צרור המור/שמות/כא

צרור המור ‏ שמות כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואלה המשפטים. כבר אמרו שהתורה דינין לפניה ודינין לאחריה. דינין לפניה שם שם לו חק ומשפט. ודינין לאחריה ואלה המשפטים. וזהו להורות על מעלת התורה ועל מעלת המשפטים. מעלת התורה והמדע והמצוה הוא התכלית. ולכן צריך ליזהר בה מאד ולשים שמירה לפניה ושמירה לאחריה. שהם כמו גדר לכרם. בענין שלא יגעו בכרם. וכן אם יבואו לטעות וליגע. יגעו בגדר ובמשפטים ולא בכרם. וכמו שאמרו עשו משמרת למשמרתי. ולכן אמרו משל למלך שמוליך שמירה לפניו ואחריו והוא באמצע. מעלת הדינים שהם מוזכרים בראשונה ובאחרונה והם תחלת המחשבה וסוף המעשה. והם מקיימים העולם. שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ולכן הם סמוכים לתורה לפניהם ולאחריהם. להורות שאינם כמשפט הכותים אלא הם דבקים בתורה מכל צד. ודבקים באמת. ולכן הם שוים בכל זמן וקיימים כמו האמת. וזהו משפטי ה' אמת וגו'. ולכן אין לשום דיין להטות מדין התורה ולסמוך על דעתו. אם לא יהיה בכח פשרה מדעת הבעלי דינים. ולזה אמר ואלה בוא"ו. להורות שכמו שי' הדברות הם תורת אמת. כן המשפטים הם תורת אמת ואין לנטות מהן. וכן אמרו צריכין דרישה וחקירה לדרוש על פי התורה איזהו מקומן. וזהו ודרשת וחקרת והנה אמת נכון הדבר מצד תורת האמת. וכן חקירת העדים כי על פיהם יתברר הדין. ולכן אמרו כי בזה הפסוק כלולים כל דרכי המשפט והפשרה. בגמטריא ואל"ה. וצריך אתה לחקור העדים. המשפטי"ם. הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. אש"ר אם שניהם רוצים. תשי"ם תדין שניהם יחד מהרה. לפניה"ם לא פני נדיב יהדר התנכר מהם. הרי כאן כלולים כל דרכי המשפט והפשרה ושלא יעשו עוות הדין לגדול ולקטון ולא ענוי הדין. ושהכל תלוי בבדיקת העדים:

ולפי שהדין עמוק מי ימצאנו צריך לעשות פשרה. לפי שצריך לברוח מהדין. ואנו מבקשים רחמים מהשם יתברך ולא דין. וזהו ואלה המשפטים פשרה ודין. כי המשפט הוא רחמים מעורב בדין כאומרו תאחז ידך במשפט. ולכן דוד קודם החטא אמר אני בצדק אחזה פניך בכח הדין. ואחר שחטא אמר ואל תבא במשפט את עבדך. שאפי' ברחמים לא היה יכול לעמוד. ולכן אין לרדוף אחר הדין. ולכן אמרו הישר והטוב זו פשרה. וזהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ולא תלכו אחר הדין. ולכן הסנהדרין צריכין לישב בלשכת הגזית. לפי שירושלם צדק ילין בה והיו מלינין בה הדין ומחמיצין אותו ועת מרצחים. ועכשיו אפי' דיני נפשות דנין בה בעת וברגע אחד. ואפי' שהיא מיוסדת בדין. ואמר ואני אהיה לה חומת אש סביב מצד הדין. ולכבוד אהיה בתוכה מכח הרחמים והפשרה. ולכן סמך פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח. באופן שיהיה עליהם אימת מקדש כדכתיב וממקדשי תיראו. ואם יהיה להם יראה מצד הדין. לא ידינו אותו בלא ראות וייראו מלפניו וירדפו אחרי הפשרה. ויעשוה קודם שידעו היכן נוטה הדין. ולכן אין לדון בדיני הכותים לפי שהם באים מכח הדין. הוא עשו איש אדום. ואין להם פשרה ורחמים. אלא יין חמר מסך מדת הדין הקשה. והבא לפניהם הוא מחלל את הש"י. שהוא רחום וחנון ואינו רוצה להדבק בו. ומיקר שם עבודה זרה. שהיא דין וזעם ועברה. וזהו לפניהם ולא לפני כותים. וכן לפניהם ולא לפני הדיוטות. לפי שההדיוט אינו יודע בטיב הדין והולך אחרי הבצע שהיא הכשרה. ואולי הוא גוזל לאחד מהם. והפשרה צריכה שתהיה קרובה לדין. והוא אינו יודע בזה ומעול וחומס. ולזה השוום לפניהם ולא לפני כותים לפניהם ולא לפני הדיוטות. ולכן המביא דין לפני הכותים הוא גורם למדה"ד להתפשט בעולם. ולא יבחין בין צדיק לרשע בין הדיוט לגדול. אחר שהם קשורים במדת הדין. ולכן אמר ואלה המשפטים בוא"ו. כלומר כמו שהזהרתיך למעלה לא תעשון אתי אלהי כסף וכן לא יהיה לך אלהים אחרים. אלא מזבח אדמה תעשה לי וגו'. בכל מקום אשר אזכיר את שמי של רחמים. אבא אליך וברכתיך. ולכן אם מזבח אבנים תעשה לי לא תניף עליהם ברזל שהוא מקצר. ובעל דין קשה מהאבן וכו'. לא תעלה במעלות על מזבחי שהוא לרחם ולכפר. אשר לא תגלה ערותך עליו. כי הערוה היא מכח הדין. ולכן סמך ואלה המשפטים בוא"ו לקשרם למעלה. שיהא הדין לפני ישראל שהם סוד הרחמים. ולא לפני כותים ולא לפני הדיוטות שהם מכח הדין. ובזכות זה ציון במשפט תפדה שהוא רחמים. ולזה סמך שש שנים יעבוד ובשביעי יצא וגו'. שהוא סימן גאולתנו כאומרם שיתא אלפי שני הוי עלמא כו'. ואז יתקיים ועבד חפשי מאדוניו. והטעם שהתחיל בשלוח העבדים. לפי שבזה הדבר ראוי לשים לפניהם. אחר שהם היו עבדים במצרים והשם יתברך הוציאם מעבדות לחירות. כאומרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך. ראוי להם שישלחו עבדיהם חפשים. ושתהיה זאת המצוה ראשונה להם לרחם על העבדים. וזהו ואלה המשפטים הראוים לשים לפניהם עתה. כי תקנה עבד עברי ובשביעית יצא לחפשי חנם. כמו שהם יצאו חפשים ביד רמה:

ב

ואמר ובשביעית יצא לחפשי חנם. לרמוז כי זאת המצוה ראויה להיות ראשונה. לפי שהשביעי מורה על חדוש העולם שנברא בששה ימים. ובז' יצא לחפשי שהוא שנת השמיטה. וכן שנת היובל לחמישים. שאז יוצאים העבדים לחירות כמו שיצאו ישראל ממצרים. ולכן נזכרה יציאת מצרים נ' פעמים בתורה. ולכן כשישראל לא רצו לשמור השמיטה והיובל נתחייבו גלות. כי אחר שהוציאם ה' מבית עבדים והם אינן רוצים לשלוח העבדים חפשים. ראוי להם לחזור לגלות מדה כנגד מדה. ולכן אמר ואלה המשפטים. משפטים ישרים ותורות אמת. ובכולן רמוז הדין והמשפט הראוי לבא על העובר על המצוה והמשפט. והרחמים הראוי לעושה המצוה. ולפי שהדין נותן שיצא העבד. ואולי הוא יעכב בדבר בעבור אהבת האדון. אמר שיפרסם הדבר לפני האלהים שהם הדיינים ויבא אל הזקנים אשר בשער. בענין שידעו שהאדון לא עכב עליו. ואז יעבוד עד היובל. ולשון בגפו אמרו שהוא מצוי בעבודה המצרית בחלק כלי האומנים. כי לשון בגפו הוא לשון כלי אומנות והוא לומר שאם הביא עמו כלי מכלי אומנותו שיוציאהו עמו ולא יעכבהו האדון:

ז

וסמך וכי ימכור איש את בתו. לומר שאם הדין נותן שהעבד שהאדם קונה שיוציאהו לחירות. כ"ש שאין ראוי למכור הבת כדין העבדים. אלא שחייב האדון לייעדה או לפדותה. ובמדרש הנעלם אמרו שזאת הפרשה רמז לגוף ולנפש. לפי שהנשמה היא כבודה בת מלך פנימה ואין ראוי לה לצאת כצאת העבדים. ואע"פ שתהיה רעה במעשיה. ראוי לה לפדותה ולתת לה פדיון. בענין שלא תהיה נאבדת ונכרתת בתוך עם נכר וזהו והפדה. אם אחרת יקח לו הוא סוד ומעפר אחר יצמח בסוד הגלגול. ואם שלש אלה לא יעשה לה. הוא סוד הן כל אלה יפעל אל פעמים וכו'. ולא תתמה מזה הפדיון. כי כבר ידעת סוד הייבום שהוא כמו פדיון. והם דברים שהם כבשונו של עולם ברום חביון. ומזה הענין סוד עגלה ערופה. שהיא כמו פדיון לנרצח אשר לא נודע מי הכהו. כי כן ראוי ממשפטי השם ומרחמיו. שהאיש הנהרג יהיה לו פדיון. ולזה תמצא שסמך לזאת הפרשה ומכה איש ומת. וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה ומכה אביו. כי כל אלו ראוים לפדיון. אחר שנהרגו בלא זמנם ואין להאריך בזה. וכן אין להאריך בזאת הפרשה. לפי שהיא מפורשת בדברי המפרשים והפוסקים בדיני נזיקין וחבלות ודיני שומרים. אלא שבדין פקדון אכתוב לך מה שכתבו בסתרי התורה. כי מי שמשימין בידו פקדון לשמור. צריך להחזיר הפקדון לבעליו ולא יעכבנו אצלו בשום תביעה. ואפי' אם בעל הפקדון חייב לו ממקום אחר. אינו יכול לעכבו בחובו בשום ענין. אלא שיחזיר לו פקדונו ואחר כך יתבענו. וכן הסכימו קצת מהמפרשים והוא דין ישר. ואע"פ שיש חולקין יכריע האמת:

והקדוש רשב"י זכרונו לברכה שכתב על פסוק בידך אפקיד רוחי. שצריך האדם להפקיד נשמתו ביד השם בלילה. בענין שבזה יהיה לו בטחון שהשם יתברך יחזיר לו פקדונו. ואע"פ שהאדם חייב לו נשמתו ממקום אחר. השם לא יעכבנה אחר שנתונה לו בפקדון. וזהו פדית אותי ה' אל אמת. החזרת לי נשמתי לפי שאתה אל אמת. וכן יש לכל אדם לעשות אם יהיה פקדון בידו מחבירו שלא יעכבנו בחובו. אלא שיש לו לשומרו ולתקנו ולהחזירו. כמו שאמרו על פסוק חדשים לבקרים. ועל כן יש לו לומר פסוק בידך אפקיד רוחי בלילה. אבל ביום אין לתת נפשו לו בפקדון אלא במתנה גמורה. וזה כשאומר בנפילת אפים לדוד אליך ה' נפשי אשא. שכתב שראוי לאדם לכוין ולומר אליך ה' נפשי אשא במנחה במתנה גמורה. לא כמו בלילה שנתתיה לך בפקדון. אבל עכשיו אני ידעתי שחטאתי חטאים גדולים שאני חייב עליהם לתת נפשי. ולכן אליך ה' נפשי אשא. אבל אני בוטח בך שלא תגמלני כרעתי. וזהו אלהי בך בטחתי אל אבושה. גם כל קויך לא יבושו ותחזיר להם נפשם. ולפי שאני איני יודע דרך ישכון אור. דרכיך ה' הודיעני. ואמר שיש אנשים פתאים שאין מכוונים בזה ואומרים אליך ה' נפשי אשא. ולפי שהם חייבים הם נענשים בדיבורם ולוקחים נפשם מהם בעונם. ולזה אמר בענין הפקדון כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. בשום ענין בין שיהיה חייב לו או לא יהיה חייב לו. ובמדרש הגלוי אמרו ודרשו זה על מעשה העגל. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. שנתנו ישראל נזמיהם לאהרן. אם ימצא הגנב ישלם שנים ואם לא ימצא וגו'. על כל דבר פשע זה פשע העגל. וזהו על שור דכתיב כתבנית שור אוכל עשב. לא כשאר שוורים אלא אוכל עשב שהוא מטונף בעשב. על חמור אלו ערב רב. שנקראו בשר חמורים בשרם שעשו העגל. כמו שאמר במקום אחר ידע שור קונהו. שהיו מתוכחים הנביא והשם זה אומר ישראל עשאו וזה אומר ערב רב. אמר מי ידע דבר זה אלא העגל עצמו. וזהו ידע שור קונהו. באו ושאלוהו מי עשאך. והשיב וחמור אבוס בעליו. שהם המצריים שנקראו חמורים. דכתיב אשר בשר חמורים בשרם. ואז אמר השם יתברך לא אמרתי לך כי עמי לא ידע ישראל לא התבונן. כן אמר בכאן על חמור אשר יאמר כי הוא זה. שאמרו כי זה משה האיש. עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו. הם שני בני אהרן נדב אביהו שמתו בעון העגל. וזהו אם ימצא הגנב ישלם שנים. והם הבנים שמתו בעון אביהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.