קבא דקשייתא/לד
|
< הקודם · הבא > |
קושיא לד [עריכה]
קשה לי על שיטת הר' שמעיה שבתוס' חולין ריש כיסוי הדם דסובר דמפרכסת כחיה לא אמרינן רק במקום שהשחיטה לא הותרה לגמרי לאכילה. אבל היכא דהותרה לגמרי אף באכילה חשיב כמת. א"כ מה קאמר הש"ס בקידושין (דף נ"ו) דצריך קרא דלא יאכל כו' לשוחטו לאחר שנגמר דינו והלא גם בשחטו אסור משום נבילה מטעם אי עביד לא מהני. כיון דמבטל מצות סקילה בשחיטה זו. ובעשה ג"כ אמרינן לא מהני כמבואר בש"ס תמורה גבי תורם מן הרע על היפה. והכא לא שייך תירוץ המהרי"ט גבי שוחט בשבת. דהיכא דלא יתוקן האיסור אי נאמר לא מהני. לא אמרינן אי עביד לא מהני. דהרי כאן אם נאמר דלא מהני השחיטה שוב יהיה יכול עוד לקיים בו מצות סקילה כל זמן שמפרכסת. אם כן שוב נאמר לא מהני והוי נבילה. וגם להיפוך קשה לי על שיטת הרמב"ם פ"ה דערכין הי"ג דחולק על רבינו שמעיה וסובר דתמיד מפרכסת כחי. א"כ איך הוכיח הש"ס דגם בשחטו אסור והלא מבואר בסוגיא דקידושין שם דפריך ודילמא היכא דבדק צור ושחט בה דעבדה כעין סקילה דאז הסקילה אוסרת. רק דמשני דגם בצור לא מיקרי סקילה רק שחיטה כמש"כ רש"י שם. א"כ לשיטת הרמב"ם שפיר י"ל דרחמנא אמרה ולא יאכל את בשרו. היכא דשחטו מקודם ואח"כ נסקל ונתקיים בו מצות סקילה כיון דלהרמב"ם תמיד מפרכסת כחיה אף בשחיטה כשרה. אבל בשחטו ולא סקלו אח"כ. לעולם נימא דמותר באכילה וצע"ג: