עריכת הדף "
פרי חדש/עבודה זרה/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == '''והיאך דין עיר הנדחת וכו' אח"כ שולחין להם ב' תלמידי חכמים וכו'.''' והשיג עליו הראב"ד שלא מצא תשובה מועלת אחר התראה ומעשה פירוש שהרב הבין שההתראה כללית של ב' תלמידי חכמים היא בלבד ההתראה פרטית שזה לא הוצרך רבינו להזכירו מרוב פשיטותו ותדע דהא איתא בהדיא בפ' היו בודקין דעדים זוממין לא דמו לעיר הנדחת ויחיד העובד עבודה זרה שכן אלו צריכין התראה ועדים זוממים א"צ התראה ותנן נמי בפ' חלק גבי אנשי עיר הנדחת וצריכין ב' עדים והתראה לכל אחד ואחד ותו קתני התם בברייתא לאמר שצריכים עדים והתראה לכל אחד ואחד ואין ספק שעפ"י זה יפה השיג הראב"ד שאין תשובה מועלת אחר התראה ומעשה אבל באמת לא כיון לדעת הרב שהוא ז"ל סבור דההיא דתנן בפ' חלק וצריכינן ב' עדים והתראה לכל אחד ואחד מיירי כשנדונים כיחידים דבהא מיירי מתני' התם וכתבו הרב לעיל בסמוך והא דקתני בברייתא לאמר שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד אולי הרב מפרשה בכה"ג נמי ביחידים ואינו מחוור דהא קרא לא מיירי ביחידים וליכא למימר דמפרש לה במדיחים וכדפירשה רש"י שהרי דין זה לא הזכירו הרב גבי מדיחים דבעו עדים והתראה ועוד סבור הרב דהא דאיתא בפ' היו בודקים דאנשי עיר הנידחת צריכין התראה לאו התראה גמורה כשאר ההתראות דהא מנא לן דהא התראה ילפינן לה התם מאחותו ומרוצח וממקושש ונערה המאורסה ומהני לא מצינן למילף לעיר הנדחת שכן ממונן פלט ותוס' הניחו זה בתימה. ומכח קושיא זו סבור הרב ז"ל שאינה התראה גמורה פרטית אלא התראה כללית דהכי גמירי לה ואין כאן התראה אחרת אלא זו ששולחין ב' תלמידי חכמים וזה הוציאו הרב מהא דאיתא בפ' ואלו הן הגולין שלהורג בשגגה מוסרין לו ב' ת"ח ללוותו לערי מקלט כי היכי דליתרו בגואל הדם דאי קטיל קטלינן ליה ותנן נמי בפ"ק דסוטה גבי סוטה דמוסרין לו שני ת"ח שמא יבוא עליה בדרך ובגמרא תלמיד חכם אין כו"ע לא דידעי לאתרויי ביה אלמא דלענין התראה בעינן ת"ח וכ"כ שם בתוס' ומשו"ה כתב הרב דשולחין להם ב' ת"ח כי היכי דלידעו לאתרויי בהו ואע"ג דאמרינן בסוף פ"ק דמכות דמתרה שאמרו אפי' מפי עצמו ואפי' מפי השד התם בדיעבד אבל לכתחלה מהדרינן לאתרויי על פי ת"ח ומ"ש הרב בסמוך דכל מי שבאו עליו ב' עדים שעבד עכו"ם אחר שהתרו אותו מפרשין אותו אינה התראה אחרת אלא ההתראה של ב' ת"ח הנזכרת ומיהו לא מהניא הך התראה אלא לנמצאו העובדים רובה אבל אם נמצאו מעוטה צריכין התראה גמורה לכל אחד ואחד וכמ"ש הרב למעלה בסמוך: '''ומ"ש ואם נמצאו העובדים רובה מכין את כל הטף ונשים של עובדין לפי חרב.''' כתב הכ"מ דצריך עיון מנ"ל שמכין טף ונשים ואפשר דמהחרם אותה ואת כל אשר בה נפקא ע"כ. וליתא דהא איצטריך לרבות נכסי צדיקים שבתוכה וכדאיתא בסוף פ' חלק. ומה שהביאו ראיה ממאי דאיתא בסיפרי שאין מקיימין את הטפלים כלל ועוד דר' אליעזר סבר דבני רשעי ישראל נהרגין, אין מכאן ראיה אלא לטף אבל הנשים של עובדים שיהרגו אותם אין לו טעם כלל אם לא שהרב היה מפרש בכלל טפלים נמי שהם טפלים לבעליהן אע"פ שאינו מחוור. ונ"ל שטעו הסופרים ואיידי שכתב הרב ברישא כשהודחה כולה דמכין טף ונשים והתם על כרחך הנשים נמי הודחו בכלל העיר דאל"כ הרי לא הודחה כולה אלא רובה כתבו הכא נמי טף ונשים וט"ס הוא וצריך למחוק תיבת ונשים ואין להרוג אלא הטף וזה ברור. ומה שהביאו ראיה עוד מעדת קרח אין משם ראיה לנשים דהתם כתיב יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם משמע שאף הנשים חירפו וגידפו ומשו"ה נענשו גם הן ואף שהטף נענשו אף שאינם בני עונשים י"ל דהטף על פי הדיבור שאני. וגם מה שהביאו מיבש גלעד מאן לימא לן שלא היה ע"פ הדיבור אי נמי מגדר מילתא שאני וכההיא שרכב על סוס בשבת והביאוהו לבי"ד וסקלוהו משום מיגדר מילתא וכדאיתא בהאשה רבה והכא נמי דכותה. וגם מה שהוסיפו טעם בדבר לרדות הגדולים בהריגתן שהם חביבים עליהם אפשר שלמדו כן מהא דאיתא בפרק נגמר הדין ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו' ואת בניו ואת בנותיו אם הוא חטא בניו מי חטאו ופרכינן ולטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב וכל ישראל עמו אלא לרדותן ה"נ כדי לרדותן והתם אין פירושו כך שלפי האמת לא הרגו בניו ובנותיו של עכן דומיא דוכל ישראל עמו שלא הרגום אלא שהעלו אותן לשם כדי שיראו בקילקולו של עכן וע"י זה יזהרו שלא יוסיפו עוד למעול בחרם באופן שלא נמצאו שום ראיה להכות הנשים של העובדים לפי חרב ולכן נ"ל שט"ס הוא וכדכתיבנא: '''שבתי ''' וראה שאף דינו של הרב בטף אינו מחוור דגרסינן בתוספתא בפרק בתרא דסנהדרין קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגין ר' אליעזר אומר נהרגין א"ל ר' עקיבא מה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך והרבך אם לרחם על הגדולים הרי כבר נאמר הכה תכה אם לרחם על בהמתן הרי כבר נאמר ואת בהמתה לפי חרב הא מה אני מקיים ונתן לך רחמים אלו קטנים שבתוכה ר"א אומר וכו' נמצא דר"א הוי יחידאה ורבנן פליגי עליה וקי"ל כחכמים דרבים נינהו ומדקאמר א"ל ר' עקיבא ליכא למידק דדוקא ר"ע הוא דפליג עליה אלא משום דר"ע הוא דאקשי ליה מקרא דונתן לך רחמים נקט ליה בשם ר"ע אבל בעיקר דינא פליגי רבנן עליה דר"א והשתא אף דאיכא סתם ספרי כר"א לא משגיחינן ביה דסתם ספרי מני ר' שמעון היא והו"ל ר"א ור"ש יחידאי לגבי רבנן דהוו טובא. ותו דמצינן למימר דר"ש אזיל לטעמיה דדריש טעמא דקרא וכדקאמר בפ' חלק מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד וה"נ הקטנים הם גרמא וסיבה לישיבת הגדולים לפיכך יהרגו אבל לדידן דלא דרשינן טעמא דקרא כיון דקטנים לאו בני עונשים נינהו לית לן למענשינהו ואינו בדין שיהרגו. וכי תימא שאני הכא דכתיב הכה תכה את יושבי העיר וממילת את מרבינן הטפלים וכדדרשינן בפרק כיצד מברכין גבי ערלה את פריו את הטפל לפריו ודרשינן נמי בפ' כל שעה ובפ' שור שנגח ד' וה' גבי שור הנסקל את בשרו את הטפל לבשרו. ליתא דהא ר' עקיבא דריש אתים שבתורה אלא דהכא לא דריש ליה לטפלים ואיצטריך ליה לדרשה אחריתי וכ"כ הרא"ש בריש בכורות. ותו דאף לר' אליעזר מצינן למימר דמיירי בקטנים גדולים קצת שעבדו עבודה זרה דאף דבעלמא לאו בני עונשין נינהו ולאו בני התראה נינהו הכא רבינהו קרא לעונשין כיון שעבדו ע"ז מרבוייא דאת אבל יונקי שדים אינן בכלל הריבוי וכדדייק לישנא דתוספתא דקתני שהודחו עמה אלמא דמיירי דאינהו נמי עבדו עכו"ם וכן המרדכי בפ' היו בודקים שנשאל לר"י על בן שנה או שנתים שנשתמד עם אמו ומת אי מתאבלין עליו או לא והשיב דמתאבלין עליו דהו"ל כאלו לא המיר ור"ת חילק עליו ואמר דאין מתאבלין עליו והביא ראיה מהך פלוגתא דר' אליעזר ורבנן דעד כאן לא פליגי אלא בנהרגין אבל לענין אבלות מודו דאין מתאבלין ולאו ראיה דהתם מיירי שגדולים קצת ועבדו ע"ז ע"כ ואפילו תימא דפליגי אף בקטנים יונקי שדים כבר כתיבנא דהלכה כחכמים ואף במרדכי לא כתב דהוי פלוגתא דר' עקיבא ור"א אלא פלוגתא דחכמים ור"א אלמא דרבים הוו הנהו דפליגי אר"א וכן בפ' חלק ובפ' ד' מיתות דף ס"א לא מצינו כי אם קולא בגופם וחומרא בממונם אבל חומרא בטף ובנשים לא מצינו ואע"ג דבפ' חלק דף ק"י אמרינן דקטני רשעי ישראל אין באין לעולם הבא הא ר' עקיבא פליג עלה וס"ל דבאין הן לעוה"ב. ותו דעל כרחך צריך לחלק בין עונשי שמים לעונשי אדם ואע"ג דמצינו קולא בדיני שמים טפי מדיני אדם שהרי בי"ד של מטה עונשין מבן י"ג שנים ולמעלה ובי"ד של מעלה אין עונשין עד בן עשרים שנה מ"מ להך מילתא חמיר טפי דיני שמים ותדע שהרי מצינו בפ' במה מדליקין ובפ' האורג כמה מיני עונות שהבנים מתים כשהם קטנים ואמרינן נמי בשלהי סוטה כי מי בז ליום קטנות אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהן לעתיד לבוא וגדולה מזה מצינו בפ' במה מדליקין בעון נדרים מתה אשתו של אדם ובדיני אדם אינו כן אלא משמע ודאי כדאמרן: '''ומ"ש ובין שהודחה כולה וכו' סוקלין את מדיחיה.''' מ"ש הכ"מ שמ"ש הרב בפ' שאחר זה ואם הודחו רוב העיר אחריו נסקל היינו לומר שאם לא הודחו אחריו רוב העיר אינו נסקל משום מדיח אלא נסקל משום מתנבא לעכו"ם ע"כ, הוא שלא בדקדוק דמתנבא בשם ע"ז לית ביה סקילה אלא חנק וכן אם נתנבא בשם ה' לעבוד עכו"ם כיון שלא הודחו אחריו אין דינו בסקילה אלא בחנק כדין נביא השקר וזה פשוט: '''ומ"ש והורגין כל נפש חיה אשר בה.''' בירושלמי מבעיא היו שם ביברין של חיה ושל דגים כלומר אי הורגין אותה או לא ולא אפשיט והו"ל ספקא דאורייתא ולחומרא ומשו"ה פסקה הרב לחומרא אלא שיש לתמוה מאי קמבעיא ליה בביברין של חיה הא קי"ל דחיה בכלל בהמה וכדאיתא בפ' בהמה המקשה ובסוף שור שנגח את הפרה. תו מבעיא לן בירושלמי עוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו ולא אפשיט ונ"ל דכל שרץ אחריו ואינו מגיעו אינו בכלל האיסור כדאמרינן בפרק כל הבשר לא אמרה תורה שלח לתקלה: '''ומ"ש ''' הכ"מ דמקרא מלא הוא ואת כל בהמתה, ט"ס הוא וצריך למחוק מלת כל. ומה שסיים ואפשר דמכל נפקא ר"ל מהחרם אותה ואת כל אשר בה אלא שאינו מחוור דהא איצטריך לרבות נכסי צדיקים שבתוכה ותו דא"כ לשתוק מבהמתה ואפשר דהירושלמי מספקא ליה אי ילפינן מבהמתך דשבת דאיתיה בשילהי שור שנגח את הפרה או לא כן נ"ל ודוק. '''גרסינן ''' בירושלמי ב' שהדיחו את ב' ואותם ב' הדיחו את שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחין ותורת הנידחין ולא אפשיטא פי' לענין מיתה פשיטא דנותנין עליהם תורת מדיחים ובסקילה כדתנן בפ' הנשרפין עבר עבירה שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה אלא דמיבעיא ליה אי לענין ממונא יהבינן להו תורת נידחין וממונם אבד דיהבינן להו חומרת מדיחין ונידחין או דילמא כיון דיהבינן להו מיתה חמורה כמדיחים א"כ ממונם פלט דומיא דידהו וכיון דלא אפשיטא נקטינן לחומרא שממונם אבד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף