קרן אורה/שבת/קז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קז TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רב נסים גאון
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


דף ק"ז ע"ב

בגמרא הא הורגן חייב אמר ר' ירמיה מ"ת ר"א היא. יש להבין סברת ר' ירמיה ומ"ט דר' יהושע דפטר בשאר שרצים. ונראה דר' ירמיה ס"ל כסברת הירושלמי בפ"ק גבי לפלה כליו דבעינן בריה שיש בה גידין ועצמות דומיא דחלזון וע"ש בק"ע שפי' להיפך דבחלזון אין בו משום נטילת נשמה והוא תמוה דבפרק כלל גדול איתא בהדיא בירושלמי דלכ"ע חייב בחלזון משום נטילת נשמה ובצידתו הוא דפליגי כאשר יבואר אי"ה לקמן ורב יוסף מסיק דלא פטר ר' יהושע אלא בדבר שאינו פרה ורבה היינו שאין בהם לידה מזכר ונקיבה. ולפי פשט הסוגיא אין לנו לפטור אלא כינה שנעשית מזיעת אדם ואין בהם לידה כלל אבל שאר מינין שמתהווין מעיפושי האויר אפשר יש בהם פרה ורבה אח"כ אבל שיטת הרמב"ם ז"ל בזה הוא דכל שתחילת ברייתו אינו מזכר ונקבה שוב אינו פרה ורבה כמו עכבר שחציו אדמה דצורתו מן האדמה אבל יש חילוק אם יצירתו הוא מן העפר יש בו חיות וחייב עליו אפילו אינו פרה ורבה ולא פטרינן אלא בריות אשר מתהוין מעיפושין כמו תולעים שבבשר ובפירות ולפ"ז אינו מובן מאי פריך והרי פרעוש דילמא באמת פטור לר' יהושע אליבא דרב יוסף גם בפרעוש כיון דאינו פרה ורבה וכי תימא עכבר הנוצר מן האדמה יוכיח דילמא עכבר שאני שיש בו גידין ועצמות. ויש עוד דעת שלישית דפרעוש הוא מין אחר דפרה ורבה.

והנה לפי דעת המקשה שוין הן צידה והריגה ובתרווייהו בעינן דוקא בריה שיש בה גידין ועצמות ומסיק דצידה קילא יותר ובעינן דבר שבמינו ניצוד ג"כ עכ"פ שמעינן מינה דלמ"ד דחייב אף בדבר שאין במינו ניצוד כמו ר"מ לעיל בפ' האורג יכול להיות דמודה בכינה דלא שייך בה צידה כיון דאין בה הריגה אליבא דר' יהושע וצידה לא עדיף מהריגה והנה רש"י ז"ל פי' לעיל דחגבים וגיזין חשיבי מינן ניצוד דלצורך (הם וצרעין ויתושין אין בהם צורך ומשמע מדבריו דגיזין הם מין מהיתר ובבכורות מבואר דמין אסור הם ותנאי פליגי בדובשן וכי תימא דאתיא כמ"ד דדובשן מותר וא"כ צידתן לצורך הוא בשביל הדבש א"כ צרעין נמי ובאלפסי איתא חגוזין ואולי מין אחר הוא, ועוד דבסוף ביצה מוכח דאפילו דבורים לא חשיבי במינן ניצוד ע"ש אם לא שנאמר דהא דמסיק שם קמ"ל היינו דקמ"ל דדבורים הוי במינן ניצוד ויש ליישב בזה דברי הכ"מ שהביא מהרש"א ז"ל שם ע"ש אבל הרמב"ם ז"ל כתב דחכמים פליגי אחגבים ג"כ ונראה דיצא לו מהך סוגיא דביצה דחשיב לדבורים אין במינן ניצוד והוא ברור:

והנה התוס' בפ' כלל גדול הביאו דברי הירושלמי דבחלזון אינו חייב משום צידה ופלוגתא היא שם בירושלמי ומסיק התם בירושלמי כהא דאמר ר"א ב"ר יוסי ר' אבהו בשם ר"מ שנזדמנה לו למשה חיה למלאכת המשכן ונראה לפרש שכמו שנזדמן למשה חיה טהורה ה"נ נזדמן להם חלזון ולא הוצרכו לצודו וא"כ אין לנו מאין ללמוד דשייך צידה בחלזון ועיין בילקוט פ' וזאת הברכה על פסוק ושפוני טמוני חול. והנה התוס' דקדקו לעיל אמאי אינו חייב משום נטילת נשמה על העלאתו מן המים כמו בשולה דג מן הספל ולי נראה דעלייתו מן המים הוא מאילי' אחת לע' שנה:


שם גמרא אמר שמואל השולה דג מן הים כיון שיבש בו כסלע חייב. פירש"י ז"ל משום נטילת נשמה ומספקא לי אם אדם אחר קירב מיתתו אם חייב אי לא מי אמרינן דיבש בו כסלע חשיב כמת ופטור השני או דילמא סופו למות קאמרינן ועדיין חי הוא ע"כ אם קירב השני גם הוא חייב. והנה לענין טומאת אוכלין ס"ל כב"ה בפ"ג דעוקצין דאין מטמאין עד שימותו ממש משמע דעדיין חי הוא אבל יש לחלק ובירושלמי איתא דחייב משום קוצר כיון דעקר דבר מגידולו וכתב הק"ע לפרש גם בש"ס דילן האי טעמא אבל אין נראה חדא דא"כ ל"ל שיבש בו כסלע כמו שהקשה הוא בעצמו ועוד א"כ אמאי לא קאמר שמואל דחייב שתים משום נטילת נשמה ומשום קוצר ובאמת יש להבין לשיטת הירושלמי גופא בצידת חלזון נהי דלית בה משום צידה עכ"פ ליחייב משום קוצר דהא מין דג הוא. ועוד הא לשיטת הירושלמי קצירה אסורה בי"ט מה"ת וא"כ אסור ליטול דגים מן המצודה בי"ט עוד נראה כי היכא דאין דישה לשיטת הש"ס דילן אלא לגידולי קרקע ה"נ קצירה אינה אלא בג"ק וכי תימא א"כ אמאי חייב אדלדל עובר במעי בהמה משום עוקר דבר מגידולו והוא תולדה דקוצר הא לא קשיא דבהמה חשיבא גידולי קרקע כמבואר בשיטת הרמב"ם ז"ל ואפ"ל דהירושלמי אזיל לשיטתיה דמחייב בחולב נמי משום קוצר אף דאין החלב מחובר לבהמה וה"נ בדג מן המים אבל שיטת הש"ס דילן דחולב חייב משום מפרק ולא משום קוצר וכפירש"י ז"ל בפרק המצניע דלאו מחובר הוא ה"נ דגים בים לאו מחוברים הם ואין לנו בזה אלא משום נטילת נשמה.

והנה בהא דדלדל עובר במעי בהמה נחלקו הראשונים ז"ל רש"י ז"ל פי' דחייב משום עוקר דבר מגידולו והרמב"ם ז"ל פי' דחייב משום נטילת נשמה וצריך להבין מאי נטילת נשמה שייך בעובר לכאורה אפילו הרג עובר במעי בהמה אינו חייב משום נטילת נשמה כי היכא דפטור אם הרג עובר אדם ויש לחלק דלענין שבת שאני דהעובר חשיב כגוף הבהמה דעובר ירך אמו הוא והוי כמו החובל באבר אחד דחייב משום נטילת נשמה אבל עדיין לא דמי כיון דחיות העובר לא חשיב חיות כלל א"כ לא שייך בו נמי נטילת נשמה ועי' בסנהדרין ר"פ הנחנקים:

ורש"י ז"ל פי' דחייב משום עוקר דבר מגידולו כפשטי' דהש"ס דמייתי ראיה ממאן דתלש כשיתא דחייב אף דאין יונק מן הקרקע אלא משום עוקר דבר מגידולו ה"נ דלדל עובר במעי בהמה עוקרו ממקום גידולו ומשמע דהוי תולדה דקוצר כמו כשיתא. ובזה לא אבין תמיהת התוס' בבכורות ד' ד"ה ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז מאי פריך מר"ל דילמא תולש לאו היינו גוזז והא דאמר ר"ל תולש חייב משום גוזז היינו משום עוקר דבר מגידולו דהוי תולדה דגוזז והביאו ראיה מהא דדלדל עובר במעי בהמה דהוי תולדה דגוזז ומכאן משמע להדיא דהוי תולדה דקוצר וא"ת מ"ש דמחייבינן לעוקר דבר מגידולו משום קוצר ולא משום גוזז י"ל דגוזז חייב אפי' לאחר מיתה אלמא דאין חיובו משום עוקר דבר מגידולו אלא מלאכה אחריתא היא דהואי במשכן אבל קצירה אינו חייב אלא במקום גדילתה דבאילן יבש אין בו משום קוצר ע"כ כל העוקר דבר מחיבורו הוי תולדה דקוצר ונראה דהתוס' לא ניחא להו בזה דאזלי לשיטתייהו דבהמה לא חשיבא גידולי קרקע וא"כ אין לחייבו משום תולדה דקוצר אלא משום תולדה דגוזז ועוד הוי קשיא להו אי נימא דתולדה דקוצר הוא א"כ ליחייב בכל גוזז תרתי אחת משום גוזז ואחת משום קוצר אלא ש"מ דתולדה דגוזז הוא בעוקר דבר מגידולי בהמה.

וראיתי לרשב"א ז"ל שהביא בשם הרמב"ן ז"ל שהקשה כן ליחייב אגוזז תרתי ע"כ דעתו ז"ל דלא שייך עוקר דבר מגידולו בבהמה ובשאר בע"ח והביא ראיה לזה מבכורות דאמרינן תולש לאו היינו גוזז לענין בכור וכנגדו בי"ט מותר אלמא דלא שייך בזה עוקר דבר מגידולו והוא תמוה דאדרבה איפכא אמרינן התם אי תולש לאו היינו גוזז כנגדו בי"ט אסור משום עוקר דבר מגידולו ואפילו למסקנא דהתם לא שרינן אלא דהוי עוקר דבר מגידולו כלאחר יד משמע דשייך עוקר דבר מגידולו בבע"ח ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל אמאי אינו חייב תרתי אגוזז יש לומר כיון דעיקרה היא מלאכת גזיזה לא מחייב אלא חדא וכדאיפליגו רבה ורב יוסף בריש מ"ק והכא עדיפא דשני המלאכות מענין אחד הוא ע"כ הולכין אחר העובר. ובזה יש להעיר קצת אפסק הרמב"ן ז"ל שהתיר לתלוש נוצות העוף קודם שחיטה כיון דסופו ליתלש אחר שחיטה ולפי הנ"ל קודם שחיטה אית בה תרתי גוזז ועוקר דבר מגידולו ולאחר שחיטה אין בה אלא משום גוזז ולא משום עוקר דבר מגידולו דלאחר שחיטה פסקה גידולו ועי' ברמב"ם ז"ל בפ' מה' י"ט שאסור לתלוש הנוצה קודם שחיטה ועי' ברא"ש ז"ל בבכורות שהאריך בזה והדברים מונחים עד יבא המורה צדק ויורה לנו צדק.

שוב ראיתי לישב קצת דברי הרמב"ן ז"ל מההיא דבכורות דמפרש לה הכי מי אמרינן תולש לאו היינו גוזז היינו לענין בכור דנאמר לא תגוז אבל בי"ט חייב משום עוקר דבר מגידולו היינו דלענין שבת וי"ט אין חילוק בין תלישה לגזיזה כו'. ומסיק דבי"ט נמי מותר משום דהוי עוקר דבר מגידולו כלאחר יד וא"כ אינה בכלל גיזה גם לענין י"ט והשתא אם נחייב בדלדל עובר משום עוקר דבר מגידולו וזה אין ענין לגזיזה אלא ע"כ משום תולדה דקוצר הוא א"כ לענין זה לא הוי מלאכה כלאחר יד אלא ודאי דהא דאמרינן התם דהוי עוקר דבר מגידולו קרי הכי למלאכת הגיזה ולא משום תולדה דקוצר. ובזה יש לפרש הא דפריך ותולש לאו היינו גוזז והאמר ר"ל כו' היינו היכי אמרת דגם לענין שבת תולש לאו היינו גוזז והאמר ר"ל כי קודם שחידש דהוי עוקר כלאחר יד הוי ס"ד דתולש היינו גוזז ממש לענין שבת וי"ט כן נראה לישב בדוחק.

ויש לדון בזה עוד דאפילו לשיטת הירושל' דמפרש דבר מחיותו חייבין משום קוצר היינו דוקא בצומח או בעובר ממעי בהמה שעיקר חיותן תלוי בשרשן אבל שער אין יונקים כ"כ משרשן אין בהם משום עוקר דבר מגידולו וצ"ע בזה ויש לעיין קצת בפלוגתא דרודה חלת דבש אמאי אינו חייב אפילו לרבנן כיון דחשיב עוקר דבר מגידולו ואפילו חשיב כתלוש ואי משום דהדבש אינו מחובר אל הכוורת א"כ לר"א נמי ליפטר ויש לחלק. ושיטת הירושלמי באמת כן הוא דפירשו שם דחולב ג"כ דברי ר' אליעזר והוא ענין אחד עם הרודה חלות דבש ובתרווייהו חייב משום קוצר וכבר נחלקו הראשונים בחולב ומחבץ ומגבן אי מודו בה רבנן או הכל דברי ר"א הם עי' בהרב המגיד פ"ח מה' שבת ודו"ק. ויש להבין מה שהביא הר"ש ז"ל וכן פי' הרע"ב ז"ל דבחיברה בטיט כ"ע מודים דהוי כקרקע והוא מתוספתא ומסוגית הש"ס דילן לא משמע כן אלא יליף מקרא ולר"א הכל כמחובר הוא ולרבנן הכל כתלוש הוא ועיין בב"ב דף ס"ו ודו"ק:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף