Editing צרור המור/דברים/כז (section)

== א ==

'''אח"כ אמר ויצו משה וזקני ישראל את העם וגו' והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות וכו'. ''' הנה זאת המצוה של הקמת אבנים היא מצוה גדולה הראויה לישראל מכל מצות התורה. ולכן הוצרך לצרף בה הזקנים עם משה. לפי שהם ינהיגו לישראל אחרי מות משה ואחרי מות יהושע. ולפי שמשה ידע מה יעשו ישראל אחרי פטירתו. כאומרו הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי. רצה שיכתבו התורה על האבנים האלו. בענין שתהיה קיימת לעד לעולם. ולא תהיה כתובה על נייר מחוק. ואע"פ שיהיה לב האבן על בשרם הוא שטן הוא יצה"ר. יזכרו וישובו אל ה' לתורת השם תמימה הכתובה על אלו האבנים. ולכן אמר שמור את המצוה הזאת שהיא מצוה גדולה. וביום אשר תעברו את הירדן תקימו אבנים גדולות. אבנים יקרות. ושדת אותם. בסיד ההיכל. בעניו שיהיו לך למשמרת ולזכרון ולציונים. כאומרו הציבי לך ציונים. בענין שכשיראו אותם יאמרו מה הציון הלז. ותשיב אלו הם דברי התורה שניתנו בהר סיני. ונכתבו באלו האבנים. בענין שבזכות זה תבא אל הארץ. זה שאמר למען אשר תבא אל הארץ. ובא לפרש יותר ואמר בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה בהר עיבל ושדה אותם בסיד. לרמוז שצריך שיקימו אותם בהר עיבל שהוא לצד שמאל. שמשם החושך יוצא לעולם והיא ארץ עיפתה כמו אופל ושם עב הענן. לפי שהתורה מאירה מתוך החשך כאומרו נר לרגלי דבריך וכו'. ולכן צריך שיקימו אותם בהר עיבל. בענין שהצפוני היושב בהר שעיר ובהר עיבל. לא יוכל להשטין לישראל מצד התורה הכתובה על האבנים. ולכן צוה לבנות שם מזבח לכפר על הרהור הלב של יצה"ר. ושלא יניף עליהם ברזל. לפי שהברזל הוא מדת הדין מצד הצפוני כאומרו גיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך והמכפר ומשים שלום בעולם. וכן אמר אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך. אחר שהם מביאות השלימות ומשימות שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ולכן צוה גם כן וזבחת שלמים ואכלת שם לפי שהשלמים יש בהם שלום לכהנים ולבעלים. וכן צוה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת שנקראת שלום. בענין שהשלום יהיה משולש בכאן מצד הלבנים אבנים שלימות. מצד הקרבן זבחי שלמים. מצד התורה שהיא שלום. בענין שיהיה שלום מתווך ביניהם. ולא יוכל המקטרג והשטן השרוי בהר עיבל לקטרג על ישראל: