קבא דקשייתא/מח
|
< הקודם · הבא > |
קושיא מח [עריכה]
קשה לי על שיטת הרי"ף דחולק על התוס' (בבא קמא ע: ד"ה למעוטי) וסובר דאף אם העדים ראו מה שיכולין לראות הוי חצי דבר כל ששום כת בפ"ע לא פעלו בעדותן מאומה וא"כ קשה לי איך מועיל עדי קינוי וסתירה אם הם שני כתות דמהני ג"כ כמבואר להדיא בש"ס שבועות הכל מודים בעדי קינוי ומחלוקת בעדי סתירה וגם לשון רבי יהושע בריש סוטה מקנא עפ"י שנים ומשקה עפ"י שנים ולמה לא יהיה חצי דבר להרי"ף ז"ל.
ולכאורה אמרתי דהמחלוקת הרי"ף עם התוס' הוא דהתוס' סברו דכל שהראייה נמשכת דאף כת אחת צריכין לראות ולחזור ולראות כשני חזקה ע"כ אין חילוק בין כת אחת לשני כתות כיון דמעידין על הראייה אבל הרי"ף ז"ל סובר דדנין על ההגדה דבכת אחת הוא הגדה שלימה משא"כ בשני כיתות. ולפ"ז אמרתי לתרץ קו' התוס' בעדי אמירה ועדי קבלה דיהיה אתי שפיר אף לשיטת הרי"ף כיון דשם צריך עדות על עצם המעשה והדבר אינו חל בלא עדים וא"כ שעת ראייה הוא שעת הגדה ג"כ כמש"כ הריטב"א סוגיא דשליח נעשה עד וכיון דהמעשה חל דבחלות המעשה לא אמרינן חצי דבר דאז ליכא יותר מהחצי דבר וכמש"כ התומים (סי' כ"ח) בעדי חתימה כרתי לרבי מאיר דל"ש מפי כתבם על חלות הדבר רק בהגדה לפני בית דין ע"כ מודה הרי"ף להתוס' בזה. וה"נ בקינוי וסתירה כיון דצריך בעצם עדות ולענין העצם לא שייך חצי דבר וא"כ שוב עשו העדים פעולה לענין עצם הדבר. ושוב לא הוי גם בהגדה חצי דבר. כיון שכל כת עשו פעולה לענין חלות העצם.
אבל קשה לי במש"כ מהרי"ט באבן העזר חלק ב' סוף סימן א' דהא דקינוי בינו לבינה ל"מ הוא רק לענין השקאה אבל לענין שתאסר על בעלה נאסרת בקינוי בינו לבינה כמו בסתירה וא"כ במקום דליכא השקאה וגם בזה"ז לא יועילו שני הכיתות בקינוי וסתירה להרי"ף ז"ל מטעם חצי דבר וצע"ג: