פני יהושע/כתובות/עט/ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


פני יהושע TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png עט TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בא"ד ולפ"ה קשה כו' דהא גלימא אמר לקמן אע"ג דאין גזעו מחליף כו' עכ"ל. נראה דעיקר קושייתם דמסתמא הילכתא כהא דאמרינן כללא דמילתא גזעו מחליף ובאמת שאין זו קושיא מוכרחת דמצינן למימר דלרש"י כיון דכללא דמילתא לישנא בתרא גופא הוא דמסיק לה א"כ אנן קי"ל כלישנא קמא וכדפסיק רב נחמן וכן כתב ג"כ מורי זקני זצ"ל בספר מגיני שלמה שכן שיטת הטור וב"י ע"ש:

מיהו בר מן דין לא ידענא מאי קשיא להו מגלימא דבסמוך דהא גלימא מסתמא אינה עומדת למכור משום שבח בית אביה כדאיתא להדיא בפ' אלמנה לכ"ג באיצטלא דפרסי אמיתנא דאפילו בהכניסה לו שום שהן נכסי צ"ב לא ימכור כ"ש בהא דשמעתין שפירשו כל המפרשים בנכסי מלוג וכמו שפירש"י גופא וכמו שאפרש בסמוך ולפ"ז מצינן למימר דרב נחמן לא איירי כלל מדין מכירת הגלימא כיון דבדידה תליא מילתא אלא מדין שמוש הבעל בגלימא איירי ואתא לאשמעינן שרשאי הבעל לכסות בה וזה פריו אע"ג שע"י כן כליא קרנא אפ"ה לא איכפת לן כיון שישארו השחקים והיינו דמדמה לה הש"ס לפלוגתא דר"מ ורבנן בפיר ומחפורת דהתם נמי ע"כ לא איירי ממכירת הפיר והמחפורת דבלא"ה לא ימכור משום שבח בית אביה כדמסקינן בסמוך בזיתים וגפנים זקנים דאע"ג דכליא קרנא אפ"ה אם עומדת בשדה שלה ד"ה לא תמכור וה"נ הרי עומדין בשדה שלה מדכתב רש"י ז"ל דמקום הגומא ישאר לה לקרן ולא פליגי ר"מ ורבנן כלל במכירת קרקע הפיר והמחפורת אלא במכירת הגפרית והצריף קמא קמא דמטי דלר"מ כיון שאין גזעו מחליף הוי עיקר הקרן והקרקע טפילה וא"כ מוכרין אותו ולוקחין קרקע דבכה"ג ודאי לא שייך שבח בית אביה כיון שעומדין למכור ולרבנן הבעל לוקח הכל ואע"ג דכליא לעיקר קרנא מ"מ כיון שזה פריין לא איכפת לן כיון דנשאר מקום הגומא לקרן כן נ"ל נכון בעזה"י לפי שיטת הש"ס ופוסקים ובזה היה מקום ליישב ג"כ מה שהקשו התוספות לעיל בזה הדיבור על רבינו חננאל וכמ"ש קצת בשם מהר"י מטראני ז"ל אלא דמל' רש"י בסמוך גבי פיר ומחפורת משמע קצת דמוכרין הקרקע לגמרי ועדיין צ"ע ויבואר עוד בסמוך ודוק היטב:

בד"ה פירא דפירא כו' דוקא במידי דאתי מעלמא כו' תימא דגונב בהמת מלוג כו'. נראה דזה נמשך דוקא לדבריהם הקודמים דאם היינו מפרשים בפשיטות דפירי דפירי לא תקנו כלל לא הוי קשיא להו מידי דאיכא למימר דודאי כך היתה תקנת חכמים מעיקרא שלא יזכה הבעל אלא בפירות עצמן ולא בפירי פירות ואין לתמוה בזו הסברא דהא אפילו בפירות עצמן לא תקנו לו חכמים קנין גמור כדאמרינן לקמן בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום שלא תקנו לו אלא משום ריוח ביתא וגדולה מזו דקדקו האחרונים מפי' רש"י לקמן דאפילו הפירות עצמן אין יכול למכור הרבה בפעם אחת וא"כ מה"ט גופא נאמר שלא תקנו לו כלום בפירות היוצאים מאותן פירות וכ"כ הרי"ף ז"ל להדיא אבל ממה שהכריחו דבפירי דאתא מעלמא איירי כגון כפל קשיא להו שפיר דאין זו סברא דכיון שהולד הוא שלו יותר יש לומר דמדינא זכה בכפל כיון דמעלמא אתי ליה בבהמה שלו כן נ"ל וכן נראה מלשון מהר"י מטראני ז"ל בחידושיו ובזה נתיישב דקדוק מהרש"א ז"ל ודו"ק:

בגמרא אמר רב נחמן הכניסה לו עז לחלבה כו' כבר כתבתי דלכאורה יש לפרש הני מימרי דר"נ אפילו בהכניסה לו ממש דהיינו צ"ב וכשיטת הסוברים דבבהמה נמי שייך האי דינא דלא תמכור מפני שבח בית אביה וא"כ לא איירי הכא ממכירת העז כלל כיון שאינו יכול למכור אלא עיקר מימרא דר"נ הכא היינו לענין הגיזה והחלב דמיקרי פירי אף על גב דמכלה הקרן כיון שנשאר שום דבר כפי' רש"י וכאשר כתבו הפוסקים דכל היכא שהיא מעכבת במכירת הצ"ב חזר דינן להיות כנכסי מלוג לגמרי עיין בתשובת הריב"ש סי' ק"נ ובא"ע סימן פ"ח בדברי האחרונים ולפ"ז הוי אתי שפיר הנך מימרי דר"נ הכא בתרי מילתא דחנינא ורבנן דאסיק בה ר"נ גופא הא מילתא דאם נתגרשה דאיירי משבח בית אביה. משא"כ אם נפרש כפשוטו דאיירי ר"נ לענין מכירת העז והרחל וכן בגלימא דבסמוך אם כן אין כאן מקומו בתר פלוגתא דחנניה ורבנן אלא לעיל גבי כללא דמילתא אי הוי קרנא או פירי לענין מכירה הו"ל לאתויי כך היה נראה לי לכאורה. אלא שכבר כתבתי ג"כ דרש"י גופיה פי' בסמוך בעיילא ליה גלימא דאיירי בנכסי מלוג ומשמע לכאורה מלשונו שכתב אעפ"י שלא שמאתן בנצ"ב דכוונתו בזה דבנצ"ב לא שייך מימרא דר"נ דפשיטא דמכסי ביה כיון שהוא ברשותו לגמרי אף למכור אלא דבאמת א"א לומר כן דנהי דבעז לחלבה אפשר לומר כן דכמה פוסקים סברי' דבבהמה לא שייך שבח בית אביה כלל כמו שדקדקו האחרונים מלשון רש"י כאן בד"ה נותנת לו האשה דמים ונוטלת בני שפחתה ומשמע להו דדוקא בשפחתה איירי ולא בבהמה אף שאין זה מוכרח דאיכא למימר דנקיט שפחתה כיון דאמודה חנניה קאי. ועוד מצינו כמה פוסקים אחרים דנהי דבבהמה נמי שייך שבח בית אביה היינו לענין שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן אבל אם היא תחתיו ורוצה הבעל למכור אינה יכולה לעכב דדוקא בבגדים וכלים וקרקעות אמרינן דיכולה לעכב משא"כ בולדות שפחה ובהמה כדאיתא בטא"ע סימן פ"ח בשם הרא"ש ז"ל מ"מ בגלימא דבסמוך שהוא כלי כל אנפי שוין דיכולה לעכב מלמכור מפני שבח בית אביה לכך נראה דמ"ש רש"י ז"ל דאע"פ שלא שמאתן בכתובה בצ"ב היינו משום דבצ"ב פשיטא לן מיהא שיכול לכסות ביה אם רוצה לקבל עליו אחריות הפחיתה כן נראה לי ויש להאריך עוד בזה בכמה עיקרי דינים ואין כאן מקומו ודו"ק:

משנה נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו כו' וכתב הרא"ש ז"ל דוקא אם הבעל רוצה למכור אבל אם אינו רוצה אין האשה יכולה לכופו ונראה שטעמו דלעולם יד הבעל על העליונה כדקי"ל בעלמא ידו עדיפא מידה ומש"ה ל"ח אי כליא קרנא דידה היכא דאיכא שום שיור וה"נ כדאיכא שיור דמי כיון דבסמוך איפסקא הילכתא כחנניה דלמיתה לא חיישינן וכמו שכתבתי במשנה הקודמת ג"כ שיטת הרא"ש ז"ל דלעולם יד הבעל על העליונה ונראה שיצא לו כן מהנך מימרי דר"נ לעיל בהכניסה עז לחלבה ועיילא ליה גלימא דמשמע ליה דאיירי בכה"ג דאע"ג שהיא אומרת למכור והוא אומר להניח שומעין לו משא"כ למאי דפרישית בסמוך דלא איירי ר"נ לענין מכירה אלא דהיא ג"כ אינה רוצית למכור אלא לענין הנאת בעל מהפירות איירי א"כ אין ראיה משם כנ"ל ודו"ק:

שם רשב"ג אומר לא תמכור מפני כו' ובסיפא גרסינן ר' יהודה אומר לא תמכור לפי הנוסחאות שלנו וא"כ משמע דלרשב"ג שני ליה בין עבדים ושפחות לזיתים וגפנים והטעם נראה שסובר דבזיתים וגפנים זקנים לא שייך כלל שבח בית אביה וא"כ מקשה הש"ס בסמוך שפיר מעבדים ושפחות אזיתים וגפנים דכי היכי דלרשב"ג היכא דשייך שבח בית אביה כגון בעבדים ושפחות אפילו היכא דכליא קרנא ולא נשאר שבח בית אביה אפ"ה ס"ל האי טעמא דלא תמכור א"כ לר' יהודה נמי דס"ל דשייך שבח בית אביה נמי בזיתים וגפנים אפילו היכא דכליא קרנא ואזיל לה שבח בית אביה אפ"ה אית לן למימר דס"ל דלא תמכור וזה פשוט אלא שראיתי לבעל ספר נתיבות המשפט דף קל"ז שהוקשה לו סוגיית הש"ס ולפמ"ש אתי שפיר:

משנה המוציא הוצאות על נכסי אשתו כו' מה שהוציא הוציא. ופירש"י אם גירשה וכ"כ כל המפרשים והפוסקים ולא ידעתי למה לא יוכל לישבע וליטול אפילו בעודה תחתיו כיון שלא אכל ואומר שאינו רוצה לאכול ואפשר דלאו דוקא נקטו הכי אלא משום דלא שכיחא מילתא שישבע בכה"ג שלא יבא לידי שבועת שוא:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.