צרור המור/שיר השירים/א

צרור המור ‏ שיר השירים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שיר השירים. שיר מעולה על כל השירים לפי שהוא שיר שמשוררים ישראל על הגאולה והעולם הבא:

לשלמה. להקב"ה שהוא מלך שהשלום שלו:

ב

[א בקשת הכנס"י להשכינה]

מנשיקות פיהו. מבקשת הכנ"י למהר הגאולה והעולם הבא שהוא יום הנשואין (כי עד עכשיו היא רק בחינת ארוסה וכמ"ש בפתיחה) ואז ידבר עמנו אלקים פא"פ כמו שדיבר עם משה:

טובים דודיך מיין. אף שבשעת גאולת מצרים לא יכולנו לסבול שיהיה הדיבור עמנו פה אל פה כדכתיב (שמות כ׳:ט״ז) ואל ידבר עמנו אלקים מ"מ בשעת הגאולה והעולם הבא שיהיה בחינת נישואין והיינו שיתדבק הנפש בהקב"ה וע"ז הזמן נאמר (חבקוק ב׳:י״ד) כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים ואז נוכל לדבר עמו פא"פ (ומה שממשיל לכיסוי המים לים משום שכל הדברים יש להם גבול ויותר מהגבול א"א להכניס בו משא"כ במים המכסים לים אין לו גבול כי כל הנחלים הולכים אל הים בלי גבול כן לא יהיה אז גבול להשגתם) ולזה מכנין עכשיו התורה בשם יין כי כמו שהיין אף שאמרו חמרא וריחני פקחין מ"מ יש גבול לשתייתו וכששותה יותר מגבולו הוא משכר כן הוא עכשיו התורה שכשרוצה להשיג יותר מגבול נפגע או ימות כמו בן עזאי שהציץ ונפגע ובן זומא הציץ ומת משא"כ לעתיד שיהיה בחינת נישואין ואז יתייחד הנפש שהוא החלק עם הכל שהוא השכינה אז לא יהיה גבול להשגתינו ולא יכונה שוב התורה בשם יין רק בשם שמן שכל מה שמוסיפין שמן יותר מאיר ומריח יותר ולזה אמר טובים דודיך מיין כי דודים לשון נישואין וביאה כמו שנאמר (משלי ז׳:י״ח) נרוה דודים עד הבוקר וכמו (יחזקאל ט״ז:ח׳) הנה עתך עת דודים ואז תהיה התורה טובה מיין ויכונה בשם שמן. וגם יש הפרש בין יין לשמן כי היין אין לו רק טעם ואין נהנה בו רק השותה משא"כ שמן מריח לאחרים ולכך אמר אח"כ לריח שמניך:

ג

לריח שמניך. אז בעת הגאולה לריח שמניך הטובים:

שמן תורק שמך. מחמת שאז יהיה שמן תורק שמך (ותורק לשון שפיכה כמו (ירמיהו מ״ח:י״א) לא הורק מכלי אל כלי) ואז יורק השפע בשפע גדול עד שיריחו בו כל אפסי ארץ כמ"ש (יואל ג׳:א׳) ואשפוך רוחי על כל בשר ומחמת זה יריחו בו כל האומות ויתגיירו:

עלמות. היינו האומות:

אהבוך. כענין שנאמר (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד:

ד

[ב מוסב על בקשת הבנ"י]

משכני וגו'. מבקשת הכנ"י היה אתה המתחיל למשוך אותנו לשוב אליך ואז תיכף אחריך נרוצה כענין שנאמר (איכה ה׳:כ״א) השיבנו ה' אליך ונשובה (והא דאמר משכני בלשון יחיד ונרוצה בלשון רבים משום שהארת והשפעת הקב"ה בא על כולם בשוה אמנם המקבלים אינן שווים כמו שאמרו (בב"ב עה) כל אחד נכוה מחופתו של חבירו ולכך הרוצה של כל אחד ואחד אינו שוה לכך נאמר נרוצה בלשון רבים:

הביאני וגו'. אמר מי יתן והיה שהמלך יביאני חדריו ואז נגילה ונשמחה בך ולא כבראשונה שהיינו אומרי' דבר אתה עמנו והיינו מסרבים בדיבור הקב"ה:

נזכירה דודיך. מבקשים מי יתן והי' שנזכה להזכיר הדודים של גאולה העתידה כמו שמזכירין עכשיו גאולת מצרים:

מיין. ונשמח בהם יותר מכל השפע שקבלנו בגאולת מצרים המכונה בשם יין כמ"ש בש"ס שגאולת מצרים יהי' טפילה לגאולה העתידה:

מישרים אהבוך. בזכות אותן אשר אהבוך מישרים היינו אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה ורכסים והן האבות והישראל באהבת כלולותיך:

ה

[ג תשובת השכינה והבטחתה לישראל]

שחורה אני. הגם שאני עכשיו שחורה לכם שאינני משפיע לכם שום טובה בפרהסיא:

ונאוה בנות ירושלים. וכל הנוי שלי הוא רק להאומות הנקראים (בכל הספר הזה) בשם בנות ירושלים:

כאהלי קדר וגו'. והאוהל שלי שאני מאהיל להגין עליכם הוא עכשיו שחור כשחרות אהלי קדר והוא רק מחמת שזיפת השמש הנני מבטיח לכם שעתיד להתלבן ולהיות כיריעות שלמה. או יאמר שזה מוסב על שחורה אני ונאוה האמור קודם. והמשיל השחרות לאהלי קדר כי כמו שאהלי קדר אף שאינו נאה להסתכל מ"מ מגין ומחסה הוא מזרם וממטר כן השכינה לישראל אף שהם בגלות מ"מ מגינה עליהם ויש להם נסים נסתרים והנוי של בנות ירושלים ממשיל ליריעות שלמה כי היריעה אף שיש בה נוי למסתכלים בה מ"מ אין הנוי רק למראות עין בלבד אבל אין בה שום הגנה כן הוא הנוי של האומות:

ו

אל תראוני שאני שחרחורת. והוא שחרות גדול כמי שפי' רש"י על אדמדם (ויקרא יג) ותרצו להתייאש מהגאולה הנני אומר לכם שאל תתייאשו מכח זה כי השחרות הוא רק מה ששזפתני השמש ולא בטבע ועתיד להתלבן:

בני אמי. הן הכנ"י כמאמר חז"ל במדרש לא זז מחבבה עד שקראה אמי וכאן קראן בני אמי כי הטובים אשר חביבין עליו והן האבות נקראין אמי ולכך בניהם אף שאין עושין רצונו נקראין בני אמי:

נחרו בי. הביאו אותי לידי חרון אף:

את הכרמים. וכל כך הביאו עלי חרון אף עד ששמוני נוטרה את הכרמים להשפיע על האומות:

כרמי שלי. היינו בני ישראל לא נטרתי. אמנם אותו החרון עתיד להסתלק כשחרות שזיפת השמש כדכתיב (תהילים ל׳:ו׳) כי רגע באפו חיים ברצונו:

ז

[ד בקשת הכנס"י להשכינה]

הגידה לי. מבקשת הכנ"י להשכינה ואומרת הגידה לי שאהבה נפשי:

איכה תרעה וגו'. הגם שאני מאמין בהבטחתך שיבא עת לחננה מ"מ איכה תרעה עכשיו בגלות החיל הזה בצרה גדולה כזו. ואמר איכה תרעה ואיכה תרביץ בכפל כי דרך הרועים אף שמקום המרעה הוא במקום השמש עכ"פ מבקש להצאן מקום צל להרביצם שם לנוח ולקרר עצמם מרתיח' ואותנו אתה רועה ומרביץ:

בצהרים. בתוקף השמש המכונ' להצרות הגדולות ואין לנו שום מקום מנוח ושום שעת מנוחה:

כעוטיה. הוא מלשון אבילות כמ"ש (ויקרא י״ג:מ״ה) על שפם יעטה כלומר שלמה נהיה מעוטפים כאבלים:

על עדרי חבריך. נגד עדרי חבריך כמבואר במדרש שכל השרים של מעלה נטל כל אחד אומה אחת לחלקו והקב"ה נטל ישראל לחלקו והמה אשר תחת השרים יושבים שלוים ושקיטים ואנחנו כאבלים נגד האומות המכונים בשם עדרים והן עכשיו עדרי חבריך. ונקראים השרים של מעלה חבירי השכינה היותן עכשיו יונקים מהשכינה ונתחברה השכינה עכשיו לשרי האומות להשפיע להם טובה:

ח

אם לא תדעי וגו'. כענין ארוסה המבקשת מארוס שלה שרוצה להחליפה באחרת מחמת שחטאה נגדו ולא מצא טובה הימנה ואומרת אליו מאחר שאין לך טובה ויפה ממני למה תחליפני עכ"פ יש לך להשגיח ביחוס אבות שלי שאין לך באחרת כן אומרת הכנ"י להקב"ה ע"ד שאמר דוד (תהילים מ״ד:י״ג) ולא רבית במחיריהם וכיון שאין לך טובה ויפה ממני למה תחליפני (וקרא זה מוסב על מקרא של מעלה שלמה אהי' כעוטיה על עדרי חביריך אם לא תדעי לך יפה ממני):

צאי לך. לזאת אנו מבקשים צאי לך כי כאשר השכינה משפעת לאחרים בגלות ולזה אמר צאי לך מהגלות ולא אמר לכי לך:

בעקבי הצאן. בזכות עקבי הצאן והסתכל בפסיעות דרך שהלכו הצאן דהיינו האבות וכל הצדיקים ועדיין העקבים שלהם ניכר כמו שפי' רש"י:

גדיותיך. הדור הזה שצריכין עדיין לינק:

על משכנות הרועים. למעלה ממשכנות הרועים והן שרי האומות כי עכשיו אנחנו משועבדים להעדרים של הרועים דהיינו האומות משא"כ בשעת הגאולה נהי' למעלה מכל השרים:

ט

[ה תשובת השכינה]

לסוסתי וגו'. תשובת השכינה על בקשת הישראל שמבקשין למהר הגאולה ואומרת דבר זה שאתם מבקשין בלתי אפשר כי הלא כבר עשיתי זאת במצרים ומהרתי הקץ קודם שהיה הזיכוך שלך בשלימות ולכך לא הי' דבר של קיום וכמו שמבאר והולך ולכך צריך אני להאריך עתה הגלות עד שיושלם הזיכוך ומפרש הענין ואומר ראה שמהרתי הקץ כ"כ ביציאת מצרים עד שלסוסתי ברכבי פרעה (שיש מרכבה לצד הדין ברזא דסיטרא אחרא ומכוני' בשם סוסים כמבואר בזוהר בסוף פ' ויגש ובמצרים הוא אומר וזרמת כו') דהנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים השר שלהם הי' עדיין קיים כי בים נאמר והנה מצרים נוסע אחריהם ופרש"י שר של מצרים ואף דאין הקב"ה מפיל אומה עד שמפיל שר שלה תחילה מ"מ מיהר את הקץ לגאלם קודם שהגיע הזמן של הפלת השר שלהם וידוע דכשהישראל בגלות השכינה עמהם ומשפעת לשרי האומות שהישראל תחתיהם כמבואר בזוהר ולזה אמר ראה נא האיך מהרתי הקץ לגאלם ממצרים אף שהסוסים עדיין היו במרכבת פרעה וזה משל לכח הסיטרא אחרא שהי' אז יונק מהשכינה ולזה אמר לסוסתי היינו כח הטומאה המכונה בשם סוסים כנ"ל שהי' אז יונק ממני והיו עדיין ברכבי פרעה להושיע אותם:

דמיתיך. כיניתך רעיתי   וקרבתי אותך אצלי:

י

נאוו וגו'. לפי הדוגמא הוא כשם שהכל' מקשטת עצמ' בנזמי אוזן ובחרוזי מרגליות כך הם הקישוטין שקשטו ישראל עצמן בנעשה ונשמע ומכנה הקישוט של נשמע בשם תורי' דהיינו נזמי אוזן כמו שפרש"י והקישוט של נעשה בשם חרוזים כי על מצות מעשיות קיבלו הישראל ערבות זה בעד זה ונחרזו כולם ונעשו כאיש אחד לכך ממשיל אותו לחרוזים:

יא

תורי זהב. ומחמת הקישוטין אלו שקישטת עצמך נעשה לך ג"כ ממני שני קישוטין כמו שאמרו במדרש משל למלך שנשא אשה והכניסה לו שני עריסין והכניס הוא לה שני עריסין כנגדן והן השני כתרים שניתן להם בשעה שאמרו נעשה ונשמע ועל תכשיטין אלו אמר תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף והכוונה שזהב הוא כינוי לדין וכסף לרחמים כמבואר בזהר והנה אז הישראל היו ראויים לקשוטין מהדין ולא הי' צריך לזה רק מעט רחמים ולזה אמר תורי זהב היינו שורות קישוטין שהיו מגיעין לך מן הדין נעש' לך עם נקודו' הכסף היינו שלא היה צריך לזה רק מעט רחמי' כנקודות:

יב

שהמלך במסבו. כלומר אעפ"כ ראה מה עלתה לך אז כי בעוד שהמלך במסבו:

בתוך חופתו: נרדי נתן ריחו. חטאת וסרחת בעגל. וכל זה היה לך מחמת שלא נזדככת בשלימות ולזה הנני ירא שגם עתה יהיה כך לכך יותר טוב לך להאריך גלותך ער שתזדכך בזיכוך כסף בתוך כור שלא יהיה עוד אפשרות לחטוא עוד:

יג

[ו בקשת הכנס"י]

צרור המור. הוא בקשת הישראל הלא אז אף שסרחתי נתן לי דודי צרור המור לבטל הריח ובנה לי המשכן לכפר העון:

בין שדי ילין. בכדי שבין שדי ילין שהיה יכול להשרות שכינתו ולא עוד אשכול וגו':

יד

אשכול הכופר. שהרב' לי כפרות מלוא אשכול על הרבה עונות שעשיתי.

עין גדי שם מקום ושם מצוי אשכולות שעליהם ענבים הרבה אין מספר וכך הרבית לי מחילות וכפרות על כן אנחנו מבקשים שתעש' גם לנו כך:

טו

[ז תשו' השכינה]

הנך יפה וגו'. זהו תשו' הקב"ה שאין לך לדמות אותך לראשונים שאף שחטאו מ"מ הנך יפה בנעש' הנך יפה בנשמע:

עיניך יונים. ועוד שהיה בך צדיקים שנמשלו ליונים שלא המירו כמו שבט לוי ודכוותייהו ועל ידם הנך יפה משא"כ עכשיו שאפס צדיק וחסיד:

טז

[ח בקשת הכנס"י]

הנך יפה דודי. מחמת שרואין הישראל שאין להם לבוא בזכותן ולזה התחילו לבקש בטענ' שיעשה למען שמו הגדול שיתקדש בגוים ולא יתחלל וזהו אמרו כאן הנך יפה דודי היינו עצמות הקב"ה:

אף נעים. היינו במדותיו (כענין שאמרו תמיד בכפל כמו שתיקנו ברוך הוא וברוך שמו) והיינו עצמותיו ומדותיו:

אף ערשנו רעננה. אמנם אימת הנך יפה כשערשנו רעננה היינו כשפריין ורביין של ישראל המכונה בשם ערש הם דשנים ורעננים ואז הנך יפה ואם לאו ח"ו שמך מחולל ובאין אנו לבקש למען קידוש שמך שלא יתבז' היופי שלך:

יז

קורו' בתינו ארזים. שבח המשכן הוא זה ומוסב על אף ערשינו רעננה שאין לך יופי לעיני העמים רק בהיות ערשינו רעננה וקורות בתינו ארזי':

רהיטני ברותים. הקרשים של המשכן הם מעצי ברותים. היופי שלך אינו רק כשהמשכן בנוי על תילו ואז הנך יפה וע"כ תעשה בשביל קידוש שמך שלא יתחלל היופי שלך:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.