עריכת הדף "
קובץ על יד החזקה/קריאת שמע/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''פעמים בכל כו'.''' בגמרא דף כ"א פליגי אי ק"ש מן התורה או מדרבנן ובמס' סוטה דף ל"ב ע"ב בתוספות ד"ה ורבי האריכו הלכה כמאן ובש"ע סימן ס"ז הכריע הלכה דק"ש מן התורה שכן הוא משמעות רבינו פה והרי"ף והרא"ש דהכי משמע רהיטת הסוגיא בהרבה מקומות. ורבינו יונה בפירקין כתב אפילו למ"ד ק"ש דרבנן עכ"פ מחוייב לקרות איזה דבר מן התורה וחייב לקרותה דוקא בזמן שכיבה וקימה ולפ"ז נדחים כל הראיות. ועיין בשו"ת שא"ר סימן א' שכ' דע"כ מוכח דקיי"ל כמ"ד ק"ש מה"ת מהא דתנן פ"ק דשבת מ"ב מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ומוקי לה בגמרא שם דף י"א בחברים העוסקים בתורה וק' מ"ש ק"ש מתפלה והא שם בעוסקים בתורה מיירי ואזדא לה סברת ר"י וא"כ הא ק"ש ג"כ דרבנן כמו תפלה ע"ש שדחק ליישב אע"ג דק"ש דרבנן מ"מ כיון דקבלת מלכות שמים היא מפסיקין ע"ש וכבר כתבתי בחיבורי שלום ירושלי' דנעלם ממנו לפי שעתו סוגיית הירושלמי בשבת דפתר לה למ"ד ק"ש דרבנן בתרין פתרי אמר ר' בא ק"ש זמנה קבוע תפלה אין זמנה קבוע ועוד ק"ש מגו דאינון צבחר פירוש דבר מועט הוא מש"ה מפסיקין עיין שם בפי' הרע"ב שם הארכתי. ולענ"ד נראה דמשמע בירושלמי ר"פ דקיי"ל כמ"ד ק"ש מן התורה דגרסינן שם דף א' תני הקורא קודם לכן פי' קודם צ"ה לא יצא ומק' שם וקודם לכן לאו ספק הוא פירוש דהא עכ"פ הוא בה"ש ואמאי לא יצא וקאמר זאת אומרת ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא הרי להדיא דסתמא דתלמודא בירושלמי הוכיח מברייתא דספק קרא ק"ש חוזר וקורא והיינו משום דק"ש מה"ת: '''ודע ''' אף דסתמא דתלמודא סובר כמ"ד ק"ש מן התורה מ"מ מוכרח ליישב למ"ד ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא הך ברייתא והרא"פ כתב שם בתוספותיו דמוקי לה כר"י דאמר בה"ש כהרף עין ולדידיה ודאי דלא יצא דהא קרא ביום. והנה תי' זה נכון למ"ד דבה"ש דר"י הוא כה"ע קודם צ"ה אבל למ"ד בירושלמי שבכל חצי מיל ספק הוא אי השתא הוא בה"ש דר"י או לא א"כ עדיין למ"ד ק"ש דרבנן יצא בקרא קודם לכן וע"כ מ"ד ספק קרא אינו חוזר וקורא לא ס"ל הכי ור"מ דבבלי ג"כ ס"ל כהך מ"ד דהא אמרינן ברפ"ק דף ב' ע"ב דר"מ השיב לר"י מי סברת אנא בה"ש דידך קאמינא אנא בה"ש דר"י קאמינא ואי ס"ד דמספקי' בכל שיעורא דר"נ אי השתא הוא בה"ש דר"י אכתי קשיא והלא כהנים מבע"י הם טובלים: '''ובזה ''' אפשר לומר דהא דאקשיה ר"י לר"מ ולא אסיק אדעתא אולי כר"י ס"ל אלא דהיה סובר דר"י ספוקי מספקא ליה אימתי הוא בה"ש דידי' ולפי מה דמשמע בירושלמי דוקא בה"ש דר"נ מספקא ליה דהויא חצי מיל ובזה אפשר ליישב לשון רש"י שם מ"ש בה"ש דר"י חצי מיל ועיין שם בהגהת הגאון רא"ו ודו"ק: '''ולענ"ד ''' נראה דמ"ד דס"ל ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ס"ל דאינו קורא בברכות משום דספק דרבנן להקל וא"כ אינו רשאי לברך משום חששא דל"ת את שם כו' משא"כ הפרשיות ודאי דצריך לקרותן דהוי ספק דרבנן באיקבע חיובא ודמי לספק איסור דרבנן באיקבע איסורא דכתב הש"כ ביו"ד סימן ק"י דאזלינן לחומרא גם מדרבנן ומקורו מדברי התוספות במס' פסחים דף ט' ע"א לחד תירוצא וע"ש. והך ברייתא דקתני לה הקורא קודם לצ"ה לא יצא מוקי לה דלא יצא וחייב לקרות מיהת הפרשיות של ק"ש אבל בלא ברכות דאין הברכות מעכבות ומ"ד ספק קרא ק"ש חוזר וקורא פירוש אפילו בברכות משום דס"ל ק"ש מה"ת וחייב לברך ג"כ וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש. ואפילו את"ל דמ"ד אינו חוזר וקורא קאי אפילו על הפרשיות י"ל משום דאיכא למימר הגם דחיובא ודאי רמי עליו מ"מ ספק זה דקרא ג"כ מיחשב כודאי דחזקה עשה כרגילתו דרגיל הוא בכל יום לקרות ק"ש שחרית וערבית ודמי קצת למ"ש הט"ז בי"ד סי' ס"ט באשה ששכחה אם עשתה הדחה ע"ש. וכ"ז שייך בספק אם קרא או לא אזי אמרינן מסתמא עשה כרגילתו אבל בקרא קודם לצ"ה בבה"ש דספיקא דממילא הוא ואיתחזק חיובא אין ספק מוציא מידי ודאי וחייב לקרות מספיקא בלא ברכות דאינן מעכבות: '''שוב ''' ראיתי למופת דורנו הרב הגאון בספר צל"ח דקשיא ליה עליה דמ"ד ספק קרא קריאת שמע אינו חוזר וקורא הא אין ספק קריאה מוציא מידי ודאי חיובו והביא שם לדברי הש"ך בכללי ס"ס כלל כ' והאריך בקושיות והביא ראיה מפאת קושיא זו לחלק בין הפרקים באיסורי דרבנן אי יש לו עיקר מן התורה אז ספיקו לחומרא בחזקת איסור ואי עיקרו דרבנן אז ספיקו להקל גם בחזקת איסור. ולענ"ד אין מכאן ראיה כלל וכמ"ש. ואין להביא ראיה מהא דמקשה תלמודא ביצה דף ג' ע"ב אלא א"א משום גזירה ספיקא דרבנן הוא ולהקל ומאי קושיא דילמא מיירי הא דספיקא באיתחזק איסורא וביותר לפי שיטת המרדכי דסובר דהא דמחמרינן בספיקא דרבנן בדשיל"מ הוא דוקא באיתחזק איסורא וע"כ ביצה שנולדה מיקרי איתחזק איסורא ע"ש מילתא בטעמא דמוקמינן לאם בחזקת שלא הולידה עדיין והבאתי דבריו בריש ביצה בחיבורי ש"י וא"כ ל"ל לשנויי משום דשיל"מ הא בכה"ג לפי הבנת הש"ך בכל איסורא הגם דבר שאין לו מתירין ג"כ מחמרינן בספיקא היכא דיש לו חזקת איסור א"ו דז"א אלא ביש לו עיקר מה"ת אבל בדבר שאין לו עיקר מן התורה לא מחמרינן גם היכא דאיכא חזקת איסור ובדשיל"מ מחמרינן אפילו היכא דעיקרו דרבנן וא"כ יש ראיה לדברי הצל"ח. דז"א די"ל דמשום דנתערבה באלף כולן אסורות מוקמא לה בטעמא דדשיל"מ ובאמת מדברי המרדכי משמע דלא כהש"כ ואין כאן מקומו להאריך בפרט הזה. ועוד נראה להביא ראיה דק"ש מן התורה מהא דאוקי בירושלמי מתניתין דפרק ג' בעל קרי מהרהר בלבו דקאי על הברכות אבל ק"ש עצמה קורא בדיבור משמע דק"ש מן התורה דע"כ לא כתב הרשב"א בחי' להתיר אפילו למ"ד ק"ש משום קבלת מלכות שמים כ"א להרהר אבל לא בדיבור ממש ועיין מ"ש לקמן בס"ד. א"ו נראה דק"ש מן התורה וכמ"ש הרמב"ם, קצת משמע שם ברמב"ם דכל ג' פרשיות הם מן התורה ובפר"ח ריש הלכות ק"ש האריך בזה וא"כ כיון דק"ש מן התורה מש"ה הביא הטור סימן רל"ה הך ברייתא דירושלמי הקורא בה"ש לא יצא ומ"ש הטור שם בשם רב פלטוי ומביא ג"כ בש"ג הקורא ק"ש קודם לצ"ה אם נתכוין לכך לא יצא י"ח ואם לא נתכוין וטעה וכו' צע"ק למה לא פירש בירושלמי גם לשון הברייתא הכי בקורא במתכוין ואף דכתב כן לדידן דקיימ"ל דעבד כמר כו' דילמא גם הברייתא הכי ס"ל ועיין בתוס' ר"פ תפלת השחר: '''וכיון ''' דקיימ"ל ק"ש מן התורה א"כ בספק אם קרא חוזר וקורא עם ברכותיה כמ"ש הרמב"ם וכתב הפר"ח בהלכות ק"ש דיש לדקדק בזה ממ"ש הרמב"ם בהלכות מילה פ"ג קטן שנולד כשהוא מהול וכן אדרוגינוס אין מברכין עליהם וכ"כ עוד בפ"ו מהלכות סוכה טומטום ואנדרוגינוס אין מברכין לישב בסוכה מפני שאין מברכין מספק אלמא אפילו במידי דעיקרו מדאורייתא כיון דברכות דרבנן אינו מברך וא"כ קשה טובא איך כתב כאן בק"ש דחוזר וקורא הברכות ג"כ וכתב החילוק האמתי בזה כמ"ש בכנה"ג שלא כתב הרמב"ם ז"ל גבי סוכה ומילה אלא מפני שנולד הספק בגוף המצוה אי מיחייב או לא כגון כוי וטומטום ואדרוגינוס שנולד הספק בעיקר החיוב אבל היכא דאיכא חיוב ברור כמו הכא גבי ק"ש וכן בספק נטל לולב וכיוצא דאתיליד ספיקא בתר דאיכא חיובא חייב לברך ברכה הראויה לכל דבר עכת"ד וסיים שם הט אזנך וקבל האמת שהחילוק מוכרח לדעת הרמב"ם ואין לנטות ממנו ימין ושמאל ע"כ: '''ובזה ''' יש ג"כ מקום לחלק מה שכתב בס' בני חייא במה שחידש לנו מרגניתא תותי' הרב הלבוש בא"ח סי' טו"ב היכא דיש ספק ספיקא חייב לברך ואין כאן חששא דלא תשא כגון אנדרוגינוס לברך על ציצית דהוה ספק א' אולי הוא זכר ואת"ל שהוא נקבה דלמא הלכה כר"ת דנשים ג"כ מברכות על מ"ע ובס' ל"ח חלק עליו כיון דיש כאן ספק ל"ת מה לי חד ספיקא מה לי ספק ספיקא וכתב הוא דמשמע מדברי הת"ה כשיטת הלבוש דהרי כתב מי שמסופק אם ספר לילה אחת או לא רשאי לספור בברכה דיש ספק ספיקא חדא דילמא ספר ועוד אולי הלכה כאותן שיטות דכל לילה מצוה בפ"ע הוא ע"ש וא"כ הרי דגבי ספק ספיקא מברכין ולפי דברי הפ"ח אין הנדון דומה דשם גברא בר חיובא הוא וכיון דאיכא ספק ספיקא מברך משא"כ בנדון הלבוש דהספק הוא בעיקר המצוה ובאמת עיקר מחלוקת זה אי בס"ס רשאי לברך אפילו בדבר דרבנן יש לתלות בפלוגתא אי ספק ספיקא מותר מטעם רוב או לא ואין כאן מקומו להאריך ולא באתי אלא לעורר לב המעיין ועיין עוד בס' בני חייא בא"ח סימן ר"ז:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף