פרי הארץ/פרשת מטות
|
< הקודם · הבא > |
מטות מסעי[עריכה]
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. (במדבר ל ב) ובסוף הספר אלה המצות אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו (במדבר לו יג). הענין הוא ארז"ל אל תהי בז לכל דבר וכן מעשה דר"א בר"ש שנדמה לו אליהו ז"ל לאדם מכוער שאין כמוהו עד שגינה אותו ר"א וכו' ואח"כ א"ל אליהו מוסר עד שקיבל על עצמו שלא לעשות כן והענין כי הנה ידוע מאמר כל פעל ה' למענהו ופי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו כו' שכל הבריות שבעולם עד השלשול קטן שבים צורך העולם בהם וגדולת הבורא מתגלית בהם יותר מבלתם שאם היה אפשרי ההתגלות בלתם לא היו נבראים עד שאין לך דבר שבעולם אפי' הקליפות ועונשין הכל לכבודו ית"ש וז"ה ומלכותו בכל משלה וכן פי' ואתה מחיה את כולם וכן פי' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכבודו ית' שמתגלה מברי' זו א"א אותה ההתגלות מבריה אחרת והענין הוא אם יראת עונש או יראת בושת או יראת הרוממות שמתעורר האדם ע"י ובכל א' מיראות הנז' יש כמה וכמה פרטים עד אין קץ ומספר וכמו כן מתחלקין האהבות וכן שארי המדות והתקשרות עד אין קץ כידוע והן הן גופי הבריות בעוה"ז השפלי החומרי וכן הוא באדם שהוא כולם קטן כלול את הכל בחלוף המחשבה והדמיונות והמדות וההתקשרות עד אין קץ כידוע שהמחשבה היא קומה שלמה אם טוב ואם רע ח"ו מתעורר ממנה להשי"ת ב"ה אם ליראהו ממ' אם לאהבו ית' או בכל מדה ומדה שהוא מודד לו מודה לו ית' ובזה היה יודע שלמה המע"ה הלשונות מכל הברי' שבעולם בהסתכלותו ע"ע וחלופו וחילופי חילופיו שהרי אין המחשבה עומדת אפיק רגע א' אבל פושט ולובש צורה תמיד כידוע ולא כל העתים שוות כידוע מכ"ח עתים והשתנות לאין מספר ודבר זה נוהג אפי' בגדולי הצדיקים ואפי' מרע"ה לנגדו היה בלעם דעת דקליפה שהיה כולל כל הדעת ומחשבת חוץ ופסולי המוקדשין כמאמר את זה לע"ז עשה אלוהים ואחרי שמרע"ה היה דעת דקדושה בודאי היו מוכרחים כל אלו לעבר במחשבתו והוא גבר עליהן והכניע בעצמו כל הרע עד שהגיע להיות במדרגת דעת דקדושה כידוע מאמר הבעש"ט שכל מה שהיה בבלעם היו חושדין למרע"ה מפני שכל זמן שלא נגמרה עלית השכינה כאשר יהיה בזמן השכינה וגואל מדק בב"א שהוא ביטול הקליפה ובלע המות לנצח מוכרחים כל העליות להיות רק במחשבת אדם כשר והאדם כשר א"א לו להגיע ולעלות אל שורשו כ"א ע"י שכנגדו שיעלו במחשבתו והוא יתעורר מהם לבוראו ית' והן הן הנסיונות כמארז"ל בבריתו של עולם מעיקרא חשוכא והדר נהורא והוא מוזכר בזוהר הרבה פעמים לכן כשהאדם רוצה להכניע איזה דבר העומד עליו בתחילה צריך להכניע באמת לפני קוב"ה