פני יהושע/כתובות/פ/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


פני יהושע TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png פ TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


משנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים כו' וב"ה אומרים נכסים בחזקתן פירש"י דבב"ב בפ' מי שמת פליגי אמוראי כו' וכתב עוד בדבור הסמוך דה"ג כתובתה בחזקת יורשי הבעל. ולכאורה טעות נפל בדפוס בלשון רש"י וצריך להגיה דהכי גרסינן וכתובתה שכן נראה מלשון הרשב"א ז"ל בחידושי יבמות ומל' הנימוקי יוסף שם ומלשון הר"ן ז"ל בשמעתין דעיקר החילוק לדינא שבין פירש"י ותוס' כאן תלוי בחילופי גרסאות דלפירש"י גרסינן הכא וכתובתה כמו בפרק מי שמת כיון דנכסי צ"ב חלוק מכתובתה וקתני לה הכא בפני עצמה משא"כ לפירוש התוספות דהכא כתובה כולל ג"כ נכסי צ"ב א"כ גרסינן הכא כתובתה בלא וי"ו דפרושי קא מפרש כן נראה לכאורה דיש ליישב כוונת רש"י בגירסתו לפי שיטת הרשב"א והר"ן והנ"י ז"ל ולפ"ז מדלא השיבו התוספות על רש"י בענין הגירסא צריך לומר דהתוספות נמי נהי דגרסינן וכתובתה אפ"ה יש לפרש דהכא לכ"ע נכסי צ"ב בחזקת הבעל דהא בפרק מי שמת איכא למ"ד דנכסי צ"ב בחזקת יורשי הבעל אע"ג דקתני וכתובתה והיינו כדמסקו התוספות בהא דלא ערבינהו ותנינהו. מיהו רש"י ז"ל פשיטא ליה דנהי דאיכא שום סברא לחלק בין ההיא דהכא לההיא דפ' מי שמת אפ"ה כיון דבחד לישנא קתני להו מסתמא פירושן שוה מש"ה כתב דודאי אי הוה גרסינן כתובתה בלא וי"ו היה באפשר לחלק דאפי' למ"ד התם בחזקת יורשי האשה היינו משום דנקיט וכתובתה ע"כ שאין נכסי צ"ב בכלל כתובתה משא"כ הכא דנקיט כתובתה ע"כ פרושי מפרש משא"כ כיון דהכא נמי גרסינן וכתובתה כמו התם משמע ליה לרש"י דמסתמא פירושן שוה לכל חד כדאית ליה כן נראה לי בכוונת רש"י ז"ל ויבואר עוד בסמוך:

מיהו איכא למידק בעיקר פלוגתת רש"י ותוספות דהא בפרק החולץ פליגי אמוראי טובא באוקימתא דמתני' ולכולהו אמוראי בר מדאביי מיתוקמא כולה מתניתין בנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם דוקא אבל בנכסים שנפלו לה תחתיו דבעל ב"ה נמי מודו דליורשי הבעל כדמסיק רבא דידו עדיפא מידה כן נראה מלשון רש"י ותוספות פרק החולץ וא"כ לפ"ז לא שייכי כלל הכא האי פלוגתא דפרק מי שמת דהא נכסי צ"ב לא שייכי כלל אלא במה שהכניסה לבעל וא"כ נפלו לה תחת הבעל ולפ"ז אפילו בנכסי מלוג בכה"ג כ"ע מודו דהוו ליורשי הבעל וכ"ש נכסי צ"ב ואף שיש שום סברא לומר דנכסי צ"ב הוי יותר בחזקת האשה כיון דהבעל חייב באחריותן ומש"ה מיקרי צ"ב שהיא מוחזקת בהן כעל עמוד ברזל או משאר טעמי שאבאר בלשון התוספות מ"מ מלשון רש"י גופא מבואר כאן להיפך דמ"ד בחזקת האשה היינו משום שהיה שלה וא"כ כ"ש דנכסי מלוג היה שלה ואפ"ה אותן שנפלו תחת הבעל לכ"ע הוי ליורשי הבעל ומהיכי תיתי נאמר בנכסי צ"ב שהכניסה לבעל שיהיו יותר בחזקת האשה. ועוד דס"ס לא איירי סיפא דמתני' במה שנפלו לה תחת הבעל וא"כ לא שייך לפרש נכסים בחזקתן כה"ג. ולפ"ז נראה דשיטת רש"י ותוספות כאן היינו לאוקימתא דאביי בפ' החולץ דרישא דמתני' בנפלו כשהיא שומרת יבם וסיפא בנפלו תחת הבעל ואפ"ה סברי ב"ה דנכסי מלוג בחזקת יורשי האשה וא"כ שפיר שייך פלוגתת רש"י ותוספות בנכסי צ"ב ואין לתמוה בזה להעמיד סתימת לשון התוס' אליבא דאביי דבלא"ה כתבו התוספות במסקנא דהחולץ בשם ר"י גאון דהלכה כאביי ולא הביאו שום חולק ועיין מה שאכתוב בזה בלשון התוס'. ומעתה נשוב לשיטת רש"י דמ"ש דשייך הכא האי פלוגתא דפרק מי שמת היינו דודאי לשון המשנה הכי דייק דפירושן שוה אלא דממילא ע"כ דתליא בפלוגתא דאביי ורבא דפרק החולץ דמאן דמפרש בפרק מי שמת לשון נכסים בחזקתן בחזקת יורשי הבעל ע"כ ה"נ מפרש במשנתינו וס"ל כרבא ואינך אמוראי ומ"ד התם בחזקת יורשי האשה ס"ל הכא כאביי. ולפ"ז יש לי לקיים הגירסא בלשון רש"י דהכי גרסי' כתובתה בלא וי"ו דהא ודאי למ"ד התם ליורשי הבעל וה"נ דכוותיה א"כ אין מקום לגירסת וכתובתה בוי"ו לומר דנכסים בחזקתן בבא בפני עצמה היא בנכסי צ"ב דהא לא איירי הכא בסיפא מנכסים שנפלו תחת הבעל אלא ממה שנפלו כשהיא שומרת יבם וא"כ לא שייך נכסי צ"ב בהא מילתא וא"כ כיון דלמ"ד ליורשי הבעל ע"כ גרסינן כתובתה ה"ה למ"ד בחזקת יורשי האשה דבגירסת המשנה ודאי לא פליגי אלא דאפ"ה נראה יותר כדפרישית מעיקרא דלרש"י גרסינן וכתובתה ואפ"ה א"ש אף למ"ד ליורשי הבעל דאדרבה הא מילתא גופא דרבא אשמעינן תנא דמתניתין דשלשה חילוקי דינים יש לב"ה נכסים בחזקתן פי' דאותן נכסים שהיו לה מעיקרא תחת הבעל בין נ"מ ובין נצ"ב הן בחזקתן וממילא ידעינן דהיינו בחזקת יורשי הבעל שהוא היבם שעומד תחת הבעל וכתובה נמי בחזקת יורשי הבעל אבל נכסים הנכנסים ויוצאים עמה דהיינו נכסים שנפלו כשהיא שומרת יבם הן בחזקת יורשי האשה והא דקאמר רבא התם סיפא כשנפלו תחת היבם לא קאי אלא אהא סיפא דשייך פלוגתא דב"ש וב"ה דהיינו בנכסים הנכנסים ויוצאים שנפלו כשהיא שומרת יבם כנ"ל נכון. והשתא לפ"ז לשיטת רש"י א"ש נמי אפילו למ"ד בפרק מי שמת יחלוקו דהכי הלכתא וא"כ לשון משנתינו נמי ע"כ הכי מפרש דיחלוקו והיינו למאי דפרישית בסוגייא דיבמות דלאוקימתא דרבא בנפלו כשהיא תחת הבעל דידו עדיפא מידה והיבם ידו כידה וממילא דיחלוקו וכן נראה שם מל' רש"י שכתב דשקלי יורשי הבעל בנכסים ולא כתב דשקלי לנכסים אלא ע"כ דכוונתו דשקלי פלגא. אלא דעדיין נ"ל דוחק דסוף סוף אין לשון נכסים בחזקתן דהכא שוה לנכסים בחזקתן דפרק מי שמת דהכא הוי נ"מ נמי בכלל כיון שנפלו תחת הבעל וקאמר שהם בחזקת הבעל והתם הא קתני בהדיא דנכסים הנכנסים ויוצאים תחת הבעל אפ"ה הם בחזקת האשה ויש ליישב. העולה מכל זה שאין בידי להכריע כעת כוונת רש"י בגירסת המשנה אם רוצה לומר דגרסינן וכתובתה או כתובתה לולי שהר"ן ז"ל כתב להדיא דרש"י גריס וכתובתה בוי"ו ע"ש ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה נכסים בחזקתן פ"ה כו' ואין נראה לר"ת כו' דהיבם כבר היה מוחזק כו' עכ"ל. כבר כתבתי דעיקר דברי התוספות בזה אליבא דאביי דמוקי לסיפא דמתניתין דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וא"כ משכחת שפיר נצ"ב דומיא דנ"מ משא"כ לרבא אפילו בנ"מ לא איירי סיפא דמתניתין אלא בנפלו כשהיא שומרת יבם וא"כ לא משכחת נצ"ב בכה"ג וכתבתי דאפשר דהתוספות סברי דהלכה כאביי אלא שראיתי להרב הב"י בא"ע סי' ק"ס שכתב ונדחק דאפילו לשיטת רוב הפוסקים דס"ל כרבא אפ"ה שייך האי דינא נמי בנצ"ב שפסקה להכניס להיבם וע"ש בב"ח אלא דודאי התוס' דהכא לא איירי בכה"ג דהא כתבו להדיא שהיבם היה מוחזק משעת מיתת אחיו וא"כ לפ"ז מצינן למימר דרש"י ותוספות לא פליגי דודאי למ"ד בפרק מי שמת דנכסים בחזקתן בחזקת האשה מפרש כאן נמי בחזקת יורשי האשה ובאותן נכסים שפסקה להכניס ליבם וע"כ דהתוספות לא נחתו להאי סברא כלל וכמ"ש הב"י שהוא דוחק ולאפוקי משיטת הב"ח דפשיטא ליה הא מילתא ודוק. מיהו בעיקר דברי התוספות דפשיטא להו שהיבם מוחזק משעת מיתת אחיו משום דנצ"ב נמי לא ניתנו לגבות אלא לכשתנשא לאחר ולענ"ד הא מילתא צריכא עיונא טובא דהא לעיל בפרק נערה דף נ"ג משמע להדיא דהאי טעמא דבעינן לכשתנשא לאחר לא שייך אלא בעיקר כתובה ותוספות ולא בנדונייתא דהיינו נצ"ב דהא מה"ט גופא מסקינן התם דקבורתה תחת נדונייתא ויבואר עוד בסמוך בשמעתין ולפ"ז שפיר מצינן למימר בשיטת רש"י ז"ל דלמ"ד התם בחזקת האשה ה"ה כאן בין לאביי בין לרבא דכיון דלמ"ד התם דנצ"ב בחזקת יורשי האשה לב"ה אע"ג דלב"ה כתובה גופא בחזקת יורשי הבעל וע"כ משום דבכתובה ס"ל דלאו כגבוי דמי דלא עדיף משאר חוב ואדרבה גריעא מיניה דלא ניתן לגבות כלל אלא לכשתנשא לאחר משא"כ בנצ"ב דמסתמא איירי שהן בעין דבנצ"ב שאינן בעין נראה דבלא"ה הוה ליורשי הבעל דהא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו וכמ"ש התוספות להדיא בפרק החולץ דף ל"ח ע"ש וא"כ כיון שהן בעין ס"ל דכגבוי דמיין דלא מחוסר גוביינא ואדרבה אין היורשים יכולים לסלקה בדמים דמשום שבח בית אביה דידה הוי כדאיתא פ' אלמנה לכ"ג וכיון דלא בעינן בנצ"ב לכשתנשא לאחר א"כ אין ליבם בהם זכות ומש"ה איכא למימר דגריעא בהם יד היבם אפי' מנ"מ שנפלו לה תחת הבעל דצ"ב נהי דכגבוי דמי אפ"ה לא מטא זמן גוביינא אלא לאחר מיתת הבעל והו"ל כנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסברא זו כתב הרשב"א ז"ל בשמעתין הביאו הר"ן ז"ל לענין אכילת פירות היבם באותן נכסים דמה שהגיע לחלקה הו"ל כאילו נפלו לה כשהיא שומרת יבם למ"ד יחלוקו וא"כ למ"ד בחזקת יורשי האשה נמי יש לומר כן כדפרישית ובזה נתיישב מה שהקשו התוס' על רש"י מדברי ב"ש בסמוך ודוק היטב ועיין בסמוך:

קונטרס אחרון

בסוגיא דשומרת יבם בתוס' בד"ה נכסים בחזקתן פ"ה דכי היכי דפליגי אמוראי בפרק מי שמת כו' ואין נראה לר"ת וכתבתי דלענ"ד לדינא לא פליגי רש"י ור"ת כיון שדברי ר"ת א"א להעמיד אלא בנפלו נכסים בעודה תחת הבעל והיינו כאוקימתא דאביי בפרק החולץ וע"כ דהכי הוא מדכתבו בפשיטות דהיבם מוחזק בהם משעת מיתת אחיו ושיטת רש"י נראה דלמ"ד התם בחזקת יורשי האשה ע"כ מפרש הכא בנכסים שפסקה להכניס ליבם עצמו וכמ"ש הב"י והב"ח באה"ע סי' ק"ס כך נראה לכאורה אלא דבלא"ה יש מקום עיון בהא דפשיטא להו להתוספות דהיבם מוחזק בנכסי צ"ב משעת מיתת אחיו ומאי פשיטותא דלעיל פרק נערה משמע להדיא דבנדונייתה לא דרשינן מדרש כתובה ולא בעינן לכשתנשא לאחר דוקא וא"כ כיון דע"כ נכסי צ"ב דהכא איירי במטלטלי ואיתנהו בעינייהו כמ"ש התוספות בפ' החולץ דאל"כ הא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו וא"כ משעת מיתת הבעל ברשות האשה קאי וכמ"ש בפנים:

בא"ד דהיבם כבר היה מוחזק בשעת מיתת אחיו שהוא יורש כו' עכ"ל. משמע לכאורה מלשונם דהיבם מיקרי יורש הבעל אף על פי שלא נתיבמה כיון שמתה בעודה שומרת יבם אפ"ה קרי ליה תנא דמתני' יורש הבעל ולפ"ז נראה דהא דלאביי ס"ל לב"ש יחלוקו בנ"מ היינו שהיבם נוטל מחצה אפילו במקום אב וממילא דה"ה לרבא דאמר בנפלו כשהיא תחתיו דבעל ידו עדיפא מידה ולב"ה נמי שקלי יורשי הבעל מחצה דהיינו היבם גופא ואין שום סברא לומר כן שהיבם יזכה בעיקר נכסים אם לא שנאמר שהוא ג"כ יורש שלה דמספקא ליה לב"ה אי זיקה נישואין עושה ולפ"ז צ"ל דהא דאיבעיא לן ביבמות דף כ"ט ע"ב מאמר לב"ש נישואין עושה או אירוסין עושה ואמר ליה אביי למאי הילכתא אילימא ליורשה כו' ומשמע דאפילו במאמר לב"ש פשיטא ליה דאינה יורשה כ"ש בזיקה לחוד וכ"ש אליבא דב"ה כל זה היינו לענין מה שנפל לה בעודה שומרת יבם אבל במה שנפל לה תחת הבעל אפי' בזיקה לחוד זוכה היבם בנ"מ שלה לחוד אליבא דב"ש ולרבא אפילו אליבא דב"ה. ובאמת מצאנו מחלוקת הפוסקים בזה מי נקרא יורשי הבעל אם היבם או האב ולענ"ד ע"כ דהיבם נקרא יורשי הבעל מהאי דפרישית כיון דנ"מ לאביי ורבא בנפלו תחת הבעל ע"כ דהיבם נקרא יורש הבעל ולא האב דא"א שיזכה אבי הבעל בנ"מ של האשה שהיא שומרת יבם דמהיכי תיתי א"כ מנ"מ נשמע ג"כ לכתובה ונצ"ב לב"ה דהיבם נקרא יורש הבעל ובזה א"ש לשון התוספות שמקשין בסמוך דלערבינהו וליתנינהו ודוק היטב:

מיהו כל זה כתבתי לפי שיטת רש"י ותוספות פרק החולץ דלרבא נמי ס"ל לב"ה דזיקה מיהא עושה ספק נשואה אבל לולי פירושם היה נ"ל לפרש דרבא דהתם אליבא דב"ש איירי דזיקה ככנוסה ומכ"ש למאי דמוקי לה בעבד בה מאמר א"כ אפילו לב"ש נמי זיקה לאו ככנוסה לענין ירושה והא דקאמר רבא אי דנפלו תחתיו דבעל לכ"ע ידו עדיפא מידה לאו לענין שיזכה היבם בנכסים לאחר מיתה איירי אלא ארישא דמתני' קאי דאי דנפל תחת הבעל כ"ע מודו דאם מכרה ונתנה בעודה שומרת יבם אינו קיים כיון דידו דיבם כידה ולאפוקי מדאביי דשייך פלוגתא דב"ש וב"ה בסיפא אפילו לענין מוכרת ונותנת דהא לא מפליג בין רישא לסיפא בין מתה לעודה קיימת משא"כ לאחר מיתה לא איירי רבא כלל דפשיטא ליה דזיקה אינו ככנוסה ומש"ה מוקי סיפא בעבד בה מאמר דוקא כך היה נראה בעיני לכאורה ואבאר עוד בזה בסוגיא דשמעתין לולא דרש"י ותוספות בפ' החולץ לא כתבו כן:

אמנם לאחר העיון בלשון מלחמות ה' להרמב"ן בשיטת רבינו האי גאון ובשיטת הרי"ף ז"ל נ"ל לפרש דבריהם כדפרישית ובזה יתיישבו כמה קושיות שהקשה הרמב"ן ז"ל שם וביחוד מה שהקשה מהא דאמרינן בפ' הכותב בפלוגתא דאביי ורבא אי ידו עדיפא מידה דנ"מ לשומרת יבם ונדחק מאד ולמאי דפרישית א"ש ועוד אבאר בפ' הכותב אי"ה ודוק היטב:

קונטרס אחרון

בא"ד שכתבו דהיבם מוחזק בשעת מיתת אחיו שהוא יורש כו' משמע מדבריהם בפשיטות דהיבם הוא יורש הבעל ולא אבי הבעל ודלא כהפוסקים דאבי הבעל הוא יורש הבעל וקשיא לי על שיטתם האיך אפשר לומר כן דמאי שייכות יש לאבי הבעל בנכסי מלוג של השומרת יבם אע"כ דאיבם קאי שהוא יורשה וא"כ מנכסי מלוג שמעינן אנכסי צ"ב דיבם נקרא יורשי הבעל דהא בחדא לישנא קתני להו ועיין בסמוך:

קונטרס אחרון

מיהו כל זה כתבתי לפי שיטת רש"י ותוספות בפרק החולץ דהא דקאמר רבא אי דנפלו תחתיו דבעל לכ"ע ידו עדיפא מידה היינו לענין אם מתה ואפילו אליבא דב"ה כמ"ש רש"י להדיא בפ' החולץ אלא דלכאורה יש לתמוה דהא קי"ל בפשיטות דזיקה לאו ככנוסה ואפי' עבד מאמר לב"ה לאו ככנוסה לכך היה נראה לענ"ד דכולה מילתא בפרק החולץ אליבא דב"ש איירי וארישא קאי היכא שהשומרת יבם קיימת משא"כ לב"ה דאיירי בסיפא לעולם דזיקה לאו ככנוסה דמי וא"כ לפ"ז שפיר יש לקיים פסק רש"י והרמב"ם ז"ל דנכסי צ"ב יחלוקו כי האי דנפל הבית בפרק מי שמת ומהטעם שכתב שם הרשב"ם ז"ל בדינא דיחלוקו והאי טעמא גופא נמי שייך הכא. ובעיקר פי' הסוגיא דפרק החולץ נ"ל שהיא שיטת רבינו האי גאון והרי"ף ז"ל הביאו הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפרק החולץ אח"ז ראיתי שהובא ג"כ בהר"ן בשמעתין ע"ש אלא דלפ"ז דאין הטעם משום זיקה ככנוסה לב"ה א"כ שפיר יש לומר דאבי הבעל נקרא יורש הבעל ולא היבם כמ"ש בסמוך דכמה פוסקים ס"ל הכי ועיין בהגהת רמ"א סי' ק"ס:

בא"ד ובנכסי צ"ב מודו לב"ה כו' עכ"ל. נראה דפשיטא להו דבנכסי צ"ב מודו ב"ש לב"ה מדמסקינן בפרק החולץ כדדייק רב אשי דקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני נמי איפכא וא"כ משמע דלכולהו אוקימתא דהתם הכי הוא. אמנם בעיני יפלא על דבריהם דבפשיטות מצינן למימר דעיקר דיוקא דרב אשי מדלא קאמרי ב"ש נמי איפכא אלמא דלא פליגי ב"ש אדב"ה אלא במאי דקאמרי ב"ה ליורשי האב קאמרי אינהו דיחלוקו יורשי הבעל עמהם וממילא דבמאי דקאמרי ב"ה ליורשי הבעל מודו להו ב"ש והיינו בכתובה לכ"ע וא"כ לפ"ז אף אנו נאמר לענין נצ"ב ודאי למ"ד דלב"ה בחזקת יורשי הבעל ודאי מודו ב"ש מדלא קתני איפכא משא"כ למ"ד דלב"ה נכסים בחזקתן היינו ליורשי האשה דהיינו יורשי האב א"כ ממילא דהא דקאמרי ב"ש יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אהא מילתא דנצ"ב נמי קאי כיון דלב"ה ליורשי האב לדידהו יחלוקו יורשי הבעל עמהם כנ"ל ברור ליישב שיטת רש"י ז"ל ודוק היטב:

בד"ה יורשי הבעל כו' וא"ת לפ"ה דאין ליורשי הבעל כו' והא אמרינן בפ' נערה דקבורתה תחת נדונייתה מדאינו חייב לקבור ארוסתו עכ"ל. האי לישנא גופא ליתא בגמרא אלא דבפרק נערה דף מ"ז אמרינן דקבורתה תחת כתובתה ומדדייקינן בפרק נערה דף מ"ג דאין חייב לקבור ארוסתו כדמסקינן התם א"כ ע"כ ממילא שמעינן דהא דתקנו קבורתה תחת כתובתה בנשואה ולא בארוסה היינו משום דקבורתה תחת נדונייתה אלא דיש לדקדק מאי קשיא להו בזה דהא מסקינן התם דמה שלא תקנו קבורתה תחת כתובתה דמנה ומאתיים היינו משום דלא קרינן בה לכשתנשא לאחר וא"כ בפשיטות מצינן למימר דכיון דיבם כאחר דמי וקרינן בה שפיר לכשתנשא לאחר לענין קבורתה א"כ כבר הגיע זמן כתובתה ומינה דידה קא ירית ואפשר שלזה נתכוונו בתירוצם אלא שאין הלשון מדוקדק מיהו בעיקר קושייתם על פ"ה נתברר לעיל בסמוך דהיינו דוקא אליבא דאביי בפ' החולץ ויבואר עוד בסמוך ודו"ק:

בד"ה או דילמא כו' וא"ת מאי קא מיבעיא ליה והתניא לעיל כו' ולא נ"מ עכ"ל. לכאורה לא ידענא מאי קשיא להו דלעיל הכי קאמרינן שלא נתחייב הבעל לקוברה אלא משום שתקנו שיורש את כתובתה ומש"ה לא פלוג רבנן בכל הנשים ולפ"ז היינו דוקא בכל הנשים שאין להם שום יורש אחר שיתחייב בקבורתה משא"כ הכא דאיכא שאר יורשים שפיר קמבע"ל וכ"כ הר"ן ז"ל:

בא"ד ולפ"ה נמי מנה ומאתיים דהכא כנדוניא דמי כדפירשנו עכ"ל. והל' תמוה ונלע"ד בכוונתן משום דלכאורה משום האי קושיא דקבורתה תחת כתובתה ולא תחת נ"מ הוי משמע דלא הוי שמיע ליה לבעל האיבעיא האי ברייתא דקבורתה תחת כתובתה וא"כ כ"ש דלא ידע בעל האיבעיא המסקנא דלעיל דתחת כתובתה היינו נדונייתה ולא הוצרכנו לפרש לפי' הקונט' דכתובה דהכא הוי כנדוניא אבל לפי מה שתירצו כאן דשפיר קים ליה לבעל האיבעיא הא דקבורתה תחת נדונייתה א"כ צריך לפרש לפ"ה דכתובה דהכא הוי כנדוניא כנ"ל בכוונתו ודו"ק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.