קרן אורה/שבת/יג/א
גמרא איבעי' להו נדה מהו שתישן עם בעלה הוא בבגדו כו'. נראה דעיקר האיבעי' הוא מהא דתנן לא יאכל הזב עם הזבה משום הרגל עבירה ומיבעי ליה כי היכא דעבדו הרחקה באכילה אי עשו כמו כן הרחקה בשינה ובקירוב בשר ודאי אסור כמו בכל העריות משום לא תקרב וכדאיתא בספרא וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בה' א"ב וכי קמיבעי ליה בהוא בבגדו והיא בבגדה ובשאר עריות ודאי לא קא מיבעי לי' דאסור כמו שפי' רש"י ז"ל כיון דאסרה תורה אפילו יחוד בעלמא כש"כ קריבות כזו אפילו ע"י הפסקת בגדים אבל בנדה דקירוב בשר אסור בה ויחוד מותר מיבעי' ליה ע"י שינוי בגדים אי אסרו חכמים משום סייג או לא כיון דיש שינוי ע"י הבגדים ופשיט רב יוסף מהא דהעוף אינו עולה עם הגבינה על השולחן אלמא דעבדו הרחקה בכל האיסורין וה"נ עבדו הרחקה וקאמר שאני התם דליכא דיעות אבל היכא דאיכא דיעות אפשר לא עבדו הרחקה כ"כ והא דלא קאמר שאני התם דליכא שינוי אבל היכא דאיכא שינוי משום דאי ס"ל דצריך למעבד הרחקה אף באיכא דעות שינוי לא מהני הכא כיון דבקירוב בשר אסור מה"ת צריך לעשות סייג אף בהפסקת בגדים אלא צ"ל דבדיעות א"צ סייג וקאמר ה"נ מסתברא מהא דשני אכסנאין אלמא היכא דאיכא דעות לא גזרו ופריך מהא דבעינן דוקא אין מכירין זא"ז אבל מכירין אסור אלמא דאפילו בדיעות עבדינן הרחקה ומסיק דדיעות המקורבות לאו דיעות הם ועבדינן הרחקה אבל הכא ע"י שינוי אף דמכירין זא"ז הוי כדיעות מרוחקות ולא עבדינן הרחקה כמו באכסנאים ובעי מיפשט לאיסורא מלא יאכל הזב עם הזבה אלמא דעבדינן הרחקה אפילו באכילה משום הרגל עבירה א"כ פשיטא דיש לאסור שינה אפילו בבגדים ומסיק דשינוי בגדים עדיף ואכילה יחד מרגיל יותר לעבירה ומסקנא מקרא דיחזקאל דאיתקיש אשה נדה לא"א לענין קריבות וכל קריבות שאסור בא"א אסורה נמי בנדה ולפ"ז שינוי לאו כלום הוא בדיעות מקורבות וא"כ באכילה ג"כ לא מהני שינוי ודעת הראשונים דמהני שינוי באכילה וילפינן לה מבשר וחלב דמותר ע"י שינוי לחד פירושא בחפיסה אחת עיין בחולין בד' התוס' שם ולפי דבריהם צ"ל דדווקא הכא בשינה אסרינן הוא בבגדו כו' משום דהוי בכלל לא תקרבו כדמקשינן לאשת איש אבל באכילה שפיר מהני שינוי וקאמר הש"ס ופליגא דר' פדת כו' עיין בתוס' ז"ל שצידדו לומר דלר' פדת אפילו בא"א מותר הוא בבגדו כו' והוא פלאי דממתני' דקדושין דאיתמר התירא דהוא בכסותו בבתו גדולה דווקא משמע דבכל עריות וודאי אסור אפילו הוא בכסותו. וכן בדין דלא גרע מיחוד בעלמא דאסור בעריות ולישן במטה אחת וודאי פריצותא יותר מיחוד אפילו בפתח לר"ה ונראה פשוט דהכי פירושא בשלמא אי נימא דקריבות ערוה אפילו שאינה של גילוי עריות אסרה רחמנא בין בנדה בין בשאר עריות מש"ה שפיר מצינן לאקושי נדה לא"א לענין הוא בבגדו דגם זה בכלל לא תקרבו אבל לר' פדת דקריבות שאינה של גילוי עריות לא אסרה תורה ולדידיה יחוד חמיר וא"כ היכי מצינן למילף נדה מא"א דילמא א"א שאני דיחוד אסור בה ע"כ אסור בה כל קריבות אבל נדה דמותרת ביחוד מותר נמי לישן הוא בבגדו כו' כמו האב עם בתו ועיין תוס' בע"ז דף י"ז שכתבו שם וכי לית ליה לר' פדת דנדה אסורה היא בבגדו כו' הא תנן לא יאכל הזב עם הזבה ואין זה מובן הא משנינן הכא שאני התם דליכא שינוי ובעובדא דעולא יש להסתפק אי דווקא באחותו וס"ל דמותר להתייחד עם אחותו או משום דס"ל כר' פדת דלא אסרה תורה שאר קריבות ואין אסור אלא מדרבנן למי שלבו נוקפו ונ"מ למעשה פלטי בן ליש דמשום אימת מלכות עשה זאת ואיסורא לא עביד אבל מד' הרמב"ם נראה דדוקא באחותו והדומה לה איתמר הא דעולא וגם ע"ז סיים דדרך טפשים הוא ואין להאריך בזה. ובירושלמי איתא דמצורע עם מצורעת ג"כ אסורין באכילה יחד ותמה הק"ע על הרמב"ם ז"ל למה השמיט לזה ונראה דדעתו דלא החמירו בזה דאין איסורו חמיר כ"כ אלא עשה בלבד מפני שהוא כמנודה ע"כ לא החמירו בזה ודו"ק היטב. ויש לדקדק לפי מאי דמשמע מסוגיא זו דאכילת הזב עם הזבה חמיר מלישן הוא בבגדו וא"כ אמאי לא גזרו לאכול הזב עם הזבה אלא ע"ד י"ח דבר והוא בבגדו כו' אסור מימי יחזקאל עכ"פ ועוד מ"ש דגבי עוף וגבינה ב"ש לקולא וב"ה לחומרא וגבי אכילת זב וזבה הוא איפכא כמו בכל י"ח דבר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |