קרן אורה/סוטה/ה/א

קרן אורה סוטה ה א

דף ה' ע"א

אזהרה לגסי רוח מנין כו' שמעו והאזינו כו' ורם לבבך ושכחת אמרו ז"ל שני אזהרות על ב' מיני גסי הרוח הא' כנגד חכמים ותלמידיהם מי שיגבה לבו לומר עמי תמות חכמה ואינני נצרך לקול מורים לז"א אזהרה מקרא דשמעו והאזינו ואל תגבהו והב' עבודת המקום ב"ה בגסות רוח ובגבהות לב בחשבו כי יצא ידי העבודה עד בלי די וזה מביא לידי שכחה אלא מחויב להיות לבו נשבר בכל עת אולי מיעט בעבודה כי מי יאמר זכיתי לבי בכל עתיו ורגעיו:

שם ומסתברא כמ"ד אני את דכא הוא על דרך אמרם ז"ל אקרא קרוב ה' לנשברי לב שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם כי מדת בשר ודם השפל מקרב עצמו אל הגבוה והגבוה מתרחק ממנו ומדת הקב"ה הוא מתקרב אל השפל ומתפאר בו כמו שנאמר קרוב ה' לנשברי לב וזהו אני את דכא כי גם זה אם היה מקרבו אליו לחסד יחשב שלא כמדת בו"ד אלא עוד יוסיף חסדו להתקרב אל השפל ולהתפאר בו וכן אמר ר' אלעזר לקמן:

גמ' ת"ח צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית נראה לכוין בזה כי מקור מדה הזאת לטובה הוא מבחינת מלוכה ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכל ישראל בני מלכים הם כי שרשם ממדה זו והיא מקורם אבל מדת ענוה גדולה מכולם וממדה זו למדה מלכות בחינת מלכות היא התורה וידוע שכל המדות הקדושות כולן בלולות זו מזו כמו הענוה בלולה מכולן אלא שהיא עיקרית וכן כולם ובחינת מלכות ג"כ בלולה מכולן וא"כ שיעור פעולת המדה הזו הוא אחד משמנה בשמינית בכללות כל המדות הטובות ע"כ ת"ח שיש בו כל המדות הטובות צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית ממדה זו ולהכי אמרו ז"ל בשמתא דלית ביה כי בלעדה לטוב חסר מדות הוא ורנב"י אמר לא מינה ולא מקצתה כי מי הוא אשר שקל בפלס מדותיו לפעול בה שיעור ההכרחי וגם אולי לא תהיה בכללות כל המדות הטובות ח"ו והוא מפריד אלוף ח"ו והבן וה' הטוב יכפר בעד:

אמר ר"י אדם אפר דם מרה בשר בושה סרוחה רמה. יכוין כי מי שהוא משים עצמו כבשר שהוא רך היינו מסבת הסתכלותו בשלשה דברים שאין מניחים אותו לידי עבירה בושה היינו ידיעתו לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ותכסהו בושה מאימת יוצרו ית' סרוחה הוא ידיעתו מאין הוא בא מטפה סרוחה. רמה הוא ידיעתו לאן הוא הולך למקום עפר רמה ותולעה. ובהשים אל לבו כל אלו הג' דברים ישפיל דעתו ויהיה רך כבשר אבל אדם שהוא קשה כאדמה בגבהות לבו הוא להיפך מכל אלו כי אפר הוא שאינו מצמיח וכמש"א ז"ל אין עפרו ננער בשביל שלא שכן לעפר בחייו ושלא נסתכל לאן הוא הולך דם הוא היפוך הבושה כי הבושה ממעטת הדמים העכורים המזיקים את האדם וזה שאין לו בושה מתרבה דמו להזיק לו ובריש כל מרעין הן חולי הנפש הן חולי הגוף כולן באין מריבוי דם כי כח הנפש המתאוה מתגברת בו ונופל הוא בחלאים רעים חולי הנפש והגוף מרה הוא נגד מיעוט ההסתכלות מאין הוא בא כי המסתכל בזה ומשפיל דעתו גם כי מתחלתו מקורו נבאש אבל סופו מתמתק וגם בשרו ישכון לבטח ע"י חניטת הבשמים הטובים מדותיו הטובים אבל הגס רוח מרה יהיה גם באחרונה וגם נפשו תהיה דחויה ממחיצתה כמש"א ז"ל שכינה מיללת עליו וידוע דרשת הזוה"ק במקרא קראן לי מרה הרחמן יצילנו מכל המדות הרעות ונזכה להדבק בו ית' ובמדותיו הקדושות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף