פרי הארץ/פרשת וישב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הרחבה)
מ (תיקון)
שורה 5: שורה 5:
והרב פי' בענין אחר לשון כדי שהענין הוא ידוע להיות אדם הוא חלק אלוה ממעל ממש ובאפשרו להתיחד אחדות גמור עמו ית' בלי שום הפסק ומסך מבדיל. אם אמנם לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכינו דרכיו אבל ע"פ התורה והמצוות בהכניס האדם עצמו וכל מעיינו בם בכל לבבו ונפשו ומאודו בחפיצה חשיקה ודביקה כמאמר מפרשתו של אותו רשע אתה למד עבודתו ית' שנאמר עליו חפץ בבת יעקב חשקה נפשו בבתכם ותדבק נפשו בדינה והדביקות הי' בנפשו ומאודו שנאמר הרבו עלי מאוד מוהר ומתן הפקיר נפשו על המילה. מפני שכל הרגשותיו של אדם בצער גוף או נפש הוא מפני ההתקשרות ואחדות ד"מ כשנוקף אצבעו למטה מרגיש כל הגוף להיותו אחד וכן בצער הנפש מאיזה מדה מפני ההתקשרות בה משא"כ כשהאדם מקשר כל עצמו למקום אחר בדביקות ואחדות גמור הרי הוא נפסק מן ההתקשרות הראשון שהיה לו בגוף או מדות הנפש לכן אינו מרגיש בכל מה שנעשה עמו במקום התקשרותו בראשונה מפני שכבר נפסק ממנו מפני דביקות האחרון לכן אפשרות ההפקרות נפשו וכל מאודו שלא לקבל שום צער מפני דבקות דבר שיכנס בה להרע או להיטיב.  
והרב פי' בענין אחר לשון כדי שהענין הוא ידוע להיות אדם הוא חלק אלוה ממעל ממש ובאפשרו להתיחד אחדות גמור עמו ית' בלי שום הפסק ומסך מבדיל. אם אמנם לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכינו דרכיו אבל ע"פ התורה והמצוות בהכניס האדם עצמו וכל מעיינו בם בכל לבבו ונפשו ומאודו בחפיצה חשיקה ודביקה כמאמר מפרשתו של אותו רשע אתה למד עבודתו ית' שנאמר עליו חפץ בבת יעקב חשקה נפשו בבתכם ותדבק נפשו בדינה והדביקות הי' בנפשו ומאודו שנאמר הרבו עלי מאוד מוהר ומתן הפקיר נפשו על המילה. מפני שכל הרגשותיו של אדם בצער גוף או נפש הוא מפני ההתקשרות ואחדות ד"מ כשנוקף אצבעו למטה מרגיש כל הגוף להיותו אחד וכן בצער הנפש מאיזה מדה מפני ההתקשרות בה משא"כ כשהאדם מקשר כל עצמו למקום אחר בדביקות ואחדות גמור הרי הוא נפסק מן ההתקשרות הראשון שהיה לו בגוף או מדות הנפש לכן אינו מרגיש בכל מה שנעשה עמו במקום התקשרותו בראשונה מפני שכבר נפסק ממנו מפני דביקות האחרון לכן אפשרות ההפקרות נפשו וכל מאודו שלא לקבל שום צער מפני דבקות דבר שיכנס בה להרע או להיטיב.  


והנה כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר קדושה איזה מצוה או תורה ותפילה בדביקות גמור עד התפשטות התקשרותו הראשון שבחומרי שלא להרגיש בהם כלל הוא הנקרא הסירו מלבושים הצואים והלבישו מחלצות שהרי הוא מתלבש עתה ברוח קדושה. וכשמתלבש בתיבת התורה ותפלה מקרא בא אתה וכל ביתך אל התיבה שנכנס עם כל עצמו בה וכן כשמתלבש במצוה שבת או חנוכה ומכניס כל מעינו בם עם כל עצמו בבטול שארי הרגשותיו הראשונים נקרא אחדות גמור עמו ית' כי מלבושי המצות המקיפים וסובבים אותו והוא בתוכן מתייחד עמו ית' בלי שום הפסק כמאמר ופרשת כנפיך על אמתיך שהמלבוש הוא המיחד ואחרי שהתורה והמצוה הם אלהות ממש כידוע מתייחד על ידם עמו ית' בהכנסו בתוכם וטועם מעין עוה"ב וזהו טועמיה חיים זכו זאי אפשר להדבק בחיות ואור העליון בעוה"ב אם לא בטעימתו בעוה"ז משא"כ מעשה תורה ומצות אנשים מלומדה בלי שום דביקות. וזהו התקן עמצך בפרוזדור בעוה"ז בתורה ומצות כדי שתכנס פי' באופן שתכנס בהם שהוא העה"ב וטרקלין. ולא לעשות מצות אנשים מלומדה. אבל בכדי להיות אחדות גמור עמו ית' צריך לצאת מן המדות כלל הנקרא מלבושים כמאמר מדות בד קדש ילבד ולבא למעלה מן המדות ע"י האותיות צרופי המדות עצמם.
והנה כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר קדושה איזה מצוה או תורה ותפילה בדביקות גמור עד התפשטות התקשרותו הראשון שבחומרי שלא להרגיש בהם כלל הוא הנקרא הסירו מלבושים הצואים והלבישו מחלצות שהרי הוא מתלבש עתה ברוח קדושה. וכשמתלבש בתיבת התורה ותפלה מקרא בא אתה וכל ביתך אל התיבה שנכנס עם כל עצמו בה וכן כשמתלבש במצוה שבת או חנוכה ומכניס כל מעינו בם עם כל עצמו בבטול שארי הרגשותיו הראשונים נקרא אחדות גמור עמו ית' כי מלבושי המצות המקיפים וסובבים אותו והוא בתוכן מתייחד עמו ית' בלי שום הפסק כמאמר ופרשת כנפיך על אמתיך שהמלבוש הוא המיחד ואחרי שהתורה והמצוה הם אלהות ממש כידוע מתייחד על ידם עמו ית' בהכנסו בתוכם וטועם מעין עוה"ב וזהו טועמיה חיים זכו ואי אפשר להדבק בחיות ואור העליון בעוה"ב אם לא בטעימתו בעוה"ז משא"כ מעשה תורה ומצות אנשים מלומדה בלי שום דביקות. וזהו התקן עמצך בפרוזדור בעוה"ז בתורה ומצות כדי שתכנס פי' באופן שתכנס בהם שהוא העה"ב וטרקלין. ולא לעשות מצות אנשים מלומדה. אבל בכדי להיות אחדות גמור עמו ית' צריך לצאת מן המדות כלל הנקרא מלבושים כמאמר מדות בד קדש ילבד ולבא למעלה מן המדות ע"י האותיות צרופי המדות עצמם.
 
ולהסביר הענין נקדים ארז"ל בראשית ברא בתורה שנקרא ראשית ומאמר באורייתא ברא קב"ה עלמא הכל נאמר על האותיות כל מעשה בראשית ובריאות העולם הם ע"י אתוון וכל בריאה ובריאה הם אתוון וצרופים כמבואר בזהר על מאמר וישכב במקום ההוא פי' יש כ"ב אותיות התורה ובכמה מקומות בזהר ואינם אותיות הדבור שלפי' המחשבה שאינה שוקטת לעולם והחיות רצוא ושוב פושט צורה ולובש צורת אותיות אחרים בכל מחשבה ומחשבה ובלתי אותיות א"א כי המה המגבילים החיות לצמצם בכדי אפשרות ההבנה כי בלתי הצמצום אין שום השגה תופסת באין סוף בלי גבול אבל אחרי הצמצום בראשית חכמה ומבין בבינה מתגלים המדות בצרופי אותיות כמו חסד וגבורה ורחמים שהם אהוי"ר והתקשרות שהוא ההמשכה ממשיך רחמים והשפעה המוליך ומביא מעלה ומוריד הרחמים שהם מלמעלה למטה מקרא ו' רברבא וההתקשרות ממטה למעלה נקרא ו' זעירא ונקרא יוסף הצדיק המקשר כל העולמות עד שמגיע אל הדעת המיחד חכמה ובינה יוצא מן המדות למעלה מהם והנה בכל תפילה וברכה מדי דברו כשמתחיל להבין מבוקשו הרי הוא במדות כמו חסד ורחמים ואפילו אם אינו מכוין לשם עצמו כי אם ליחוד העולמות אבל עדיין אינו יכול לעשות השתנו אלא אם מגודל ההתקשרות יוצא מן ההבנה בהתקשרות האותיות היוצאים מן הלב ונכנסים במחשבה והחיות רצוא ושוב בלי הפסק מא"ס המתקן חיות וקצבה בגבול להחיות כל נפש חיה כי חלק ה' עמו לכן יצב גבולות עמין למספר בני ישראל כדי שיוכלו לפנות כל העמים שהן המחשבות זרות ומדות החיצונות ביחוד גמור על ידי חלקם עמו ית' בקשר האותיות השופע בחיות רצוא ושוב  
ולהסביר הענין נקדים ארז"ל בראשית ברא בתורה שנקרא ראשית ומאמר באורייתא ברא קב"ה עלמא הכל נאמר על האותיות כל מעשה בראשית ובריאות העולם הם ע"י אתוון וכל בריאה ובריאה הם אתוון וצרופים כמבואר בזהר על מאמר וישכב במקום ההוא פי' יש כ"ב אותיות התורה ובכמה מקומות בזהר ואינם אותיות הדבור שלפי' המחשבה שאינה שוקטת לעולם והחיות רצוא ושוב פושט צורה ולובש צורת אותיות אחרים בכל מחשבה ומחשבה ובלתי אותיות א"א כי המה המגבילים החיות לצמצם בכדי אפשרות ההבנה כי בלתי הצמצום אין שום השגה תופסת באין סוף בלי גבול אבל אחרי הצמצום בראשית חכמה ומבין בבינה מתגלים המדות בצרופי אותיות כמו חסד וגבורה ורחמים שהם אהוי"ר והתקשרות שהוא ההמשכה ממשיך רחמים והשפעה המוליך ומביא מעלה ומוריד הרחמים שהם מלמעלה למטה מקרא ו' רברבא וההתקשרות ממטה למעלה נקרא ו' זעירא ונקרא יוסף הצדיק המקשר כל העולמות עד שמגיע אל הדעת המיחד חכמה ובינה יוצא מן המדות למעלה מהם והנה בכל תפילה וברכה מדי דברו כשמתחיל להבין מבוקשו הרי הוא במדות כמו חסד ורחמים ואפילו אם אינו מכוין לשם עצמו כי אם ליחוד העולמות אבל עדיין אינו יכול לעשות השתנו אלא אם מגודל ההתקשרות יוצא מן ההבנה בהתקשרות האותיות היוצאים מן הלב ונכנסים במחשבה והחיות רצוא ושוב בלי הפסק מא"ס המתקן חיות וקצבה בגבול להחיות כל נפש חיה כי חלק ה' עמו לכן יצב גבולות עמין למספר בני ישראל כדי שיוכלו לפנות כל העמים שהן המחשבות זרות ומדות החיצונות ביחוד גמור על ידי חלקם עמו ית' בקשר האותיות השופע בחיות רצוא ושוב  



גרסה מ־18:54, 28 בדצמבר 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פרי הארץ TriangleArrow-Left.png פרשת וישב

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה

שאילתא האיבעיא אם הדלקה עושה מצוה או הנחה ופשטינא ממאמר הש"ס חש"ו שהדליקו לא עשה ולא כלום ש"מ הדלקה וכו' פתח הרב בפרש"י ז"ל על וישב ביקש יעקב לישב בשלום קפץ עליו רגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין וכו' בב"ר עוד אמרו שם אחר שראה יעקב כל אלופי עשו שלמעלה לכן וישב יעקב ע"ש הענין הוא מחז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ומבואר בספר מוסר על לשון כדי ולא אמר והכנס כדרך העולם והמשל שהביא שמתקנים עצמם בחוץ ונכנסים לפנים לכן אמר בלשון כדי שתכנס לומר שאין הנמשל דומה בדומה למשל בכל מילי שאפילו אם יתקן עצמו בעה"ז כולי האי ואולי שיכנס לעה"ב שלא יהיה צדיק בעיניו שבוודאי יכנס אל כל הכנותיו שתיקן עצמו בעוה"ז יהיה בעיניו על צד הספק אולי יכנס וזהו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס אולי יכניסו אותך.

והרב פי' בענין אחר לשון כדי שהענין הוא ידוע להיות אדם הוא חלק אלוה ממעל ממש ובאפשרו להתיחד אחדות גמור עמו ית' בלי שום הפסק ומסך מבדיל. אם אמנם לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכינו דרכיו אבל ע"פ התורה והמצוות בהכניס האדם עצמו וכל מעיינו בם בכל לבבו ונפשו ומאודו בחפיצה חשיקה ודביקה כמאמר מפרשתו של אותו רשע אתה למד עבודתו ית' שנאמר עליו חפץ בבת יעקב חשקה נפשו בבתכם ותדבק נפשו בדינה והדביקות הי' בנפשו ומאודו שנאמר הרבו עלי מאוד מוהר ומתן הפקיר נפשו על המילה. מפני שכל הרגשותיו של אדם בצער גוף או נפש הוא מפני ההתקשרות ואחדות ד"מ כשנוקף אצבעו למטה מרגיש כל הגוף להיותו אחד וכן בצער הנפש מאיזה מדה מפני ההתקשרות בה משא"כ כשהאדם מקשר כל עצמו למקום אחר בדביקות ואחדות גמור הרי הוא נפסק מן ההתקשרות הראשון שהיה לו בגוף או מדות הנפש לכן אינו מרגיש בכל מה שנעשה עמו במקום התקשרותו בראשונה מפני שכבר נפסק ממנו מפני דביקות האחרון לכן אפשרות ההפקרות נפשו וכל מאודו שלא לקבל שום צער מפני דבקות דבר שיכנס בה להרע או להיטיב.

והנה כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר קדושה איזה מצוה או תורה ותפילה בדביקות גמור עד התפשטות התקשרותו הראשון שבחומרי שלא להרגיש בהם כלל הוא הנקרא הסירו מלבושים הצואים והלבישו מחלצות שהרי הוא מתלבש עתה ברוח קדושה. וכשמתלבש בתיבת התורה ותפלה מקרא בא אתה וכל ביתך אל התיבה שנכנס עם כל עצמו בה וכן כשמתלבש במצוה שבת או חנוכה ומכניס כל מעינו בם עם כל עצמו בבטול שארי הרגשותיו הראשונים נקרא אחדות גמור עמו ית' כי מלבושי המצות המקיפים וסובבים אותו והוא בתוכן מתייחד עמו ית' בלי שום הפסק כמאמר ופרשת כנפיך על אמתיך שהמלבוש הוא המיחד ואחרי שהתורה והמצוה הם אלהות ממש כידוע מתייחד על ידם עמו ית' בהכנסו בתוכם וטועם מעין עוה"ב וזהו טועמיה חיים זכו ואי אפשר להדבק בחיות ואור העליון בעוה"ב אם לא בטעימתו בעוה"ז משא"כ מעשה תורה ומצות אנשים מלומדה בלי שום דביקות. וזהו התקן עמצך בפרוזדור בעוה"ז בתורה ומצות כדי שתכנס פי' באופן שתכנס בהם שהוא העה"ב וטרקלין. ולא לעשות מצות אנשים מלומדה. אבל בכדי להיות אחדות גמור עמו ית' צריך לצאת מן המדות כלל הנקרא מלבושים כמאמר מדות בד קדש ילבד ולבא למעלה מן המדות ע"י האותיות צרופי המדות עצמם.

ולהסביר הענין נקדים ארז"ל בראשית ברא בתורה שנקרא ראשית ומאמר באורייתא ברא קב"ה עלמא הכל נאמר על האותיות כל מעשה בראשית ובריאות העולם הם ע"י אתוון וכל בריאה ובריאה הם אתוון וצרופים כמבואר בזהר על מאמר וישכב במקום ההוא פי' יש כ"ב אותיות התורה ובכמה מקומות בזהר ואינם אותיות הדבור שלפי' המחשבה שאינה שוקטת לעולם והחיות רצוא ושוב פושט צורה ולובש צורת אותיות אחרים בכל מחשבה ומחשבה ובלתי אותיות א"א כי המה המגבילים החיות לצמצם בכדי אפשרות ההבנה כי בלתי הצמצום אין שום השגה תופסת באין סוף בלי גבול אבל אחרי הצמצום בראשית חכמה ומבין בבינה מתגלים המדות בצרופי אותיות כמו חסד וגבורה ורחמים שהם אהוי"ר והתקשרות שהוא ההמשכה ממשיך רחמים והשפעה המוליך ומביא מעלה ומוריד הרחמים שהם מלמעלה למטה מקרא ו' רברבא וההתקשרות ממטה למעלה נקרא ו' זעירא ונקרא יוסף הצדיק המקשר כל העולמות עד שמגיע אל הדעת המיחד חכמה ובינה יוצא מן המדות למעלה מהם והנה בכל תפילה וברכה מדי דברו כשמתחיל להבין מבוקשו הרי הוא במדות כמו חסד ורחמים ואפילו אם אינו מכוין לשם עצמו כי אם ליחוד העולמות אבל עדיין אינו יכול לעשות השתנו אלא אם מגודל ההתקשרות יוצא מן ההבנה בהתקשרות האותיות היוצאים מן הלב ונכנסים במחשבה והחיות רצוא ושוב בלי הפסק מא"ס המתקן חיות וקצבה בגבול להחיות כל נפש חיה כי חלק ה' עמו לכן יצב גבולות עמין למספר בני ישראל כדי שיוכלו לפנות כל העמים שהן המחשבות זרות ומדות החיצונות ביחוד גמור על ידי חלקם עמו ית' בקשר האותיות השופע בחיות רצוא ושוב


·
מעבר לתחילת הדף