה אחת והוא מוסיף בידים עוד כמה חתיכות אמאי לא יתחייב עליהם משום בישול אם הוא מרבה בכוונה לצרכו ולא מיבעי' להוסיף אחר שהוא עומד אצל האש פשיטא דחייב חטאת ובי"ט התירו גם את זה משום דהתבשיל משובח כדאיתא בש"ע אלא אפילו ליתן הכל ביחד ולהעמידו אצל האש ג"כ מסתבר לאסור כיון דברצונו הוא מרבה ואין ההיתר מכריחו לזה א"כ הוא עושה מלאכה שלא לצורך כלל. והנה רבה ורבא דפליגי בנתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק איכא התם תרי לישני לחד לישנא לא פטר רבא אלא היכא דדעתיה אתינוק ג"כ. ולפי זה משמע דרבה מחייב אפילו דעתיה נמי אתינוק כיון דמכוין נמי אדגים אזלינן בתר מחשבתו וא"כ כש"כ הכא כשהוא מרבה בשבילו שהוא מוסיף במלאכה דודאי חייב אלא דלפ"ז תיקשי לנוסחא דילן במנחות בהאי פלוגתא דרבא מחייב א"כ היכי אמר רבא בההוא ינוקא ליחם ליה אגב אמיה אפילו ע"י נכרי כיון דבישראל איכא איסורא דאוריי' אבל הראב"ד ז"ל העתיק דרבא פוטר ע"ש. והנה הר"ן ז"ל בפרק האורג הביא דברי הרשב"א ז"ל בצבי שנכנס לבית דיכול לנעול את ביתו אף דהצבי ניצוד ג"כ והביא ראיה לזה מדברי הירושלמי והר"ן ז"ל השיג עליו מטעם פסיק רישי' ועי' בש"ג שכ' ישוב לד' הרשב"א ז"ל דפסיק ראשי' אינו אסור אלא כשאינו עושה מלאכתו היתר וסברא זו צ"ע בכמה מקומות בש"ס עכ"פ בזה מסכים גם הר"ן ז"ל לדברי הרשב"א דבמקום מצוה כמו פיקוח נפש מותר לכוין להעלות דגים עם התינוק כמבואר בדברי הראשונים שם וכתב הר"ן ז"ל ע"ז וכיוצא בזה אמרו בש"ס דילן ביומא ואני תמה הא מבואר במנחות דאפילו רבא לא קאמר בנתכוין להעלות דגים אלא דפטור אבל מודה דאסור וביומא לא אמרי דמותר אלא בלא כוונה ועוד קשיא לי בדברי הר"ן ז"ל דידיה אדידיה כיון דהוא ז"ל דעתו דלהרבות לצרכו איכא איסורא דאורייתא א"כ אמאי התירו לו לכוין למלאכת הרשות ולעבור על איסור תורה אם לא שנאמר כיון דבלא כוונה ג"כ הוא פסיק ראשי' ע"כ גם אם מכוין מותר ומחשבתו לא מעלה ולא מוריד וע"כ לא ס"ל לר"ן ז"ל דאיכא איסור תורה אלא היכא דאפשר בלא"ה עכ"פ מהא דמנחות מוכח דאסור לכוין לדבר הרשות אלא די"ל דלאיכא דאמרי התם דרבה ורבא פליגי בלא שמע שנפל התינוק י"ל דבשמע לכ"ע מותר אבל באמת לא נראה כן אלא דלאיכא דאמרי פליגי נמי בלא שמע אבל בשמע ג"כ פליגי והכי נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שבת ומהא דאמר רבא ליחום לי' אגב אמיה נראה ראיה ברורה דגרסינן במנחות רבא אמר פטור וסיוע לפסק הרמב"ם ז"ל כי אין נראה לחלק בין לבשל לצורך מצוה ולצורכו לפורס מצודה להעלות דגים ותינוק אחר כל הנ"ל נחזור לר"ד דאין שום מקום לומר דלצורך מצוה ולצורך הרשות יותר לכתחלה, וא"כ אין ראיה ג"כ להתיר לריבוי גברי וע"כ לא קשרו רבנן אלא בעומר דליכא פירסומי מילתא אבל בעלמא לא הא פשיטא לו דליכא דריבוי גברי איסורא דאוריית' אלא אפילו איסורא דרבנן מספקא לי אם יש בזה. ולענ"ד נראה דליכא בזה אלא טירחא יתירה וכן בהאי דינא דר"י ג"כ ליכא איסורא אלא לכתחלה מורינן ליה למעט בקצירה אף דמן הדין מותר לקצר ה' סאין דהכא שביחא מילתא מפני כיון דאין צורך גדול בזה מוטב יותר למעט בקצירה עכ"פ לכתחלה ודאי נראה דטוב יותר למול ביחיד כמו בעומר. והי' נראה לחלק דדוקא גבי עומר טוב לעשות ביחיד מבג' כיון דעיקר מעלת הג' הוא שיהי' כל הג' קוצרים בב"א בג' מגלות ובג' קופות כדאיתא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל וא"כ מיחזי הדבר לחילול יותר שג' קוצרים ביחד אבל גבי מילה שעושים בזה אחר זה לא מיתחזי החילול יותר בג' מביחיד כיון דכ"א עושה פעולה אחרת אבל אין זה מוכרח. והנה הפוסקים דקדקו מל' רש"י ז"ל גבי אנא עבדי פלגא דמצוה איכא איסורא לראשון שלא גמר המצוה והשאג"א ז"ל החמיר בזה עוד לאסור גם השני ע"פ מש"א ז"ל אם לא פירש חוזר גם על ציצין שאין מעכבים דכוליה חד חילול הוא ואם פירש אינו חוזר אלמא דכל שהוא עושה בב"א לחד חילול יחשב וכשפירש בנתיים הוי ב' חילולין וא"כ אסור למול בב' דלא התירה התורה אלא חילול אחד ולא ב' חילולין ודעתו ז"ל שם דאפילו איסור דאורייתא יש בזה ומדקדק התם מהא דהתירו בעומר ע"פ ג' ותי' דביחיד נמי א"א לעשות מלאכתו בב"א ע"ש בדבריו ז"ל ואני לא מצאתי הכרח לזה אטו בכל מלאכת מצוה שהותרה בשבת מחויב הוא לעשותן בבת אחת ואם אמדוהו לב' גרוגרות מחויב הוא לקוצרן ממקום אחד ולא מב' מקומות גם זה לא מצינו וע"כ לא אמרו ז"ל אלא היכא דמפיש בקצירה אלא ודאי כל שהוא מעכב את המצוה יכול לעשות אפילו בזאח"ז ובב"א לא מהני אלא לענין דבר שאין מעכב כמו להפשיט את כולו וכן ציצין שאין מעכבין ועכ"פ קצת צורך בהן מה"ת אז בשעה שהוא עוסק הכל הותר שגם זה בכלל המצוה אבל כשפירש וכבר נגמרה המצוה בשביל זה לחוד אין לחלל את השבת וכן נראה מהא דמפסיק בהפשט הפסח ואי איסורא דאורייתא איכא בזה יפשיט את כולו בב"א ואח"כ יוציא האימורים אלא ש"מ דכל שניתן רשות לדחות את השבת בשבילה לא איכפת לן אם הוא מפסיק בינתיים ורבנן ס"ל דמותר לדחות את השבת כדי שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה אלא דלפ"ז מק' הש"ס לעיל דפירש אינו חוזר אתיא כר"י בב"ש ריב"ב אפילו כרבנן נמי מצי אתיא ודוקא התם הוא דשרו וי"ל דה"נ הוי מצי הש"ס למימר וכן דחי הש"ס במנחות על מה שאמרו ר"י ור"י בנו של ריב"ב אמרו ד"א ע"ש וע"כ צריך לומר כן לדברי הרמב"ם ז"ל דפסק כרבנן דמפשיט את כולו כמו שכ' הכ"מ בפ"א מה' ק"פ ואפ"ה כ' דציצין שאין מעכבין פירש אינו חוזר אלא דמלשון הרמב"ם ז"ל נראה דהי' מפשיט את כולו בלי שום הפסק ואח"כ מוציא האימורין וא"כ צריך להבין מאי דאמרינן מ"ת פי' אינו חוזר ר"י היא הא לא פי' התם כלל אבל אין זו קושיא דהכא גבי מילה שאני דכל שלא פירש מילתא דפשיטא היא דמותר לחזור אפילו על ציצין שאין מעכבין דהכל בכלל המצוה היא לגומרה כתיקונה ואין זה נחשב לחילול כלל אבל בשאר מילי אין חילוק בין פירש אי לא ואפילו לא פירש הרי הוא מחלל שבת שלא לצורך גמור ושפיר קאמר הש"ס מאן תנא דאסור לחלל שבת בשביל דבר שאינו מעכב ר"י היא ולמסקנא מסיק הש"ס דרבנן דר' יוסי הוא אבל לר' יוסי אפילו פירש אינו חשיב חילול כיון דצריך לעשות המצוה כתקונה שוב ראיתי דדברי הרמב"ם ז"ל דאפי' בחול א"צ לחזור ע"צ שאין מעכבין וא"כ בלא"ה א"ש הא דפסק כחכמים לענין הפשט ואדרבה מחמת זה פסק כן דאפילו בחול א"צ לחזור דאל"ה אפילו בשבת הי' מותר לחזור כיון דקיימא לן כחכמים דר"י ועי' בשאג"א סי' נ' מה שכתב בזה וגם נ"א האריך בדברי הרמב"ם ז"ל שהבאתי ולפי מש"כ אין צורך לכל האריכות ופשיטא לי מילתא לדברי הרמב"ם ז"ל דבשאר מילי אין חילוק בין פירש או לא הכל חילול הוא. ותבנא לדידן מעתה אין ראיה דבדברים המעכבין אם פירש יחשב לשני חילולין ואין הכרח לחומר של שאג"א ז"ל ואפילו לדעתו ז"ל נראה דלמצוץ ודאי מותר אפילו אחר דהוא מחמת פיקוח נפש ומוטל ע"כ מי שירצה אבל עיקר כח החומר הוא מהא דמנחות וא"כ אפילו במציצה נראה להחמיר וכבר נהגו העם להקל. ועל דברי הרשב"א ז"ל בהא דמתיר לנעול ביתו יש לסמוך זה בפלוגתא דלא אפשר וקמכוין. וכן יש להעיר בפלוגתא דרבה ורבא במתכוין להעלות דגים ותינוק והביאור בזה רחב מני ים:

הדרן עלך ר"א דמילה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף