פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ז

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה - פרשה ז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  

א  [עריכה]

אין כמוך באלהים ה'. ואין כמעשיך. כי בשר ודם אין יכולת לעשות אלא יש מיש ובמקום שרואה והיינו ביבשה ובמקום אויר ולא במים אבל הקב"ה שעושה יש מאין אין מעכב בעדו. אם בחושך אם במים. וצורת ב"ו אינו כ"א מבחוץ באיזה מקרים חיצונים. אך הקב"ה עושה מבפנים צורה חיונית:

ב  [עריכה]

הורה בצור. עיין קהלת רבה. פסוק כל זה נסיתי בחכמה. וע"ש בפסוק ומוצא אני מר שם. במ"ר י"ט סימן ג'. פסיקתא רבתי פר' י"ד סימן ט'. ירושלמי קידושין פ"ג. ירושלמי יבמות פ"ב:

הצאן ובקר ישחט אם את כל דגי הים יאסף. וכאן אי אפשר לדרוש מדה י"ט דבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו. שהרי בהמה מפורש בה שחיטה כמ"ש וזבחת מצאנך ומבקרך. א"כ ע"כ דברים ככתבן ואם לא כתב יאסף אצל דגים הייתי מקיש דגים לבהמה שטעון שחיטה. אך מאחר שמפורש יאסף אי אפשר להקיש עיין חולין דף כ"ו:

רצוף רצפך. במקומות הנ"ל שציינתי ל"ג לי'. וכאן נ"ל פירושו שרצפה היא גחלת וכמ"ש. ובידו רצפה וגו'. עוגת רצפים. וכמ"ש הוי זהיר בגחלתם שלא תכווה. והאיש הנ"ל נכווה בגחלתם ונתחייב ללקות. ע"כ אמר רצוף ריצפך פי' הבער גחלתך. היינו מה שרוצה להכותו:

בנה של וכו'. מישראל הבא עליה והולידה לו בן. כן הוא במ"ר שם:

אמר ליה ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. לפי גירסא זו צ"ע. וכי מה ענין המילה למשפחה. וכי במילה כתיב משפחה. אך בקהלת רבה שם הגירסא ויתילדו וכו' וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. ויליף יליד מויתילדו. דגם במילה הולכים אחר האב:

ומן הקבלה אתה מלקני. במ"ר פ' י"ט סי' ג' הנ"ל פירשתי כל הענין:

ג  [עריכה]

ועוף יעופף בנוהג שבעולם. בא לדרוש פסוק אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך וכמ"ש בריש הפר':

על הארץ. וס"ד על פני רקיע השמים היינו בחלל העולם:

ד  [עריכה]

ויברא אלהים תנינם כתיב. חסר יו"ד בתרא ודריש שהם חסירים. שאין להם בן זוג ויליף מדכתיב הגדולים משמע שהם גדולים מכל הברואים. והם בהמות ולויתן המבוארים בסוף איוב. עי' ב"ב דף ע"ד כל הענין ויק"ר פר' י"ג סימן ג' וש"נ. וצ"ע איך יליף על בהמות ממ"ש תנינם ביום ה' בבריאת ברואי המים. ובפר"א פרק ט' בסוף לא דרש אלא על לויתן וכמ"ש תהלים ק"ד. לויתן זה יצרת לשחק בו ובסוף איוב תמשוך לויתן בחכה לשון יחיד הרי שהוא אחד ע"ש כל הענין. ובפר"א ריש פרק י"א. איתא שם שבהמות נברא בששי. ואיתא שם שהוא אחד וכאן יתכן ממ"ש התנינם הגדולים משמע שנים. ומאחר שאין ללויתן בן זוג. ואינו אלא אחד. על כן מרבה גם בהמות. ומ"ש בהמות לשון יחיד הוא. וכך שמו בהמות. כמ"ש תהלים נ' בהמות בהררי אלף. וכמ"ש איוב שם. הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל בלשון יחיד ע"ש כל הענין בלשון יחיד. ולריש לקיש שסובר שיש לו בן זוג. ולכך נקרא בהמות לשון רבים. שהם שנים. ומ"ש גידי פחדיו ישורגו. אצל בהמות כתיב. ופחדיו הם ביצים. שתרגום מרוח אשך. מריס פחדין וכתוב שם הנה נא כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו. והיינו הזרע וכמ"ש יעקב כחי וראשית אוני על הזרע. ואצל הבהמות על שאין לו תאוה על כן נשאר זרעו במתניו ובשרירי בטנו ודרשה זו עפ"י מדה י"ז:

הצבוע הזה. פירש רש"י כאן ב' פירושים אחד שהוא מין חיה. ודורש מ"ש כל חי' הרומשת זה הצבוע מין נחש רע ידוע בדברי חז"ל ועיין ב"ק דף ט"ז. והב' שהיא מין עוף כמ"ש ירמיה העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה. ושייך למ"ש כל עוף כנף ובילקוט כאן גורס ועוף יעופף זה הצבוע. ופי' עוף אחד שיש בו הרבה מיני צבעים שדומה להרבה עופות:

מטיפה של לובן. מטיפת זרע של זכר שהוא לבן. כמו שאר הברואים ואע"פ כן יש בו כל כך צבעונים עיין תנחומא ריש תזריע:

ר' ירמיה כהנא שאל לר"ש. ולקמן אמר אתיב כהנא. מצדתיה לכהנא. לפי מ"ש כאן צ"ע שקרא אותו לקמן כהנא סתם. אך בירושלמי כלאים פרק א' הגי' ר' ירמיה אמר כהנא שאל:

אף הן כתיב בהם למיניהם. כמו חיה ועוף ירושלמי שם:

בהדא פרס בן לקיש מצדתא לכהנא. בירושלמי ליתא כל זה. וכאן צ"ע כי איך שייך ע"ז שפרס לו מצודה במה שהשיב לו על שאלתו:

והלא אף הרגים כתיב בהם למיניהם. זה צ"ע דמשמע כמו שכתוב בחית הים למיניהם. כתיב בדגים והלא אין כתיב אלא פעם אחת למיניהם ואת כל נפש החיה אשר שרצו למיניהם. ואמר ריש לקיש דקאי ג"כ על חית הים. ואולי כוונת כהנא. הלא גם הדגים בכלל למיניהם הכתוב בנפש חיה של מים. ובדגים לא שייך כלאים שאינם מזדקקים זה לזה. על כרחך שאין כוונת הכתוב לאסור כלאים בדגים וה"ה לחיות הים. מאחר שכלל שניהם בתיבה אחת למיניהם. אך בירושלמי הגירסא ר' אחא לא אמר כן אלא היה אמר ר' אחא בשם ריש לקיש כל שכתוב בו למיניהם כלאים נוהג בהם התיב כהנא הרי חית הים כתיב בהם למיניהם מעתה כלאים נוהג בהם כו' ע"ש:

והיך עבירא. לריש לקיש שאמר ששייך בחית הים. א"כ איך שייך אצל דגים. ע"ז השיב אם לא יתכן בהרבעה יתכן במנהיג:

חד מיירן וחד אספרון. בילקוט הגי' חד אוכם וחד חיוור. ובערוך כתב אספריון בלשון יוני לבן. ומורין בלשון יוני שחור. ובמ"ע כתב שהם שני מיני דגים חד רע ושפל. נקרא אספרון. וחד טוב נקרא בלשון יוני ורומי מורין:

דתנן כלאים. פרק ח' דכלאים. ומ"ש לקמן פרשה כ' וכן בבכורות דף ח' שהשוה בזה אדם ונחש ודג. וכאן אמר שאין שייך בהם למיניהם לפי שאין מזדקקים זה לזה. אלא כדאיתא בירושלמי בסוף ההלכה שם ומשפאין דין עם דין ומזרעין. משמע בלא אברי זרע. והרוצה לעמוד על דברי מדרש זה יעיין בירושלמי הנ"ל ובדברי הר"ש פרק א' דכלאים שכתב שדברי המדרש כאן בשיבוש. וכן דעת רש"י שהביא דברי הירושלמי כאן כמו שהבאתי אותו לעיל ופירושו. על כרחך דעתו שהמדרש בשיבוש שאין חילוק בין חית הים לדגים. שבשניהם אין שייך שימוש. אך בתוס' ב"ק דף נ"ה בסוף פ' שור שנגח צידדו להביא ראיה על מדרש הזה שיש חילוק בין חיות הים ובין דגים. שבחיות יש שימוש. ובדגים אין שימוש:

שנאמר ואת כל נפש החיה וכו' למיניהם. הביא פסוק זה לראיה על כל דברי המאמר. שכתוב בחית הים ובדגים למיניהם. והובא שלא במקומו. והיה לו להביאו לעיל בריש המאמר וכו':

זה הטווס. וכתוב בגליון המדרש דפוס פפד"א. שחז"ל דרשו כן לענין כלאים לאסור תרנגול טווס ופסיוני שהם כלאים זה בזה אע"ג דרבו בהדי הדדי:

ה  [עריכה]

ויאמר אלהים תוצא הארץ זה רוחו של אדם הראשון. הוקשה לו שתחלה אמר תוצא הארץ נפש חיה למינה. בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן. ואח"כ אמר ויעש אלהים את חית הארץ וגו'. ולא הזכיר נפש חיה. על כן דרש נפש חיה הוא רוחו של אדה"ר. וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה. וזהו מ"ש אח"כ נעשה אדם. וא"כ התחיל בד' וחשב ד'. וכמ"ש לקמן פר' ח' בסימן א' אמר ר"א. ולקמן פר' ל"א סי' ג'. תנחומא. תזריע:

זה הנחש. הוקשה לו שבתחלה חשבו לבסוף. בהמה ורמש וחיתו ארץ ואח"כ חשבו בתחלה ע"כ דרש שזהו הנחש. ובעבור חשיבותו מכל חית השדה כמ"ש והנחש היה ערום מכל חית השדה ע"כ התחיל בו בעת עשיה:

בנפשות אומר ד'. דרש שמ"ש תוצא הארץ הוא על הנפשות. ומ"ש בתחלה נפש חיה נמשך גם על כולם. עפ"י מדה כ"ב. כאלו אמר נפש חיה. נפש בהמה. נפש רמש. נפש חיתו ארץ. וזהו שאמר. בנפשות. שפסוק הא' כולו על הנפשות. ואח"כ ויעש. ולא אמר ותוצא הארץ כבתחלה הוא על הגופות שבהם שייך לשון עשיה. והתחיל בד' נפשות. ואח"כ אמר ג' גופות. ומי הוא הד' נפש בלא גוף. ע"כ דרש על השדים שהם נפש בלא גוף:

וקדש השבת ולא בראן. ע"כ לא חשב אותם. ומרומז במ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. היינו שברא הנפשות. לעשות הגופות כמ"ש ויעש אלהים. ולא עשה. ועפ"י מדה ט'. כאלו כתוב ברא לעשות ולא עשה. ובערוך ערך מריאים כתב וז"ל בב"ר פר' ד' אלו המריאים שברא נפשותם וכו' כמ"ש כאן. ופי' המוסף ערוך מריאים שדים. עיין לקמן פרשה י"א סימן ט' שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף