פאת השולחן/הקדמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־18:36, 17 בנובמבר 2020 מאת אקדמות (שיחה | תרומות) (השלמת ההקלדה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פאת השולחן TriangleArrow-Left.png הקדמה

הקדמת פאת השולחן

ברוך אלהי ישראל מעולם ועד עולם, מעולם העליון שבכולם עד עולם השפל במצב הסולם, אשר הנחילנו תורת אמת חצובה באש נתונה כאש כמ"ש (דברים לג ב) מימינו אש דת למו ושילב על ידה שני העולמות כחכמתו ותבונתו אשר חיי עולם נטע בתוכינו. וכשם שבאדם יש חלקי הנשמה והגוף חיבור שמים וארץ כך בתורה יש חלק נשמה והם נסתרותיה גנזי חמודיה, וחלק הגוף פשטי התורה שהן גופי התורה וכשם שהנשמה היא נעלמת באדם ונסתרת ואינה נראית כ"א ע"י פעולותיה בגוף בעולם המעשה כך נשמת התורה נעלמת ואינה נראית כ"א ע"י גופי התורה הלכות עולם וכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הלכות עולם לו, וכשם שהעולם מעורב טוב ורע וכן האדם כך התורה הק' מעורב הסולת בפסולת וכדתנינא סופכ"ח במסכת אבות דרבי נתן בראשונה היו אומרים דגן ביהודה ותבן בגליל וכו' חזרו לומר אין דגן ביהודה וכו' שהתורה מלובשת בלבושין רבים כמו שהתבואה מלובשת בתבן ומוץ ואדם לעמל יולד לעמלה של תורה לברר וללבן ולהוציא הסולת נקיה:

והנה אבותינו ורבותינו הקדושים הראשונים נוחי נפש המה חפרוב כרוה חפשו מטמוניה יגעו ומצאו גנזי אוצרותיה ויאכלו מפרי תבואתה וישבעו ויותירו גם לנו, וכדאמרינן במסכת שקלים פ"ד ר' חני בשם ר"ש ב"נ הראשונים חרשו וזרעו וניכשו וכסחו ועדרו וקצרו ועמרו ודשו וזרו ובררו וטחנו והרקידו ולשו וקטפו ואפו ואנו אין לנו פה לאכול ובחידושי אגדות שם ביארתי בארוכה ענין הט"ו מלאכות הפת שזהו מ"ש ואפו שנעשה פת והוא התורה שבע"פ שנקראת פ"ת ר"ת תורת פיך וכן מלשון פתות אותה פיתים שהיא מפררת ללחם שהיא תושב"כ שנקראת לחם כמ"ש (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי וגם פ"ת עולה בחשבון גי' תלמוד שהוא עיקר תושבע"פ שמרומז בתיבת ד"ת למ"ו אותיות תלמו"ד לשבר קליפת לילית שחשבונה כך בסוד הללוהו בת"ף ומחו"ל וכו':

ובזה ביארתי בספר זכרון שלי מתני' פ"ו דפרקי דחסידי כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואכתוב בקצרה אגב גררא דמלבד פשוטה רמז לנו התנא הקדוש סדר דרכה של לימוד התורה דתורה שבע"פ היא העיקר כמ"ש כי ע"פ הדברים כרתי אתכם ברית והיא פני התורה כמ"ש שלא נשא פנים לתורה כי התלמוד מפרש לתורה שבכתב הסתומה כמו אתרוג שלא נתפרש בתורה כ"א פרי עץ הדר וכיוצא, והיא בסוד נקבה מלשון נקבה שכרך כמו הנקבה מציירת הטיפה להיות ולד וז"ש (משלי כח כא) הכר פנים לא טוב שאינו הולך בדרך התורה שנקראת טוב והשי"ת נקרא טוב ה' לכל ולכן עי"ז מונע טוב מן העולם וסיפי' דקרא (שם) ועל פת לחם יפשע גבר זהו בתושבע"פ שנקראת פת לחם שפושע בה כמ"ש ריב"ז (בבא בתרא פט:) אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר מפני שילמדו הרמאין ומסיק דאמרן ע"פ הכתוב (הושע יד י) צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וז"ש גבר בסוד נקבה תסבסב גבר (ירמיה לא כא) וכמ"ש (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר וידוע מ"ש בגמ' פ"ב דשבת (לא.) על פסוק (ישעיה לג ו) והיה אמונת עתיך כו' אמונת זה סדר זרעים כו' חשיב כל הששה סדרים ומסיים ואפ"ה אי איכא יראת ה' אוצרו אין וכו' משל לא' שאמר העלה כור חיטים כו' א"ל העלית קב חומטין וכו' לאו א"ל מוטב אם לא העלית. ופרש"י חומטין ארץ מליחה שנותנים זה בחטים כדי לקיימן. וזהו ענין יראת ה' שהוא קיום החכמה כמלח שממתקת התבשיל והבשר וז"ש פת במלח תאכל שתערב ליסוד תורה שבע"פ ביראה כדי לקיימה ומים במשורה תשתה הוא על רזין דאורייתא הגנוזים באגדות המושכין לבו של אדם כמים, וכתיב (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דיך והן ג' הראשונות דעה בינה שכל. וע"ז אמרו בפ"ב דחגיגה (יג.) במופלא ממך כו' במכוסה כו' אין לך עסק וכו' ושמעתי בזה הפיוט דפ' שקלים אז ראית וספרת והכנת וכו' ושאלו ממרן הגאון החסיד רבינו אליהו נ"ע מהו כל כך תיבות והשיב שהם ל"ט תיבות ובהם מרומזים ל"ט מלאכות של מעשה בראשית שבהן ברא עולמו ושבת מכולם ביום השבת, ולכן נאסר לנו ל"ט מלאכות בשבת וזהו הטל שברית כרותה שאינו נפסק ששמים נותן מעשר בכל יום טל ע"כ ולדעתי ג' תיבות הראשונות הם ג"ר חב"ד. ראית הוא חכמה כמ"ש בקהלת (א טז) ולבי ראה הרבה חכמה לפנים היו קורין לנביא רואה והוא אספקלריא האמורה. וספרת הוא בינה כמ"ש (תהילים קמז ה) לתבונתו אין מספר ונאמר (דברי הימים א, כז לב) איש מבין וסופר ובדניאל (דניאל ט ב) בינותי בספרים ודעה כולל חו"ב כידוע. ולכן נא' הכנה גבי חכמה וגבי בינה כמ"ש כונן שמים בתבונה. ובתבונה יתכונן וכתיב מכין תבל בחכמתו וז"ש והכנת וכתוב מלא הוא שאלו הג' הם מלאכות הבריאה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. ואלו הג' הם גבוהים ועמוקים ראשים לל"ט מלאכות ובהסיר הג' מן ל"ט נשאר ל"ו שבהם מותר הדרישה והחקירה וז"מ גול אל ה' דרכך שהם הדרכים להשיג שם הוי' ב"ה איך שמהוה את הכל. ובגמ' אמרו בב"ב וכמה משורה א' מל"ו בלו"ג וז"ש ומים במשורה תשתה א' מל"ו בלו" הנ"ל. ולא תלך בגדולות ובנפלאות. ועל הארץ תישן דרגא דענוה אף בעת סילוק מהתורה. וחיי צער תחיה. גם בדבר הכרח להחיות א"ע יצטער בנגיעתו בעוה"ז וכן חיי התורה שנק' חיים כתיב אשרי אדם מפחד תמיד בד"ת כתיב שיפחד שלא ישכח וצריך לפשפש תמיד כמו בכיסו. ובתורה אתה עמל בג' חלקי תורה עין מוח לב. תורה שבכתב המיוחס לעין כמ"ש דברים שבכתב כו'. ותושבע"פ מיוחס למוח שיזכיר אותה ורזין דאורייתא המיוחס ללב וצריך להיות עמל ויגע הרבה לברר וללבן התורה הקדו' וביראת ה' ובענוה ושפלות ועי"ז אשריך וטוב לך בעוה"ז ועוה"ב שני עולמות הנ"ל בתיקון הגוף והנשמה ע"י גופי תורה ונשמתה. והארכתי שם בזה. ותורה שבכתב נגד חמה שהיא נ"ן סדרי' כמ"ש בת"ז ע"פ גן נעול כו' ותושבע"פ נגד לבנה המקבלת מתורה שבכתב כמו לבנה שמקבלת מאור החמה. וז"ש הנחמדים מזהב ומפז רב זהב נגד חמה ונגד תורה שבכתב שהיא ז' ספרים כמ"ש במס' שבת (דף קט"ז ע"א) חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה וכ"ה במדרש פ' שמיני ובב"ר פ' ס"ד וזהו זהב שהן כפולין נגד פנים הטהור והיפוכו שהוא ה"ב. ופז נגד תורה שבע"פ בחי' לבנה חושבן פ"ז:

ובזה ביארתי מ"ש בשבת פ"ח א'. האי צדוקא דקא חזיי' לרבא דקא מעיין בשמעתתא ויתבה אצבעתא דידי' תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתי' דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו'. ר"ל דהמין כפר בתורה שבע"פ שהיא שמעתתא ולכן קראו פזיזא מבחינת פז שהוא הלבנה תושבע"פ וזה כל עיקר יגיעתינו ועמלינו לברר ולחוור התושבע"פ ולשאוב מים קדושים ממעייני הישועה הוא ים התלמוד הקדוש:

ינוחו אבהן דעלמא רבותינו הקדמונים נוחי נפש. אשר השתמשו בשימושה של תורה ושקלו וטרו הרבה בשני התלמודים הבבלי והירושלמי. ע"פ שכלם הזך וזהיר ורוחב חכמת לבבם שהי' לבן כפתחו של אולם וע"פ קבלתם מרבותיהם שיטתם וגירסתם ופירושם בכל הסוגיות ואסקי שמעתתא אליבא דהילכתא גברוותא ורבבתי וקבעו בעלי אסופות כמסמרות נטועי' הלכות פסוקות על כל סדרי התורה שבע"פ. וראשון בקודש היה האדם הגדול הגאון משה איש אלקים רבינו הרמב"ם ז"ל בחיבורו משנה תורה הלכות קבועות וסדורות תורה חתומה נתנה ואחריו קמו רבותינו בעלי השולחן ערוך הגאונים מרן בית יוסף ז"ל ומור"ם ז"ל. והעריכו ארבע שולחנות בכל הדברים הנוהגים בזמן הזה ע"פ לשונו של הרמב"ם ז"ל והוסיפו חידושי דינים שנתחדשו ונתוספו מגאונים אחרים שהיו בימיו של הרמב"ם ז"ל וחלקו עליו או מגאונים שהיו אחריו והמה האירו עיני כל ישראל להורות הלכה למעשה ואחריהם כל גדולי גאוני האחרונים ז"ל. ובפרט אחרון הגאונים בזמן רשכבה"ג גאון הגאונים רבינו אליהו החסיד נ"ע מווילנא אשר פירש טליתו על כל הארבע שולחנות וחברם להתלמודים וספרי התנאים ורבותינו הראשונים והאירו עיני כל החכמים בהכרעותיו בעומק דעתו הקדושה. מה טוב ויפה אף נעים מעשה השולחן הטהור בו מלכים ימלוכו בו שרים ישורו בו נגידים ידברו כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:

אמנם כל אלו השרים ומלכים רבנן קדישין הניחו מקום שיור פאה לעני שבישראל כמוני באשר לא הכניסו בשולחנם כמה הלכתות בהלכות א"י לא סדרם הטור והשו"ע והאחרונים והמה הלכות פאה ולקט ושכחה והלכות דמאי והלכות שביעית. ונתתי אל לבי לאמר אעשה גם אנכי לביתי בית ישראל ואלקט פאה בשדה אחרי העומרים כי אולי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו למען יושלם שלימות מעשה הארבע שולחנות ויעזבו גם המה הלקט והשכחה והפאה לעני כמוני:

והנה סעיפי ישיבוני לסוג אחור מזה באמרי מי אנכי לעמוד במקום גדולים הראשונים כמלאכים אשר לבן פתוח כאולם ואם גדולים האמוראים הקדושים אמרו על עצמן שלבן כמחט נקב סדקית וכסיכתא בגודא לגמרא וכאצבעיתא בקירא לסברא וכאצבעתא בביזרא לשכחה אנן מה נעני בתרייהו אשר אף לחמוריהם אין אנו יכולים להעריך ערכינו איך יערב אל לבי לגשת אל הקודש פנימה:

ברם ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה כי חובה לאדם לספר מעללי ה' וכל אשר מביא על האדם יסורים וצרות ואשר עוזר בנפלאותיו. כמ"ש בזוהר פ' בא וז"ל כגוונא דא חובה הוא על ב"נ לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסומי ניסי' בכל אינון ניסים דעבד וכו' עיי"ש. ובכן גם עלי חובה להזכיר היסורין וצרות שעברו עלי ביסורי א"י. כמ"ש יסור יסרני יה ולמות לא נתנני:

בשנת תקע"ג בשובי ממדינתינו אחרי עזרני הרחמן ויסדתי יסודות קבועות לישוב ארצינו בכל גלילותינו, ופגעתי בזמן צרות המגפה בגליל הק' ר"ל לא תקפ"ץ ותעשה בני אדם כדגי הים ר"ל ויברחו אנשים רבים למדברות וליערות בשיירות. וגם אני ובני ביתי נסענו לעה"ק ירושלם ת"ו ואני בדרך מתה עלי נות ביתי אשת נעורים הצנועה יראת ה' מרת העני' תנצב"ה ביום ה' סיון. ואקברה בדרך בעה"ק שפרעם תוב"ב. ובבואי עם כב"ב לעה"ק ירושלם תו'. גם שם מצאתי מחדרים אימה וחשיכה עלה מות בחלונינו. ושמה נלקיתי בכפלים בעו"ה בני יצאוני ואינם בחורי חמד חמודי לבבי. בראשונה החל הנגף ונלקח חתני המופלג השנון וי"ש כמו"ה יואל בן לאותו צדיק מחו' המנוח מהו' יידל ז"ל ביום כ"ז תמוז בן טו"ב שנה, ואחריו נפטרה בתי הצנועה מרת לאה נ"ע בת ח"י שנה ביום י"ד אב ונשאר ממנה תינוק יונק הבן יקיר לי נכדי המופלג כמוה' אליקום יקיר וסבלתי יסורין רבים לגדלו עד הי' בן כ' שנה ונלקח ג"כ ממני במוצאי החג דמוצאי שביעית תקצ"ד. ואח"כ נפטר בני הנחמד כמר נחמן עש"ק ט"ו אב. ובתי הנחמדה מרת אסתר נפטרה י"ד אב ואח"כ נפטר בני הנחמד זך השכל בן יד"ש כמ"ה זאב וואלף ז"ל ביום א' י"ז אב, ובא אלי שמועה רעה מגליל הק' שנפטר אדוני אבי הרבני המופלג בתוי"ר עסקן במצות כמו"ה שמואל זצ"ל עם אמי מגדלתי הצדקניות מרת מלכה נ"ע. והייתי כשוכב בלב ים באש התבערה הנ"ז ואוהבי וריעי רחקו ממני והייתי שוכב על הגג בוכה ומתנפל ומתחנן לפני אבינו שבשמים, ובתי הצנועה מרת שיינדל תחי' היתה ג"כ קטנה חולה מוטלת על ידי ודמעותי על לחיי עיני ירדו מים על כל אשר עבר עלי וגדול כים שברי. ובגליל הק' הלכו עדרים עדרים אנשי אמת גדולי חבורתינו הצדיקים ומעומק הלב הוצאתי מילין בשפל קול התחנה לאשר את דכא ישכון נכח שער השמים לאמר. אנא מלך מלא רחמים חוס נא ורחם על שארית פליטת בית ישראל אוד מוצל מאש אחרי שולחם האם עם הבנים, ותפשתי מעשה אבינו הזקן יעקב אבינו ע"ה אשר נדר בעת צרה. כן אנוכי נדר נדרתי לאמר. והיה אם תעשה עמדי חסד. והקימותני מחלי זאת אז אייגע לסדר חיבור. סדר זרעים בתלמוד ירושלמי עם שיטת אדמו"ר הגאון קדש הקדשי' רבינו החסיד זצוק"ל אשר זכיתי לשמשו לפני מותו. וזכותו הגדול יעמוד לי לחבר ולסדר ההלכות אשר השמיטו רבותינו הקדושים הקדמונים:

והנה אחרי בכיי בכי רב ונרדמתי בשינה מתוך הבכי ונדמה כאלו אחד בא ויגע בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו וכה אמר לי: נגוף ורפוא. ומן אז והלאה הופיע חסדו עלי ויצילני אותי ובתי הנז' וישיבני לגליל הק' לביתי אשר זכיתי מאז בגליל הק' וברחמיו הגדולים בנה ביתי. ומצא לי אשה בת גדולים הצנועה אשה יראת ד' מב"ת מרת יוטא בילא תי' בה הרב המופלג בתוי"ר זקן שקנה חכמה כבוד מו"ה דוד סג"ל בהגאון הרב דק"ק יאמפולי ז"ל. ואח"כ בשנת תקע"ד חזרה המגפה ר"ל בגליל הק' ועברו גם עליה יסורין וסכנות נפשות ובחולי' המסוכן הנז' נטתה למות ושמע ה' לקול בכייתינו וזכות אבותיה עמדו שב"ה קמה וגם נצבה מחולי'. ואח"כ בעת ניטל מאתנו הגביר הצדיק אור החיים ז"ל[1] עברו עלינו צרות רבות ופחד ואימת מות, וג"כ ניטל מחמד עיני הבן יקיר לנו כמר שמואל זאב בליל ר"ה תקפ"ב. ואח"כ בן קטן השני מנחם שמו. ונפל עלי כל משא סבל עול צורכי ציבור הטהור דכוללינו הנהגתם וכלכלתם ולראות כל צורכי סיפוקם וסדר לימודם, וסבלתי צרות הרבה מצרי הגוים אילי הארץ בעת סוגרה העיר עכו יע"א, והושלכתי בבית הסוהר בשבי הקשה וסבלנו פחדים ואימת מות ומכולם הצילנו הרחמן ית"ש ונתקיים בי הכתוב (תהלים נד ט) כי מכל צרה הצילני וגומר, באלהי בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי עלי אלהי' נדרך אשלם תודות לך, ומפני סיבת טרדותי המרובים וגם אשר בחלה נפשי להכניס ראשי להוציא מכח אל הפועל חיבורי באין עזר על הוצאות הדפוס וקשה עלי מאד להשתרג בחובות ח"ו נמנע להוציא לפועל. ואח"כ בחודש אדר תקפ"ה, היה פה עה"ק צפת ת"ו, מפולת בתים בימות הגשמים מגשמים מרובים ורוחת קשות ונפלו הרבה בתים ונפל ביתי בליל י"ג אדר ואני וכב"ב ושכני ישבו בתוך הבית בעת שנפלה. וברוך ה' שעשה לנו נס במקום הזה שהצילני עם כב"ב. ואת בתי הצנועה מרת שיינדיל תי' נתתי אותה לאיש חשוב ת"ח הוא חתני הרב החריף ובקי ירא ה' מרבי' המפו' כבוד מוה' ישעי' נ"י[2] מעה"ק ירושלם ת"ו ה' יברכם עם בתם הילדה הנעימה מרת שרה רחל. ובגליל הק' בתי הצנועה מב"ת מרת ברכה תי' עם בעלה חתני האברך המופלג החכם השלם כמו' משה יוסף נ"י עם הבן יקיר הנולד להם זה שמו אברהם יצחק שי' ובתי הקטנה האהובה מרת ליבא תי' כולם יעמדו על הברכה ויזכו לכל טוב ולאורך ימים ושנים:

אז אמרתי אין זה כ"א יד ה' לעוררני על אשר אחרתי ונרפיתי לקיים נדרי ונתעצלתי בבנין בית ישראל הוא ספרי הלזה, לכך נפל בית ישראל ועברו עלי כל הצרות הנז'. ושנסתי מתני ואזרתי כגבר חלצי לקיים נדרי לה' וסידרתי זה הספר, והוא זה: אלו ההלכות סידרתי פנימה לשון הרמב"ם. והוספתי הגהות חידושי דינים הרבה משיטות רבותינו בעלי התוס' ורש"י והר"ש הזקן והראב"ד ז"ל ושיטות עמוקות חדשות מתוקות ממרן הגאון החסיד ז"ל מביאוריו לירושלמי ומשניות סדר זרעים. והכל בקצרה כלשון שולחן ערוך בהלכותיו וסימניו וסעיפיו. ומחביבותא דארץ ישראל הקדמתי בהתחלתו בשלשה סימני הלכות ארץ ישראל מליקוטי חיבורי הרמב"ם' וגאונים וחידושי דינים אשר לא נדפסו וגם סיימתי סי' כ"ט הלכות שמיטה גם שכבר מסודר בטור וש"ע חו"מ סי' ס"ז מ"מ כדי שלא יחסר סוף מכילתין פ"י דשביעי' סידרתיו, וגם הוספתי בסדר לשון הרמב"ם אשר מרן ב"י קיצרו ודילג מלשונו ופירשתי טעם סידור רבינו וגם כי בכמה מקומות חידשתי שיטות ודינים ועיונים בדברי הגאון בעל אורים ותומים אשר דנתי בהשגת דבריו לאמתתו של תורה:

ומצידה ביאור ארוך. כמ"ש כתוב חזון ובאר על הלוחות. חזון הוא הקיצור שהיא מראה סתום. ואח"כ באר על הלוחות כי בזה מתקיים הלימוד בדרך קצרה שנכלל בו הביאור. וכללתי בביאורי זה כל שיטות ולשון רבינו הרמב"ם מאין נובעו ובמקומות שמרן הכסף משנה נשאר בקושי' או ישב בדוחק יגעתי ומצאתי בעז"ה פתח פתוח לרוחה. וכן עם הגאון בעל משנה למלך היה לי מו"מ בפלפוליו העמוקים ותרצתי בכמה מקומות קושיותיו ובררתי ספקותיו והוספתי דינים חדשים הרבה מתוספתא וירושלמי אשר השמיט הרמב"ם ז"ל. ואשר אמצני בזה עוד כי בעת עיוני וחיבורי לא היה בידי ס' מים חיים להגאון פר"ח ז"ל מעט חידושי' על סדר זרעים להרמב"ם ואח"כ בא לידי וראיתי ומצאתי כי כוונתי לדעתו הרחבה והעמוקה בכמה מקומות, ובכמה מקומות באופנים אחרים אמיתיים כל זה אמץ חילי לחבר ולבאר כיד ה' הטובה עלי. ויש בכ"מ השגות על המפרשים כי תורה היא והרשות נתונה. וגם עם איזה גדולי אחרונים הייתי דן ומשיג לפענ"ד. וזאת אודיע כי לא היה בידי כמה ספרים מחו"ר הספרדים ז"ל בעת כותבי וגם ח"ב מספרי מרכבת המשנה לא היו בבהמ"ד שלי עד חצי דפוס הספר. גם מצאתי דאתי לידי ספר כ"י מהגאון בעה"מ ס' חסד לאברהם שמו גינת הביתן שחיבר בימי הגאון בעל תוי"ט ובספרו על זרעים עיינתי בו ודבריו המחודשים הנוגעים לחיבורי הכנסתים פנימה, וגם כי בכמה דברים הי' לי תשובות ע"ד לא כתבתים מפני כי לא נתפרש בעולם בדפוס עדן וגם כי יש ס' מהרב בעל חיי אדם שמו שער צדק בדיני א"י שם העתיק רק לשון הרמב"ם וש"ע ולא חידש ביאורם ולא יגע בשיטות הירושלמי ושיטות רבינו הגאון ז"ל כלל והייתי כדן לפני החכמים. ובפרט שיטות חדשות עמוקות ונפלאות מאדמו"ר הגאון החסיד נ"ע בביאור לסדר זרעים דנהירין הוו לי' שבילין דירושלמי ובבלי וספרי וכל התורה הקדושה כאשר יראה הרואה בהקדמות תלמידו הגאון אמיתי המפו' המנוח הרב ר' חיים זללה"ה הרב דק"ק וואלזין לספרו שנות אליהו על משניות זרעים ולספר ספרא דצניעותא:

ורבינו הקדוש החסיד ז"ל היה מרגניתא דלית לה טימא כאחד מדורות הראשונים כאשר תורתו הקדושה מעידה עליו בחיבוריו שחיבר יותר משבעים חיבורים וכל דבריו בלישנא קיטא וקצרה ככוכבים אשר ברקיע השמים, ויש הרבה חיבורים בנסתרות שהמה קצרים כמו ס' קרניים בסתרי תורה וצריכים ביאורים רבים וכל החיבורים חיבר הכל עד היותו ארבעים שנה ואח"כ לא כתב ולא חיבר כ"א ע"י תלמידיו כי היה מעין נובע שבלתי אפשר הי' למי ומי לכתבן, כמו ששמעתי מבנו הרב הגדול ז"ל ששמע מפיו שהי' לו ק"ן פירושים בפסוק א' בשיר השירים ולא נמצא איש סופר מהיר שיכתוב כדעתו וגם לא רצה להפנות זמנו הקדוש לזה. ולא יכולתי להתאפק מלהודיע סיפור אמיתי נפלא אשר שמעתי מפה קדוש תלמיד מובהק של רבינו הקדוש רב חביב נוח נפש צדיק הרב הה"ג החסיד המקובל הגדול המפורסם בעולם כבוד מו"ה מנחם מענדיל זללה"ה מירושלם ת"ו בעהמ"ח עשרה ספרים קדושים בנסתרים והמה בכתובים והיה בעת שימש לפני רבינו הגאון נ"ע בהיותו בק"ק סערהייא בשעה שסיים פירושו על שיר השירים שקיבל ממנו והוה בדיחא דעתיה ושמח בשמחת תורתו הק'. ויקרא למחותנו הגאון הרב דסערהייא ז"ל. ולבנו הגדול הרב המפורסם מוהרי"ל ז"ל. וצוה לסגור חדרו והחלונות סוגרו ביום והדליקו נרות הרבה. וכאשר סיים פירושו נשא עיניו למרום בדבקות עצומה בברכה והודאה לשמו הגדול ית"ש. שזיכהו להשגת אור כל התורה. בפנימיותיה וחוצותיה. כה אמר כל החכמות נצרכים לתורתינו הק' וכלולים בה וידעם כולם לתכליתם והזכירם חכמת אלגעבר"ע ומשולשים והנדס"ה וחכמות מוסיק"ה ושיבחה הרבה. הוא הי' אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים וסודות תיקוני הזוהר א"א לידע בלעדה ועל ידה יכולים ב"א למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה סדות הביא מרה"ע מהר סיני והשאר מורכבים וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדה מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה וכן חכמת הכישוף אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים והזהירו שצריך ללמדה כמוזכר בש"ס על ר"א ור"י בנטיעת קישואין ועקירתן וידעה רק הי' חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשים מפני שהם ביד הגוים הכפריים לא היה יכול ללמוד גמר מעשים מרוב מפנקותי'. ועל חכמת פילוסופיא אמר שלמדה לתכליתה. ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים והם שבעים כחות שבאדם כמו שכתוב בפי' רבינו על ישעי' (יא א) ע"פ ויצא חטר מגזע ישי וגומר ועוד דבר א' והשאר צריך להשליכה החוצה. אח"כ אמר כי ב"ה כל התורה כולה שניתנה בסיני ידעה לתכליתה וכל הנביאים וכתובים והמשניות ותורה שבע"פ היאך גנוזים בה ולא נשאר לו שום ספק באיזה הלכה וסוגיא בכל התורה לעת זקנותו וידע כל תושבע"פ וכל הפוסקים עד האחרונים שעל הש"ע ובררם והגיה אורות מאופל השיבושים ועשאן כסולת נקייה מהפסולת. ובנסתרות כל אשר יש בידינו הזוהרים ות"ז ומ"י וכתבי האר"י ז"ל והפרד"ס גמרם וידעם לתכליתם בנקיון מן פסולת השיבושים רבים שעלו בם קמשונים והגיהם בראיות ברורות כשמש, רק שני דברים חמורים בסתרי תורה שבזהר היו מוקשים אצלו ואמר לפניו איה מקומם ואלו הוה ידע מי שיודעם היה הולך ברגליו אליו וממתין בזה על משיח צדקינו ובזה סיים. כי ידוע שיש תר"ך עמודי אור לא נתגלה שמותם ומקומותם והשיג שמות של כאו"א ואיה מקומם בתורה שבכתב וזה לא יש בעולם עדיין ולא גילה לשום אדם וגם לא כתבם בשום ספר. והגאון דסערהיי הנז' בכה לפניו שיניח רושם סתום בכתב כדי שישאר בעולם ולא אבה ואמר שזה אצלו גנוז על דרשה ראשונה לעלמא דאתי והזהירם בל יגלו כל זה. אך אחרי עלייתו למרום סיפר לי תלמידו הרב הנז' ולמען ידעו גדולת תורתו ולא ישתכח כתבתיה פה. ומי יוכל לספר צדקתו וחסידתו שלא שח שיחת חולין מעולם ולא קיבל עליו עול ציבור ורבנות ושום טרדות והיה שונא בצע והי' לומד זמן רב ביערות בבית יחידי. ובנסיעתו לאה"ק נתנו לו כמה גבירים מעות על הוצאותיו וכשחזר מדרכו מטעמו ונימוקו עמו אח"כ החזיר לכאו"א מעותיו ובלכתו לגולה נתפרסם ע"פ נפלאות גדולות שראו ממנו בכ"מ שהלך כמ"ש בס' לוחות העדות של הגאון המפורסם רבינו יהונתן מפראג ז"ל. ובחזרתו מגלותו מחלישתו שכר עגלה אחת ההולכת יומם ולילה ושכרו לבעל העגלה שיתן לו סך מה בעד המתנתו עליו בתפילת העמידה ופעם א' עמד הגאון ז"ל בתפילת י"ח ובעל העגלה הריץ הסוסים ושם הי' כל אשר לו ונשאר ריקם. וכשחזר לביתו למד תורה מתוך הדחק גדול והי' סוגר ביום חלונות בית למודו והי' לומד לאור הנר כדי שלא יבלבלוהו עין אדם. וכך הי' דרכו בימי חורפו ביגיעתו על לימוד תורה לשמה והי' חוזר כל תלמוד בבלי כל חודש כל ימיו:

והוי עובדא שבעירו הגדולה רבתי עם פסקו מהקהל הקדש ליתן לו. בכל שבוע סך מסויים לפרנסות בני ביתו והי' שמש א' שע"י היו שולחים דמי הסיפוק מקהל הק' ולקח השמש לעצמו ולא הביא לו ונמשך כמה שנים ולא הגיד הגאון לשום אדם וסבל כל כך דוחק עד שאשתו הצדקניות עם בניו הקטנים לא היה להם במה להחיות נפשם, ובאתה לפניו וצוה לה שתלך עם בניה הקטנים לשכנים שלו בזמן אכילה ודרך הקטנים מבקשים לאכול כשרואין אחרים אוכלים ויתנו להם ולא רצה לגלות ענין שנפסק נתינות הסיפוק מבטחונו השלם ושלא יבויש אדם על ידו עד שחלה השמש ונטה למות והתודה בפני כל כי כמה שנים במספר שלא נתן לו סיפוקו הנשלח על ידו ומת השמש הנז'. ובגין דא שרי למקרי לרבינו חסיד וקדוש. ויגיעתו בתורה הקדושה אין לספר שהיה חוזר למאות ואלפים כל פרק ומסכת ומרוב חביבותיה לתורה הק' היה חוזר פעם א' בלילה ארוכה שבטבת משנה אחת מסדר טהרות כל הלילה והיה לומד בימי חורפו בחורף שיש קור קשה בחדר שלא הוסק תנור בית החורף והיה לו כלי מים קרים שהיה נותן רגליו במים שלא יישן. וגם כי לספר שבחי רבינו הידועים היה צריך ספר חשוב בפ"ע אבל לא אוכל להתאפק להודיע גדולת תורתו הברורה כשמלה למען ידעו יקר שיטותיו האמיתים:

סיפר לי רב גדול אחד ממדינתי שהוא היה בן ביתו בימי חורפו וקודם סוכות פעם א' שמע שהוכיח להעומדים לפניו ואמר כי חובה על כל תלמיד שיהיה בקי עכ"פ במסכת אחת בעל־פה למען לא יבטל מצות והגית בעת לכתו בדרך או למאן דגני בבית אפל. וזה הרב כששמע מפורש יצא מפי קדשו של רבינו תיכף התגבר וחזר מסכת סוכה הרבה פעמים עד שידעה בע"פ ובחן את עצמו בפני שומעים בגמ' ששגורה בע"פ ממש, ובחה"מ בעת ישבו לפני רבינו מסיבה של ת"ח גדולים בא זה הרב ואמר לפני רבינו כבר למדתי מס' סוכה ויודע אני אותה בע"פ. והשיב לו רבינו רוצה אתה שאשאלך איזה דבר בזו המסכת שתשיב לי והשיבו הלא בע"פ ידעתיה כולה ושאלו דבר א' ולא ידעה הרב הנ"ל היינו ששאלו רבינו כמה מחלוקת יש בזו המסכת בין ר"מ ור"י ובין ר"ע ור"ט ובין רבה ור"י ואביי ורבא ור"פ ור"ה בר"י וכל התנאים ואמוראים. ואח"כ פתח רבינו את פיו הקדוש ופנה כמונה מרגליות ונתח לנתחים אברי כל המסכת כמה פעמים נזכרו המחלוקת בין תנאים ואמוראים וכמה פעמים הלכה כזה או כזה וכמה סוגיות ושיטות יש וכמה דינים מתוספתא וירושלמי וסוכות פסולות כמנין סכה חסרה וכך היה מונה הסוכות כשירות הנזכרים במסכת זו ותוס' וירושלמי כמנין סוכה מלאה. וכך היה בקיאתו בכל התלמוד בבלי וירושלמי וכל התורה כולה ולא עוד שידע כל התוספתא מכל השיס היכן מרומזין במשניות:

ולדוגמא אספר אחת אשר שמעתי מפי הרב הגאון מואלזין שפ"א נתקשה אחיו הגאון ר' זלמן ז"ל תלמיד רה"ג המפורסם בספר תולדות אדם, במשנה אחת בפ"ק דיו"ט משלחין יינות וסלתות ושמנים וקטניות אבל לא תבואה ור"ש מתיר בתבואה: וקשה דתיבת בתבואה מיותר ובשביל זה נסע ר' זלמן ז"ל לוילנא יע"א לפני רה"ג לשאלו והשיבו תיכף בזו התיבה מרומז התוספתא דמתנייא בגמ' שם (יד:) תנא ר"ש מתיר בתבואה כגון חטים לעשות לודיות שעורין ליתן לפני בהמתו ועדשין לעשות מהן רסיסין, וז"ש במתניתין בתבואה בתוך תבואה ולא כל תבואה אלא אלו. ונתפלא מזה מאד ואלף כיוצא בו. וכל סדר המשניות ידעם בתורה שבכתב היכן הם כאשר יש ממנו אתנו חיבורו על זרעים קדשים טהרות האיך כל משנה טמון בכתוב מפורש נפלאות מדובר. והיה יודע כל חסורי מחסרא שבתלמוד בשיטותיו דלא חסרה כלל בסדר שסידר רבינו הקדוש המתניתן ולאו אורחא שחיסר דבר רק דרבי ס"ל כחד תנא דאליביה סתמה ולא חסר כלל אליביה וגמ' ס"ל כאידך תנא ואליביה קאמרה הגמ' חסורי מחסרי וה"ק והיה דורש ע"פ חמוקי יריכיך ר"ל ר"ת חסורי מחסרי וה"ק ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר שנסתרים גדולת דרכי התורה שבע"פ:

והיה יודע שמות של כל ב"א שבעולם ועניניהם האיך מרומזים בתורה שבכתב כמו שכתב רבינו בביאורו לספרא דצניעותא בסופו (דף כ"ג ע"א ד"ה והכלל וכו'):

ושמעתי מזקן א' מורה הוראה. בעיר מילעסלווי ששימש את רבינו הקדוש בימי קדם וראה שבא גאון א' ממרחקים לקבל דברי אלקים חיים מרבינו ושאל לרבינו ודאי אדוני יודע שמות כל ב"א איה הם בתורה שבכתב כמ"ש על רמב"ן במעשה דאבנר. והשיבו הן, ושאלו שם של רבינו היכן הוא והשיבו יוצא מפסוק אבן שלמה וצדק, אבן שלמה הוא אליהו בן שלמה וכמו שאלף הוא פלא ונעלם כך תורתו ג"כ נסתרת ונעלמת ולכן שמו בהעלם בר"ת. ובנסתרות מה רבו ורמו ונפלאו סתרי תורתו הק' והשגתו פלאות רבות מלבד הנדפס כבר מספרי קדשו על ספרא דצניעותא וס"י ומעט על זוהר הקדוש עוד יש בכתובים אתנו. וראיתי סוד א' שגילה לו יעקב אבינו ע"ה על מה שנתקשה בכתבי האר"י ז"ל בדבר א' בפסוק (ישעיה כז ה) או יחזיק במעוזי [יעשה] שלום כו' ובפירושיו והגהותיו על ז"ח רות (דף ס"ו ע"א) וז"ל ר' רחומאי פתח כו' א"ל לאו הכי אלא בשעתא דייתי וייתגלי מאן דאחי' לבר נש תנדע הא עכ"ל. וכתב רבינו וז"ל ונתגלה לי יד ליד הוא קו המדה נר"ן ונ' הנ"ל דאזלינן בתמורות כו' ע"ש כי רז זה סתום וכמה פלאים נמצא בסודותיו על אגדות הש"ס גניזין טמירין רזי דרזין שתים זו שמעתי סוד מאמר גמ' דשבת (ק"ד א') כגון נבוב בובן רהב בהר סרו ורס אשר רבותינו רש"י ותוס' לא פירשוהו הוא אמר אלו לא נברא אלא לידע סוד זה כדאי. וגם בזוהר פ' לך לך (כ"ג א') א"ל בק"ש אית שיתין אתווין ידיען עד ובשעריך כו' ע"ש והגאון התשב"ץ בח"ב סי' ר"ג ובח"ג סימן נ"ו נשאל על זה והשיב ולא ידע סודו. ורבינו הק' ידעם ושתים אלו זכיתי לקבלם בלחישא בסוד נפלא. וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון בירושלמי בסדר זרעים הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הר"מ והר"ש ז"ל ויש שהוסיף חצי סוגיא או תירץ שחסר כמו במס' דמאי בסוגיא דפלטר ר' מתנייא אמר בפלטר היא מתניתין הוסיף גרסתו וכן בשביעית (פ"ז מ"ז) וורד חדש דאמר בירושלמי פתר להדין וורד בתרין פתרין ואינו כתוב כ"א א', והר"ש ז"ל נדחק הרבה לבאר ורבינו הוסיף פתר חורן באוקימתא נפלאה כאשר אכתוב במקומם.

ושמעתי מאחד מהעומדים לפני רבינו בלמדו שיטת מתניתין דפ"ג דכלאים ערוגה כו' כי הגאונים והרמב"ם ז"ל מהכרח יגיעתם בלמוד תלמוד בבלי להורות ממנו הלכה למעשה לא שמו יגיעתם לברר וללבן תלמוד ירושלמי הקדוש ובתוספתות רק רבינו הר"ש ז"ל יגע מעט בירושלמי ותוספתא כאשר קבעם במסמרות בפירושיו על זרעים וטהרות אבל לא על אמיתתן ובורין ואמר על עצמו כי הוא יגע בכל כוחותיו כמה מאות פעמים ההוא אמר כי בסוגיות ערוגה יגע משך זמן שהי' יכול לגמור חצי ש"ס בבלי ודחה כל פירושי הראשונים וביאר שיטה חדשה אמיתית וכן בהרבה מקומות הדברים ניכרים ומאירים כי זכה לגילוי האמת ברובי יגיעתו וסייעתא דשמיא דהוה ליה בלמדו לשמה ונעשה כמעיין המתגבר כו'.

והנה ראיתי חובה עלי לבאר בענין הגהותיו וגרסותיו החדשים שהייתי תמה בראותי לר"ת בהקדמתו לספר הישר שהרבה להשיב על אחיו הרשב"ם ז"ל שהרבה להגיה בגרסות חדשות בגמ' כו' ע"ש וגם בהגהות מרדכי (פ"ג דשבת ד"ה כך נמצא בספר ישן) וז"ל יש מהם מגיהים הספרים ואתה הרעות מהם כי הם כותבים ה"ג בהגהותיהן וניכר מעבדיהן ואתה סותם הגהותיך וסומכין עליך והם מגיהים תיבה א' או ב' ואתה כ"ב כו' ולזרוק מרה במגיהי ספרים ע"ש. וכי תימא לא נתגלה ספר הישר בימי רבינו הגאון ז"ל הלא בהג"מ היה רבינו בקי בע"פ.

איכא דאמרי וכך נראה לפענ"ד כי ודאי ידע כ"ז רה"ג ז"ל שהרי בביאורו על ש"ע י"ד סימן רע"ט ס"ק ב' כתב וז"ל ואין להגיה כו' ע' תוס' דב"ב קל"ד א' ד"ה כל כו' ולר"י נראה כו' וכ"כ הרמב"ן שם וכתב שם שרבי' מחקו שם גבי אתרוג תיבת לי בשביל שהוקשה להם קושית תוס' הנ"ל והרי מפורש מן הגמ' וירושלמי שאין זה כלום וכתב והגהת ספרים מסברא עבירה גמורה היא כו' ע"ש הרי דידע לה רבינו וא"כ למה הגיה בירושלמי ותוספתא הרבה מאד אלא כך נראה לי כי כל דברי הר"ת ורגמ"ה והרמב"ן על הגהות תלמוד בבלי דווקא אשר מיום שנחתם ש"ס בבלי שמשו בו רבנן סבוראי וגאוני קמאי ובתראי סלסלוהו הדרוהו ומסרו פא"פ מרב לתלמידו מפני דאנן פסקינן כבבלי נגד הירושלמי דבתראה הוא טובא שנחתם ע"י רבינא ורב אשי ולאורו נלך בכל אמרותיו הטהורים והיטיב דק דקדקו בו ודייקי וגמרי מפי רבן בגירסתו הנמסר לו מרבותיו גרסות נקיים וברורים ולכן החמירו להגיהו ולתקנו:

אבל בש"ס ירושלמי דקדים מאה שנים ותוספתות דקדמו טובא מפני שאין מורין מן הירושלמי והתוספתות לא דקדקו וגמרו ביה כ"כ ולא השתמשו בו רבנן קמאי כ"כ לבררו וללבנו ועלו קמשונים ושיבושים רבים. ועוד טעם נכון כי בימי הראשונים ובעלי תוס' לא היה הדפוס עדיין והוי גמרי תורה שבע"פ פא"פ והוי הדרי מאה וחד זימני או ארבעים זימני והוי רמי כמאן דמנח בקופסייהו ובכיסייהו ולא הוו רבו שיבושי' אבל בזמן שנתגלה הדפוס וכל הלימוד בספרים נדפסים ובטלו השקדנים בגירסא למיגרס ולמיחזר הרבה וחזינן דשכיחי שיבושים רבים דעיילי ממעשה אומנות הדפוס שהאומנים ע"ה ומלבם מוסיפים לפרש התיבות הכתובים בר"ת כרצונם בזדון ובשגגה ויש חסרונות וחילופים משורה לשורה ומאותיות ותיבות המשתנים בקל ובפרט בירושלמי ותוספתא דלא גרסי בהו ולא רגילי בלישנא קלילא וקיטא ודאי דא"א לפרשם בלי הגהות. והכי חזינן לרבותינו הראשונים הר"ש ובעלי תוס' והראב"ד והרשב"א והרמב"ן ז"ל שהגיהו בירושלמי ותוספתות גם בזמנם כמ"ש הר"ש פ"ו דפאה מ"ב ט"ס יש בירושלמי ובכ"ס בזרעים ובראב"ד פ"א מה' מ"ש ונט"ר ה"ט וז"ל אין התוספתא והירושלמי מתוקנין כל צרכן כו' מצא ספרים משובשים כו' ושם כ' הירושלמי שהעתיק ממנו משובש כו' ומובא בספרי זה בסי' י"ג ס"ק י"ז גי' רה"ג האמיתית ע"ש וכ"כ הרמב"ן פרק החובל (ב"ק דף לא: מדה"ר) ויש בירושלמי ותוספתא בענין הזה שיבוש ודברים אשר לא כן עכ"ל. וכן בראב"ד פ"א מה' סנהדרין ה"א וביומא כ"ד א' בתוס' ד"ה והמקטיר ותוספתא שלי מוטעת היא כו' ובכ"מ בראב"ד ורשב"א וכן מצאתי בספר לקיטות הרמב"ן על מס' מגילה פ' הקורא דף ט' ע"ב וז"ל הנה זהו ענין הגמרא (קורא למסכת סופרים גמרא ירושלמית) זו עם קצת שיבוש שיש בלשונם מטעות הסופרים מפני שלא הורגלו בה חכמים ותלמידים כו' עכ"ל. הא חזינן לרבותינו הראשונים הרמב"ן והרשב"א שהשתמשו בהגהות במסכתות ירושלמיות וכבר כתבתי בהקדמתי לס' תקלין חדתין ששמעתי מפה קדוש הגאון האמיתי כמוהר"ח ז"ל מוואלאזין ששמע מפי רה"ג שלא חידש שום הגה"ה עד שהיה לו ראיות ברורות מתושבע"פ לא פחות מט"ו מקומות ובנסתרות עד ק"ן מקומות. וכ"כ הה"ג הר"ח ז"ל בהקדמתו לפי' על ספרא דצניעותא ע"ש. ואם לא נתגלה לנו כל טעמיו נקוט מיהא חדא או תרין טעמי ברירי הנגלות לנו וממקופו מוכרע. ואשר נמצא מי שרוצה לידחק ולישב גי' הישנה אין לו טעם וריח כאשר ראיתי מחדש שנדפס ס' שני אליהו על מס' אדר"נ להדחיק גי' הישנה ואין ממש בדבריו ולא נחית לעומק דעת רבינו הקדוש גם בהגהתו ראשונה משה עלה לענן ונתכסה בענן ונתקדש כענן כדי לקבל תורה כו'. ובנוסחא ישנה כתיב משה נתקדש בענן כו' ושמעתי מפי תלמידו ש"ב הה"ג החסיד המפורסם המנוח מו"ה סעדיה ז"ל שקיבל מפיו הק' הגהותיו על מס' תענית ששאלו רב אחד למה הגיה רבינו כן והשיבו שכ"ה הגי' בבבלי יומא ד' וכן צריך לגרוס כאשר הוא בתלמודינו הברור ועוד דרך רה"ג שעל כל דבר שהגיה וחידש שמצא סמך בתורה שבכתב ודריש נוטריקון דתיבת ענן עלה נתכסה נתקדש כו' ונתפלא השואל למאד. ומ"ש בעל ספר הנ"ל בהקדמתו כי מצא בביאורי רה"ג על ש"ע ומס' אבות גרס בגי' הישנה אינו כלום דלא ידע המחבר אורח סדר תורתו של רבינו בביאורו שהיה בכ"י ממש כתב קודם שהי' ארבעין שנין ושם בביאורו בש"ע סי' תנ"א ס"ק פ"ב פי' לפי שיטת תוס' כדמסיים שם תוס' שם ובזקנותו הגיה גירסתו כגי' האדר"נ בגי' רבינו הראבי"ה שהביא מרן ב"י שם ע"ד נאמרו בכ"ח כו' משא"כ בכלי זכוכית ע"ש וההיפוך רק שאינו בולע לא כמו בכ"ח שבולע. ויש לי הרבה בביאורו שהי' דעתו כחד מרבותינו ואח"כ בעומק דעתו פי' שיטתו וגי' החדשה ע' בסי' קנ"ח ס"ק י"ז השותה כו' ולכן עיקר כדברי הרא"ה דצריך נט"י לשתי' כשקובע לשתי' ב' ידיו כו' ואח"כ בפירוש המשניות שחיבר באחרונה בפ"ח דברכות משנה ב' כתב ונראה שא"צ ליטול ידיו לשתי' כו' ע"ש שיטתו החדשה ע"ש וכן בסי' רע"ב ס"ק י"ג כ' גי' הישנה בירושלמי פ"ב דתרומות מ"ד לפ"ד הרמב"ם ואח"כ בפי' המשניות וירושלמי שלו שם הגיה והיפך הגרסא מתוקה ועמ"ש בספרי זה סי' כ"ד ס"ק י"ח עומק טעמו בזה וכן בביאורו על יורה דעה סי' קי"ט ס"ק י"ח פי' כגי' הישנה ועד א' נאמן כו' ובפי' על הירושלמי גרס וע"ה נאמן (וציינתי שם בפנים על גי' החדשה) וכן בכ"מ וכן באבות היה מכ"י קודם חידושו ההגהות הנפלאות. וגם אשר הדפיס המחבר הנז' דחיה על הגהת רה"ג במס' סופרים בברכת קידוש החדש בשם תלמידו הגאון הר"ח נ"ע לא שמעתי כל זה ולא מכרעא לדחות למי ששמע מפיו הק' ואי הוה שמע גם הוא מפורש יצא מפי רה"ג איהו גופי' דהוה מותיב לה הוה מפרק לה דלא הוי ניחא לרה"ג לדחוקי לאוקמי' בא"ב בתיבה זרה דבעגולה דנפיק מדרשא דסנהדרין ל"ז א' מקרא דאגן הסהר שהיו הסנהדרין יושבין כחצי גורן עגולה דאורחא דמסדרי ברכות לסדר בלשון ברור ואי הוה בעי לתקוני בא"ב הל"ל אשר בגדולתו גידל כו' אלא דרה"ג ידע לה מדחזינן בכל הברכות הארוכות הסדורות בתלמודין ולא אשתמיט תנא למנקט חדא בסדר א"ב כמו אשר ברא אשר יצר אשר קדש אשר במאמרו וכיוצא והוה קים ליה לרה"ג דלא נמצא סדור בא"ב כ"א כמו שבח אל אדון שכתבו המקובלים טעמא מפני שהוא בהיכלא דתמן אלפא ביתא רברבא ולא בסדר ברכות לראש צדיק וגם חדשים טובים לא ניחא דצ"ל וימים טובים וכן לשון ירח כליל לבנה לא ניחא ועוד כמה טעמין דמיטמרין דמגליין ליה ומה דנפיק מפומי' דרבינו אמת ברור:

וכן שמעתי על א' מחוברי חברי הזמן שהשיג ופער פיו על הגה"ה נפלאה של רבינו הגאון במסכת סופרים פ"ו ה"ה דמסיים ודברו ואח"כ כ' ה"ז ענאל יניאל ובגרעון אלישמע השוטר דהוא תמוה ול"ל פתר ובס' אגודה השמיטה ובן בס' נחלת אריאל לא פי' וגם תי' ודברו לא נמצא בנ"כ דסמיך לי' לא ורה"ג גרס הכי דברי ענאל יניאל וב' גירעון אלישמע הסופר פי' דשני סופרים ששמם ענאל יניאל חשבו י"ז לא ואלישמע גרע ב' דלא חשיב רק ט"ו. וטעמא דרבינו ציינתי בהגהותיו בצדו ע"פ מ"ש במס"נ פ' שמיני דשם לא חשיב רק ט"ו ג' בתורה והשאר בנ"ך ובישעי' סי' ט' במס"נ לא ט"ו דכ' א' וק' וי"ו וס"י נמסר בס' שמיני תרין פלוגתא יוצרי מבטן לעבד לו ואבשי אחי יואב דד"ה ע"כ. וזהו מקור טעם רה"ג דבתרין פליגי הני ג' סופרים. ואשר אמר אויב אשיג משבש לכל התיבות דצ"ל יעיאל יעואל ובגבעון אלי שמע הסופר ור"ל הני תי' דסמיך ליעואל וק' יעואל והוא ד"ה א' י"ז ובגבעון כו' יעואל ושם י"א שמע ויעואל ובד"ה ב' כ"ט אליצפן ויעואל וחלק אלי מן אלצפן הסופר ד"ה ב' כו' דסמיך אחר ויעואל. וכד עיינית טעות והבל הוא ולא ראה דבפרק שאח"ז חשיב במס' סופרים בפ"ע אלו כותבין ו' וקורין י' וחשיב שם ויעואל ולא נחית לחשוב כמה פעמים דסמיך על מס"נ דד"ה ט' דחשיב הני ד'. וגם אשר חלק אלי צפן שטות הוא דזה לא נמצא כלל בסדר דמ"ס אטו לא יכול למנקט אליצפן. ועוד כמה קושיות למעיין ודבריו שבוש ודברי רה"ג כמסיני. וכהנה רבות יש אתי להראות עמוקי טעמי רה"ג וכל גרסותיו נכוחים למבין וישרים למו"ד וראוי לייגע ארבעין שנין למיקם אדעתי' דרשכבה"ג ודי בזה לכבוד רה"ג נגד תלמידים המהנדזין על דברי ההגהות כי לא ראו אור בהיר עמק תורתו הקדושה:

ומשיטותיו ובאוריו וגירסותיו הוצאתי הלכות חדשות וסדרתי בלשון וי"א ובכמה מקומות ביארתי וישבתי בשיטותיו פסקי הרמב"ם ז"ל:

וקראתי שם חיבורי הפנים פאת השלחן ושם הביאור שמצידו קראתי בית ישראל. וטעם שם הספר מארבע פנים א' מפני דקימ"ל פאה א' מששים וסך כל הסימנים שבכל הד' ש"ע עולים אלף ושבעה מאות וחמשה סימנים, וסימני ספרי זה חלק ששים במספר הסימנים הנ"ל כמו עני המלקט פאת שדה ולכן נקרא פאת השלחן. ב' מפני שהוא סיום וסוף הד' שלחנות. ג' ע"פ מ"ש רבינו על אות א' שהוא תחילתו ואמצעיתו וסופו של הה' מוצאות הפה, והכי נמי פאת ראשיתו ואמצעיתו וסופו אותיות משלשה הלכות פאה דמאי שביעית. ד' פאת השלחן עולה כמו שמי ושם אדוני אבי מורי ז"ל ישראל במ"ש עה"כ (ובמס"ק עלה שם אבי בשלימות עם הכולל):

ושם הביאור בית ישראל כפשוטו ע"ש בית ישראל ברכו את ה' ובר"ת של שם ספרי מרומזים כל נפשות ביתי החיים והמתים שכבר מתו. ויהי זכרונם בספר יוחקו שהיו נפשות ונשמות יקרות בעולם:

וכבר כתב הגאון בעל פרי מגדים ז"ל בהקדמתו לא"ח. שגם שיש מלעיזים על מחברי ספרים הן בפוסקים די בחומרות ראשונים וכו'. ובמוסר יש הרבה ס' מוסר באין שונה להם מ"מ תועלת המחברים והמדפיסים גדול מאד הרבה. וגם בענין של זה הספר הוא דבר חדש שלא היה עדיין ואינו בפוסקים ולא בקבלה ומוסר וגם לקיים נדרי וענין גדול הוא דבר שאין העולם עוסקים כ' בס"ח שהוא כמת מצוה ותנינא בספרי פ' אמור א"ר וורדימס ב"ר יוסי מה ראה ליתנם באמצע רגלים פסח ועצרת ר"ה וי"ה מכאן והלא כבר נא/ בפ' קדושים לא תכלה פאת כו' אלא ללמדך שכל מי שמניח לקט שכחה ופאה ומ"ע מעלה עליו הכתוב כאלו בהמ"ק קיים והקריב קרבנות בתוכו:

וכ' בזהר הקדוש פ' תזריע (ח"ג מ"ו ע"ב) וז"ל כמה דעונשא דב"נ בגין סילא בישאי כך בנין מילא טבא דאתי' לידי' ויכיל למללא ולא מליל בגין דפגים לההוא רוחא ממללא דהא אתתקנית למללא לעילא ולסללא לתתא וכולא בקדושה וכו' ע"ש, וכ' בס"ח (סי' תק"ל) וז"ל הקב"ה גוזר על האדם כמה ספרים יעשה, יש שגוזר עליו ספר א' ויש ב' או ג' וכל מי שגלה לו הקב"ה דבר בתורה ואינה כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגלה לו כי לא גילה לו אלא לכתוב זו שאמר הכ' האלקים יבא במשפט על כל נעלם כלומר שגורם שנעלם ממנו הדבר ההוא עכ"ל, ואנו רואים מכמה גדולים שחיברו ספרים ובכתובים הניחו והלכו לבטלה ומי ומי שהתאמץ בעצמו להוציא דיבורו לאור בלי טעיות עכ"פ מאיר עיני התלמידים החרדים אל האמת. והמלעיגים על מחברי ספרים כבר אזלו לעולמם והספרים קיימים לעולם וזכות כמה דברים אמיתים שיש בהם נשאר קים לעד. וכבר כ' הק' המקובל הרב ר' הירץ נ"ע בסידור קבלה שלו וז"ל קבלה בידינו כו' ואמר עת וזמן לכל חפץ שיש עת וזמן לדורות אחרונים לחדש מה שלא יכלו דורות הראשונים לחדש אף כי קטנם עבה ממתנם לפי שעדיין לא הגיע הזמן של חפץ הדור ההוא כו' ע"ש והביאו בהקדמת ס' תפארת ישראל וס' בנין יהושע ע"ש:

ועוד ראיתי להעתיק מ"ש הגאון הק' הקדמון ר"מ גבאי נ"ע בהקדמת ספרו הק' עבודת הקודש וז"ל התועלת השני לעצמי ג"כ והוא כי להיות שהכונה באדם היתה שיהיה עבד נאמן ליוצרו ויהיה קיים לעולם כדי שלא תסור עבודתו ויחודו אלא שיהא זה תמיד בפועל מציאות התחתון כמו שהוא במציאות העליון להורות כי אין סוף וקץ ליחוד האמת וכשנטה לדעת אחר והביא המות עליו וראה שאבד נצחיותו וקיומו באיש בקש לתקן זה כפי האפשר והוא בהשאיר לו זרע כדי שישלם בו התכלית ההיא ולא יפסוק חוט העבודה והיחוד ובזה יהיה לו שם ע"פ חוץ ולא ימחה מספר החיים והיה כאחד המשרתים את פני ה' נמנה מכתותם הואיל והשאיר אחריו ברכה ומאז שם ה' בהם זה הכוסף בטבע הבריאה שיכסוף שיהיה לו בן עד שימשוך ממנו שישתדל האדם בשאי אפשר להשאיר אחריו ברכה להניח לו איזה שם אם בספר או ענין אחר כו' ואף אם הניח בן אם אינו הגון או יגרום לאדם היפך מה שכיון בו כי תאבד תקותו וימחה שמו מזכרון החיים וכמ"ש בפ' יש נוחלין (ב"ב קטז.) דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה יואב שלא הניח בן כמותו נאמר בו מיתה. הנה כי מי שאינו מניח בן הגון נק' מת ואף שנשאר לו שם ע"פ חוץ כי קרא שמו על בנו הנה יקרא לרעה ולחרפה וא"כ אין האדם בטוח בבן כי מי יודע החכם יהיה או סכל ובצואת ר"א הגדול גרסי' עשה לך נר שיאור לפניך ולא לאחריך שמא לא יאור כו' ולתשוקה זו אמרו שיושג השלימות ההוא מהשארת השם והזכר בהניח לו תלמיד כי התלמידים הם הבנים האמיתים וכמ"ש בב"ב (קט"ז ע"א) ר"י וריב"ל חד אמר כל מי שאינו מניח בן וכו' וחד אמר כל מי שאינו מניח תלמיד. הנה כי המניח בן או תלמיד י"ל חליפין. ותכלית הכל לתקן קצת מה שקלקל אדם בחטאו כמו שקדם ולפי שגם בזה אין בטחון ראו השלמים לתקן זה ולהניח השם והזכר בספר וחברו מה שפלפלו בחכמה או מה שחדשו כו' בפירושי התלמוד כי ידעו נאמנה כי זה להם טוב ושלימות יותר מבנים ובנות ורז"ל התעוררו לזה אמרו בפ' חלק (סנהדרין צג:) מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת זה ספר דניאל שנק' על שמו ושלמה אמר פרי צדיק עץ חיים כי הפרי האמת אשר יניח הצדיק אחריו היא התורה שהיא עץ חיים והוא מה שהוציא בו זמנו מפלפול החכמה וחידושי התורה ואלו הם החיים האמיתים אשר חיו השלמים וגם בזה ראיתי לצאת בעקבותיהם עכ"ל.

ומה טובו יקרו ורמו דברי קדוש ה' הגאון הנז' ולזאת גם אני העני וההדיוט אשר בני יצאוני ואינם ולא זכיתי לבן קיים והימים יורדים גם שיבה נזרקה בי אמרתי מתי אעשה גם אנכי לביתי בניתי לי זה בית קטן וערכתי אצל פאת רגלי השלחן הטהור ולואי אזכה מרחוק ליהנות מאור קדושת תורתם ובפרט תורת רה"ג הק' החסיד ז"ל אשר זכיתי לשרתו טרם מותו וגם שיש לי כמה ספרים בדרוש ומוסר ופוסקים וירושלמי לא רציתי לקבל טרדותי בזה ולהטריד להוציאם בעצמי לאור כי אם ספרי זה קטן הכמות ורב האיכות. וס"ד חזינא הכא דהיה אצלי מניעה לצאת מקודש לחו"ל להדפיסו ולשים עין השגחתי על זה בל ירבו שיבושים וסיבב בעל הסיבות ית"ש והביא לעיר קדשנו מדפיס חכם ומושלם במלאכת הדפוס והקים פה דפוס אשר לא היה מעולם בעה"ק ובפרט דספר זה הוא על הלכות ארץ ישראל דחביבא לי טובא כי ביסורים רבים עמדה לי אשר זכיתי להסתפח בנחלת ה' ולהתגנדר בעפרה זה שבעה ועשרים שנה והרבה נתייסרתי והרבה יגיעות על תיקוני ישיבתה יגעתי וכמה הרפתקאי עדו עלי סיום שבתי פחד דבר וחרב ורעב טעמתי ובשבי הקשה בסוגר ישבתי סבוני גם סבבוני אויבי בנפשי יקיפו עלי ומה יעשה לי אדם אמרתי ובה' בטחתי ה' לי בעוזרי עליו מרחם השלכתי והרבה הצלתי ועזרתי אה"ק ואנשים בה בעז"ה בכל כחי עבדתי והנהגות כולל ציבור טהור בכל כחי עשיתי ועבודת לימוד תורה ברבים קבעתי ויסודות ישוב אה"ק הרבה מחוץ ופנים יסדתי בחו"ל בשער בת רבים בין גדולי רומי גדולי ישראל קרן אה"ק הגדלתי. גם לגליל הקדוש גם לעה"ק ירושלם תוב"ב ראש ישובם הרימותי ובתורתו של אור העולם מרן הגאון נ"ע הרבה עסקתי ולפניו בחיים חיותו שמשתי וזכותו הגדול והק' יעמוד לי ולביתי דאורייתא דיליה שניתי ושיטותיו וטעמיו העמוקים מלבי גליתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וכאשר אמר המלך הק' שגיאות מי יבין אמרתי. ומתנפל אני ומבקש מכל אוהבי תורה הק' מעייני הספר שישימו לבם בעומק העיון ויחמלו על האמת לקבלו וליישבו ולתקן איזה ט"ס שנשארו משגגות המעתיקים והדפוס דשכיחי טובא. ומאלקי הארץ ית"ש ומכל רבותינו הגדולים המוכרים בספר הזה אבקש מחילה וסליחה אם קלטה קולמסי באיזהו מקומן בהשג יד על דבריהם נעניתי לעצמותיהם הקדושים ובתורת אמת שהנחילנו אלקים אמת בלתי אל האמת עינינו וכמ"ש רבינו הקדוש הרמב"ן ז"ל בהקדמתו וז"ל אנא דמאן ואורייתא דמאן ודבריהם בפי כדבש למתוק ולמן ואף כאשר לבי מגמגמן כו' יש צריכות עוד נגר והלם להלמן אולי יישר בעיניו וימצא בהם דבר נכון או מזומן כי טוב ומטיב הוא ורחמן כו' וישים חלקינו עם העוסקים במצותיו ותורתו לשפן עכ"ל:

וכל עוזר ישראל בעזרתו ותמיכתו לא אחדל מלברכהו ומלהתפלל עבורו בבית תפלתינו, וגדולה זכותא דא"י עדיפא העוזרת שיקובל תפלתינו בשערי' נכח פני ה' כאשר אמרו בגמ' שלהי ערכין, ויגן זכות א"י על כל המחזיקי' אותי וכל ביתי וזרעי. למען ירבו ימיהם וימי בניהם ואזכה ללמוד וללמד עם תלמידים הגונים יראי ה' החביבים ד"ת בלבם ויאיר עיני להבין עמקי סודות תורתינו הק' כמ"ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך, ולקיים כל מצותי'. ובימיהם ובימינו תושע יהודא וירושלם בישועת עולם והגליל יבנה. ובא לציון גואל ברנה כיר"א:

דברי זעירא דמן חברייא הדורש ומצפה לתשועת ה' כהרף עין לכל ישראל ומתפלל בעד כל אחב"י החותם בעת נגמר דפוס הספר. יום ד' ט"ו לחודש שבט שנת בונה ירושלי"ם ה' נדחי ישראל יכנס עפר ארץ ישראל בעל ס' תקלין חדתין בן א"א המנוח המופלג מ' שמואל זלה"ה בן איש צדיק ומפו' המנוח מוה"ר עזריאל זלה"ה בן איש צדיק ומפו' המנוח מ' משה ברכה ב"א של הרב הגאון החסיד המפורסם המנוח מוהר"ר מנחם מענדיל זלה"ה האב"ד ור"מ דכל מדינת רוסיא יע"א:



שולי הגליון


  1. השר ר' חיים פרחי.
  2. רבי ישעיה ברדקי.
·
מעבר לתחילת הדף