Editing צרור המור/דברים/כח (section)

== סג ==

'''והיה כאשר שש ה' עליכם. ''' הוא בכלל וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. וסתם ברכה תוספת טובה. וזהו להרבות אתכם. ושמחת השם רמוזה בברכות לפי שבכולם כתב שם יהו"ה. שהוא רחמים ושמחה. כאומרו ישמח ה' במעשיו. ולא כתב שם אחר. ונסחתם מעל האדמה והפיצך ה'. הוא ג"כ בכלל וברכך בארץ. ואם לא תשמע ונסחתם מעל האדמה והפיצך ה'. תחת אשר הייתם מקובצים ומבורכים בארץ. וכן ג"כ כלול באומרו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. שהם אוצרות ארץ ישראל. ואם לא תשמעו לקול ה' ונסחתם מעל האדמה והפיצך ה' בכל העמים חוצה לארץ ועבדת שם אלהים אחרים. כי אחר שגלית לארץ העמים הרי אתה עובד עבודה זרה. כדגרסינן בסדר נשים תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. וכן בדוד הוא אומר אם ה' הסיתך בי ירח מנחה. ואם בני אדם ארורים הם. כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי דוד עובד עבודה זרה היה. אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה. ולכן אמר בכאן ועבדתם שם אלהים אחרים:

'''וכן ''' כלול זה באומרו בברכות יקימך ה' לו לעם קדוש. כי כשתהיה בארץ יקימך השם לו לעם קדוש. וכשלא תהיה בארץ יקימך השם לו לעם טמא עובד עבודה זרה. וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים. וכן ובגוים ההם לא תרגיע. הוא כלול באומרו וברכך בארץ. כי שם תרגיע ותהיה לך מנוחה וברכך. אבל חוצה לארץ לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. ונתן ה' לך שם לב רגז כו' וכן ופחדת לילה ויומם וכן בערב תאמר. כל זה כלול באומרו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. כי כשתהיה טוב ושם ה' נקרא עליך אז ויראו ממך. ואם לאו יהיה להפך שאתה תהיה ירא מהם. ויהיה לך שם לב רגז ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. אחר כי שם אל חי לא נקרא עליך. אין לך חיים אלא תלויים על צד הספק. באופן שבבקר תאמר מי יתן ערב וגו' והשיבך ה' מצרים באניות וגו'. הנה זאת הקללה האחרונה כלולה בברכה הראשונה שאמר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. שאם ישמע לקול השם יהיה עליון נורא ומלך גדול על כל הגוים. באופן שיעבדוהו עמים וישתחוו לו לאומים. ואם לא ישמע לקול ה'. יהיה תחתון לכל גויי הארץ. ויהיה עבד עולם משפחת עבדים דכתיב ביה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. וכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. ולכן אחר שלא רצו ישראל לעבוד את ה' שהוא עליון. ראוי שיהיו עבדים לעבדים שהם בני חם כוש ומצרים ופוט. בענין שישובו למצרי' באניות והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. כי אחר שהם עבדים וממשפחת העבדים. איך יקנו עבדים לשמשם אחר שהם עבדים:

'''הרי ''' אתה רואה בעיניך כל קללות האלו כלולים בברכות. בענין שלא ישאר פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר בשנאת ה' אותנו. קצר בברכות והאריך בקללות ובמכות אכזריות שלא נרמזו בברכות. כי זה שקר כי כל הקללות כלולות בברכות. ולא די זה אלא שנוכל לומר כי בשני פסוקים של הברכות כלולות כל הקללות. ולא די זה אלא שבפסוק יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כלולות רוב הקללות. ורוב הפסוקים מיותרים לברכות האמיתיות של עולם הבא. כגון ונתנה ה' אלהיך עליון. וכן יקימך ה' לו לעם קדוש כמו שפירשתי. ולכן אחז"ל כי הברכות מתחילות בוי"ו ומסיימות במ"ם לעבדם. בענין שיהיה ריוח לברכות אבל הקללות מתחילות בוי"ו ומסיימות בה"א של קונה. להורות שהקללות אין להם מקום לחול. ולכן אין מפסיקים בהן כמו שאין הפסק בין ה"א לוי"ו. וכן לפי שאין הפסק ביניהם חושבים שהם חמורות מקללות ת"כ. לפי ששם יש הפסקות רבות. כגון ואם עד אלה וכן ואם בזאת וכיוצא בזה ליתן ריוח והצלה בין פרשה לפרשה. אבל בכאן אין הפסק ביניהם. וכל הקללות תכופות אלו באלו לפי שאין בהן הפסק. כמו שבאו הצרות תכופות בזה הגלות יותר מבגלות ראשון. לפי שכבר אמרו שקללות ראשונות כנגד בית ראשון והקללות שניות כנגד בית שני. עד שלזה אמרו בזוהר על פסוק אם ימלאו העבים גשם על הארץ וגו'. שבזמן שהיה רבן שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו ז"ל נחבאים במערה מאימת מלך רומי. נשאלה זאת השאלה בין החברים. כי בקללות ראשונות היו בהם נחמות גדולות לפי שהיו כנגד בית ראשון. אבל בקללות שניות אין בהם נחמה לפי שהם יותר חמורות. ולא ידעו פשר דבר לפי שלא היה שם הקדוש לתרץ ולהשיב על שאלתם. ואע"פ שהיו יודעים היכן היה. היה הדבר ביניהם בסוד ולא היו יכולים לגלותו. ואז קם רבי יהודה וכתב בפתח אחד זאת השאלה והלך לבן יונה ואמר שפנינא שפנינא נאמן היית מימי המבול. לך אצל רבן שמעון בן יוחי ותן לו זאת השאלה. עמד ולקח הכתב והוליכו למערה. וכשראה הקדוש זאת השאלה התחיל לבכות ואמר אוי מה יעשו דורות האחרונים שלא יהיה ביניהם תורה. ואז נתגלה שם אליהו ז"ל לשכך דמעותיו. ואמר כי זאת השאלה נשאל בישיבה של מעלה. ותירצו שאלו הקללות קלות מהראשונות והם תוכחות מאהבה. כמו האב שהמו מעיו לבנו. וכשרוצה ליסרו נותן קולות וקולי קולות ונוהם כארי. ומקלל בפיו ובלבו יבך מאהבת הבן. כן בכאן קללות רבות ושאגה לו כלביא וינהום עליו כנהמת ים. ולא מלבו אלא ליסרם ולהדריכם בדרך ישרה. ולכן רוב הקללות הם כפולות ורובם הם חיצי רעב. ואינם קללות חמורות כראשונות. בא וראה הקללה היותר חמורה שבכאן. היא גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם השם עליך עד השמידך. והיא היותר קלה שבכולם. שלא כתב יעלם השם אלהיך בפתח העין אלא בשבא. שפירושו שכל חולי וכל מכה יעלימם השם ויכסם ולא יביאם עליך. ומה שאמר עד השמדך. זה לא יהיה לעולם. כאומרו כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה. בענין שהאריך השם באלו הקללות. ליראם ולבהלם. לפי שראה אורך הגלות. בענין שישובו אל ה' וירחמם. ועל מבועי מים ינהלם. ולכן תמצא שכתב מיד אחר הקללות. ויקרא משה אל כל ישראל בלשון חבה ותחנונים. ואמר להם אל תפחדו ואל תיראו. כי כבר ידעתם את כל אשר עשה ה' במצרים בשבילכם. והוא טוב ומטיב ולא אכזרי. וכן ראיתם אשר עשה לכם במדבר בהכנת מזונות ומלבושים הצריכים לכם. וזהו לא בלו שמלותיכם וגו'. וכן יעשה עמכם בכל עת אם תאבו ושמעתם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}