פרי חדש/עבודה זרה/ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני בנימין
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


פרי חדשTriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

העושה אוב או ידעוני וכו' היה שוגג מביא חטאת קבועה. ובפ"א מהל' שגגות כשמנה הרב הדברים שמביאים עליהם חטאת כתב וזה לשונו הנותן מזרעו למולך בעל אוב בעל ידעוני במעשה וכו' ומסיק על זה בריש פ"ד דאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב ארבעים ושלש חטאות ויש לתמוה עליו דמאחר שבידעוני הטיל תנאי שיהיה במעשה ובבעל אוב כתב בסתם ש"מ דס"ל דבאוב הקשת זרועותיו הוי מעשה וא"כ על כרחך דפסק כר' יוחנן דכי היכי דכפיפת קומתו לרבנן הויא מעשה הוא הדין הקשת זרועותיו וא"כ איך כתב שאם עשה אוב וידעוני בהעלם אחת חייב והא לר' יוחנן אתרוייהו אינו מביא אלא חטאת אחת הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ובספר ברכת הזבח בפ"ק דכריתות תירץ בשם רבו דפסק כריש לקיש משום דאיתא התם דף ז' מאי אף המגדף ומשני רבנן שמעי לר' עקיבא וכו' וכתב רש"י תימה לי ולר' יוחנן דאמר לעיל הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו מאי אף דקתני ע"כ ולפי שהמשנה אינה מתפרשת אליבא דר"י לכך פסק הרמב"ם כר"ל ויש סיוע לזה ממ"ש הרב בסה"מ לאוין ט' שהזהירנו מעשות מעשה ידעוני ובאה האזהרה בו בזה הלשון אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואל תחשוב שלאו זה הוא לאו שבכללות כי הוא כבר חלק אותו בזכרון העונש ואמר או ידעוני ע"כ וזה כסברת ר"ל דחלוקה דמיתה שמה חלוקה (וכן) [וכבר] השיג עליו הרמב"ן דהלכה כר"י דחלוקה דמיתה לא שמה חלוקה ומיהו גבי בעל אוב לכו"ע קי"ל כותיה דר"י וכרבנן דהקשת זרועותיו הוי מעשה באופן דבחדא פסק כותיה דר"י ובחדא פסק כותיה דר"ל:

עוד תירץ בס' ברכת הזבח דלפי מאי דמסקינן דאוב וידעוני לא משכחינן שיהו במעשה אלא במקטר לשד לחבירו ואזהרתו מלא יהיה בך חובר בהקשת חבר וא"כ כשעשה לאוב בהקשת זרועותיו לר' יוחנן וידעוני במקטר לחבר א"כ הוו ב' לאוין לא יהיה בך אוב ולא ימצא בך חובר חבר ע"כ. וליתא שהרי זה לא נתבאר בדברי הרב וטעמו דהך אוקמתא איתמרא אליבא דריש לקיש ולא קי"ל כותיה וממילא מדחייא הך דינא ותו קשה שהרי כתב הרב לקמן בפי"א דחובר חבר לוקה ואם איתא דמקטר לשד אזהרתו מלא יהיה בך חובר חבר הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ולא הו"ל למלקי איברא דלפי מה (שכתב) [שכתבתי] בפרק הקודם בדעת הרב דדוקא לאיסור שיש בו עונש מיתה אין לוקין א"כ חובר חבר דעלמא שאין בו עונש מיתה שפיר לקי עליה:

ודע שסבור הרב דאיכא תרי גווני ידעוני חד דעביד מעשה וכגון דמקטר וכיוצא וחד דלא עביד מעשה וכגון שאינו עושה שום פעולה זולת שמניח עצם ידוע בפיו וכבר כתב רש"י דהכנסת העצם הידעוני בפיו לא מיקרי מעשה משום שאינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו וזהו שדקדק בהל' שגגות וכתב בעל ידעוני במעשה למעוטי ידעוני דלית ביה מעשה דמיפטר מחטאת ובכאן נמי שכתב העושה אוב ידעוני בשוגג מביא חטאת קבועה דקדק והזכיר גבי ידעוני שמקטיר כדי שיהיה בו מעשה לחייבו חטאת עליו והא דאיתא בש"ס דלא תני ידעוני בהדי ל"ו כריתות לפי שאין בו מעשה היינו לומר דכיון דאיכא ידעוני דלית ביה מעשה לא תני ליה משום דלא הוי מילתא פסיקתא וכ"כ הלח"מ אלא שנדחק בכדי לומר דפליגי רש"י ורבינו בהכנסת העצם אי מיקרי מעשה או לא יעו"ש. ומתוך מ"ש יתבאר לך שמ"ש הכ"מ דפסק רבינו כר' יוחנן הוא בלא דקדוק דהא רבינו מיירי באוב וידעוני דעבדי מעשה ובכה"ג בין לר"י ובין לריש לקיש מחייב חטאת וא"כ דברי הרב כאן מוסכמים לכו"ע ודוק:

בעריכה

ואזהרה שלהן מנין שנאמר אל תפנו אל האובות. ולקמן בפרק י"א כתב דהנשאל בהן באזהרה ואזהרתיה מקרא דשואל אוב וידעוני וזה כשיטת התוס' דפ' ד' מיתות דף ס"ה ורש"י במתני' פי' היפך זה ובש"ס כתב אמימרת ר' יוחנן הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו דהיינו לאו דאל תפנו וזהו היפך ממ"ש במתני' ועיין עוד בדבריו בפ"ק דכריתות עיי"ש ובספרי גרסינן והביאו הרב בסה"מ לאוין ט' לפי שהוא אומר איש או אשה עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל אל תפנו אל האובות וזה מבואר בדברי התוס' והא דאמרינן בסוף פ"ק דערובין לוקין על ערובי תחומין דבר תורה מתקיף לה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל מתקיף רב אחא בר יעקב אלא מעתה אל תפנו אל האובות ה"נ דלא לקי ולשיטת התוס' מאי קושיא אה"נ דלא לקי דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד שאין לוקין עליו וצ"ל דפריך למ"ד לוקין עליו וכ"כ התוס' לקושיא אחריתי וז"ל אל תפנו אל האובות ה"נ דלא לקי וא"ת אה"נ דהא לאו שאין בו מעשה הוא וי"ל דפריך למ"ד לוקין עליו אי נמי עקימת שפתיו הוי מעשה ע"כ. ומ"מ משמע דמחלפא שטתייהו דתוס' דהא לפי מ"ש בסנהדרין קרא דאל תפנו למכשפים גופייהו ובדידהו איכא מעשה כדאיתא התם דלר' יוחנן הקשת זרועתיו הוי מעשה ולריש לקיש במקטר לחבר ואע"ג דידעוני לית ביה מעשה מ"מ פריך שפיר הש"ס מחלוקה דאוב אלא משמע דהכא ס"ל להתוס' דאל תפנו הוי אזהרה לנשאל ומשו"ה הקשו בפשיטות דלאו שאין בו מעשה היא ואף בזה כתב הרב לקמן בפרק י"א דאם כיון מעשיו ועשה כפי מאמרן לוקה. והרב בסה"מ לאוין י' העתיק אלא מעתה אל תפנו אל האלילם ה"נ דלא לקי משמע שכן היתה גרסתו:

געריכה

ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש. אבל רש"י כתב שהכהנים היו מעבירין אותו ומשמע דרש"י ודאי פליג אסברת רבינו ולדידיה אם העבירו אביו לא מיחייב אבל הרב נקט אבי הבן והוא הדין לכומריהם ותדע שהרי בסה"מ לאוין ז' וכן בפי' המשנה כתב הרב שהגיזבר היה מעבירו על האש מצד אל צד:

ומ"ש לפיכך העושה עבודה זו וכו'. כלומר דאי הו"א ששורפו למולך לא הוה מצי למימר דהעושה עבודה זו לעבודה זרה אחרת חוץ ממולך פטור דהא בכה"ג אי הוה עביד לאלהי ספרוים הוא מיחייב ואע"ג דהכא בעי מסירה לכהנים והתם לא בעי מ"מ לאו משום דעבד מסירה הוה מיפטר אבל השתא שאינו שורפו בכה"ג לא משכחת חיוב בע"ז אחרת ושוב מצאתיו בלח"מ:

ודע שמ"ש הכ"מ דאע"פ שמולך לאו עבודה זרה היא מ"מ לענין עושה ד' עבודות לפניו חייב נכון הוא וכן נראה מדברי הרב בסה"מ לאוין ט' עיי"ש ואיתא בש"ס דבעינן מולך קבועה ולא סגי לן במולך עראי לחיובי עליה והכי משמע בלשון הרב ודוק:

דעריכה

מקצתו ולא כולו. משום דבכולו לא מיפטר במיתת בי"ד וחמיר טפי ודינו מסור לשמים וכדכתב הסמ"ג: והקשו בתוס' דהיכי משכחת לה פיטור בכולהו והא בקמא איחייב ליה ותירצו כגון שאין לו אלא בן אחד או שהעביר בבת אחת והכ"מ תירץ דכי עבר קמא חיובו תלוי ועומד אם לא העביר יותר חייב ואם העביר יותר נפטר מחיובו ע"כ וליתא דבכה"ג הויא התראת ספק ולמ"ד התראת ספק לאו שמה התראה לעולם לא משכחת חיוב ואפשר שהרב לא תירץ כן אלא למ"ד התראת ספק שמה התראה ותו דהכי קי"ל. אבל לי נראה היפך דעת הכ"מ דהכל תלוי בקמא דאי מתרו בקמא ואמרי ליה דאי אינו מעביר כוליה זרעיה דמיחייב סקילה וקביל עליה ההתראה הא איחייב ליה ואע"פ שאח"כ העביר כל זרעו אינו כלום לאיפטורי ממיתת בי"ד דרמיא עליה ואי איהו לא קביל ההתראה וקאמר שאין כונתו אלא להעביר כל זרעו הא לא קביל עליה ואף דלבתר הכי אינו מעביר כל זרעו לא מצינן לחיובי ליה כיון דלא קביל עליו ההתראה וזה ברור ודוק:

זעריכה

או שוחה על צדו ומטה. מה שיש לדקדק בזה כתבתי בביאורי לאו"ח בהל' נשיאות כפים עיי"ש:

חעריכה

אבל לעכו"ם וכו' משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל. הכי איתא בפ"ק דהוריות אמתניתין דקתני הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כיצד אמרו יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין פריך בש"ס השתחויה כתיבא דכתיב לא תשתחוה לאל אחר ומשני דאמרי כי אסירא השתחוייה כדרכה אבל שלא כדרכה שריא ואב"א דאמרי השתחוייה גופא כדרכה הוא דאסיר דאית בה פישוט ידים ורגלים הא השתחוייה דלית בה פישוט ידים ורגלים שריא אלמא דבעכו"ם אפי' השתחוייה דלית בה פישוט ידים ורגלים אסירא וכן פסק הרב בהל' שגגות עיין שם. הלכה ט הנוטע אילן וכו'. יש לדקדק בזה ואין לי פנאי לכותבו:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.