פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־13:18, 9 במרץ 2021 מאת 212.76.97.130 (שיחה) (יצירת דף עם התוכן "{{מדרש רבה}}")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
פירוש מהרז"ו
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


פירוש מהרז"ו על בראשית רבה - פרשה ח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

ר"י פתח. וכל הענין ויק"ר בריש פר' י"ד. ותנחומא שם. מדרש תהלים קל"ט. בא לפרש מ"ש בצלמנו כדמותנו. איך בראו. ודרש ע"פ מדה י"ז. בתהלים קל"ט. אחור וקדם צרתני כדלקמן סימן זה. ואגב דרש הפסוק באופנים אחרים. עד שמגיע לענינו:

אחור וקדם צרתני. דורש מדה ט"ו בכ"מ תחלה אחור וקדם צרתני משמע שעשה ברווחה. אחור וקדם ואח"כ ותשת עלי כפכה. דמשמע לרעה כמ"ש כפך מעלי הרחק. וכמ"ש והשיבותי את ידי עליך. וכדומה. והכריע כאן כשזוכה. כאן כשלא זכה:

אם זוכה אדם. וכמ"ש ספרי פרשה ברכה. שמ"ר סוף פרשה מ"ה. וראית את אחורי זה עוה"ב. ופני לא יראו זה עוה"ז. וכן כאן. ועיין כל זה ויק"ר ריש פר' י"ד. מדרש תהלים קל"ט ועי' מ"כ:

ואם לאו ותשת עלי כפך. ששת כפיו עליו ודנו וחייבו. וכאן חסר. וצ"ל כדכתיב. כפך מעלי הרחק. ע"פ מדה י"ז. וכן הוא בהדיא ויק"ר ריש פר' י"ד. ופירושו שיסיר מעלי המשפט והיסורין. הרי שהשתת הידים למשפט וליסורים הוא. ומקרא המכריע מלא בתנ"ך. שהטובה כשעושה טוב. והרעה כשעושה רעה:

אנדרוגינוס בראו. פי' במ"ע בלשון יוני ורומי מי שיש לו זכרות ונקבות. ועיין ברכות דף ס"א. עירובין י"ח ע"ש השינויים. ובערוך ערך אנתרופי אנדרי בל"י זכר. גינוס. נקבה:

זכר ונקבה בראם. וס"ד ויקרא את שמם אדם. ביום הבראם. הרי כשקרא שמו אדם היו זכר ונקבה יחד. והיינו בתחלת בריאתו במ"ש נעשה אדם:

דו פרצופים. דו בלשון יוני שנים. ועשאו גבים גב לכאן וגב לכאן. שהיו מחוברים במקום הגבים. ולא היו הגבים ניכרים. וכשנסרו ניכרו הגבים:

והא כתיב וכו' מצלעותיו. משמע צלע של שדרה. ובלשון משנה נקרא עצם אחד של שדרה צלע. כמ"ש חולין במשנה פרק ג' נשתברו רוב צלעותיה:

ולסטר משכנא. דופן המשכן צד אחד. וכן כאן אחת משני צדדים. ועיין לקמן פר' י"ג סי' ו'. וזהו פירוש הכתוב אחור וקדם צרתני. שהיה לו צורה לפניו ולאחריו. ומזמור זה דוד אמרו ודרשו כל הענין על אדם הראשון. כי לשון יצירה אינו שייך כי אם באדם הראשון כמ"ש וייצר את האדם ולא באחר כי כל בני אדם שייך בהם לשון לידה. וכן כל הפסוקים שם מורים על אדם. וזהו אם אסק שמים שם וגו'. אשכנה באחרית ים כי היה מלא עולם כדלקמן. ע"כ דרשו ע"פ מדה כ'. אא"ע לדוד ת"ע לאדם. וכן ע"פ גז"ש צרתני כמ"ש וייצר. וכן חושך ישופני כמ"ש הוא ישופך. ולקמן פר' י"א סי' ב' וכן בסמוך מפסוק גלמי ראו עיניך:

גלמי ראו עיניך. וכמ"ש עיני ה' משוטטים בכל הארץ. ובכל מקום שעיני ה' רואים שם היה גלמי וכן הוא בסנהדרין דף ל"ח ולקמן פר' כ"א סי' ג' ופר' כ"ד סימן ב'. מדרש תהלים קל"ט:

ולמקצה השמים. ורישא דקרא. מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. היינו שאדם הראשון היה מקצה השמים ועד קצה השמים עי' חגיגה דף י"ב ולעיל פר' א' סי' י'. וצ"ע מנא להו דלמקצה השמים היינו דרום וצפון. ואפשר לומר דלמקצה השמים כולל כל הרוחות. מזרח מערב צפון ודרום. ומאחר שכבר דרש על מזרח ומערב מפסוק אחור וקדם צרתני. הביא פסוק ולמקצה השמים לדרוש גם על צפון ודרום. שהרי בחגיגה ובסנהדרין יליף שהיה עד לשמים. מפסוק ולמקצה השמים. הרי שכולל כל הרוחות. גם יתכן לומר. דלשון מקצה משמע צפון דרום. וכמ"ש אצל הכפורת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה. וכרוב אחד מקצה מזה. והכרובים עמדו פניהם למזרח. ואחוריהם למערב. וכנפיהם פרושות צפון ודרום. ועוד ראיה ממ"ש אם יהיה נדחך בקצה השמים. והגליות היו לצד צפון כמ"ש ירמיה ט"ז וכ"ג. וכמ"ש עוד וייראו יושבי קצוות מאותותיך מוצאי בוקר וערב תרנין. הרי שקצוות הם צפון ודרום בראיות ברורות:

ותשת עלי כפך. היינו מלשון כיפה. היינו כיפת השמים. וכמ"ש לעיל פר' ד' סימן ה'. הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה. ועיין יד"מ:

כד"א כפך מעלי הרחק. בטעות הובא פסוק זה כאן. כי מקומו בראש הפרשה. וכמ"ש שם לעיל וכן הוא ברש"י על המדרש:

אחור למעשה יום ראשון. כי ביום הראשון נבראו כל הברואים בכלל. ואח"כ יצאו בששת ימי הבריאה כל אחד בזמנו בפרט. כמ"ש לקמן פר' י"ב סימן ד'. וכשנעריך בריאת האדם נמצאנו מאוחר לכל. שהרי נברא ביום ששי. וזהו אחור בזמן מאוחר וקדם למעשה יום אחרון. שנברא קודם למעשה יום אחרון דאם כפירוש הקודם היל"ל מערב ומזרח צרתני. אלא שפירושו על הזמן. אחור בזמן. וקדם בזמן:

דאמר ר"א. לעיל בסוף פרשה ז' שביום ו' נברא האדם קודם. ולכך אמר תחילה אחור ואח"כ וקדם:

אחור למעשה יום אחרון. לכך אמר בלשון אחור וקדם. לדרוש מדת ממעל. אחור לאחרון וקדם לקדם. פי' אחור ליום אחרון וקדם ליום קדם. כי ביום אחרון נברא אחר בהמה חיה ורמש. וביום ראשון נברא קודם הכל:

זה רוחו של מלך המשיח. שנברא קודם לכל. כמ"ש לעיל פר' ב' סי' ד'. וכמ"ש חז"ל אין מלך המשיח בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שכל הנשמות נכללו באדם הראשון. ומשיח הוא אחרון. ומאחר שנכלל באדה"ר הרי רמוז כאן גם אדה"ר. אך במדרש תהלים קל"ט. ובילקוט שם הגירסא. זה רוחו של אדה"ר:

אתה קדמת למלאכי השרת. כמ"ש לעיל פר' א' סי' ג' שנבראו מלאכי השרת לר' יוחנן ביום ב'. ולר' חנינא ביום ה':

זבוב קדמך. יתוש קדמך. ומ"ש לעיל פר' ה' סימן ט' ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים זבובים ויתושים אין הכוונה שלא נבראו אלא אחר הקללה. שבאמת עקרם נבראו תחלה. בכלל הרמשים. אלא שבחטא האדם נתגברו ונתרבו במקומות בני אדם לצערם:

אחור לכל המעשים. עיין ברכות ס"א. עירובין י"ח שם. לכך הקדים אחור לקדם ומ"ש וקדם לכל העונשים. פי' שאצל המבול כתיב. וימח את כל היקום מאדם עד בהמה ועד רמש גו':

אף בקילוס. במזמור הללו את ה' מן השמים וחושב כל ברואי השמים כל הפרשה עד הללו את ה' מן הארץ. וחושב כל מה שנבראו בארץ בכל הפרשה עד שמגיע לאדם. מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ וגו' יהללו את שם ה':

א"ר שמלאי כשם שקילוסו כך ברייתו. הוא בהיפך מדברי ר' שמואל שתלה הקילוס בבריאה מאחר שנברא מאוחר הקילוס מאוחר. ור' שמלאי תולה הבריאה הקדומה בקילוס המאוחר. וכן הגי' ג"כ במדרש תהלים קל"ט. כשם שקילוסו אחר בהמה חיה ועוף כך בריאתו כו' שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו. ולבסוף אשה כי תזריע. אך השיבוש נראה לעין. שהרי חתם המאמר שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו. הרי שהביא ראיה מתורתו. וצ"ל תורתו אחר בהמה חיה ועוף. וכמ"ש ויק"ר פר' י"ד. אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו וכו'. כך תורתו וכו' וכך הוא בילקוט ריש תזריע. ובילקוט תהלים קל"ט הגירסא כשם שקילוסו כך תורתו. והגירסא הנכונה כנ"ל כשם שיצירתו כך תורתו. וכן העתיק רש"י במדרש. ואך יותר נכון כנ"ל כשם שיצירתו כך קילוסו. וכשם שקילוסו כך תורתו:

ב  [עריכה]

הזאת ידעת מני עד. וס"ד מני שים אדם עלי ארץ וגו'. שהם ב' כתובים מכחישים. תחלה אמר מני עד משמע מעולם גם קודם שנברא העולם. ואח"כ אמר מני שים אדם על הארץ. דהיינו מיום ששי. כמ"ש פר' א' בסימן יו"ד באריכות ע"כ דרש מדה כ' אא"ע לאיוב שלא היה מני עד. ת"ע למי שהיה מני עד. ומי היה. דורש ע"פ גז"ש על התורה שנקראת זאת התורה. ואא"ע לחקירת הרשעים. כפשטיה דקרא ת"ע לחקירת מעשה בראשית. והגז"ש היא הכרעה. שמ"ש הזאת ידעת מני עד על התורה וא"כ מני שים אדם על הארץ אינו על התורה כי אם על האדם. וזהו שהשיב ע"פ מדה ט' וע"פ מדת ממעל. כאלו כתוב אבל אדם מני שום אדם על הארץ וזהו אבל אתה. ומ"ש מני שים אדם דהיינו מששי אינו דוקא כי מותר לחקור מיום ראשון ימים ראשונים דומיא דששי. כמ"ש בביאור לעיל פר' א' סימן יו"ד ע"ש. ומה שכתוב לקמן בריש פר' ט' בשם ירושלמי פרק ב' דחגיגה. ועל זה בא הרמז ביום ששי שהתחיל בלשון שאלה והמלכה. נעשה אדם שבו מתחיל השאלה של ששי ושל חמישי וכו' עד לראשון ושם השאלה אסורה כמ"ש חגיגה י"ב וכמ"ש לעיל פר' א' סי' יו"ד באריכות. ודרשה זו ע"פ ה' מדות. מדה כ' מדה ט"ו מדה ז' מדה ט' ומדת ממעל. ומ"ש הזאת ידעת א"ת ידעת אלא יודעת. ע"פ מדה כ' וע"פ מדת ממעל וכנ"ל. ואא"ע לאיוב. ת"ע לתורה ע"פ גז"ש. וכנ"ל:

שני אלפים שנה. עי' לעיל ריש פר' א' וש"נ בפירושי מקום מאמר זה בסוף הסימן. ועיין ויק"ר ריש פרשה י"ט וש"נ:

ואהיה אצלו אמון. וס"ד ואהיה שעשועים יום יום וע"פ מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי. הם שני ימים. וכאלו כתוב ואהיה אצלו שעשועים ע"פ מדה כ"ב. היינו שני ימים קודם שירדה לעולם. מ"ש אח"כ ושעשועי את בני אדם. כמפורש באריכות ריש פ' א' בפירושי שם. וזה יקשה שקודם לכן איזה ימים היו. ע"כ דרש על שני ימים של הקב"ה כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום:

ר' אלעזר בשם בן סירא. שם בירושלמי הקודם. ומ"ש אין לך עסק בנסתרות. היינו קודם העולם. כמפורש שם בירושלמי:

ג  [עריכה]

במי נמלך. בא לדרוש שמ"ש נעשה אינו לשון שיתוף ורבים. עיין לקמן פ' זו סי' ח'. אלא לשון המלכה כמפורש בסי' הנ"ל בהדיא. ע"ש ותבין כי כן הוא. וסובר שההמלכה היה ביום ששי. שכבר נעשה הכל ונמלך בהם על האדם. וענין ההמלכה על שרצה להמליך את האדם על הכל. כדלעיל פר' ו' סי' ט' באריכות:

במעשה כל יום. היינו בעת שברא בריאת כל יום. נמלך בו והודיעו שעל מנת כן בורא אותו. שיתן חלקו בו ויתרצה שימליכהו עליו. וכמ"ש בזוהר פר' פנחס באריכות וע"כ אמר המשל בלשון יחיד סנקתדרין. שבכל יום נמלך במעשה יומו. ועל שאין אנו יודעין הנחת השמות האלו וההפרש בין סנקליטין. ובין סנקתדרין. אין אנו יכולים לידע הנמשל רק דרך כלל כמ"ש נלעג לשון אין בינה:

בלבו נמלך. היינו בתורה והלב הוא משכן החכמה אצל האדם. ע"כ הונח שם זה של לב על התורה והחכמה. וכמ"ש לי עצה ותושי' וכמ"ש לעיל אמון אומן. אומן איננו בונה מדעת עצמו. אלא דפתראות ופינקסאות יש לו וכו' ע"ש. וכמ"ש בפר"א פרק י"א. מיד אמר הקב"ה לתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ובלב הוא מקום העצה. והביא ראיה ע"פ מדה י"ז ממ"ש ויתעצב אל לבו. כאדם שמראה רוגז כנגד היועץ אם אין עצתו עולה יפה. ואם נזכה להבין פירוש הכתוב ויתעצב אל לבו. נזכה להבין פירוש מאמר זה. ודרך כלל על שברא את העולם להשרות בו שכינתו כביכול כמ"ש לעיל פר' ג' סי' ט'. ופר' י"ט סימן ז'. ועל שבקלקול מעשה בני אדם נתקלקל הפלטין כולו ע"כ היה העצב על היועץ. והארדכל:

שעשה סחורה. שעיקר כוונת בריאת האדם להרוויח לתיקון העולם וכמ"ש ריש פר' ה' בהדיא. ולא די שלא הרויח כביכול אלא שעוד הפסיד ע"י האדם שקלקל הכל:

ד  [עריכה]

בשעה שבא. מדרש תהלים סוף מזמור א' עיין לעיל סוף פר' ב':

הפליג דרכן של רשעים. שסוף הכל כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים. כלו בעשן כלו. ואז צדיקים יראו וישמחו וכו'. ואז ותמלוך אתה ה' לבדך. ושיתף בו מדת הרחמים. כי עד בריאת האדם. כתוב שם אלהים לבד ובבריאת אדם כתוב וייצר ה' אלהים ששיתף בו מדת הרחמים ובראו:

כי יודע ה' דרך צדיקים. דרש שמ"ש כי יודע קאי על שניהם על דרך רשעים ועל דרך צדיקים. שהוי"ו מוסיף ומחבר. ודרך רשעים ג"כ יודע. ומ"ש תאבד אין פי' שתאבד מעצמה אלא מוסב על ה' הקודם בפסוק. ואל תקרא תּאבֵד אלא תְּאַבֵּד וכמ"ש תְּאַבֵּד דוברי כזב. וכמ"ש גערת וכו' אבדת רשע. וכאן פירושו שיודע דרך צדיקים שיתקיים לעד. ויודע דרך רשעים לאבדם לעד:

ר' חנינא לא אמר כן. לא אמר כדברי ר' ברכיה שאין שייך אצלו ית' אבידה. אלא דרש ע"פ מדה כ' ומדה כ"ח ממעל. אל תקרא יודע. אלא הודיע. שהודיע למלאכים. שדרך צדיקים הודיע להם ודרך רשעים אבדה מהן. וא"כ לא ידעו כלל מדרך הרשעים:

לא היתה מדת הדין. פתח במלאכים וסיים במדת הדין. אך כוון המדרש למ"ש ויק"ר פר' כ"ד סי' ב' וש"נ. שהמלאכים הם בית דינו של הקב"ה. ולדרך צדיקים יועיל שיתוף מדת הרחמים. ולדרך רשעים לא יועיל רחמיו. שמהפכים מדת רחמים למדת הדין:

ה  [עריכה]

ונעשו מלאכי השרת כיתות. פירוש מאמר זה נמצא בהקדמה בפתיחה שלפני המדות:

כבר נעשה אדם. דרש כן ע"פ מדה ט' מדרך קצרה. שמאחר שהש"י אמר נעשה. שפירושו שכבר נעשה. ואינו לשון שאלה. ולמה הוצרך לומר שכבר נעשה. ולמי אומר כן. אלא שאמר כן. לאותן שעסקו בענין בריאותו. אם לברוא אותו אם לאו. השיב להם בחנם אתם עוסקים בו נעשה אדם. ודורש ע"פ זה פסוק חסד ואמת כנ"ל שעל כן השיב כבר נעשה אדם וכמ"ש לעיל פר' ג' סי' ב'. בדבר ה' שמים נעשו שכבר נעשו. וכן כאן נעשה אדם שכבר נעשה. וזהו וירא אלהים את כל אשר עשה פי' עם כל אשר עשה המלאכים שעשה כמ"ש עושה מלאכיו רוחות. והנה טוב מאד. טוב אדם:

ו  [עריכה]

בדעת בראו. פי' בחכמה. שהכין טענה נצחת ומוכרחת שיברא האדם. ועי' מדרש תהלים מזמור ח' באריכות. ולקמן פר' ט"ו סימן ג':

אמרו מלאכי השרת. שאם דוד אמרו היל"ל כי אראה וכו' אמרתי מה אני. או מה אנו. ומדקאמר מה אנוש משמע שאחרים שאינם אנוש אמרו על האנוש כן ועל בן אדם. והיינו המלאכים שקטרגו על בריאת אדם. שתחלה אמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. פי' אתה רוצה לברוא אדם בארץ שיהיה שמך אדיר בארץ. ותתן שם הודך עפ"י מדה ט'. טוב יותר אשר תנה הודך על השמים לא בארץ. כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים שם ראוי שתתן הודך ומה שאמר שמיך מעשה אצבעותיך כולל שמים וכל אשר בשמים. הם המלאכים:

הדא עקתא להון מברי. מאחר שיש בידו לקלקל במעשיו כל הברואים. לאיזה צורך יהיה נברא. הסתפק במעשה שמיך ולמה תמסור השמים מעשה אצבעותיך. תחת ממשלתו. תמשילהו במעשה ידיך. הם השמים. וכל צבאם. וכמ"ש תהלים ק"ב ומעשה ידיך שמים. וכן כאן מעשה אצבעותיך. וזהו כל שתה תחת רגליו. וכמ"ש לעיל פר' ו' סימן ט' ולמשול ביום ובלילה. וזהו הדא עקתא. צרה זאת שתמשילהו אלינו. ע"ז השיב צונה ואלפים כולם כי יקשה שמאחר שאמר תחלה תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. היינו העליונים כנ"ל. וטענה אשר תנה הודך על השמים. למה יזכירו צונה ואלפים כולם למה יקפידו המלאכים ע"ז. ע"כ דרש שמ"ש צונה ואלפים כולם צפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים. הם דברי תשובת הש"י עפ"י מדה כ' ומדה ט' שאמר לטענה. מאחר שבראתי הכל בארץ לצורך האדם. בהכרח שאברא אדם שהרי אח"כ כתוב ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ שהודו ולא אמרו עוד אשר תנה הודך על השמים וע"י איזה טענה הודו. אלא שאמר להם טענה נצחת שכבר ברא למינהו כל הברואים שבארץ:

עביד מה דאהני לך. וזהו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ:

ז  [עריכה]

בנפשותם של צדיקים. עיין מדרש רות רבה ריש פ' ב':

המה היוצרים. כתוב בבני שלה בן יהודה. עד והדברים עתיקים. המה היוצרים. ויושבי נטעים. וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. ודרשו והדברים עתיקים על מעשה בראשית כמ"ש לעיל פר' א' סימן ה'. הדוברות על צדיק עתק. דברים שהעתיק מבריותיו. היינו מעשה בראשית. והיינו עפ"י מדה י"א מסידור שנחלק ע"ש. והדברים עתיקים שייך למ"ש המה היוצרים שהיה להם שותפות במ"ש וייצר ה' אלהים את האדם. והיינו שבתורה מפורש נעשה אדם. שהיה דרך עצה והמלכה. וע"ז אמר והדברים עתיקים המה היוצרים ויושבי נטעים. שישבו בג"ע. שנברא בשלישי. וכן וגדרה. שהחול גבול וגדר לים. וים שנברא ג"כ בשלישי. עם המלך במלאכתו ישבו שם. ולא פי' עם איזה מלך. ולא בא לסתום אלא לפרש. ע"כ על מלך מלכי המלכים הקב"ה. שישבו אצלו בג"ע. ונמלך עמהם על יצירת אדם. ומ"ש עם המלך במלאכתו. כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו. והאדם נקרא כל מלאכתו. וכמ"ש את כל אשר עשה על האדם. לעיל סימן ה' בסוף וכן כאן. מכל מלאכתו. על האדם שהוא סוף מלאכתו וכל מלאכתו שהכל למענו. וכלול מהכל. כמ"ש כי זה כל האדם. כל העולם לא נברא אלא בשבילזה:

וברא את העולם. התחיל באדם וסיים בעולם. א"כ נבראו הנפשות קודם העולם ולעיל פר' א' סימן ד' אמר שהאבות וישראל ושמו של משיח עלו במחשבה לברוא קודם העולם. ולא נבראו עדיין. ולעיל פר' זו סימן א' אמר. ורוח אלהים מרחפת על פני המים. זה רוחו של מלך המשיח. ושם העתקתי הגיר' רוחו של אדם הראשון. א"כ נבראו הנפשות בראשון. ולא קודם העולם. ואיך נמלך בהם. ועיין שמ"ר פר' מ' סימן ג'. שכל נפשות נכללו באדם ביום וא"ו. וברות רבה שם הגיר' וברא את עולמו. יתכן דקאי על האדם עם ההנהגה הנסיית וההשגחה העליונה שעם הצדיקים שזהו עולמו באמת לא הטבעי. ועיין שמ"ר פר' ט"ו סימן ז'. ותבין דברים אלו:

ח  [עריכה]

נותן פה. שכתוב בלשון רבים וכמ"ש ריש סימן ט':

כתוב והרוצה לטעות. פי' אתה כתוב בתורה נעשה. ללמד שלא ימנע הגדול לטול עצה מן הקטן כדבסמוך ואין לחוש בשביל פתחון פה כו'. שהרי בפירוש כתוב בתורה שהש"י הוא אחד. וזהו יסוד התורה. ומי שיודע דרך התורה לא יבוא לטעות בעבור דקדוק זה לסתור מ"ש מפורש בתורה. ואין זה אלא למי שרוצה וחפץ לטעות בכוונה. ולאיש כזה אינו צריך לחוש לטעותו. שהרי יטעה עכ"פ:

לית הכא מלכו. שאין הקב"ה צריך ליטול עצה כי הוא באחד ומי ישיבנו. ומ"ש נעשה אין הכוונה בלשון שאלת עצה אלא לשון נסיון ובחינה של דעות אחרות. להראות להם שאינם יודעים להבחין מה שראוי לעשות מזה:

בלורין. פי' המ"ע לבנה קטנה. והנמשל שמתחלה בראו גולם כמ"ש גלמי ראו עיניך. מוכן לקבל כמה מיני צורות. ומה שאמר הקב"ה נעשה פירושו ע"פ מדה ט' מה נעשה בה. לראות מה יאמרו. והם אמרו כל אחד דעתו. והשיב דרך פסק אדם. שאעשה אדם לא דבר אחר:

אינדרטין אני עושה. צורת המלך להעמידה במקומות המשפט ובכל מקום קיבוץ שיראו רבים וייראו ממנו. אעפ"י שלא תסכימו שאעשה מדבר שפל כזה דבר שתצטרכו ליתן לו כבוד אעפ"כ כך רצוני מי מעכב:

ט  [עריכה]

שאלו. שמ"ר ריש פר' כ"ט. ירושלמי ברכות ריש פרק הרואה:

כמה בראו. כמ"ש בראשית ברא אלהים. ואלהים לשון רבים הוא. כמ"ש לעיל פר' א' סי' ז' ד"ר פר' ג' סימן י"ג:

נשאל לימים ראשונים. פי' נעיין בפסוק כי שאל נא לימים ראשונים:

בראו אכ"כ אלא ברא. ומ"ש אלהים לשון רבים הוא דרך כבוד כמ"ש אדוני הארץ וכדומה:

לנו מה אתה משיב. מכל מקום הקושיא במקומה למה אמר נעשה בצלמנו כדמותנו:

מכאן ואילך. פי' שמ"ש לשון רבים אא"ע לבריאה הראשונה שעשה הקב"ה בעצמו בכל הבריאה. ת"ע לבריאה שאחר כן. שיש בו שותפות. איש ואשה ושכינה עיין לקמן פר' כ"ב סוף סימן ב':

בסילוגוס קיסר אגוסטוס קיסר. תיבת קיסר הב' מיותר כי בא ללמדנו. שגם לקיסר קוראים ג' שמות כאחד. בסילוגוס. קיסר. אגוסטוס שנקרא בהם המלך. וכן אל אלהים ה'. ג' שמות של הקב"ה. והוא יחיד:

אלא קדושים הוא. כאן אינו מסיים וחסר. ובירושלמי שם מסיים. א"ל תלמידיו ר' לאלה דחית בקנה לנו מה אתה משיב. א"ל קדוש הוא בכל מיני קדושות ע' מ"ש במ"כ:

י  [עריכה]

טעו מלאכי השרת שמצד בריאת נשמתו היה גדול יותר ממלאכי השרת. כמ"ש אצל אברהם לקמן פ' מ"ח סי' י"ד. מיכאל מרתת גבריאל מרתת. וכן אצל משה מלכי צבאות ידודון. ודרשו מלאכי צבאות וכן אדם קודם החטא. וכמ"ש בפר"א פרק י"א. עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלהים. וראו אותו הבריות. ונתייראו. כסבורין שהוא בוראן. ובאו כולם להשתחוות לו. אמר להם באתם להשתחוות לי. באו אני ואתם ונלביש גאות ועוז למי שבראנו:

דומינו. פי' הערוך והמ"ע אדון. ובילקוט ישעיה ב' הגי' הימנון. ופי' המ"ע שיר של שבח וכן הי' הגירסא לפני רש"י:

הה"ד חדלו לכם מן האדם. לפי שאמר האדם בה"א הידיעה. ע"כ דרש על אדם הראשון. ועל שטעו בו הוצרך לומר להם. חדלו לכם מן האדם. אשר צריך לישן ואין ניכר בו שחי הוא כי אם ע"י הנשימה. וזהו אשר נשמה באפו. ואז תדעו כי במה נחשב הוא. וע"כ אמר בלשון ויפל. שהפילו שלא יטעו בו:

יא  [עריכה]

זה אחר מהדברים. עיין לקמן פ' ל"ח ריש סי' יו"ד ומגילה דף ט':

זכר ונקבה בראם. פסוק זה הוא בבראשית ה' וכאן בפ' א' זכר ונקבה ברא אותם. והיה לו להביא פסוק שבפרשה א' שמדבר בו בכאן. וגם בירושלמי פרק א' דמגילה הלכה ט' סידר אעשה אדם. זכר ונקבה בראם. ויכל בששי וישבות בשביעי. משמע שהכוונה על פסוק שקודם ויכל ביום השביעי. וצ"ע דא"כ שינו ב' דברים. א' מנקבה לנקוביו. ואחד מברא אותם לבראם. וגם צ"ע מה הפרש מברא אותם לבראם. ולמה שינו. ואולי הכוונה שעיקר מה ששינו. הוא מנקבה לנקוביו. ולא שינו בין ברא אותם לבראם. ועל ששינוי זה בב' פסוקים. ע"כ תפסו פסוק אחרון והראשון בכלל. שהרי כבר עברו ממנו. אך אם תפסו הא' אין הב' בכלל:

ר' יהושע בר נחמיה. לקמן פר' י"ד סי' ג':

ארבע בריות מלמעלה. כאן בפסוק רמז ארבע בריות. א' ויברא אלהים. ב' בצלמו. ג' בצלם אלהים. ד' ברא אותו. וצ"ע איך דורש:

עומד כמלאכי השרת. כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו:

העליונים נבראו בצלם ובדמות. של מעלה והם חיים לעולם. והתחתונים פרו ורבו. וחיים הם במינם זה אחר זה. והאדם ברא אותו. בצלם ובדמות מן העליונים. ואין לו קיום תמידי. שהרי מת. על כן נתן לו קיום במינו. שיפרה וירבה וזהו שסמך מיד אחר פסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו. ויאמר להם אלהים פרו ורבו. ובזה השלים ברכתו:

ואינו מת. ואין הרשעים נענשים. ואם מת ואינו חי מה יעשו הצדיקים. ע"כ ברא אותם באופן שאם יחטא ויהיה רשע גמור ימות מיתת עולם. ואם יזכה בהחלט. ויהיה צדיק גמור יחי'. והיינו בעוה"ב חיי עולם. והבינונים. רב חסד מטה כלפי חסד:

יב  [עריכה]

זכה ורדו לא זכה ירדו. לשון זה זכו כך לא זכו כך רגיל בדברי חז"ל אצל שני כתובים מכחישים ובהכרח שדעת חז"ל שיש כאן ב"כ מכחישים כי בפסוק נעשה אדם כתוב וירדו. ובפסוק ויברך אותם אלהים כתוב ורדו. ורדו משמע שיהיו רודים באחרים וירדו לפי הכתיב משמע יֵרָדו מאחרים. ע"כ דרש והכריע. זכה ורדו לא זכה יֵרדָו מאחרים. ופסוק ורדו שהוא לברכה הוא בפסוק של ברכה כמ"ש ויברך אותם. ור' יעקב דכפר חנן סובר בהיפך. שפסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הוא הגורם שירדו ואם הוא בצלם ובדמות. הוא ירדה באחרים. ולמוד מענינו שהוא לטובה. ומאחר שיש שני כתובים סותרים ועל החכמים להכריע. הסברה הישרה נותנת. שאת שהוא בצלמנו כדמותנו. ירדו באחרים ושאינו בצלמנו ירדו מאחרים וההכרעה היפך הכתוב וצ"ע ואולי ידרוש ע"פ מדה ל"א להכריע שהתיבות אינם במקומם. ואולי בכוונתו על תיבת ורדו עצמה שלא אמר וימשלו אלא שתיבת רדו כולל ממשלה וירידה זכו ממשלה לא זכו ירידה ור"ח מפרש בצלמנו ממשלה שאינו בצלמנו ירידה והבוחר יבחר. ור' יעקב דכפר חנן בא לדרוש פסוק ראשון. שמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים וכו' משמע שעיקר הרדיה היא בדגת הים. ובעוף השמים ובבהמה וכו' אך לא בבני אדם. ואנו מוצאים בכל התורה. שהצדיקים מושלים ברשעים. ע"כ דרש שמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו. הכוונה ע"פ מדה ט' ומדה כ"ח ממעל. כאלו כתוב וירדו במי שאינו כצלמנו כדמותנו וכמ"ש כי הוא רודה בכל עבר הנהר. וכמ"ש וירד מים עד ים. וכן דרשו לקמן פר' ל"ד סי' י"ב. שמ"ש וירדו נתקיים בימי שלמה. כי הוא רודה בכל עבר הנהר. ומ"ש עוד הפעם ר' יעקב דכפר חנן נראה מיותר או שהיה בכאן שם אמורא אחר ואם הכוונה שר"י עצמו דורש עוד פי' אחר הו"ל למימר ד"א:

תמן תנינן. ריש כתובות:

אלא בחמישי וששי. בה' בעופות ודגים. ובו' באדם:

רביעי אור לחמישי. שהביאה תהיה בליל חמישי. וכן בחמישי תהיה הביאה אור לששי:

ר' אליעזר בשם ר' יוסי. יבמות ד' ס"ה ירושל' יבמות פ' ששי. שבת דף קי"א. עי' תנחומא וישלח פסוק ותצא דינה:

וכבשה כתיב. החסר מורה שאחד מהם כובש והטעם של פריה ורביה כדי לכבשה הרי שאחד מצווה:

ויברך אותם אלהים. ס"ד ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה:

וכבשה כתיב. החסר וי"ו לא יתכן שיורה על פו"ר. שהרי על שניהם אמר פרו ורבו אלא מורה על דבר אחר:

יג  [עריכה]

נטל הקב"ה. היינו תחת החופה כמ"ש לקמן ריש פר' י"ח וש"נ:

מיכאל וגבריאל. פר"א סוף פרק י"ב ביתר ביאור ע"ש ובפרשה י"ח הנ"ל שהש"י בעצמו כביכול היה שושבינם:

מצינו שהקב"ה. סוטה י"ד. עיין כל זה בפר"א פרק ט"ז וי"ז באריכות. ועיין קהלת רבה פסוק טוב ללכת דף ק':

אף מראה פנים. מנחם אותם כי עיקר הניחום הוא התראות פנים. עיין לקמן ריש פר' פ"ב וסי' ג' אצל יעקב. שאף שאין השכינה שורה מתוך עצבות. לנחם שאני כמ"ש ויק"ר פרשה י"ב סי' ד' אצל אהרן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף