פרי הארץ/פרשת וישב
שאילתא האיבעיא אם הדלקה עושה מצוה או הנחה ופשטינא ממאמר הש"ס חש"ו שהדליקו לא עשה ולא כלום ש"מ הדלקה וכו' פתח הרב בפרש"י ז"ל על וישב ביקש יעקב לישב בשלום קפץ עליו רגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין וכו' בב"ר עוד אמרו שם אחר שראה יעקב כל אלופי עשו שלמעלה לכן וישב יעקב ע"ש הענין הוא מחז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ומבואר בספר מוסר על לשון כדי ולא אמר והכנס כדרך העולם והמשל שהביא שמתקנים עצמם בחוץ ונכנסים לפנים לכן אמר בלשון כדי שתכנס לומר שאין הנמשל דומה בדומה למשל בכל מילי שאפילו אם יתקן עצמו בעה"ז כולי האי ואולי שיכנס לעה"ב שלא יהיה צדיק בעיניו שבוודאי יכנס אל כל הכנותיו שתיקן עצמו בעוה"ז יהיה בעיניו על צד הספק אולי יכנס וזהו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס אולי יכניסו אותך. והרב פי' בענין אחר לשון כדי שהענין הוא ידוע להיות אדם הוא חלק אלוה ממעל ממש ובאפשרו להתיחד אחדות גמור עמו ית' בלי שום הפסק ומסך מבדיל. אם אמנם לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכינו דרכיו אבל ע"פ התורה והמצוות בהכניס האדם עצמו וכל מעיינו בם בכל לבבו ונפשו ומאודו בחפיצה חשיקה ודביקה כמאמר מפרשתו של אותו רשע אתה למד עבודתו ית' שנאמר עליו חפץ בבת יעקב חשקה נפשו בבתכם ותדבק נפשו בדינה והדביקות הי' בנפשו ומאודו שנאמר הרבו עלי מאוד מוהר ומתן הפקיר נפשו על המילה. מפני שכל הרגשותיו של אדם בצער גוף או נפש הוא מפני ההתקשרות ואחדות ד"מ כשנוקף אצבעו למטה מרגיש כל הגוף להיותו אחד וכן בצער הנפש מאיזה מדה מפני ההתקשרות בה משא"כ כשהאדם מקשר כל עצמו למקום אחר בדביקות ואחדות גמור הרי הוא נפסק מן ההתקשרות הראשון שהיה לו בגוף או מדות הנפש לכן אינו מרגיש בכל מה שנעשה עמו במקום התקשרותו בראשונה מפני שכבר נפסק ממנו מפני דביקות האחרון לכן אפשרות ההפקרות נפשו וכל מאודו שלא לקבל שום צער מפני דבקות דבר שיכנס בה להרע או להיטיב. והנה כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר קדושה איזה מצוה או תורה ותפילה בדביקות גמור עד התפשטות התקשרותו הראשון שבחומרי שלא להרגיש בהם כלל הוא הנקרא הסירו מלבושים הצואים והלבישו מחלצות שהרי הוא מתלבש עתה ברוח קדושה. וכשמתלבש בתיבת התורה ותפלה מקרא בא אתה וכל ביתך אל התיבה שנכנס עם כל עצמו בה וכן כשמתלבש במצוה שבת או חנוכה ומכניס כל מעינו בם עם כל עצמו בבטול שארי הרגשותיו